שנת הלימודים קרבה לסיומה, החופש הגדול בפתח, והשנה הבאה ממש מעבר לפינה. אז אחרי שעברנו את תקופת מעונות היום בהצלחה מרובה, הגיע שלב בחירת הגן. אלו השנים האחרונות שבהן עוד יש לנו שליטה על הבחירה לפני שנפקיר את ילדינו בידי מערכת החינוך. מינוחים שעד עתה היו זרים לנו התגלגלו עתה על לשוננו כאילו היו המילים הראשונות אותן למדנו: מונטסורי, אנטרופוסופי, גן הורים ועוד. אני לא שולל אף אחת מהאסכולות שנזכרו לעיל, אבל אנחנו הכרענו בעד גן רגיל. גננת, סייעת, צעצועים ושלושים ילדים זבי חוטם. אשתי נשלחה למשימה, לברור את הגן המתאים. היום, אחרי שכבר עברנו שלושה ילדים ושבע גננות, חוץ מאחת שהיתה הגננת האולטימטיבית, המסקנה המתבקשת היא שבסופו של דבר המבחן האמיתי הוא האם הילד רץ בשמחה לגן בבוקר, וחוזר בחיוך מהגן אחרי הצהריים. אחת הגננות שעברנו היתה גננת שהאמינה בעבודה קשה... של ההורים. באותה השנה נאלצנו לבטל את כל הפעילויות והמחוייבויות שלנו, ופינינו מקום לקשר הדוק עם הגן. כבר בשבוע הראשון הוזמנו לגן לערב יצירה ודבק, והכנו לבן יקיר לי שנה טובה. זו נראתה תחילתה של ידידות מופלאה. כשחזרנו באותו ערב לקראת חצות הביתה, לאחר שערב היצירה המשיך לאספת הורים, עוד לא חשדנו בכלום. למחרת הוזמנו ליום שישי ירוק, שכלל עישוב, ניכוש, דיש, חריש, זריעה ושתילה של גינת הגן. אחרי יום האב, יום האם, יום הספר, יום בישול, יום הווי ויום אלטרנטיבי, ביקשנו מהגננת שחרור. הגננת חייכה חיוך רחב, ואמרה שזה ממש בסדר מבחינתה ואל לנו לדאוג, וחוצמזה זה ממש לא נורא אם הילד, במפגש ההורים הבא, ישאר בחוץ ליד הגדר, ממתין לשווא, בשעה שכל ההורים האחרים הגיעו. פסיכולוג טוב יוכל, בעוד כמה שנים, לפתור הכל. גננת אחרת דגלה בדוקטרינה הספרטנית, לפיה רגשות הן מחוץ לתחום בגן. על הילד לרכוש ידע בסיסי על חגי ישראל, החי הצומח והדומם בסביבתנו, ומינימום של 32 שירים חדשים על בוריים עד סוף השנה. כבר בתחילת השנה הבהירה לי הנ"ל את מקומי בשרשרת החיול, כשהעזתי לשאול איך היתה הילדה בגן היום. "ראה" אמרה הרסר"ית בעודה משלבת את ידיה על חזה ומגלגלת את הררריש באריכות "אני במערכת החינוך כבר עשרים שנה, קראתי עשרות ספרים בנושא, ושלומה בסדר גמור". במהלך השנה עוד קיבלנו מספר ריג'קטים מהנ"ל, תוך שהיא מדגישה את נסיונה הרב במשרד החינוך ובקיאותה הרבה בספררררים בנושא. ליום ההולדת של הילדה הגענו לגן בדיוק ב-9:56 מפוחדים וממושמעים. הילדים ישבו שקטים וצייתנים שרים בדבקות את שיר מספר 17 ברשימת היעדים ולאחריו את שיר 21. השיר הבא הגיע עם הוראות הפעלה. "מחיאת כף לימין" קראה הגננת ואנו מיהרנו לבצע, "מחיאת כף לשמאל" צוותה הרסרית ואנו אחריה. ואז הקש ששבר את גב הגמל - "אצבע צרידה" הדהד קולה ברחבי הגן, הצרדתי מיד, זורק מבט שואל אל השתחייה. היא באות מוסכם מראש ביצעה פעולת הסחה, בזמן שאני (באצבע צרידה כמובן), תופס את הילדה ובורח. חזרנו הביתה צרדים אך מפוחדים. |