כותרות TheMarker >
    ';

    ארכיון

    מה שבגידה אחת יכולה לעשות ....

    16 תגובות   יום שישי , 25/5/07, 11:51

    מאיפה להתחיל? טוב. מההתחלה. הכל התחיל לפני 7 שנים. קצת אחרי שנולד בני בכורי, יחידי, מחמל נפשי, החל בן זוגי באותם ימים, המכונה אבי בני, להפוך את עורו. 

     דווקא בתקופה הכי מרגשת, מבולבלת, עמוסת הורמונים, החל בעלי דאז להיסגר אט אט בפניי ולא הואילו כל נסיונותיי להתקרב או לזכות לראות ולו לרגע את האיש שלו נישאתי.

     פניו הפכו חתומות, ארשת של חוסר שביעות רצון תמידית נסוחה על פניו וטענות החלו נשמעות למכביר. 

    העיסוק האינטנסיבי בבני, בייצור החדש והמופלא שנכנס לחיי איפשר לי רק מעט מאוד זמן להתעסק בברנש המגדול שהסתובב אז בבית, אבל  באינטואיציה חדה (שתיפקדה אז על ניוטראל רוב הזמן) הצלחתי להבחין כי משהו עובר על הבחור.

    כל שאלותיי, חששותיי, וסברותיי נענו בשלילה מוחלטת ובתנועת ביטול לעגנית. הכל בראש שלי, אני מדמיינת ופרנואידית היו רק חלק מהתגובות.

    שלושה חודשים נעתי בין רגעי אושר קסומים עם בני הקטן לבין תהומות שחורים ואפלים אותם ידעה זוגיותי דאז. בשעות הרבות בהן הייתי לבדי התפללתי וייחלתי לשובו של אהובי איתו הבאתי ילד לעולם, אך לשווא. הוא לא שב.

    בתום התקופה ההזויה, הראשונה, עזבתי את הבית, חזרתי להוריי מנסה לגייס את כל השפיות, היציבות, האהבה והרוך הנדרשים לטיפול ולגידול תינוק רך שהגיע לעולם הזה בדעה צלולה ובאהבה וזכאי להיות מוקף אהבה וביטחון ואני, או אני, אעשה הכל למען בני, גם להישאר שפויה נוכח החור הגדול הנפער בליבי ובנשמתי.

    לאחר תחנונים והבטחות לשינוי (למרות שלא קיבלתי תשובות ברורות על מה עובר על הברנש ואל תחשבו שלא העליתי גם אפשרות של קנאה בילוד, אך היא נשללה מכל וכל) שבתי לביתנו הקטן לתקופה נוספת של גיהנום, הפעם קצת יותר מוסתר. הוא השתדל מאוד, אך לא שבו הימים של יחסינו הקודמים. עתה דרתי עם זר מוחלט.

    עברו חמישה חודשים נוספים של הדחקה מתמשכת ויחסים צבועים ושקריים עד היום שנפלו השמיים כך מכונה היום בו המאהבת של בעלי התקשרה אליו לטלפון הנייד.

    בדיוק בשעה שהוא מחזיק את בננו הקטן בידיו ואני עומדת מאחוריו בגינת ביתנו נשמע צלצול הסלולרי. בעלי (מילה מגוחכת) ענה ופניו הלבינו. למרבה הפליאה (שלא כנהוג בשיחות טלפון)  הוא שתק רב השיחה מה שנראה כשיחה תמוהה ולא שגרתית וטוב שאני חכמה זה כבר ידוע  אז ושמונה חודשים של הכחשה מתמשכת שסתרה את האיטואיציה שלי והידיעה הפנימית שלי הכל כך אמיתית תמימה וכנה ושזעקה לשמיים במשך כל התקופה שמשהו פה לא תקין ושבוודאי יש אישה אחרת כל אלו נענו בשלילה חד משמעית ששמה ללעג את תחושותיי והציגה אותי כאדם הלא שפוי בסיפור. והנה באחת כל החששות והחשדות מתאמתים בזכותה של אישה מופלאה אחת (בהמשך הבלוג תבינו מה מידת מופלאותה)  ששמה לה למשימה לקחת את בעלי ממני ומבני.

    אני מצטערת אם התיאור האחרון נשמע פאטתי ויקומו כל החכמולוגים ויגידו שיש שני צדדים בעניין ושאף אחד לא לוקח מישהו מישהו אחר, תרשו לי להעז ולומר ולקבוע:  אין לכם מושג על מה את מדברים. כשיושבת לה אישה כמו ציידת ומחכה ומחכה לטרף שלה, בסבלנות ובמניפולציות חכמות ושולחת מסרים לאשתו של הטרף בדמות שיחות טלפון מוזרות והזויות במהלך היום והלילה ובדמות חברים של הציידת המתקשרים אל אשת הטרף ומטפטפים לה "רמזים" ושמועות אז אף אחד לא יוכל לשכנע אותי שיש כאן סיפור אהבה תמים בין גבר לאישה (הציידת והטרף) יש כאן אישה מחושבת מאוד שהיא והחברים שלה (שתי נשמות טובות גבר ואישה) שמו להם למטרה להקים לציידת משפחה על חשבון המשפחה שלי.....

    זהו אז שם בגינת הבית בשעה פסטורלית ושקטה של בוקר שמשי נעים,  ראיתי את פרצופו המלבין של בעלי, התימני למחצה, ולא היה ספק בדברים. היא התקשרה, תפסה אותו לא מוכן בחיק משפחתו והצליחה סוף סוף להפיל את האסימון לאישתו.

    מאותו רגע העניינים התגלגלו במהירות, עשינו נסיון מגוחך להציל את הנישואין אך היא לא איפשרה זאת עמדה שם כל הזמן וחיכתה ותוסיפו לזה את מרכיבי האישייות שלי באותה תקופה אז ויתרנו מהר והתגרשנו לנו.........

    הוא הלך לדרכו עם בת זוג חדשה ואוהבת ואני מטופלת בילד קטן התחלתי לבנות את חיי מחדש. מתרוממת מתוך השברים, לאט לאט, בונה ומשקמת, מבינה, צומחת, רוקמת לי את עצמי החדשה, עצמי החכמה והמפוכחת, עצמי האוהבת והמפויסת, עצמי שהלכה לאיבוד אי שם בילדות ועכשיו קיבלה הזדמנות להתהוות מחדש. מאז השבר הנורא, המפץ הגדול וההתפכחות, במשך שבע שנים עברתי במסעי גילויים חדשים. נרשמתי לכל סדנא אפשרית, קראתי כל ספר, מאמר או כתבה. כל מה שיעזור לי לא לשקוע ברחמים עצמיים, ללמוד מהמקרה, ללמוד על עצמי ולקחת את עצמי למעלה למעלה בראש מורם, חזה מתוח והכי חשוב תוך כדי נשימות מלאות ואמיתיות נשימות של חיים שהיו חסרות לי כל כך בעבר נלקחו ממני באחת ואילצו אותי (שוב בדמותה של אותה ציידת מופלאה) ללמוד לנשום לעומק לבפנים ולחיות את החיים במלואם.

    "כולם מתים, אבל לא כולם חיים" אמר פעם מישהו חכם (אני גרועה בשמות) ואני שמתי לי למטרה לחיות, אבל על אמת. לא כמו צל של עצמי אלא כחגית האמיתית אותה אחת שהייתה בילדותה מזיזה הרים (כמה שילדה יכולה), אומרת את שלה, צוחקת ומחייכת לעולם באהבה חסרת עכבות, מעיזה, חצופה, שנונה וחכמה. אה כן וגם.... יפה.

    אז זהו בקצרה מה שגרם לי לצאת לדרך. בהמשך אפרוש את משנתי, חוכמות שצברתי עד כה ותובנות שבא לי לחלוק עם העולם. לא בטוח שזהו יהיה בלוג מובנה עם היגון או סדר אז תשארו פתוחים וזורמים ומי יודע אולי אפילו תהנו ותלמדו דבר או שניים.......  

    דרג את התוכן:

      תגובות (16)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        11/6/07 13:10:

      מותק, הכי טוב זה - לעשות חיים משוגעים

       

        2/6/07 10:10:

      אין סיכוי שאני אקרא את זה עם הכתב הזה

      לא מצאת פונט קצת יותר קטן?

        26/5/07 23:25:
       

       

      צטט: אבנר. 2007-05-26 22:19:47

      גיגי....

      הפוסט הקצר שלך ריגש אותי.

      הדרכים הן עקלקלות ומלאי בורות.

      נפלת באחד מהם.

      אבל נשמע שכוחך במותניך.

      מקווה שהדבש יגיע אלייך מהר....

      :~)

       

      תודה אבנר. הדבש כבר כאן....
        26/5/07 22:19:

      גיגי....

      הפוסט הקצר שלך ריגש אותי.

      הדרכים הן עקלקלות ומלאי בורות.

      נפלת באחד מהם.

      אבל נשמע שכוחך במותניך.

      מקווה שהדבש יגיע אלייך מהר....

      :~)

        26/5/07 01:18:

      airbus תודה על המילים ועל השיר

      אורן לא מורידה אחריות מאף אחד אבל מתמקדת באחריות שלי לחיים שלי בלבד, בימים אלה. מה שהיה היה ו...תודה על הכוכב. טרם הבנתי את המשמעות שלו

        25/5/07 15:38:

      לא הייתי מסיר אחריות מהאקס ובכל מקרה מגיע לך אז אני מעניק לך כוכב

      ומאחל לך אהבה גדולה שתרפא את הפצעים.

        25/5/07 14:41:

      אנחנו עדיין לא מכירים,

      אבל החיבוק הנפשי שאני שולח לך

      בא מעומק ההזדהות המוחלטת!

       

      אין כמו האינסטינקטים הנשיים,

      ולעולם לא תעזור כל הכחשה

      אם יש דברים בגו.

       

      עכשיו עברת את פרעה, נכון?

      אז כל היתר יהיה קטן עליך!

      לא שאני ממליץ על כזו התנסות,

      אבל היא תחזק אותך לעד.

        25/5/07 14:31:
      גיגי
      אני חושבת כמו דרור ש"בעלך" הוא גם צד בעניין
      ואת לא רוצה לחיות עם כזה אדם.
      עברו שבע השנים הרעות....מחייך
      קדימה לדרך חדשה. אי אפשר למחוק את העבר
      אבל צריך להמשיך ללכת.... 
        25/5/07 13:28:

      אולי לא הבנתי טוב, אבל גם לבעלך אשמה גדולה בזה

      הוא לא חסר כוח רצון משלו...

       

      בכל אופן מאחל לך שתדעי להתגבר על הקשיים ולמצוא מישהו שיאהב אותך כמו שמגיע לך 

        25/5/07 12:45:
      גם השוברים בונים...

       

      צטט: yasmineg 2007-05-25 11:56:51

      מאחלת לך, לי ולכולם, שנהיה עם מינימום אנשים שוברים ומקסימום אנשים בונים.

       

        25/5/07 12:40:
      ליזה תודה. אין בכלל ספק שיש לו מידה לא מבוטלת של אחריות בכל הסיפור הזה. אולי בהמשך כשאפרוש את מישנתי יהיה ברור יותר כיצד אני רואה את הדברים. ברמה "הארצית"(אין לי כרגע מילה אחרת) נכון לכל אחד יש את ה"צד" שלו בסיפור וכאלה אבל זה לא מעניין אותי מה שמעניין אותי זה הסיפור שמאחורה. אחרי שהתמודדתי עם הכאב (או לא התמודתי לפי נועם שהגיב למעלה) והסקתי את המסקנות אני לוקחת את זה צעד אחד נוסף ומבינה שהדברים לא יכלו לקרות אחרת ולכן אני מודה לה (למאהבת) כי בזכות הכאוס הגדול שהיא עוררה בחיי (כמובן שלא במודע ולא זו היתה כוונתה המקורית) הצלחתי לצאת ממקום שלא היה לי טוב בו מלכתחילה ולמה? כי לא היה לי טוב עם עצמי עוד לפני.... אז ליזה יקרה תביני שאני לא מתעסקת כבר במי אשם אלא חיה את חיי ומתמודדת ונהנית מכל רגע של גילוי ושיבה הביתה אל חגית. בשמחה אדבר איתך. גם על נושאים נוספים :)

       

      צטט: ליזה פיירמן 2007-05-25 12:23:21

      לצערי, (ואני כבר ממש בטוחה שזה לא לצערי בכלל), קרה לי מקרה די דומה לשלך. רק שהבת שלי תהיה בת שנה עוד שבועיים. אני פשוט לא בטוחה שאני רוצה לחשוף את הסיפור במלואו עדיין. די מתלבטת בנושא הזה, לא בטוחה עדיין שמקומו של הסיפור הזה שלי כאן בקפה. אני כבר הרבה אחרי הכל, במקום וזמן מצויין בחיים שלי, ואין מה להסתכל אחורה, בטח שלא בעצב.

       

      שמחה שהצלחת להתגבר עליו ולבנות את עצמך מחדש. תזכרי שגם לו יש חלק מאוד חשוב בסיפור הזה ולא רק ל"היא", היא לא האשמה היחידה. למרות שמתברר שיש הרבה "היא" כאלו שהן סדרתיות בנושא הזה, בכל זאת, זאת היתה החלטה שלו, זאת היתה בריחה שלו מהתמודדות, זאת היתה נטישה שלו, אז האשמה הגדולה מוטלת עליו, וחוסר ההתחשבות הזה על מצפונו, והוא זה שצריך לחיות עם עצמו ואיתה וזה כבר עונש גדול.

       

      המון בהצלחה, ואם יתחשק לדבר אז אני פה, ליזה.

       

        25/5/07 12:24:
      תודה. אני אגדיל את הפונט (באיזו אופציה לבחור?)ומה זה בדיוק הכוכבים שכולם מדברים עליהם פה?

       

      צטט: טל אלכסנדרוביץ שגב 2007-05-25 12:16:09

      כמה כאב הבנים האלה יכולים לעשות.

      פוסט מרגש וחזק. שווה כוכב אבל אני מעוקלת כבר מהבוקר.

       

      המלצה טכנית - הגדילי את האותיות כי מאד קשה לקרוא.

       

       

        25/5/07 12:23:

      לצערי, (ואני כבר ממש בטוחה שזה לא לצערי בכלל), קרה לי מקרה די דומה לשלך. רק שהבת שלי תהיה בת שנה עוד שבועיים. אני פשוט לא בטוחה שאני רוצה לחשוף את הסיפור במלואו עדיין. די מתלבטת בנושא הזה, לא בטוחה עדיין שמקומו של הסיפור הזה שלי כאן בקפה. אני כבר הרבה אחרי הכל, במקום וזמן מצויין בחיים שלי, ואין מה להסתכל אחורה, בטח שלא בעצב.

       

      שמחה שהצלחת להתגבר עליו ולבנות את עצמך מחדש. תזכרי שגם לו יש חלק מאוד חשוב בסיפור הזה ולא רק ל"היא", היא לא האשמה היחידה. למרות שמתברר שיש הרבה "היא" כאלו שהן סדרתיות בנושא הזה, בכל זאת, זאת היתה החלטה שלו, זאת היתה בריחה שלו מהתמודדות, זאת היתה נטישה שלו, אז האשמה הגדולה מוטלת עליו, וחוסר ההתחשבות הזה על מצפונו, והוא זה שצריך לחיות עם עצמו ואיתה וזה כבר עונש גדול.

       

      המון בהצלחה, ואם יתחשק לדבר אז אני פה, ליזה.

      כמה כאב הבנים האלה יכולים לעשות.

      פוסט מרגש וחזק. שווה כוכב אבל אני מעוקלת כבר מהבוקר.

       

      המלצה טכנית - הגדילי את האותיות כי מאד קשה לקרוא.

       

        25/5/07 12:11:

      וואווווו!

       

      את חייבת לתת לזה לעזוב אותך!

       

      7 שנים אחרי ואת מדברת על זה כאילו שזה עדיין כל כך טרי.

       

      הכאב.. עוצמת ה"חוויה" כאילו שזה קרה רק אתמול.

       

      בהצלחה כי הדרך ארוכה ולא קלה אבל המסע בהחלט מרתק.

       

      אבל קודם תשאירי את זה הרבה מאחורייך כי אני מאמין שדברת על זה מספיק.

       

      יש בחיים עוד מיליום ואחד דברים טובים, מהנים ויפים ותתרכזי בהם.

       

      סוף שבוע מחוייך ומאיר פנים שיהיה לכולנו

        25/5/07 11:56:
      מאחלת לך, לי ולכולם, שנהיה עם מינימום אנשים שוברים ומקסימום אנשים בונים.