ג'ו עמד מול הראי המלוכלך, "העולם איננו ישר" כך חשב,

"הרי הוא איננו חושף את ערוותו השעירה, מהותו האמיתית",

ג'ו המשיך לטעון לעצמו מול הראי,

"העולם כפי שהוא מייפה את פניו במפלים ובנופים ירוקים מהממים",

האם זו קוסמיות שבליבת האדמה?".

ג'ו שטף את ידיו וניגב אותו בחולצתו, הוריד והעלה את הריצ'רץ.

מבט חטוף נוסף במראה הסגיר צלקת מעל הגבה, חיפוש ריגשי בילדות,

אדם נוסף נכנס לסצנת השירותים, אוחז עיתון מקופל לארבעה,

הוא בחן את מבושו של ג'ו כי כתמו של הרוכסן התגלה,

ג'ו קפא כשהאדם הנוסף הסתובב סביבו ובחן את גופו הקריר,

"קראת את עיתון היום?" שאל בחלקלקות לא מובנת,

כאילו מנצח על מונולוג טיעון משפטי מול חבר מושבעים,

ג'ו מילמל בשלילה, חיוך רחב התפרש על פניו של העו"ד האסלתי.

הוא הניח את העיתון על הכיור ופתח אותו לרבעיו,

סובב קלות את ברז המים ואסף למבואות ידיו כמות נכבדה של מים,

טיפות טיפטפו באויר, ג'ו בהה בנעשה והוריד את הרוכסן,

הוא שפך את המים על מפשעתו הקורדורית, מכנס משופשף מאוד,

הוא חייך אל עבר ג'ו ופתח את רוכסנו,

ג'ו שלף ראשון, ולאחר מספר שניות חייך גם הוא,

"אתה יודע שהעולם הזה מתאר לנו מצב היפתוטי שבאמת לא קיים במציאותו?"

חיוכו הפך לפס דקיק רועד,

ג'ו המשיך, "כל תחלואי העולם הזה מוסתרים במספר פלאי עולם",

הבחור השני אסף את העיתון, קיפל אותו לפי השירטוט המרובע והתחיל לבכות.

ג'ו החל לשפשף איברו שהזדקר כבר משילהוב מחשבותיו,

"אין אמת במציאות שאתה חי בה" אמר וגמר.

השני ברח במנוסה בעודו מנסה לסגור רוכסנו,

ג'ו שב אל המראה, הטיח בה את ראשו ועצם את עיניו במילמול:

"בזרע תלוי על חרסינה החזרתי קוסמיות לעולמנו, הליבה שלי רגועה".