כותרות TheMarker >
    ';

    פוליטיקה זעירה

    בעיקר על החוויה הפוליטית וקצת על אהבות אחרות-כיצד מתנהלים הדברים במאה ה-21 בין אידאולוגיה למסחר. על האדם כחיה פוליטית, על תרבות ואידאולוגיה. על נושאים שברומו של עולם ועל זוטות מן הקרקעית.

    ארכיון

    0

    במקום שבו גורסים ספרים...

    9 תגובות   יום שלישי, 20/5/08, 18:24

    בהמשך לדברים שכתב הבוקר חנוך אני רוצה להתייחס לסוגיית שריפת הספרים באור יהודה. אנחנו עם הספר כידוע מאוד רגישים לשריפת ספרים. לא איכפת לנו אם איש לא קורא בהם, לא אכפת לנו אם יטמנו אותם באדמה, אם יקברו אותם במזבלה או ישלחו אותם לגריסה. גם לא אכפת לנו אם הספרים ייאכלו לארוחת ערב או ישתמשו בהם לנגב את ....,  אבל לשרוף אותם? זה לא בא בחשבון.

    שריפת ספרים מפעילה מיד את אותו מנגנון לא רצוני אוטומטי בתודעה הקולקטיבית שלנו ומעוררת את בלוטות הזעזוע הציבורי שלנו. ספרים לא שורפים. כי כל שריפת ספרים מחזירה אותנו מייד לגרמניה הנאצית ומחזירה אותנו לטקסי שריפת הספרים של כותבים יהודים, ושריפת ספרים מחזירה אותנו למעמד היהודי הנרדף שבתחילה שרפו את ספריו ואחר כך שרפו אותו.

    משפטו של הינרייך היינה "במקום בו שורפים ספרים ישרפו גם בני אדם" חרוט עמק בזיכרון המשותף שלנו, כל שריפת ספרים משיבה אותנו למשפט הזה שהוכיח את צדקותו פעם אחת בהיסטוריה ומחייב אותנו לא להתעלם ממנו.  לכן לאחר הידיעה על שריפת הספרים של המיסיונרים באור יהודה שהתפרסמה הבוקר בעיתון מעריב , קמה צעקה גדולה.

     

    אך על מה קמה אותה צעקה? האם על זכותם של נוצרים לחיות כאן ולהפיץ את דתם? האם על שאלות של חירות וזכויות? לצערי הצעקה שעולה מן התקשורת ומהדהדת בדברי המרואיינים בה איננה מכוונת למהות הדברים אלא רק לסמל, לא לשאלת הספרים, הספרות ופגיעה בתרבות אלא רק לאקט הסימבולי של השריפה.

    הנה ראויין למשל הבוקר בגלי צה"ל בתוכניתו של רזי ברקאי (20.5) הסופר חיים באר, איש תרבות ואיש ספר, סופר נהדר שהמילים יקרות לו ושבספרו האחרון "לפני המקום" גיבור ספרו, רודף כל חייו אחר יצירתו של אביו שספריו הושמדו בליל השריפה הגדולה על ידי הנאצים ומדבר על כמה נורא הוא הרעיון של לשרוף ספרים, אך בו בעת, הוא מבין את המצוקה שגרמה למעשה ומבין את הבעיה. ומה מציע חיים באר? הסופר מציע לקחת את הספרים המוחרמים ולעשות פעולות קצת פחות בולטות ואיומות, כמו להניח את הספרים באיזה מחסן עירוני שומם, או לקבור אותם בצנעה. זאת אומרת להשמיד אותם מבלי לעלות עשן.  

     

     וזו לבה ותכליתה של הבעיה שלנו כאן, אנחנו רגישים מאוד לפעולה של שריפת ספרים והשמדת בני אדם, אך כל מה שהוא השגת אותה מטרה (מותו של הספר) באמצעים אחרים, עובר ללא בעיה.  

     

    במקום שהעמדה שלנו תהייה חדה וברורה ותגנה כל פגיעה בתרבותו של האחר ובמקום שהעמדה שלנו תהיה מוסרית ותדרוש שכל ניסיון למנוע מאנשים לחיות על פי אמונתם ולהפיצה יהיה אסור, אנו מבינים לליבם של הפורעים שהדליקו "אור ביהודה".

    די היה בספר תורה אחד שהיה מוצא מבית כנסת בעיר אירופאית ודפיו היו נקרעים על מנת שהכותרות היו מכריזות על האנטישמיות ששוב מרימה את ראשה המכוער באירופה, אך כאן במדינת היהודים, זכויותיו של האחר הן הפקר, כי זו אדמתנו ותורתו ואמונתו של הזר ניתנות לרמיסה. 

    וכך לא נאמרה מילה ולו אחת על הפגיעה בנוצרים ובמיסיונרים אלא רק בהקשר הצר של שריפת הספרים.

    שריפת הספרים באור יהודה היא מעשה ברברי ואנטי תרבותי, אך כל החרמת ספרים של בני דת אחרת וכל השמדת ספרים היא פסולה ולא משנה באיזה אופן נעשת הפעולה.          

    דרג את התוכן:

      תגובות (9)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        27/5/08 22:39:

      לצערי הסבלנות שלנו נגמרת מהר מדי כאשר זה מגיע לכל השאלות הקשות

      צטט: אפרת ש. 2008-05-27 21:54:45

       

      אני מסכימה עם כל מה שאמרת.

      מה שמפתיע הוא שהם הסתפקו

      רק במסיונרים, אם כך למה לא לשרוף את ספרי הקוראן

      שתורגמו למשל?

      אקט השריפה הוא אכן סימלי ומושרש בזכרון הלאומי

      אבל זה ממש לא חשוב איך משמידים ספרים

      מה שחשוב היא העובדה שאנשים חושבים שיש להם

      את הזכות לעשות זאת.

      וכל זה קורה במדינה "דמוקרטית" הדוגלת בחופש הביטוי...

      או שלא?

       

       

       

        27/5/08 21:54:

       

      אני מסכימה עם כל מה שאמרת.

      מה שמפתיע הוא שהם הסתפקו

      רק במסיונרים, אם כך למה לא לשרוף את ספרי הקוראן

      שתורגמו למשל?

      אקט השריפה הוא אכן סימלי ומושרש בזכרון הלאומי

      אבל זה ממש לא חשוב איך משמידים ספרים

      מה שחשוב היא העובדה שאנשים חושבים שיש להם

      את הזכות לעשות זאת.

      וכל זה קורה במדינה "דמוקרטית" הדוגלת בחופש הביטוי...

      או שלא?

       

       

        21/5/08 11:00:

      פעולות שעושים בסתר אינן פחות איומות מפעולות שנעשות בגלוי, לפעמים אף ההפך הוא הנכון. שריפת הספרים באור יהודה העלתה את הנושא לכותרות, אך עוול יומיומי מתמשך יכול להתקיים ללא הפרעה מאחורי הקלעים.

       

      שלא תבין אותי לא נכון אני מודע היטב לעוצמתם וחשיבותם של סמלים. אך לא ייתכן שכל פעם הדימוי היחיד שמזיז אותנו ומערער את שלוותנו הוא רק זכר השואה. לגרוס ספרים, לפגוע ביהודים משיחיים בגלל אמונתם, לפעול בצורה אלימה כל אלו הם צעדים הדורשים את תגובת החברה ואת עמידתה לצד החלשים. אך אנחנו לא באמת מזועזעים מהיחס אליו זוכים המיועטים אנחנו רק מזועזעים מן הרעיון של שריפת הספרים כי זה מעורר זיכרון כואב. ונגד כך אני יוצא כי קנה המידה הזה מאפשר לעוולות רבות להתקיים  ללא מפריע והוא מהווה סכנה אמיתית לנו כחברה.

      צטט: יובז 2008-05-21 10:46:27

      ראשית אומר שהמעשה חמור ביותר לדעתי, הן שריפת הספרים והן מה שעומד מאחוריו בנוגע

      לזכויות חופש הדעה והדת.

       

      אני חולק עליך. אני חושב שנושא הסמל חשוב מאין כמוהו. דווקא בגלל הזכרון הקולקטיבי של גרמניה הנאצית בשנות ה 30. דווקא ליהודים.

      גרמניה הנאצית של שנות ה 30 היתה דוגמא קיצונית למשטר טוטליטרי הנוגד את זכויות החופש הבסיסיות ובפרט זה את הזכות להבעת דעה. הזכרון הקולקטיבי שלנו כיהודים מדגיש את שריפת הספרים לכשעצמה בגלל הרצף הבלתי ניתן להפרדה שהחל בשלילת זכויות מתרחבת במהירות ועד להגיית הפתרון הסופי והמהלכים ליישומו במכונה הנאצית המשומנת.

       

      אני חושב שאין להמעיט בחשיבותם של הסמלים ובקשר שלהם לתודעה הקולקטיבית.

      אני חושב שחלק חשוב בתודעת העם היהודי בימינו קשורה לשואת העם היהודי, הקשורה בסמלים רבים ביותר, ביניהם שריפת הספרים.

       

      באשר לדבריך על שלילת זכויות ביטוי, אני מצדד בזכות הביטוי הבסיסית אשר יש להיזהר מלפגוע בה. תוך מצב בו הדמוקרטיה צריכה להיות מסוגלת להגן על עצמה מתנועות הרסניות המנצלות את השיטה הדמוקרטית.

      האם זה המקרה כאן ? אין לי מושג. כנראה שלא. האם הייתי תומך בפרסום חומר תעמולה של תנועות ניאו-נאציות בישראל ? לא.

       

      וכן, יש הבדל בין שריפת ספרים בפומבי לבין גניזתם/החבאתם/הטמנתם בשקט.

      אני מאמין שעצם הפומביות יש בה כדי הרחבת הפגיעה בזכויות הביטוי.

       

      יובל

       

       

        21/5/08 10:46:

      ראשית אומר שהמעשה חמור ביותר לדעתי, הן שריפת הספרים והן מה שעומד מאחוריו בנוגע

      לזכויות חופש הדעה והדת.

       

      אני חולק עליך. אני חושב שנושא הסמל חשוב מאין כמוהו. דווקא בגלל הזכרון הקולקטיבי של גרמניה הנאצית בשנות ה 30. דווקא ליהודים.

      גרמניה הנאצית של שנות ה 30 היתה דוגמא קיצונית למשטר טוטליטרי הנוגד את זכויות החופש הבסיסיות ובפרט זה את הזכות להבעת דעה. הזכרון הקולקטיבי שלנו כיהודים מדגיש את שריפת הספרים לכשעצמה בגלל הרצף הבלתי ניתן להפרדה שהחל בשלילת זכויות מתרחבת במהירות ועד להגיית הפתרון הסופי והמהלכים ליישומו במכונה הנאצית המשומנת.

       

      אני חושב שאין להמעיט בחשיבותם של הסמלים ובקשר שלהם לתודעה הקולקטיבית.

      אני חושב שחלק חשוב בתודעת העם היהודי בימינו קשורה לשואת העם היהודי, הקשורה בסמלים רבים ביותר, ביניהם שריפת הספרים.

       

      באשר לדבריך על שלילת זכויות ביטוי, אני מצדד בזכות הביטוי הבסיסית אשר יש להיזהר מלפגוע בה. תוך מצב בו הדמוקרטיה צריכה להיות מסוגלת להגן על עצמה מתנועות הרסניות המנצלות את השיטה הדמוקרטית.

      האם זה המקרה כאן ? אין לי מושג. כנראה שלא. האם הייתי תומך בפרסום חומר תעמולה של תנועות ניאו-נאציות בישראל ? לא.

       

      וכן, יש הבדל בין שריפת ספרים בפומבי לבין גניזתם/החבאתם/הטמנתם בשקט.

      אני מאמין שעצם הפומביות יש בה כדי הרחבת הפגיעה בזכויות הביטוי.

       

      יובל

       

        21/5/08 09:12:
      ואנ אומר - במקום שבו שורפים אנשים יישרפו גם ספרים.
        21/5/08 08:15:

      תודה חנוך

      לא בצדק אלא מכעס

      צטט: איירבוס-max 2008-05-21 06:39:43

      הרחבת, מוליק.

      ובצדק.

       

        21/5/08 06:39:

      הרחבת, מוליק.

      ובצדק.

        20/5/08 22:40:

      חיים באר הוא סופר נהדר שאני מאוד אוהב את כתיבתו ואני מכיר את אהבתו לספרים ולספרות בגלל זה הוא הדוגמא שבחרתי בה כי דבריו מחדדים את הנקודה שכולם מזועזעים מעניין השריפה אך חושבים שהצעד של למנוע מסיונריות מצדיק צעדים חריפים.

      צטט: עט להשכיר-ניצה צמרת 2008-05-20 21:39:13

      מוליק.

      באופן אישי הזדעזעתי מהאירוע המביש.  

      כמה תובנות, ממש בקצרה, על חשיבותם של הספרים בחיינו בעקבות דבריו התמוהים של חיים באר שלדעתי נאמרו בניגוד גמור לדברים שכתב בספריו.

       

      ברומן "חבלים" הוא סיפר כיצד כיוון אותו אביו בנערותו לאהבת הקריאה בספרים ואף דאג שיוכל לקבל בהוצאת "קריית ספר" 100 ספרים לפי בחירתו.

       

      ב"עת הזמיר" מתייצב הטירון נחום גבירץ במחנה הרבנות הצבאית ביפו כשהוא אוחז בהבלטה את ספרו החילוני של סול בלו "הרצוג". הפגנה אישית לכך שבעיניו "ספרים הם כמו תפילין".

       

       ב"כדבורה המשתחררת משביה" הוא מתייחס לתפקידם האוניברסאלי של הספרים כנושאי חזון הומניסטי בעולם, ולכן האירוע של השריפה בברלין ב- 1933 ע"י בריוניו של גבלס ובעידודם של האינטלקטואלים הגרמנים, כל כך משמעותי בעניו וצופן בחובו את הסכנה שהברבריות תשתלט על האנושות.

       

      גם אם תחביא, תשרוף, תשמיד- תמיד יישאר אקזמפלר אחד...

       

      לסיכום, תופעות כאלה כמו זו שהתרחשה באור יהודה מחזירים אותנו אחורה אל תהום הפרימיטיביות החשוכה.

      תודה לך על הפוסט הזה 

      ממני

      ניצה

       

      מוליק.

      באופן אישי הזדעזעתי מהאירוע המביש.  

      כמה תובנות, ממש בקצרה, על חשיבותם של הספרים בחיינו בעקבות דבריו התמוהים של חיים באר שלדעתי נאמרו בניגוד גמור לדברים שכתב בספריו.

       

      ברומן "חבלים" הוא סיפר כיצד כיוון אותו אביו בנערותו לאהבת הקריאה בספרים ואף דאג שיוכל לקבל בהוצאת "קריית ספר" 100 ספרים לפי בחירתו.

       

      ב"עת הזמיר" מתייצב הטירון נחום גבירץ במחנה הרבנות הצבאית ביפו כשהוא אוחז בהבלטה את ספרו החילוני של סול בלו "הרצוג". הפגנה אישית לכך שבעיניו "ספרים הם כמו תפילין".

       

       ב"כדבורה המשתחררת משביה" הוא מתייחס לתפקידם האוניברסאלי של הספרים כנושאי חזון הומניסטי בעולם, ולכן האירוע של השריפה בברלין ב- 1933 ע"י בריוניו של גבלס ובעידודם של האינטלקטואלים הגרמנים, כל כך משמעותי בעניו וצופן בחובו את הסכנה שהברבריות תשתלט על האנושות.

       

      גם אם תחביא, תשרוף, תשמיד- תמיד יישאר אקזמפלר אחד...

       

      לסיכום, תופעות כאלה כמו זו שהתרחשה באור יהודה מחזירים אותנו אחורה אל תהום הפרימיטיביות החשוכה.

      תודה לך על הפוסט הזה 

      ממני

      ניצה

      פרופיל

      מוליק בנטמן
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין