אלף נשיקה ונשיקה,

את הנשיקה הראשונה שלי קיבלתי משרון - הוא זה שהביא אותי לקפה, שלח לי לינק שהדליק אותי והוא גם הראשון שכיכב אותי.

זה היה 10 ימים בלבד לאחר מותו של אבי. קמתי מהשבעה ולא יכולתי לראות אף אחד. נכנסתי למחשב והתחלתי לכתוב. בדיוק לפני 5 וחצי חודשים.

עברתם איתי פה עולם ומלואו. תקופה של בדיקות, חשבון נפש, סרקתי את חיי קדימה ואחורה, פנימה והחוצה וגם לצדדים.

הפוסטים, על פי הסדר הכרונולגי שלהם משקפים את התהליך אותו עברתי.

היומן הפרטי שלי פינה את מקומו לטובת היומן הוירטואלי. אתם הייתם המאזינים, המראה אליה ודרכה השתקפתי.  

אהבתי כל פוסט ופוסט, כל תגובה ותגובה וכל דיאלוג שהתרחש בי כתוצאה ממנו. 

אלה שהיו לי פתאום חשופים מדי - עברו לגריסה. בדקתי דרך הכתיבה את הגבולות שלי והגדרתי אותם מחדש.

מצאתי את הנושאים החשובים לי, הם נכתבו וביניהם אפשר למצוא את: "חוסך שבטו שונא בנו", "אהבה ללא תנאי", "קבצנית של אהבה", "דיאלוג בחשיכה",

התרגשתם איתי בעצב, נגעתם איתי בכעס, הייתם איתי בשדור ישיר מתוך המנהרה ושמחתם איתי כשטל - הכוכב הפרטי שלי - סיים קורס קצינים.

כל פוסט הכיר לכם בדרכו חלקים ממני, מהדרך החינוכית שלי, מהדרך בה בחרתי לחיות.

כוכב עבורי הוא לא ציון על עבודה טובה.

כוכב עבורי הוא חיבוק מיוחד, חזק ואוהב שאתה נותן למי שנוגע בך. חיבוק שקיבלתי ממי שנגעתי בו. 

חיבקו אותי 1000 פעמים ב-5 חודשים האחרונים 

ועל כל חיבוק כזה אני אומרת תודה אישית.

לבלוג קראתי "כל האהבות כולן..." והכרתם אותן בחמשת החודשים אחת לאחת את כל האהבות שלי:

את טל ואת ילדי הגן, את החתולכלב, את העצים שבגינה, את הבית שלי על גווניו וצבעיו,  ראיתם איתי את פריחת השזיף, טעמתם את התות הראשון ואכלתם מעוגיות השוקולדצ'יפס שלי...

בלי שארגיש נכנסתם גם אתם לרשימת "כל האהבות כולן..."

ונהייתם גם אתם הכוכבים שלי - הכי בזמן הנכון והכי במקום הנכון

ועל כך תודה !!!

שלכם באהבה,

גילה