חזרנו מתערוכה באחת מערי השרון, ידידה שלנו הציגה עבודות שלה ובסיום התערוכה קבלה קטלוג מצולם של עבודות האומניות והאומנים שהשתתפו בתערוכה.
ברכב נסעו יחד עם בת זוגי והאומנית עוד חברה שצפתה גם היא בתערוכה. תוך כדי עיון בקטלוג נמצאה טעות בשמה של האומנית שהיה צמוד לתמונת עבודתה, ובעברית פשוטה היא התבאסה.
דו השיח שהתנהל על פי מיטב זכרוני התנהל כך: הי לא היתה צריכה לעשות את הטעות הזו... איך היא (האוצרת) לא שמה לב לטעות כזו? היתה לה שנה לאצור את התערוכה הזו? טעות כזו מראה על חוסר מקצועיות. זה לא היה צריך להיות כך....
תוך כדי נהיגה שאלתי את עצמי מה קורה פה, איך מצב הרוח המרומם בן רגע התחלף לכעס ותסכול.......
לכאורה מה שעורר את הכעס והתסכול היה הטעות שעשתה האוצרת, בית הדפוס, ההנהלה.......וכו'.
אבל מה שעורר את הכעס היה מחשבה על הטעות.
הבנתי שהבנות במכונית לא יודעות להבדיל בין סיפור (מחשבה על האירוע) למציאות (מה שקרה בפועל) או בין אמיתי לשקרי!
הרי לדוגמא: אם צרור מפתחות שהיה בידי נפל על הרצפה אוכל להגיד עליו שתי היגדים אלו:
הוא נפל או למשל הוא לא היה צריך ליפול
רק היגד אחד מהשניים יכול להיות אמיתי, אין מצב ששתי היגדים יכולים להיות נכונים בו זמנית על אותו האירוע.
אם כך מה ההבדל בין אמת מוחלטת לאמת יחסית?
אמת מוחלטת הוא כל מה שאינו בר שינוי !
כלומר כל מה שהתרחש בעבר, כל אירוע , כגון גירושין, תאונה, לידה, התפרצות געשית, מוות, הוא אמת מוחלטת, משום שלא ניתן לחזור אחורה בזמן ולשנות את מה שקרה. (זה לא אומר שאי אפשר לתקן אבל זה דורש גישה אחרת מאשר להתלונן).
אמת יחסית היא כל מחשבה שעולה בהכרתינו על האירוע שהתרחש בעבר ואנו מאמינים כי היא אמתית ומתעלמים מהעובדות מה שקרה בפועל.
היכולת לחשוב מה אמיתי ומה שקרי, אינה מובנת מאליה, היא מחייבת ריחוק התבוננות בהמחשבה המעוררת קונפליקט, כדי שנוכל לבחון אותה באמת המידה של המציאות-מה שקרה בפועל.
לאור ההבנות הקודמות בוא ונבחן את המחשבה "היא לא היתה צריכה לעשות את הטעות הזו, זה לא היה צריך לקרות....."
מה קרה בפועל?
הופיע אות שונה בשם האומנית בקטלוג ליד התמונה-זו עובדה המופיעה שחור על גבי לבן, והאומנית נתנה שם למה שהופיע בקטלוג וקראה לו "טעות".
האירוע הזה התרחש בעבר ובזה הרגע לא ניתן לתקן אותו, אלא לקבל אותו כמציאות מוחלטת.
מיד עלתה המחשבה זהלא בסדר, זה לא צריך להיות כך.
עכשיו מה פה אמיתי ומה שקרי?
שיבוש השם הוא עובדה והוא מופיע שחור על גבי לבן בקטלוג, זו אמת. המחשבה "לא היה צריך להיות שיבוש בשם", איננה אמיתית, משום שזה קרה! אך למרות זאת הבנות מאמינות כי זה לא היה צריך להיות כך .
נוצר קונפליקט בין מה שקרה בפועל, לבין מה שאני חושב שהיה צריך לקרות.
כאשר אני מאמין למחשבה "לא היה צריך להיות שיבוש בשם" ומתנגד ל"יש" יש שיבוש בשם, מייד אצא ממצב הרוח הטוב, והרגשה שלילית מיד תעלה?
החשיבה ורק היא מאפשרת לבחון מה פה אמיתי ומה לא.
כששאלתי את הבנות מה אמיתי ומה שקרי מה מוחלט ומה יחסי כאן?
הן אמרו שאי אפשר להתוכח עם עובדות, זה קרה, ולכן ה"טעות דפוס" זו האמת, ומה שהן יכולות לעשות ולשנות זה לבחון את הדרך שבה הן חושבות על ה"טעות".
אחרי כמה דקות של שתיקה אמרה האומנית " אתה יודע, בכל פעם שמתעלמים ממני, או שלא מתיחסים אלי, אני שותקת, אינני אומרת דבר, הרי אנו מדברות כאן על ה"טעות כביכול שהתרחשה" אבל זו איננה טעות, עבורי זו הזדמנות במקום לבקר את האוצרת פה אתכם, מה שקל לי לעשות, אני בעצם מתעלמת מעצמי ויש לי כאן את ההזדמנות לתרגל אהבה עצמית ואסרטיביות, מחר אני מדברת איתה".
הפעם אני שתקתי.
|