זאב אמר לי ששכחתי מה זה להיות ילד סתם חג מעפן. אמרתי. חג של זיהום אויר פראי. השתוללות. אין בו כבר חיבור לטבע. וזאב אמר לי ש ששכחתי מה זה להיות ילד את ההרגשה הזאת. זאב לזאב אדם לאדם. והסבא של הבן שלו ישב וחיבק את ידיו ושתק. ואחר כך חשבתי ש בכל זאת יש משהו יפה בפאגניות הזאת מקימים מזבחות אש רגעיים מעלים לעולה משטחי עץ וקרשי בניין והאש אמיתית לא וירטואלית תפוחי האדמה משחירים את פני הילדים וריח העשן באמת נתפס בבגדים. וזלדה שיודעת להוציא אופטימיות מכל דבר אומרת ש: ואיקץ והנה הבית מואר אך אין איש איתי בבית – ועצב כזה וצער. והלא שמחת השמש דבר יום ביומו והלא הר והלא אש. הוי היופי נתקע כמו סכין בלב. |