גוון עמום שולח בי נימים

בעור שקוף ממתח ושחיקה

התוף פונה אלי, הוא מדבר כאיש

הוא מלווה את אובדניי

בהולם מועקה

אני רודפת. עד אתמול ברחתי

אבק לא נאסף עלי ולא נתתי פרי

בתוך גומות קטנות בחול

קברתי קופסאות ריקות

ולא עשיתי לי סימן, ולא הבטתי לאחור

ולא ודאי לי אם אצליח לשחרר את מה שאין לי

ולא ודאי לי אם אצליח לשחרר בזמן.