שלום לכל מי שנכנס לבלוג אני משער שהראשונים שיכנסו אלו אנשים שאני מאוד אוהב ולכן אכתוב על אותם אנשים.

החברים שלי, אני מכיר אותם המון שנים אחד מכיתה א' שניים מכיתה ג' ועוד אחד מכיתה ט'. אלו החברים הקרובים ביותר אלי.אך בטח אתם מכירים שבגיל 20 + רובנו חגגנו יובל לחיינו זה כבר לא מה שהיה פעם וזה הרי מובן מאליו אך תמיד ליבי נחמץ כשאני נזכר בימי התיכון העליזים שלא היו לנו דאגות ואף בחורה לא הסתכלה לכיוונינו( גם היום הן לא כל כך מסתכלות  אלה אם הן פוזלות או שהן חברות שלנו ולא אובחנו עדין אצל רופא עיניים).

והיום כולנו עסוקים מה שלא נכון כי בינינו מה אנחנו עושים בערבים. אבל אין לנו כוח להשקיע,לסוע ולפעמים אנחנו פשוט רחוקים. נתיבי חיינו מתפצלים כל אחד לכיוון שלו והאם אותם אנשים אהובים שהולכים לכיוון שלהם יתרחקו כמובן שאנו יכולים להגיד שלא אבל בוא נסתכל על ההורים שלנו עד כמה הם בקשר חזק עם חברי הילדות שלהם.

אז אותו הדבר זה לא ולא יהיה כך אבל האם זה יתמוסס לחלל, כל אותן חוויות, השנים.

האם השינויים שאנו עוברים בחיים ממוססים את הקשר, האם מצאנו תחליף.

פעם היינו חייו אחד של השני, זמן אחד של השני ואילו היום אנו הבלחות של ערבים, טיולים,שיחות. ומחר מה נהיה, הבזקים קצרים של שלום ומה נשמע?

אותי זה מפחיד כי אני זכיתי לחברים הכי טובים שיש,וכשזכית אתה מפחד ושיקחו ממך את הזכייה.

נכון שאפשר להשאר חברים תמיד גם אם לא נתראה ולא נדבר לאורך זמן (כמה מאיתנו נסעו לזמן לא מבוטל לחו"ל) אך כשחברך הוא לא הזמן שלך והזמן שלך אינו חברך האם אתה השינוי של חברך האם הוא חלק מהשינוי שלך, כנראה שכבר לא. אתם אנשים אהובים שלי ואני מקווה אני שלכם כבר לא בתוך הזמן שלי ואני לא בשלכם וכך לאט לאט בלי שנשים לב לא האנשים שאנחנו אוהבים מעצבים את חיינו אלא הסביבה הדינמית בה אנו נמצאים.

אבל יש לציין שאת מרבית העבודה אתם יקרים שלי עשיתם ואני היום מה שאני הודות לכם.

והזמן הארוך שהיה לי אתכם בנעורינו היה קצר מידי.

והזמן שאני זוכה לו אתכם היום עדין זר לי אחרי כמה שנים כאלו.

הייתי רוצה שזה יהיה אחרת כולנו נעזוב את עיסוקינו את העבודה הלימודים החברה, וניסע ביחד לאיזה תקופה מה שלא עשינו זה מה שתמיד רציתי לעשות ככה ארגיש שלא פספסתי אותכם. כיום אני מרגיש שאני בהחמצה והחמוץ בפה הוא לא בגלל הטעם אלא בגלל שלא טעמתי מספיק.

וכל פעם שאני חוזר ממפגש אתכם או עם אחד מכם אני נשאר עם טעם של עוד ,שאחרי יומיים הופך לחמוץ.

ואולי החמוץ הוא טוב. וההחמצה לא קיימת באמת, כי כל המתוק בא בהמשכים, פרקי זמן קצרים, תמונות קצרות עם האנשים שאני אוהב.

צירפתי שיר קצר של queen שמדבר על חברה טובה, משהו שאני לשמחתי שכיתי לו.