כותרות TheMarker >
    ';

    המון-על-ליזה

    הכרויות באינטרנט זה דבר מצחיק, משעשע, מוזר, מעניין.... ואולי מתסכל היא המילה הכי מתאימה בעצם?!
    הייתי פותחת שני בלוגים שונים, אבל יש רק אחד. אז הבלוג יכיל את נושא ההכרויות באינטרנט והדייטים מחד, ואת הנושא של גידול תינוקות מאידך. הוא עשוי גם להכיל נושאים שקשורים להייטק ואינטרנט, אבל נחיה ונראה.
    אני יודעת שאלה לא ממש קשורים אחד לשני, אבל אלה החיים ויש רק בלוג אחד.

    ומכל הפוסטים, אני הכי גאה במדריך למתחיל המתחיל על שלושת חלקיו. שווה לקרוא.

    המדריך להייטקיסט המתקדם

    42 תגובות   יום שישי , 25/5/07, 17:54

    הייתי כותבת את המדריך להייטקיסט המתחיל, אבל אף פעם לא יצא לי להיות אחת כזו, והאמת שזה גם נראה לי פחות מעניין מאשר להיות הייטקיסט ותיק יותר. אז אני לא מתכוונת לתת פה טיפים איך לענות על השאלות בראיונות עבודה, את זה הרי אתם כנראה כבר יודעים, וגם לא איך בדיוק מתנהל מסע החיפושים, כי כשאתה מתקדם כבר בעצם אין חוקים. הכל פתוח, הכל פרוש בפניך, כולם רוצים שתבוא, רק תבוא, והם מוכנים לעשות הרבה בשביל זה, כמעט הכל בעצם. אני מתכוונת לספר פה את הסיפור שלי ואת הלקחים שלמדתי מחיפוש עבודה מספר פעמים בהייטק (בכל זאת לומדים כמה דברים אחרי שבודקים כמה מאות מקומות).

    מראש אני מזהירה, לחפש עבודה בהייטק כשאתה כבר בכיר זה כיף לאללה, זה יכול לגרום לצעירי ההייטק להזיל ריר בציפיה לעתיד, ולאנשים שבכלל לא בהייטק לקלל בשקט מתחת לשפם, או בקול רם, כאילו מה כבר הם עושים המתכנתים האלה שנותנים להם כל כך הרבה.  אז זהו שהם טוחנים בטירוף, אבל גם מתוגמלים יפה, וגם האגו שלהם בתקופת הראיונות מקבל טפיחה חזקה מאוד, זה חתיכת בוסט לאגו העניין הזה.

     

    את תחילת דרכי כהייטקיסטית, עשיתי בגיל 21 ופיפס. חודש לפני שהשתחררתי מהצבא החלטתי שהגיע הזמן לשלוח קורות חיים ולחפש עבודה אמיתית. לשמחתי הרבה אני את הצבא שלי עשיתי בחמ"ן תלפיות, ושם גיליתי שאני  ותכנות מסתדרים מעולה ביחד, ממש אהבת נפש, אז ככה שמיד חיפשתי עבודה במוד המתקדם בהייטק ולא במוד של מתחילים חסרי נסיון. חשבתי שעשוי לקחת זמן למצוא עבודה, וטעיתי - בגדול. שלחתי קורות חיים לכמה חברות, ביניהן בטעות שלחתי גם לחברת השמה שלא ממש פרסמה שהיא חברת השמה, וחוץ מזה לא ידעתי בכלל מה זו חברת השמה בימים ההם. לזכות החברה ההיא ייאמר שהיא עשתה עבודה מצויינת. קיבלתי מבול של פניות. הימים היו ימי הבועה, ולא היה אז טלפון סלולרי בנמצא, אז השארתי שני טלפונים - בדירה ששכרתי ובמדור בצבא. אי אפשר היה לעמוד בקצב, כל חצי שעה היו לי 30 הודעות במזכירה האלקטרונית בדירה, פשוט כי נגמר המקום על הקלטת, והמדור שלי בצבא קרס מהעומס וידעו שכמעט כל טלפון מיועד אליי. כמה חברות הייטק יש בארץ הזו?

    הלכתי בקצב מטורף של 9 ראיונות עבודה ביום, מנתניה ועד ראש העין, אפילו ביקנעם הייתי, וכמובן הרוב הגדול באיזור הרצליה עד רמת גן. והכי משונה שנהניתי נורא - שאלות, חידות, תכנות, אנשים, כיף לא נורמלי. הייתי בכמעט 200 ראיונות עבודה(!). קיבלתי הצעות מימין ומשמאל, כולם רצו רק שאני אתחיל מחר בבוקר. תפסתי תחת שחבל"ז כמובן. יש לי סיפורים הזויים ומטורפים על ראיונות שאי אפשר לדמיין בכלל ואני יכולה לכתוב ספר של מדע בדיוני על הנושא הזה.

     

    והייתי צריכה להחליט איפה אני רוצה לעבוד. וכמובן יש כל מיני מדדים חשובים איפה לעבוד. אבל אני הייתי בת 21 ופיפס. אז הכנתי טבלה שתעזור לי להחליט, נשמע רציני, לא?. הטבלה כללה אך ורק מדד אחד - כ-ס-ף. קראתי לה טבלת החומרנות (לפחות מודעות היתה לי) - היא הכילה עמודה של משכורת, עמודה לסוג הרכב וכמה משלמים עליו, עמודה לתנאים הסוציאלים, עמודה לאופציות או מניות, עמודה לעוד הטבות שונות ומשונות, ואם הייתי חושבת על זה הייתי עושה עמודה גם לארוחות, אבל לא הבנתי בזה מספיק אז. מה עושים שם? למי אכפת? Java, C++, C, או כל דבר אחר. משלמים המון כסף - זה מה שחשוב!. אלגוריתמים, עיבוד תמונה, עיבוד נתונים - מה אכפת לי, הכי חשוב הכסף!. כן, צעירה וטפשה (וגם מסונוורת).

     

    בראיון עבודה בדרך כלל יש שני חלקים עיקריים - החלק שאתה מדבר, והחלק שהם מדברים. בחלק שהם מדברים, הם מספרים על החברה מה היא עושה, איך היא עושה את זה, לאן היא רוצה להגיע. מבחינתי זה היה החלק המשעמם אז, כמעט ולא הקשבתי שם, היו פעמים שבכלל לא הקשבתי - צעירה וטיפשה, כבר אמרתי?. מזל גדול שבחרתי בפוקס אחלה מקום, אבל בעצם בחרתי בגלל האנשים ולא בגלל מה שעושים שם, אפילו לא זכרתי שאמרו לי שמתכנתים שם ב-Java, ובכלל לא ידעתי מה הם אמרו לי שעושים שם. זה היה הרבה מזל וממש לא שכל.

     

    בפעם השנייה שחיפשתי עבודה חשבתי שהתבגרתי, כבר לא היתה בועה, אבל עדיין רצתי ל-9 ראיונות ביום. הפעם עניין אותי מה עושים, החלטתי להקשיב גם לחלק הזה, לשים לב היטב לרמה של המראיינים, לראות אם נראה לי שמתאים לי אופן העבודה שם, בסך הכל עבודה לוקחת ממך הרבה מאוד שעות ביום, את רוב הזמן אנחנו מבלים בעבודה, וחשוב שיהיה מעניין ושיהיו אנשים שכיף להיות במחיצתם. עדיין לא נגמלתי לגמרי מחטא החומרנות שלי - לגבי הכסף - ידעתי שכולם יתיישרו לאותו כיוון, ו-1000 ש"ח לפה או לשם לא ממש משנים - הרי במילא מס הכנסה משתתף באחוז יפה מהכסף הזה. אבל כשהציעו לי יונדאי כרכב, גיחכתי בבוז - יונדאי? אני. תביאו לי מזדה בבקשה. והם הסכימו כמובן, מה חשבתם?.

     

    יצא לי לא מזמן לשוחח עם מנכ"ל של חברת סטארט-אפ, שאמר לי שעד היום הוא פוגש אנשים כאלה, שמתנהגים כמו שאני התנהגתי אז, בחיפוש הראשון, אבל הם לא דווקא האנשים הצעירים בהייטק, גם אנשים עם נסיון של כמה שנים מתנהגים ככה. כאלה שכבר מהטלפון הראשון מבררים אם יש סיבוס למסעדות בהרצליה, כאלה שמראש מבררים עם קרן ההשתלמות היא על מאה אחוז מהשכר, גם על מה שמעל התקרה, כאלה שמבררים אם יש הטבה לחדרי כושר בסביבה, או אולי חדר כושר פרטי של עובדי החברה, אם יש ארוחות בבוקר במטבחון, וכמה סוגי קורנפלקס קונים, ומה עם החופשה השנתית בחו"ל. וזה עוד לפני שהוא בכלל פגש אותם, לפני שעברו סינון ראשוני, לפני שבכלל הם יודעים מה החברה הזו עושה. כי הרי בינינו, מה זה חשוב? הכסף מסנוור, מעוור, מכשף. זה כבר לא צריך להיות ככה אחרי כמה שנים בהייטק, שלא לדבר על זה שאף אחד לא חושב עליך דברים טובים אם אלו השאלות לפני שהתרשמו ממך בכלל.

     

    עכשיו כשאני בת 28 וחצי וכמעט 11 שנות ניסיון מאחוריי אני יודעת את האמת. הכסף לא משחק תפקיד כל כך גדול, מה שצריך הם יתנו, וכמו שאמרתי 1000 ש"ח לפה ולשם לא צריכים להפיל את העניין. האוטו - היום נותנים לך לבחור מה שבא לך, בדרך כלל גם ככה אתה משלם על זה, אז מה אכפת להם? המסעדות? שטויות, ועוד כולנו הופכים לבטטות בגללן. וגם הפעם כשחיפשתי עבודה אספתי סיפורים הזויים ומשעשעים לאוסף שלי (מי כאן עשה ראיון עבודה עם תינוקת בידיים? או שהמראיין דאג לו לבייביסיטר במקום?). אבל למדתי, התבגרתי והחכמתי הרבה מאז.

     

    היום אני יודעת שהכי חשוב זה העניין בעבודה, כי הרי רוב היום נעבוד ולא נספור את הכסף. האנשים שיעבדו איתנו, כי עם האנשים האלה נבלה איתם את מרבית שעות היום שלנו, ונאכל צהריים יחד, ונעשה הפסקת קפה יחד. יש מקומות קטנים שמרכזים אנשים טובים ואיכותיים, כיף אמיתי לעבוד במקום כזה. גם הגיל הממוצע של העובדים עשוי להשפיע על הבחירה. אווירה טובה - כבר מהראיון אפשר להתרשם מהאווירה במקום ולהרגיש אותה. חשוב מאוד גם אם מתאים לך הכיוון של החברה, שאם אתה פריק של C++ אז לא תבחר חברה שעובדת בתכנות לאינטרנט ב-javascript ותתאכזב. צריך לחשוב אם הרעיון של החברה נראה לך, אם אתה מאמין שהיא תצליח, אם אתה מתלהב ממנה, ממה שהיא עושה, מהיעדים שלה. עוד דבר שבעבר לא מספיק חשבתי עליו הוא פוטנציאל הקידום, אם אתה רוצה להתקדם בכיוון הניהולי ולהיות ראש צוות, או להיות מנהל בכיר, או אולי הניהול לא מעניין אותך אבל אתה רוצה להתקדם בפן הטכנולוגי ולהיות איש פיתוח בכיר. לראות אם יש פוטנציאל גדילה לחברה, מה שעשוי להשפיע לטובה גם על קידומים למיניהם, וגם על מחירי האופציות או המניות, או אולי לדלל לך אותם ולהוריד מערכם. האכפתיות של החברה מהחיים של האנשים - למשל שעות עבודה נורמליות, כמה אנשי משפחה יש שם. לפעמים החברה מעודדת לפעילות ספורטיבית, וראיתי גם מקומות שמעודדים לתרום לקהילה וכאלה. האכפתיות של החברה מהאנשים עצמם - עד כמה מנסים לגדל אנשים, לטפח אותם, לקדם אותם, ללמד אותם, וזה לא רק קלישאות, וזה לא רק מילים נבובות וריקות מתוכן, אולי מתישהו אני אכתוב פוסט גם על זה. ברור שגם הכסף משחק תפקיד, אבל הוא לא הדבר היחיד ולא העיקר וזה מה שחשוב להבין.

     

    אז יאללה, מספיק. תתבגרו. בפעם הבאה שמחפשים עבודה כבר נדע על מה להתסכל, נדע להפריד עיקר מטפל, נדע לבדוק נקודות חשובות. בפעם הבאה לא נהיה מסנוורים כל כך רק מהכסף ומההטבות, אנחנו כבר מעל זה, כבר לא ילדים בני 21 ופיפס שרואים את עצמם עושים קולולוש עם הכסף באוויר, לא כמו בסרטים המצויירים שרואים דולרים בעיניים. זה עבודה, זה הרבה יותר מכסף.

     

    בהצלחה.

     


    לחץ כדי להגיע לתוכן העניינים של המון-על-ליזה 

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (42)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        14/7/07 14:40:

      נו, אז כמה באמת שווים 1000 שקל לכאן או לכאן?

      הגבתי כאן:

      http://cafe.themarker.com/view.php?t=78192

        28/5/07 06:26:

       

      צטט: נובו-איש 2007-05-27 23:11:35

       

      וככה היא נראית - התודעה הכוזבת, לדעתי:


      המעסיק יוכל לנצל את הפוטנציאל הגלום בעובדיו הרבה יותר טוב אם יעזור להם להגשים את עצמם ולהתקדם...
      אבל לכל עבודה יש את העובד המתאים לה

       

      המעסיק לא "עוזר", המעסיק גם לא מנצל פוטנציאל, ולא לכל תפקיד יש איש שממש נוצר לו, אבל כמו שכתבת - על זה בפוסט עתידי אולי.

       

      מילה לגבי overqualified. אל תאמיני לכל דבר שאנשי(נשות?) HR מנפיקים (וגם לא לכל סיסמא של אנשי הcorporate culture האמריקאיים של החברה שלך). לרב, כל עוד העובד עושה את העבודה הטובה שלו (ולעיתים קרובות, גם עבודה פחות טובה שלו היא יותר טובה מכל חלופה של qualified ) הבוס לא יתלונן. מתי זה יצוף ויעלה? כשהתופעה תהפוך פומבית יתר על מידה. כלומר כשמישהו מהעובדים האחרים עלול לחוש, שהעובד הזה מתבטל יותר מדי ועושה מה שבא לו (כמו שאמר לי בוס פעם: היה לי פעם מהנדס כל כך טוב שהוא עמד בכל לוחות הזמנים ושיחק טטריס כל הזמן. בסוף לא היתה לי ברירה, קידמתי אותו. זה נאמר רק בחצי הומור). לכן זו תופעת HR, כי היא משפיעה על מוראל העובדים.

      גם על תרבות ה HR, אפשר לכתוב פוסט עתידי שיברר איך היא נוצרה ולשם מה.

       

      אל תביני אותי לא נכון - אני מאמין שאפשר להגשים את עצמך בהייטק ושיש תחושת סיפוק מאד גדולה לעיתים.

      אני גם מאמין שאסור לשכוח באיזו מסגרת ההגשמה הזו מתממשת ושיש כאן מגבלות. רצוי, שנבין אותן ונחליט עד כמה הן מתאימות לנו ועד כמה אנחנו מתפשרים עמן.

       

      אפשר להתעלם מהעניין, ולהאמין שתמיד היכן שהוא תמצא החברה שנרצה בכל מאודנו לעבוד בה כי היא בדיוק תפורה עלינו. או, לחילופין, תמיד לחפש את האתגר האישי במקום שאנחנו נמצאים בו. נראה לי שיש כאן אלמנט, כביכול בריא, של הכחשה.

       

      אגב, עוד פוסט - אם לא עבודת דוקטורט מעניינת - יכול להיות בנושא: ממר"מ, <איך שלא קוראים לממר"מ של חיל אוויר> וחמ"ן  - המורשת הצבאית בהייטק הישראלי. גם בלי להיות שמאלני-אנארכיסט-מפגין- בגדרות, אני חושב שמחקר כזה יכול לספק כמה תובנות מעניינות על התעשייה שלנו. 

       

      יללה, הטרדתי מספיק בפוסט הזה. זה לא ברוח הקפה. 

      כמובן שאני לא מסכימה, אבל נמאס להתווכח, נראה שזה לא יוביל אותנו לשום מקום.

       

      לגבי חמ"ן - אני אשקול פוסט מיוחד בנושא בשבילך. את ממר"מ אני לא מכירה.

        27/5/07 23:11:

       

      צטט: ליזה פיירמן 2007-05-27 22:14:30


      תודעה כוזבת?! עצוב לקרוא. לא נראה לך שקיימת אפשרות של הגשמה עצמית אמיתית, של תחושת סיפוק ושאיפה להתקדמות, של אכפתיות, במקביל לביצוע העבודה עצמה?

      המעסיק יוכל לנצל את הפוטנציאל הגלום בעובדיו הרבה יותר טוב אם יעזור להם להגשים את עצמם ולהתקדם - אבל על כך בפוסט אחר עתידי.

      לגבי הבחירה בין עובד מעולה לבינוני - כמובן שהתלהבות לבדה לא תעשה את העבודה, וחשוב שיהיו קבלות על יכולת. אבל לכל עבודה יש את העובד המתאים לה, לא תמיד העובד המעולה הוא המתאים לביצוע העבודה, לא סתם המציאו את המונח overqualified, למרות שזה אולי נראה כאילו המציאו אותו כדי לדחות אנשים מסויימים. וגם על כך אני מבטיחה לפרט באותו פוסט עתידי מובטח.

       


      וככה היא נראית - התודעה הכוזבת, לדעתי:


      המעסיק יוכל לנצל את הפוטנציאל הגלום בעובדיו הרבה יותר טוב אם יעזור להם להגשים את עצמם ולהתקדם...
      אבל לכל עבודה יש את העובד המתאים לה

       

      המעסיק לא "עוזר", המעסיק גם לא מנצל פוטנציאל, ולא לכל תפקיד יש איש שממש נוצר לו, אבל כמו שכתבת - על זה בפוסט עתידי אולי.

       

      מילה לגבי overqualified. אל תאמיני לכל דבר שאנשי(נשות?) HR מנפיקים (וגם לא לכל סיסמא של אנשי הcorporate culture האמריקאיים של החברה שלך). לרב, כל עוד העובד עושה את העבודה הטובה שלו (ולעיתים קרובות, גם עבודה פחות טובה שלו היא יותר טובה מכל חלופה של qualified ) הבוס לא יתלונן. מתי זה יצוף ויעלה? כשהתופעה תהפוך פומבית יתר על מידה. כלומר כשמישהו מהעובדים האחרים עלול לחוש, שהעובד הזה מתבטל יותר מדי ועושה מה שבא לו (כמו שאמר לי בוס פעם: היה לי פעם מהנדס כל כך טוב שהוא עמד בכל לוחות הזמנים ושיחק טטריס כל הזמן. בסוף לא היתה לי ברירה, קידמתי אותו. זה נאמר רק בחצי הומור). לכן זו תופעת HR, כי היא משפיעה על מוראל העובדים.

      גם על תרבות ה HR, אפשר לכתוב פוסט עתידי שיברר איך היא נוצרה ולשם מה.

       

      אל תביני אותי לא נכון - אני מאמין שאפשר להגשים את עצמך בהייטק ושיש תחושת סיפוק מאד גדולה לעיתים.

      אני גם מאמין שאסור לשכוח באיזו מסגרת ההגשמה הזו מתממשת ושיש כאן מגבלות. רצוי, שנבין אותן ונחליט עד כמה הן מתאימות לנו ועד כמה אנחנו מתפשרים עמן.

       

      אפשר להתעלם מהעניין, ולהאמין שתמיד היכן שהוא תמצא החברה שנרצה בכל מאודנו לעבוד בה כי היא בדיוק תפורה עלינו. או, לחילופין, תמיד לחפש את האתגר האישי במקום שאנחנו נמצאים בו. נראה לי שיש כאן אלמנט, כביכול בריא, של הכחשה.

       

      אגב, עוד פוסט - אם לא עבודת דוקטורט מעניינת - יכול להיות בנושא: ממר"מ, <איך שלא קוראים לממר"מ של חיל אוויר> וחמ"ן  - המורשת הצבאית בהייטק הישראלי. גם בלי להיות שמאלני-אנארכיסט-מפגין- בגדרות, אני חושב שמחקר כזה יכול לספק כמה תובנות מעניינות על התעשייה שלנו. 

       

      יללה, הטרדתי מספיק בפוסט הזה. זה לא ברוח הקפה. 

        27/5/07 22:24:

       

      צטט: אמיר פינקלשטיין 2007-05-27 20:26:33

       אני חייב לציין שאני לא מצליח להבין את התופעה הזו של החמדנות.

      אולי זה כי אני לא מספיק זמן בהייטק ולכן אני לא מספיק מפונק.  אולי אם הייתי מתרגל לשפע מהסוג הזה, אז נקודת המבט שלי הייתה שונה.

      אני בא ממקום של עבודה קשה, הרבה יותר מגעילה מהיי-טק, לאורך כל חיי, וכל זה רק כדי לשרוד, ולכן לא ברורה לי השחיתות - כן כן ממש שחיתות - שרצה בהייטק הישראלי.

       

      אני פונה בעיקר להייטקיסטים המתחילים, כפי שליזה הגדירה אותם:  הייטק זאת עבודה שממש כיף לעבוד בה.  היא עבודה נקייה, עבודת חשיבה עם עבודת צוות, מפתחת את העוסק בה בהמון אספקטים קוגנטיביים. 

      אי לכך, תתנתקו לגמרי מהנושא הכספי.  לכו לאיפה שתתפתחו יותר.  ואני לא מתכוון להתפתחות מקצועית דווקא.  התפתחות אישיותית בכלל.

      בדרך כלל דווקא מי שחדש בהייטק הוא זה שמסתנוור מכמות הכסף העצומה שנמצאת בתחום הזה, בעיקר אחרי עבודות שבהן מרוויחים הרבה פחות.

      יש מגוון דברים ששווה לשים לב אליהם, הכסף הוא אספקט אחד ובהחלט חשוב, התפתחות מקצועית חשובה אף היא, לגבי ההתפתחות האישית אני ארחיב באחד הפוסטים הבאים - כי זה בהחלט לא טריוויאלי.

       

      צטט: עמית כנעני 2007-05-27 20:53:24

      מסכימה מאוד מאוד עם הסייפא, האנשים הם שעושים את המקום ואת היום יום, לעבוד עם אנשים שאת אוהבתיכול להיות תענוג  - ואנשים שעושים לך רע יכולים לגרום לכל יום להראות כמו עול..

      אז מה, טויוטה?

      אנשים זה דבר כל כך משמעותי בחיינו, מדהים ההבדל שהם יכולים ליצור.

      טויוטה - קודם כל בגלל הבטיחות, וגם בגלל האין-תקלות כמעט. מזדה אאוט, גרועה בשניהם.   

       

        27/5/07 22:14:

       

      צטט: ריצ'רד סמית 2007-05-27 10:45:45

       זה ממש לא להיות עבד.

      עבד זה אחד שהחופש נלקח ממנו בכוח. כאן היא מציעה את עצמה לעבודה ויכולה להפסיק לעבוד.

      בחיים המודרנים, אתה עובד כדי לאכול, שיהיה לך מקום לישון וכו'. בזמנים עברו היית עושה את הכל לבד. היום יש חלוקת עבודה לפי מיומנויות.

      בעתיד אולי לא נצטרך לעבוד בעבודה "רגילה", אבל זה יקרה רק בימות המשיח כנראה...

      אם היא נהנת מהעבודה, מהתכנות, מהבעיות שצריך לפתור, מה רע בזה?

      כמו העבודה של הנקס בסרט "BIG".

      בעבודה יש שלושה גורמים עיקריים: עובדים, הון והנהלה. באידיאל, כולם מרוויחים באופן שווה בשווה. במציאות, מכיוון שיש פחות אנשים בעלי הון ואנשים בהנהלה, יותר קל להם לעשות שרירים ולהרוויח יותר. איזו דרך אחרת יש? אה, שהעובדים יהיו בעלי ההון... ההיסטוריה מלמדת שזה לא כך, שזה לא יותר יעיל. (אגד והקיבוצים כדוגמה).

       

      יש את הבדיחה -הזו- אשר מסמלת באופן יפה את העניין.

      ריצ'רד - כמו תמיד, תגובה מצויינת. תודה.

       

      צטט: נובו-איש 2007-05-27 11:20:29

       

      צטט: ליזה פיירמן 2007-05-27 02:11:27

       

      צטט: reynolds 2007-05-26 20:52:05

      קיים סכום כסף שיגרום לך לעבוד גם בעבודה שנראית לך פחות אטרקטיבית מבחינת עניין.

      יותר מזה - קיים סכום כסף שיגרום לך לעבוד בכל עבודה.

      ולכן - מה שאת או כל אחד שמחפש עבודה עושה, זה מכמת את תחושת הבטן, העניין,

      השעות הנוחות וכל שאר הפרמטרים - לכסף.

       

      זה מה שעשית בגיל 21, וזה גם מה שאת עושה היום, בגיל 28. אין הבדל עקרוני.

      השוני היחיד הוא שהיום, שאר הפרמטרים שווים לך יותר כסף ותו לא (מסיבות כאלו ואחרות, ביניהן כנראה מה שעברת בחיים, ילדים אם יש, עיסוקים בשעות הפנאי וכו').

       

      בקיצור - כל עוד את שייכת לקבוצת העבדים בעלי אותה מאזדה 3 לבנה עם לוגו של חברה, אותם תחומי עניין, חשיבה ולבוש - הכל זה פונקציה של כסף.

      מי שטוען אחרת בסה"כ מנסה לגרום לעצמו הרגשה יותר טובה לגבי מידת החומרנות שלו, זה הכל. במקום זה - שווה אולי לנסות להבין למה הרגשה שכזו מתעוררת.

       

      בהצלחה.

       

      אני לא מסכימה איתך, ואני אפרט.

       

      קודם כל, אני מתנגדת בכל תוקף למשפט שכתבת למעלה "קיים סכום כסף שיגרום לך לעבוד בכל עבודה", זה באמת לא נכון. (מכירה גם מישהו שויתר על מיליוני שקלים(!) כדי לא לעבוד במקום שלא נראה לו, וזה היה בהייטק!).

       

      רק אחרי שמבינים כמה שעות אתה שוהה בעבודה, כמה שעות מחשבה אתה משקיע שם, וכמה השפעה יש לכל זה על החיים שלך אתה מבין באמת כמה שאר הפרמטרים הללו הם חשובים, ולכן זה לא רק עניין של כסף, גם ולא רק. אולי קשה לך להאמין בזה, אבל זו המציאות.

       

      אני שייכת לקבוצת העובדים (ולא עבדים) בעלי המכונית מהליסינג (לא מזדה וגם לא לבנה), ולא הכל פונקציה של כסף, ממש לא. אולי מי שטוען שהכל רק פונקציה של חומרנות לא נמצא שם בעצמו כדי לשפוט. ההרגשה הטובה כבר פה ולא צריך תירוצים או שכנוע עצמי כדי למצוא אותה. חלק מהסיבה שההרגשה כל כך טובה היא בזכות הפרמטרים האחרים האלה.

       

      אני מסכים עם ריינולדז. גם אני מחפש עבודה לפי מידת עניין, עד כמה אני יכול להשפיע וכו'.

      אבל מתחת להכל נמצאת העובדה הפשוטה: זו עבודה, המטרה היא לעשות כסף.

      זו האמת הבסיסית בתעשייה. וזו גם האמת הבסיסית בכלכלה - לכן אין מה להתבייש בזה. המטרה של המעסיק שלך היא בראש וראשונה לעשות כסף ממך - לא לעזור לך להגשים את עצמך.

       

      היות והעבודה גוזלת כל כך הרבה, אי אפשר לשרוד מבלי להכניס תחושות של הגשמה עצמית, עניין ורצון שהעבודה תענה על צרכים פסיכולוגיים אחרים. תודעה כוזבת, אמרנו?

       

      האווירה והחשיבות של האנשים הם נגזרת של השהייה הארוכה בעבודה, שהיא נגזרת של אופי העבודה, שהיא נגזרת של המשכורת שמשלמים לנו.

       

      ברור לי שיש יוצאים מן הכלל, ואני חושב שהם בולטים (לרעה ולטובה). אבל הסיפור של רובנו הוא מה שמתואר למעלה.

       

      ואגב, זה מתבטא גם במה שמעסיקים מחפשים. תחושת המטרה, ההגשמה העצמית וכו' לא מפצות על יכולת בינונית.

      בבחירה בין עובד מעולה שדורש יותר כסף לעובד בינוני ומטה שמגלה התלהבות יתר למטרות החברה, הבחירה תיפול לרב על הראשון. מקומות שבוחרים את השני, יראו בהתאם.

      ותרשי לי לנחש, שגם את לא תרצי לעבוד שם.

      תודעה כוזבת?! עצוב לקרוא. לא נראה לך שקיימת אפשרות של הגשמה עצמית אמיתית, של תחושת סיפוק ושאיפה להתקדמות, של אכפתיות, במקביל לביצוע העבודה עצמה?

      המעסיק יוכל לנצל את הפוטנציאל הגלום בעובדיו הרבה יותר טוב אם יעזור להם להגשים את עצמם ולהתקדם - אבל על כך בפוסט אחר עתידי.

      לגבי הבחירה בין עובד מעולה לבינוני - כמובן שהתלהבות לבדה לא תעשה את העבודה, וחשוב שיהיו קבלות על יכולת. אבל לכל עבודה יש את העובד המתאים לה, לא תמיד העובד המעולה הוא המתאים לביצוע העבודה, לא סתם המציאו את המונח overqualified, למרות שזה אולי נראה כאילו המציאו אותו כדי לדחות אנשים מסויימים. וגם על כך אני מבטיחה לפרט באותו פוסט עתידי מובטח.

       

      צטט: ננס אדום 2007-05-27 11:51:26

      יופי של תגובה של עינהר :)

      שינקנקו אתכם אמן.

      קורץ
        27/5/07 20:53:

      מסכימה מאוד מאוד עם הסייפא, האנשים הם שעושים את המקום ואת היום יום, לעבוד עם אנשים שאת אוהבתיכול להיות תענוג  - ואנשים שעושים לך רע יכולים לגרום לכל יום להראות כמו עול..

      אז מה, טויוטה?

       אני חייב לציין שאני לא מצליח להבין את התופעה הזו של החמדנות.

      אולי זה כי אני לא מספיק זמן בהייטק ולכן אני לא מספיק מפונק.  אולי אם הייתי מתרגל לשפע מהסוג הזה, אז נקודת המבט שלי הייתה שונה.

      אני בא ממקום של עבודה קשה, הרבה יותר מגעילה מהיי-טק, לאורך כל חיי, וכל זה רק כדי לשרוד, ולכן לא ברורה לי השחיתות - כן כן ממש שחיתות - שרצה בהייטק הישראלי.

       

      אני פונה בעיקר להייטקיסטים המתחילים, כפי שליזה הגדירה אותם:  הייטק זאת עבודה שממש כיף לעבוד בה.  היא עבודה נקייה, עבודת חשיבה עם עבודת צוות, מפתחת את העוסק בה בהמון אספקטים קוגנטיביים. 

      אי לכך, תתנתקו לגמרי מהנושא הכספי.  לכו לאיפה שתתפתחו יותר.  ואני לא מתכוון להתפתחות מקצועית דווקא.  התפתחות אישיותית בכלל.

        27/5/07 19:42:

       

       

      צטט: reynolds 2007-05-27 03:44:25

       ...

       

      אשתדל לענות בסדר התואם את תשובתך:

       

      ראשית - לגבי הבחור שלא לקח את המיליונים:

      א. הפסקתי להאמין לצ'יזבטים בגיל 11.

      ב. כנראה שאם היו מצעים לו עשרות מיליונים, הוא היה מסכים, זה רק עניין של סכום.

       

      שנית - לגבי הפרמטרים האחרים - לא אמרתי לרגע שהם לא חשובים, בסה"כ אמרתי שאפשר לכמת אותם לכסף, זה הכל. היום הם שווים לך יותר כסף מפעם. זו הטענה היחידה שלי, ולכן - זה בדיוק כן פונקציה של כסף. 

      וזה שאומרים לגבי משהו שהוא המציאות - לא הופך אותו לנכון (בסיסי במתמטיקה).

       

      שלישית - לגבי הקבוצה אליה את שייכת:

      לא משנה איך תסתכלי על זה - בסוף, את עושה משהו המון שעות (את בעצמך כתבת) כל יום, כל היום, כל החודש וכל השנה (פרט לחגים ו- 26 ימי חופש, אם התמקחת) בשביל שמישהו אחר ירוויח כסף. אם זה לא להיות עבד - אז אני לא יודע מה כן.

       

      ואגב - אף אחד לא הזכיר שום דבר על תירוצים או שכנוע עצמי, אפילו לא משהו קרוב, את מוזמנת להציץ שוב במה שכתבתי. את זו שכתבת את זה על דעת עצמך.

       

      אה, ודבר נוסף - טוב שהוספת את המילה אולי. ממש טוב שהוספת. קורץ

      ראשית, אני תמיד נותנת קרדיט למי שמדבר איתי שהוא דובר אמת ומתכוון למה שהוא אומר. אין דבר מכעיס יותר מתרגום או פירוש של הנאמר, זה נכון בחיים בכלל. יצא לי להיות נוכחת בסיטואציות כאלה בתור המפורשת, ואני יכולה להגיד לך שזה מעליב וממש פגיעה באינטלגנציה של מי שמנהל איתך שיחה. קשה אולי לקבל ולהפסיק להיות שיפוטי, אבל גם די מועיל בחיים.

       

      ולענייננו - אני מכירה אישית את האיש, ואם היייתי יכולה הייתי מספרת את הסיפור, אבל עדיין לא ביקשתי רשות. זה לא צ'יזבט ולא הגזמה. תרצה תאמין, לא תרצה - אל תאמין. יש עוד כמה אידיאליסטים בינינו.

       

      לגבי שנית ושלישית - ראה תשובתם של רן ושל ריצ'רד מתחת לתגובתך. הם ניסחו זאת טוב ממני.  

       

      ולגבי האולי - אני תמיד מעדיפה להימנע מנחרצות יתר אם אני לא יודעת בוודאות אם היא מוצדקת. (וזה גם כן מתקשר למה שכתבתי לעיל לגבי קרדיט).

       

      צטט: ran shoham 2007-05-27 08:16:31

      מי שמרגיש באמת שהוא רק עבד, עושה חטא לעצמו וגם למקום העבודה שלו. מקווה שאצלנו אנשים כאלה הם מיעוט.

      אני מכיר הרבה אנשים שמרגישים שהעבודה שהם עושים היא סוג של הגשמה עצמית, ובחלק מהמקרים גם מקדמת מטרות משמעותיות מעבר לחומרנות.

      ליזה, קבלי כוכב.

      מסכימה עם כל מילה. ותודה על הכוכב.

       

       

       

       

        27/5/07 11:51:

      יופי של תגובה של עינהר :)

      שינקנקו אתכם אמן.

        27/5/07 11:20:

       

      צטט: ליזה פיירמן 2007-05-27 02:11:27

       

      צטט: reynolds 2007-05-26 20:52:05

      קיים סכום כסף שיגרום לך לעבוד גם בעבודה שנראית לך פחות אטרקטיבית מבחינת עניין.

      יותר מזה - קיים סכום כסף שיגרום לך לעבוד בכל עבודה.

      ולכן - מה שאת או כל אחד שמחפש עבודה עושה, זה מכמת את תחושת הבטן, העניין,

      השעות הנוחות וכל שאר הפרמטרים - לכסף.

       

      זה מה שעשית בגיל 21, וזה גם מה שאת עושה היום, בגיל 28. אין הבדל עקרוני.

      השוני היחיד הוא שהיום, שאר הפרמטרים שווים לך יותר כסף ותו לא (מסיבות כאלו ואחרות, ביניהן כנראה מה שעברת בחיים, ילדים אם יש, עיסוקים בשעות הפנאי וכו').

       

      בקיצור - כל עוד את שייכת לקבוצת העבדים בעלי אותה מאזדה 3 לבנה עם לוגו של חברה, אותם תחומי עניין, חשיבה ולבוש - הכל זה פונקציה של כסף.

      מי שטוען אחרת בסה"כ מנסה לגרום לעצמו הרגשה יותר טובה לגבי מידת החומרנות שלו, זה הכל. במקום זה - שווה אולי לנסות להבין למה הרגשה שכזו מתעוררת.

       

      בהצלחה.

       

      אני לא מסכימה איתך, ואני אפרט.

       

      קודם כל, אני מתנגדת בכל תוקף למשפט שכתבת למעלה "קיים סכום כסף שיגרום לך לעבוד בכל עבודה", זה באמת לא נכון. (מכירה גם מישהו שויתר על מיליוני שקלים(!) כדי לא לעבוד במקום שלא נראה לו, וזה היה בהייטק!).

       

      רק אחרי שמבינים כמה שעות אתה שוהה בעבודה, כמה שעות מחשבה אתה משקיע שם, וכמה השפעה יש לכל זה על החיים שלך אתה מבין באמת כמה שאר הפרמטרים הללו הם חשובים, ולכן זה לא רק עניין של כסף, גם ולא רק. אולי קשה לך להאמין בזה, אבל זו המציאות.

       

      אני שייכת לקבוצת העובדים (ולא עבדים) בעלי המכונית מהליסינג (לא מזדה וגם לא לבנה), ולא הכל פונקציה של כסף, ממש לא. אולי מי שטוען שהכל רק פונקציה של חומרנות לא נמצא שם בעצמו כדי לשפוט. ההרגשה הטובה כבר פה ולא צריך תירוצים או שכנוע עצמי כדי למצוא אותה. חלק מהסיבה שההרגשה כל כך טובה היא בזכות הפרמטרים האחרים האלה.

       

       אני מסכים עם ריינולדז. גם אני מחפש עבודה לפי מידת עניין, עד כמה אני יכול להשפיע וכו'.

      אבל מתחת להכל נמצאת העובדה הפשוטה: זו עבודה, המטרה היא לעשות כסף.

      זו האמת הבסיסית בתעשייה. וזו גם האמת הבסיסית בכלכלה - לכן אין מה להתבייש בזה. המטרה של המעסיק שלך היא בראש וראשונה לעשות כסף ממך - לא לעזור לך להגשים את עצמך.

       

      היות והעבודה גוזלת כל כך הרבה, אי אפשר לשרוד מבלי להכניס תחושות של הגשמה עצמית, עניין ורצון שהעבודה תענה על צרכים פסיכולוגיים אחרים. תודעה כוזבת, אמרנו?

       

      האווירה והחשיבות של האנשים הם נגזרת של השהייה הארוכה בעבודה, שהיא נגזרת של אופי העבודה, שהיא נגזרת של המשכורת שמשלמים לנו.

       

      ברור לי שיש יוצאים מן הכלל, ואני חושב שהם בולטים (לרעה ולטובה). אבל הסיפור של רובנו הוא מה שמתואר למעלה.

       

      ואגב, זה מתבטא גם במה שמעסיקים מחפשים. תחושת המטרה, ההגשמה העצמית וכו' לא מפצות על יכולת בינונית.

      בבחירה בין עובד מעולה שדורש יותר כסף לעובד בינוני ומטה שמגלה התלהבות יתר למטרות החברה, הבחירה תיפול לרב על הראשון. מקומות שבוחרים את השני, יראו בהתאם.

      ותרשי לי לנחש, שגם את לא תרצי לעבוד שם.

        27/5/07 10:45:

       זה ממש לא להיות עבד.

      עבד זה אחד שהחופש נלקח ממנו בכוח. כאן היא מציעה את עצמה לעבודה ויכולה להפסיק לעבוד.

      בחיים המודרנים, אתה עובד כדי לאכול, שיהיה לך מקום לישון וכו'. בזמנים עברו היית עושה את הכל לבד. היום יש חלוקת עבודה לפי מיומנויות.

      בעתיד אולי לא נצטרך לעבוד בעבודה "רגילה", אבל זה יקרה רק בימות המשיח כנראה...

      אם היא נהנת מהעבודה, מהתכנות, מהבעיות שצריך לפתור, מה רע בזה?

      כמו העבודה של הנקס בסרט "BIG".

      בעבודה יש שלושה גורמים עיקריים: עובדים, הון והנהלה. באידיאל, כולם מרוויחים באופן שווה בשווה. במציאות, מכיוון שיש פחות אנשים בעלי הון ואנשים בהנהלה, יותר קל להם לעשות שרירים ולהרוויח יותר. איזו דרך אחרת יש? אה, שהעובדים יהיו בעלי ההון... ההיסטוריה מלמדת שזה לא כך, שזה לא יותר יעיל. (אגד והקיבוצים כדוגמה).

       

      יש את הבדיחה -הזו- אשר מסמלת באופן יפה את העניין.

       

       

      צטט: reynolds 2007-05-27 03:44:25

       

      אשתדל לענות בסדר התואם את תשובתך:

       

      ראשית - לגבי הבחור שלא לקח את המיליונים:

      א. הפסקתי להאמין לצ'יזבטים בגיל 11.

      ב. כנראה שאם היו מצעים לו עשרות מיליונים, הוא היה מסכים, זה רק עניין של סכום.

       

      שנית - לגבי הפרמטרים האחרים - לא אמרתי לרגע שהם לא חשובים, בסה"כ אמרתי שאפשר לכמת אותם לכסף, זה הכל. היום הם שווים לך יותר כסף מפעם. זו הטענה היחידה שלי, ולכן - זה בדיוק כן פונקציה של כסף.

      וזה שאומרים לגבי משהו שהוא המציאות - לא הופך אותו לנכון (בסיסי במתמטיקה).

       

      שלישית - לגבי הקבוצה אליה את שייכת:

      לא משנה איך תסתכלי על זה - בסוף, את עושה משהו המון שעות (את בעצמך כתבת) כל יום, כל היום, כל החודש וכל השנה (פרט לחגים ו- 26 ימי חופש, אם התמקחת) בשביל שמישהו אחר ירוויח כסף. אם זה לא להיות עבד - אז אני לא יודע מה כן.

       

      ואגב - אף אחד לא הזכיר שום דבר על תירוצים או שכנוע עצמי, אפילו לא משהו קרוב, את מוזמנת להציץ שוב במה שכתבתי. את זו שכתבת את זה על דעת עצמך.

       

      אה, ודבר נוסף - טוב שהוספת את המילה אולי. ממש טוב שהוספת. קורץ

       

       

       

        27/5/07 08:16:

      מי שמרגיש באמת שהוא רק עבד, עושה חטא לעצמו וגם למקום העבודה שלו. מקווה שאצלנו אנשים כאלה הם מיעוט.

      אני מכיר הרבה אנשים שמרגישים שהעבודה שהם עושים היא סוג של הגשמה עצמית, ובחלק מהמקרים גם מקדמת מטרות משמעותיות מעבר לחומרנות.

      ליזה, קבלי כוכב.

        27/5/07 03:44:

       

      צטט: ליזה פיירמן 2007-05-27 02:11:27

       

      צטט: reynolds 2007-05-26 20:52:05

      קיים סכום כסף שיגרום לך לעבוד גם בעבודה שנראית לך פחות אטרקטיבית מבחינת עניין.

      יותר מזה - קיים סכום כסף שיגרום לך לעבוד בכל עבודה.

      ולכן - מה שאת או כל אחד שמחפש עבודה עושה, זה מכמת את תחושת הבטן, העניין,

      השעות הנוחות וכל שאר הפרמטרים - לכסף.

       

      זה מה שעשית בגיל 21, וזה גם מה שאת עושה היום, בגיל 28. אין הבדל עקרוני.

      השוני היחיד הוא שהיום, שאר הפרמטרים שווים לך יותר כסף ותו לא (מסיבות כאלו ואחרות, ביניהן כנראה מה שעברת בחיים, ילדים אם יש, עיסוקים בשעות הפנאי וכו').

       

      בקיצור - כל עוד את שייכת לקבוצת העבדים בעלי אותה מאזדה 3 לבנה עם לוגו של חברה, אותם תחומי עניין, חשיבה ולבוש - הכל זה פונקציה של כסף.

      מי שטוען אחרת בסה"כ מנסה לגרום לעצמו הרגשה יותר טובה לגבי מידת החומרנות שלו, זה הכל. במקום זה - שווה אולי לנסות להבין למה הרגשה שכזו מתעוררת.

       

      בהצלחה.

       

       אני לא מסכימה איתך, ואני אפרט.

       

      קודם כל, אני מתנגדת בכל תוקף למשפט שכתבת למעלה "קיים סכום כסף שיגרום לך לעבוד בכל עבודה", זה באמת לא נכון. (מכירה גם מישהו שויתר על מיליוני שקלים(!) כדי לא לעבוד במקום שלא נראה לו, וזה היה בהייטק!).

       

      רק אחרי שמבינים כמה שעות אתה שוהה בעבודה, כמה שעות מחשבה אתה משקיע שם, וכמה השפעה יש לכל זה על החיים שלך אתה מבין באמת כמה שאר הפרמטרים הללו הם חשובים, ולכן זה לא רק עניין של כסף, גם ולא רק. אולי קשה לך להאמין בזה, אבל זו המציאות. 

       

      אני שייכת לקבוצת העובדים (ולא עבדים) בעלי המכונית מהליסינג (לא מזדה וגם לא לבנה), ולא הכל פונקציה של כסף, ממש לא. אולי מי שטוען שהכל רק פונקציה של חומרנות לא נמצא שם בעצמו כדי לשפוט. ההרגשה הטובה כבר פה ולא צריך תירוצים או שכנוע עצמי כדי למצוא אותה. חלק מהסיבה שההרגשה כל כך טובה היא בזכות הפרמטרים האחרים האלה. 

      אשתדל לענות בסדר התואם את תשובתך:

       

      ראשית - לגבי הבחור שלא לקח את המיליונים:

      א. הפסקתי להאמין לצ'יזבטים בגיל 11.

      ב. כנראה שאם היו מצעים לו עשרות מיליונים, הוא היה מסכים, זה רק עניין של סכום.

       

      שנית - לגבי הפרמטרים האחרים - לא אמרתי לרגע שהם לא חשובים, בסה"כ אמרתי שאפשר לכמת אותם לכסף, זה הכל. היום הם שווים לך יותר כסף מפעם. זו הטענה היחידה שלי, ולכן - זה בדיוק כן פונקציה של כסף. 

      וזה שאומרים לגבי משהו שהוא המציאות - לא הופך אותו לנכון (בסיסי במתמטיקה).

       

      שלישית - לגבי הקבוצה אליה את שייכת:

      לא משנה איך תסתכלי על זה - בסוף, את עושה משהו המון שעות (את בעצמך כתבת) כל יום, כל היום, כל החודש וכל השנה (פרט לחגים ו- 26 ימי חופש, אם התמקחת) בשביל שמישהו אחר ירוויח כסף. אם זה לא להיות עבד - אז אני לא יודע מה כן.

       

      ואגב - אף אחד לא הזכיר שום דבר על תירוצים או שכנוע עצמי, אפילו לא משהו קרוב, את מוזמנת להציץ שוב במה שכתבתי. את זו שכתבת את זה על דעת עצמך.

       

      אה, ודבר נוסף - טוב שהוספת את המילה אולי. ממש טוב שהוספת. קורץ

       

       

        27/5/07 02:11:

       

      צטט: reynolds 2007-05-26 20:52:05

      קיים סכום כסף שיגרום לך לעבוד גם בעבודה שנראית לך פחות אטרקטיבית מבחינת עניין.

      יותר מזה - קיים סכום כסף שיגרום לך לעבוד בכל עבודה.

      ולכן - מה שאת או כל אחד שמחפש עבודה עושה, זה מכמת את תחושת הבטן, העניין,

      השעות הנוחות וכל שאר הפרמטרים - לכסף.

       

      זה מה שעשית בגיל 21, וזה גם מה שאת עושה היום, בגיל 28. אין הבדל עקרוני.

      השוני היחיד הוא שהיום, שאר הפרמטרים שווים לך יותר כסף ותו לא (מסיבות כאלו ואחרות, ביניהן כנראה מה שעברת בחיים, ילדים אם יש, עיסוקים בשעות הפנאי וכו').

       

      בקיצור - כל עוד את שייכת לקבוצת העבדים בעלי אותה מאזדה 3 לבנה עם לוגו של חברה, אותם תחומי עניין, חשיבה ולבוש - הכל זה פונקציה של כסף.

      מי שטוען אחרת בסה"כ מנסה לגרום לעצמו הרגשה יותר טובה לגבי מידת החומרנות שלו, זה הכל. במקום זה - שווה אולי לנסות להבין למה הרגשה שכזו מתעוררת.

       

      בהצלחה.

       

       אני לא מסכימה איתך, ואני אפרט.

       

      קודם כל, אני מתנגדת בכל תוקף למשפט שכתבת למעלה "קיים סכום כסף שיגרום לך לעבוד בכל עבודה", זה באמת לא נכון. (מכירה גם מישהו שויתר על מיליוני שקלים(!) כדי לא לעבוד במקום שלא נראה לו, וזה היה בהייטק!).

       

      רק אחרי שמבינים כמה שעות אתה שוהה בעבודה, כמה שעות מחשבה אתה משקיע שם, וכמה השפעה יש לכל זה על החיים שלך אתה מבין באמת כמה שאר הפרמטרים הללו הם חשובים, ולכן זה לא רק עניין של כסף, גם ולא רק. אולי קשה לך להאמין בזה, אבל זו המציאות. 

       

      אני שייכת לקבוצת העובדים (ולא עבדים) בעלי המכונית מהליסינג (לא מזדה וגם לא לבנה), ולא הכל פונקציה של כסף, ממש לא. אולי מי שטוען שהכל רק פונקציה של חומרנות לא נמצא שם בעצמו כדי לשפוט. ההרגשה הטובה כבר פה ולא צריך תירוצים או שכנוע עצמי כדי למצוא אותה. חלק מהסיבה שההרגשה כל כך טובה היא בזכות הפרמטרים האחרים האלה. 

        27/5/07 02:03:

       

      צטט: גנאדי 2007-05-26 20:11:31

      פוסט מעניין ומשעשע. מישהו אמר פעם ש-"Experience is what you get just after you need it." זה נכון גם בחיפושי עבודה, אבל לפעמים הנסיון רק מסבך את העניינים.

       

      יצא לי לחפש עבודת הייטק (אם כוללים צבא) כבר 4 פעמים. והאמת היא שבכל פעם זה הולך הרבה יותר קשה. נכון, עם הזמן, כסף מפסיק להיות הגורם המניע המרכזי. אבל הבעיה היא שאת הכסף אפשר להשוות יחסית בקלות. הרבה יותר קשה להשוות האם עבודה במקום מסוים היא בעלת פוטנציאל גבוה או נמוך ללמידה והתפתחות אישית/ניהולית.

       

      בפעם האחרונה שחיפשתי עבודה שאלתי את עצמי בעיקר את שאלות ההמשך: מה אני שווה אחרי שנתיים בחברה? האם היה לי אתגר? מה זה מוסיף לנסיון המקצועי שלי? אם אני כותב היום את קורות החיים שלי, למי הם יהיו אטרטקיביים? וכאמור, הבעיה אם השאלות האלה שאין להן תשובות פשוטות. לכן לפעמים, אחרי סינון ראשוני של מקומות (סוג המוצר, האם שואלים אותי בראיון שאלות חכמות/מעניינות, מצב המטבחון והאם יש במקום הנהלה מנופחת) זה עניין של תחושת בטן, השוואת תנאים או אפילו הטלת מטבע.

       

      היו לי גם מעט מקומות שפסלתי רק על שכר. לדעתי זה לא ראוי להציע למישהו תנאים שהם משמעותית גרועים יותר ממה שיש לו במקום עבודה נוכחי וממה שמקובל בשוק, וזאת ללא שום תמורה אחרת.

       לי נראה שעם הזמן החיפוש נעשה יותר קל, כי הסינון משתפר ואני יודעת יותר מה אני מחפשת ועל מה להסתכל, אבל ההחלטה בין המקומות שמגיעים לקו הסיום נהיית יותר קשה, אבל זה דבר מבורך בסופו של דבר אם כל המקומות שהגיעו לשם מצויינים. ולפעמים ההחלטה ביניהם היא באמת דבר כמעט בלתי אפשרי, אבל במקרה כזה כבר כל החלטה טובה בדרך כלל.

       

      השאלות האלו הן בדיוק השאלות החשובות, הן שאלות נוקבות והתשובות עליהן לא פשוטות כלל וכלל, ובכל זאת הן חייבות להישאל כדי לא לפספס את הפואנטה העיקרית שבחיפוש עבודה, וכדי לא להתאכזב ממקום שבחרת.   

        27/5/07 01:16:

       

      צטט: nisoman 2007-05-26 19:04:11

      יכול להיות שבאמת התבגרת.

       

      אבל יכול להיות שפשוט כבר הרווחת מספיק כסף בהייטק

       

      שאת יכולה להרשות לעצמך את התענוג הזה של לחפש "עניין" בעבודה.

       

      כדי לדעת תחשבי שנניח והיית באותו מצב כמו היום (בת 28) אבל בלי גרוש..

       

      היית הולכת לחפש עבודה שאת אוהבת או חוזרת להייטק???

       

       תצטרך להאמין לי שבאמת התבגרתי ולמדתי משהו. ויכול להיות שגם הרווחתי מספיק, לא בטוח. מצד שני למדתי לתואר שני בטכניון למרות שאז לא יכולתי לנצל את מלוא הפוטנציאל שלי להרוויח כסף, כי כשמקבלים מלגה בטכניון אסור לעבוד במקביל בשום מקום אחר חוץ מבטכניון, וכמובן שאין מה להשוות את הסכומים מהטכניון לסכומים בהייטק.

       

      ואני לא עושה פה השוואה בין עבודות שלא מרוויחים בהן הרבה כסף לבין ההייטק, תראה את תשובתי הראשונה לנירו'ש. אני משווה בין הייטק להייטק, ככה שהטיעון הזה לא תופס. ואצלי לשמחתי יש חיתוך בין המקצוע שלי למה שאני אוהבת לעשות, אז יש לי מזל בנושא הזה.

        27/5/07 01:04:

       

      צטט: נירו'ש 2007-05-26 17:13:14

      אני מקווה שלא הכעסתי אותך... קורץ

      אבל אני ממש חושב כמוך! תמים

       קשה להכעיס אותי, אל דאגה.

      ואם אתה חושב כמוני אז בכלל טוב :-)

        

      צטט: נובו-איש 2007-05-26 17:31:28

      העניין בעבודה יכול לבוא וללכת (ואני לא מדבר על חודשיים של debugging),

      האווירה משתנה (במיוחד לפני גרסא או tapeout),

      על הכיוון של החברה אתה לא שולט (גם אם נדמה לך שאתה מבין הכי טוב בנושא),

      את פוטנציאל הקידום, הגדילה וכו' (שהם שמות אחרים ליותר כסף ולפחות בלבולי מוח מאנשים שאתה לא רוצה שיבלבלו לך את המוח) קשה להעריך ועוד יותר קשה להשפיע עליהם,

      תלוש המשכורת הוא הקבוע היחיד. וגם הוא רצוי שיהיה בסימן עלייה.

       

      כשאתה צעיר, אתה חושב בעיקר על המשכורת אבל גם מנסה להתאים את הפרמטרים האחרים.

       

      החל מרמה מסויימת כנראה זו שמעל לראשות צוות, המשכורת דואגת לעצמה ואתה צריך לדאוג לפרמטרים האחרים.

       

      מה שבכל זאת ברור, שאלמלא כמויות הכסף הכל היה נראה אחרת לגמרי.

       אני חולקת על דעתך. זה שעניין יכול להשתנות, זה עדיין לא סיבה ללכת מראש על משהו שלא מספיק מעניין אותך, והעניין בדרך כלל לא משתנה דרסטית במקום העבודה. האווירה יכולה להפוך לחוצה יותר בזמנים מסויימים, אבל האנשים הם ההשפעה העיקרית על אווירה בחברה, קידום הוא בהחלט לא רק בלבול מוח והוא מאוד משמעותי לחלקנו. ולא תמיד צריך להעריך את הדברים האלו לבד - אפשר לשאול, ובדרך כלל גם תקבל תשובה. אבל צריך לדעת מה לשאול ועל מה להסתכל.

       

        26/5/07 23:40:

       

      צטט: yaronnni 2007-05-26 16:30:53

      קודם כל - כיכבתי!!

      אני בגילך רק השתחררתי מהצבא - כסף באמת היה הכל. למרות זאת לקחתי משרה שהציעו בה הכי מעט, בגלל תחושת בטן. אף פעם לא הצטערתי על זה. שנה וחצי אחרי כבר הייתי עם שכר (וטוב, גם רכב..) שלא העזתי לדמיין.

      קצת חייכתי כשקראתי את מה שכתבת. בראיון עבודה השבוע שאלו אותי מה חשוב לי בעבודה. עניתי שהעניין והאתגרים. 1000 שקל לכאן או לשם, בייחוד במשכורות גבוהות לא ממש משחקים.

      מצד שני, 5000 יותר? או 7000 יותר? כן יהוו שיקול???

      לפעמים תחושת בטן היא הדבר הכי נכון, שמעתי סיפור מדהים על מישהו שלקח הצעה עם שליש(!) מהשכר שהוצע לו במקום אחר והיום הוא בכיר מאוד. אז אני לא אומרת שכולנו כאלו אידיאליסטים, ממש לא, וכסף הוא דבר חשוב, ואפילו מאוד חשוב. אבל בהחלט עניין ואתגרים יכולים להוביל לשביעות רצון הרבה יותר גבוהה בעבודה.

      5000 ש"ח או 7000 ש"ח יכולים כבר להוות שיקול, אבל כמובן תלוי כמה צריך להתפשר בשבילם. אם אתה לא שלם עם המקום אז לפעמים שווה לוותר אפילו על משהו שנשמע חלומי במבט ראשון.

        26/5/07 23:26:

       

      צטט: barak hachamov 2007-05-25 22:57:26

      ליזה, אהבתי...כוכבתובנות ראויות, שמגדילות את סיכוייך למצוא מקום עבודה שיגרום לך לחייך בבוקר... לטפס מעלה בקריירה... ואולי אף להיות שותפה ל – Exit מרשים. תובנות אילו מתורגמות להשקעה נטו בעצמך, בחייך האישיים ובקריירה שלך – שווה הרבה יותר מ... כיזם שהיה שותף להקמת מס' חברות שגייסו מאות עובדים... מזדהה אם כל מילה... ואולי יש לי כמה תוספות... קורץ

      אם יש תוספות אני אשמח לשמוע, בתגובה או באופן אישי איך שתעדיף. תמיד שמחה ללמוד דברים חדשים.

      ותודה על הכוכב.

       

      צטט: ויקי.נ 2007-05-26 04:42:42

      ליזה אהובתי

      אהבתי !!!

      מנסה לככב*

      לילה טוב שבת שלום!!נשיקה

       ויקי נשמה, תודה על הכוכב. שמחה שאהבת.

       

      צטט: manobela 2007-05-26 12:53:46

      הכי חשוב בעבודה זה מתי יש חופש...

      או ליתר דיוק - כמה ימי חופש קורץ

        26/5/07 23:19:

       

      צטט: solix56 2007-05-25 19:32:05

      אני מקווה שיהיה המשך לשון

       נושא מוצע , מה עם  ההיטקסטים  שוחרי העצמאות 

       

      ואז יהיה המשך לפוסט:  "בפעם השלישית

      שצץ לי מה זה רעיון לסארט-אפ....".

      יהיה המשך, עוד לא בטוח מתי ועל מה בדיוק, אבל יהיה, זו הבטחה.

       

      צטט: פרצ'יק עומר 2007-05-25 22:56:11

      פוסט נהדר על הנושא של חיפוש עבודה בתקופת ה Web 2.0 של שחר קמיניץ.

       

      עומר פרצ'יק

      מקור תקשורת - קידום אתרים

      קוראת קבוע את הפוסטים של שחר. אבל טוב שהפנית, שגם כל שאר האנשים פה יראו ויקראו.

        26/5/07 22:13:

      לקח לי הרבה זמן לעזוב את עולם ההי-טק,

      לא בגלל הכסף, בגללו נשארתי כמה שנשארתי,

      עזבתי בגלל האנשים, שנשארו בגלל הכסף...

        26/5/07 20:52:

      קיים סכום כסף שיגרום לך לעבוד גם בעבודה שנראית לך פחות אטרקטיבית מבחינת עניין.

      יותר מזה - קיים סכום כסף שיגרום לך לעבוד בכל עבודה.

      ולכן - מה שאת או כל אחד שמחפש עבודה עושה, זה מכמת את תחושת הבטן, העניין,

      השעות הנוחות וכל שאר הפרמטרים - לכסף.

       

      זה מה שעשית בגיל 21, וזה גם מה שאת עושה היום, בגיל 28. אין הבדל עקרוני.

      השוני היחיד הוא שהיום, שאר הפרמטרים שווים לך יותר כסף ותו לא (מסיבות כאלו ואחרות, ביניהן כנראה מה שעברת בחיים, ילדים אם יש, עיסוקים בשעות הפנאי וכו').

       

      בקיצור - כל עוד את שייכת לקבוצת העבדים בעלי אותה מאזדה 3 לבנה עם לוגו של חברה, אותם תחומי עניין, חשיבה ולבוש - הכל זה פונקציה של כסף.

      מי שטוען אחרת בסה"כ מנסה לגרום לעצמו הרגשה יותר טובה לגבי מידת החומרנות שלו, זה הכל. במקום זה - שווה אולי לנסות להבין למה הרגשה שכזו מתעוררת.

       

      בהצלחה. 

       

        26/5/07 20:11:

      פוסט מעניין ומשעשע. מישהו אמר פעם ש-"Experience is what you get just after you need it." זה נכון גם בחיפושי עבודה, אבל לפעמים הנסיון רק מסבך את העניינים.

       

      יצא לי לחפש עבודת הייטק (אם כוללים צבא) כבר 4 פעמים. והאמת היא שבכל פעם זה הולך הרבה יותר קשה. נכון, עם הזמן, כסף מפסיק להיות הגורם המניע המרכזי. אבל הבעיה היא שאת הכסף אפשר להשוות יחסית בקלות. הרבה יותר קשה להשוות האם עבודה במקום מסוים היא בעלת פוטנציאל גבוה או נמוך ללמידה והתפתחות אישית/ניהולית.

       

      בפעם האחרונה שחיפשתי עבודה שאלתי את עצמי בעיקר את שאלות ההמשך: מה אני שווה אחרי שנתיים בחברה? האם היה לי אתגר? מה זה מוסיף לנסיון המקצועי שלי? אם אני כותב היום את קורות החיים שלי, למי הם יהיו אטרטקיביים? וכאמור, הבעיה אם השאלות האלה שאין להן תשובות פשוטות. לכן לפעמים, אחרי סינון ראשוני של מקומות (סוג המוצר, האם שואלים אותי בראיון שאלות חכמות/מעניינות, מצב המטבחון והאם יש במקום הנהלה מנופחת) זה עניין של תחושת בטן, השוואת תנאים או אפילו הטלת מטבע.

       

      היו לי גם מעט מקומות שפסלתי רק על שכר. לדעתי זה לא ראוי להציע למישהו תנאים שהם משמעותית גרועים יותר ממה שיש לו במקום עבודה נוכחי וממה שמקובל בשוק, וזאת ללא שום תמורה אחרת.

        26/5/07 19:04:

      יכול להיות שבאמת התבגרת.

       

      אבל יכול להיות שפשוט כבר הרווחת מספיק כסף בהייטק

       

      שאת יכולה להרשות לעצמך את התענוג הזה של לחפש "עניין" בעבודה.

       

      כדי לדעת תחשבי שנניח והיית באותו מצב כמו היום (בת 28) אבל בלי גרוש..

       

      היית הולכת לחפש עבודה שאת אוהבת או חוזרת להייטק???

       

       

       

        26/5/07 17:31:

      העניין בעבודה יכול לבוא וללכת (ואני לא מדבר על חודשיים של debugging),

      האווירה משתנה (במיוחד לפני גרסא או tapeout),

      על הכיוון של החברה אתה לא שולט (גם אם נדמה לך שאתה מבין הכי טוב בנושא),

      את פוטנציאל הקידום, הגדילה וכו' (שהם שמות אחרים ליותר כסף ולפחות בלבולי מוח מאנשים שאתה לא רוצה שיבלבלו לך את המוח) קשה להעריך ועוד יותר קשה להשפיע עליהם,

      תלוש המשכורת הוא הקבוע היחיד. וגם הוא רצוי שיהיה בסימן עלייה.

       

      כשאתה צעיר, אתה חושב בעיקר על המשכורת אבל גם מנסה להתאים את הפרמטרים האחרים.

       

      החל מרמה מסויימת  כנראה זו שמעל לראשות צוות, המשכורת דואגת לעצמה ואתה צריך לדאוג לפרמטרים האחרים.

       

      מה שבכל זאת ברור, שאלמלא כמויות הכסף הכל היה נראה אחרת לגמרי. 

        26/5/07 17:13:

       

      צטט: ליזה פיירמן 2007-05-26 16:40:43

       

      צטט: נירו'ש 2007-05-25 18:25:38

      כהייטקיסט ותיק שלא עוסק בתכנות אלא בדברים אחרים בעולם הזה, עדיין, לדעתי, קשה מאוד להתנתק מאזיקי הזהב ומהמזדה 3 (או כמו אצלי רנו מגאן)...

       

      כי יש "יבשות" בעולם הזה שזה כן משנה XXXX ש"ח לכאן או לכאן ... כי זה מהות העניין למרות שיש משקל חשוב וקריטי לעניין בעבודה אבל...

       

      אבל השאלה היכן היא נקודת ארכימדס?

       

      (סליחה על הפלצף, פשוט יום שישי עכשיו וקצת מרוח הקודש נח עלי)

      אפשר להיות כנים ולומר את האמת: אף אחד מאיתנו לא יעבוד במשכורת רעב או יילך לגור בירוחם רק בשביל עניין בעבודה וכדי להראות עד כמה הוא לא חומרני. בכל מקרה תקבל את המזדה 3 ומשכורת גבוהה בתחום הזה, זו לא השאלה ולא על זה הדיון.

      ברור שיש יבשות ש-XXXX ש"ח משנים, יש גם יבשות שבהם יש מחסור חמור באוכל או ברפואה באיכות טובה. אבל בהייטק של היום בסכומים שאנחנו מדברים עליהם 1000 ש"ח באמת לא משנים הרבה - וכל מחשבון ברוטו-נטו ייראה לך שאפילו ההבדל בין 18 ל-19 (אלף, כן אלף) הוא מאוד קטן (וזו לא משכורות של בכירים), ובמשכורות עוד יותר גבוהות אז בכלל.

       

      היכן הנקודה? את זאת יכול להחליט כל אחד בשביל עצמו. לא תמיד ההצעה הכי גבוהה היא ההצעה הכי טובה ולזה חשוב לשים לב. לא לאטום עיניים ואוזניים ותחושות בטן רק בשביל עוד קצת כסף. מבחינתי מה שחשוב, זה להבין ששיקללת את כל המרכיבים לפני שהחלטת ולא החלטת אך ורק בגלל הכסף, ברור שגם בגלל הכסף אבל לא רק בגללו.

      אני מקווה שלא הכעסתי אותך... קורץ

      אבל אני ממש חושב כמוך! תמים

        26/5/07 16:47:

       

      צטט: ריצ'רד סמית 2007-05-25 18:25:59

      אהבתי. אכתוב אחר כך באריכות.

      שמחה לשמוע. מחכה לתגובתך.

       

      צטט: טל אלכסנדרוביץ שגב 2007-05-25 19:20:58

      קודם כל אחלה פוסט.

      שנית - מתה מקנאה בכל אנשי ה JAVA וה C++ מינוס מינוס.  מקווה שכתבתי נכון.

       

      כסף הוא חשוב. בטח. ברגע שניתן להתפרנס יפה לא פחות חשוב העניין והיעדים.

      כתבת נכון, וגם נכון מאוד מה שכתבת :-)

      אבל תמיד יש בעייה עם הכיוון של ה-++C כשכותבים בעברית, הכיוון כמעט תמיד מתבלבל.

        26/5/07 16:40:

       

      צטט: נירו'ש 2007-05-25 18:25:38

      כהייטקיסט ותיק שלא עוסק בתכנות אלא בדברים אחרים בעולם הזה, עדיין, לדעתי, קשה מאוד להתנתק מאזיקי הזהב ומהמזדה 3 (או כמו אצלי רנו מגאן)...

       

      כי יש "יבשות" בעולם הזה שזה כן משנה XXXX ש"ח לכאן או לכאן ... כי זה מהות העניין למרות שיש משקל חשוב וקריטי לעניין בעבודה אבל...

       

      אבל השאלה היכן היא נקודת ארכימדס?

       

      (סליחה על הפלצף, פשוט יום שישי עכשיו וקצת מרוח הקודש נח עלי)

      אפשר להיות כנים ולומר את האמת: אף אחד מאיתנו לא יעבוד במשכורת רעב או יילך לגור בירוחם רק בשביל עניין בעבודה וכדי להראות עד כמה הוא לא חומרני. בכל מקרה תקבל את המזדה 3 ומשכורת גבוהה בתחום הזה, זו לא השאלה ולא על זה הדיון.

      ברור שיש יבשות ש-XXXX ש"ח משנים, יש גם יבשות שבהם יש מחסור חמור באוכל או ברפואה באיכות טובה. אבל בהייטק של היום בסכומים שאנחנו מדברים עליהם 1000 ש"ח באמת לא משנים הרבה - וכל מחשבון ברוטו-נטו ייראה לך שאפילו ההבדל בין 18 ל-19 (אלף, כן אלף) הוא מאוד קטן (וזו לא משכורות של בכירים), ובמשכורות עוד יותר גבוהות אז בכלל.

       

      היכן הנקודה? את זאת יכול להחליט כל אחד בשביל עצמו. לא תמיד ההצעה הכי גבוהה היא ההצעה הכי טובה ולזה חשוב לשים לב. לא לאטום עיניים ואוזניים ותחושות בטן רק בשביל עוד קצת כסף. מבחינתי מה שחשוב, זה להבין ששיקללת את כל המרכיבים לפני שהחלטת ולא החלטת אך ורק בגלל הכסף, ברור שגם בגלל הכסף אבל לא רק בגללו.

        26/5/07 16:30:

      קודם כל - כיכבתי!!

      אני בגילך רק השתחררתי מהצבא - כסף באמת היה הכל. למרות זאת לקחתי משרה שהציעו בה הכי מעט, בגלל תחושת בטן. אף פעם לא הצטערתי על זה. שנה וחצי אחרי כבר הייתי עם שכר (וטוב, גם רכב..) שלא העזתי לדמיין.

      קצת חייכתי כשקראתי את מה שכתבת. בראיון עבודה השבוע שאלו אותי מה חשוב לי בעבודה. עניתי שהעניין והאתגרים. 1000 שקל לכאן או לשם, בייחוד במשכורות גבוהות לא ממש משחקים.

      מצד שני, 5000 יותר? או 7000 יותר? כן יהוו שיקול???

       

        26/5/07 12:53:

      הכי חשוב בעבודה זה מתי יש חופש...

       

        26/5/07 12:18:

       

      צטט: פרצ'יק עומר 2007-05-25 18:11:13

      אם לא היית עושה שגיאות של בת 21 לא היית מגיעה לבגרות של בת 28... את לא חושבת? :)
      בכל מקרה, כוכב, אחושלוקי כוכב! :)

      יכול להיות שחייבים לעשות שטויות בגיל 21, למרות שלא בטוח. מה שחשוב זה ללמוד ולהתקדם. ולפעמים אפשר ללמוד גם קצת מניסיון של אחרים.

      ובכל מקרה, אחושלוקי תודה מחייך

        26/5/07 10:43:

       

      צטט: יואב עינהר 2007-05-25 18:08:42

      איכס היי-טק, איכס מאזדה 3, שינקנקו אתכם עם הליסינג אינשאללה.

      סתם מקנאה.

      יואבי - באמת איכס מאזדה 3, אני הולכת על טויוטה קורולה. קורץ

        26/5/07 04:43:

      איזה כיף ...

      (הצלחתי לככב*)מחייך

      ביי

       

        26/5/07 04:42:

      ליזה אהובתי

      אהבתי !!!

      מנסה לככב*

      לילה טוב שבת שלום!!נשיקה

        25/5/07 22:57:
      ליזה, אהבתי...כוכבתובנות ראויות, שמגדילות את סיכוייך למצוא מקום עבודה שיגרום לך לחייך בבוקר... לטפס מעלה בקריירה... ואולי אף להיות שותפה ל – Exit מרשים. תובנות אילו מתורגמות להשקעה נטו בעצמך, בחייך האישיים ובקריירה שלך – שווה הרבה יותר מ... כיזם שהיה שותף להקמת מס' חברות שגייסו מאות עובדים... מזדהה אם כל מילה... ואולי יש לי כמה תוספות... קורץ
        25/5/07 22:56:

      פוסט נהדר על הנושא של חיפוש עבודה בתקופת ה Web 2.0 של שחר קמיניץ.

       

      עומר פרצ'יק

      מקור תקשורת - קידום אתרים

        25/5/07 19:32:

      אני מקווה שיהיה המשך לשון

       נושא מוצע , מה עם  ההיטקסטים  שוחרי העצמאות 

       

      ואז יהיה המשך לפוסט:  "בפעם השלישית

      שצץ לי מה זה רעיון לסארט-אפ....".

      קודם כל אחלה פוסט.

      שנית - מתה מקנאה בכל אנשי ה JAVA וה C++ מינוס מינוס.  מקווה שכתבתי נכון.

       

      כסף הוא חשוב. בטח. ברגע שניתן להתפרנס יפה לא פחות חשוב העניין והיעדים.

        25/5/07 18:25:
      אהבתי. אכתוב אחר כך באריכות.
        25/5/07 18:25:

      כהייטקיסט ותיק שלא עוסק בתכנות אלא בדברים אחרים בעולם הזה, עדיין, לדעתי, קשה מאוד להתנתק מאזיקי הזהב ומהמזדה 3 (או כמו אצלי רנו מגאן)...

       

      כי יש "יבשות" בעולם הזה שזה כן משנה XXXX ש"ח לכאן או לכאן ... כי זה מהות העניין למרות שיש משקל חשוב וקריטי לעניין בעבודה אבל...

       

      אבל השאלה היכן היא נקודת ארכימדס?

       

      (סליחה על הפלצף, פשוט יום שישי עכשיו וקצת מרוח הקודש נח עלי)

        25/5/07 18:11:

      אם לא היית עושה שגיאות של בת 21 לא היית מגיעה לבגרות של בת 28... את לא חושבת? :)
      בכל מקרה, כוכב, אחושלוקי כוכב! :)

        25/5/07 18:08:

      איכס היי-טק, איכס מאזדה 3, שינקנקו אתכם עם הליסינג אינשאללה.

      סתם מקנאה.

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      ליזה פיירמן
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין