ההצגה `שלוש נשים מחכות` שמציג תיאטרון החאן בימים אלה נכתבה במקור באיטלקית, בידי רמו בינוזי, מחזאי איטלקי בן זמננו.
העלילה מתרחשת באיטליה של ראשית המאה ה-18, בימי חייו של קזנובה.
שתיים מתוך שלוש הנשים - קורנליה, בת אצילים, המגולמת בידי מיכל שטמלר, ורוזה, משרתת פשוטה, אותה משחקת עירית פשטן - נושאות ברחמן את פרי מפגשיהן עם קזנובה. לא ממש במפתיע, הן צפויות ללדת באותו מועד, או, במלים אחרות, סיפורי העגבים התרחשו במקביל זה לזה.
האישה השלישית היא אומנתה הזקנה של בת האצולה, אותה מגלמת פלורנס בלוך.
איני יכולה לשפוט את דיוק התרגום, מפאת חוסר היכרות עם המקור האיטלקי, אך אם לשפוט לפי המתרחש על הבמה, טקסט התרגום קולח, משופע במעברים בין משלבי שפה שונים (הוא מעביר היטב גם את שפתה הפשוטה אך העסיסית של רוזה, וגם את האופן המתוחכם יותר, הגובל בשירה, בו קורנליה מתנסחת).
למעשה, בהעדר התרחשות אינטנסיבית על הבמה (כל המערכות, מלבד האחרונה), השפה והדיבור הופכים להיות שחקן ראשי - וידויי הפיתוי של הנשים מחליפות עלילה `אמיתית` המתרחשת מול עינינו, הריחוק והקירבה ביניהן מבטאות בעיקר במלים, הן חיות בעיקר בזיכרון, ובציפייה לעתיד להתרחש.
בדרך זו, קזנובה אינו נוכח על הבמה בגופו, אך קיומו מורגש מאוד.
הטקסט רווי ארוטיקה. סיפורי הפיתוי נשמעים חיים מאוד, כאילו התרחשו מול עינינו בפועל, השפה, כאמור, קולחת, המשחק נהדר. פזית הרציג, המתרגמת, עשתה עבודה נהדרת וכתוצאה, ההצגה מאפשרת לנו ליהנות מפנינים כמו: "ישנה נפשי קודם שהתעוררה אל החלום אשר הנך" – ממסכת הפיתוי של קורנליה, בת האצולה, או, לחילופין "לא, אני מחכה לדבש שלך הלילה" – דבריו לרוזה, המשרתת. הקפיצות בין רמות השפה השונות מזמינות את הצופה ליהנות מרוחב היריעה של מיומנות הפיתוי של קזנובה וכמובן, מן העושר הלשוני של התרגום.
במונחים של ימינו, קזנובה היה מוגדר, ללא ספק, `מניאק`.
ועדיין, בענייני פיתוי, נראה שיש לגברים היום דבר או שנים ללמוד מהמומחים. |
תגובות (24)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
קזה, שהוא דמות המאהב האהובה עלי, הוא אולי מניאק בהצגה, אך לאמיתו של דבר הוא מיצג את המאהב האוהב, הבונה, שאכפת לו באמת ואוהב באמת את האישה שהוא איתה (זאת בניגוד לדון ג'ואן, שהוא מאהב הורס, שלילי, מאיין)
אפרת, תודה.
וכן, יש דוגמאות רבות לתופעה בספרות...
נסי את 'סירנו דה ברז'רק' של רוסטאן.
היי,
כן, אני ירושלמית.
וגם לי נעים להכיר.
מבדיקה, ההצגה עדיין משחקת הקיץ ב'חאן', מדי פעם.
בואי נדבר בדואר הפנימי...
כן. גם את?מיושבת
תודה על ההמלצה והניתוח החד של ההצגה.
באשר לנושא שהועלו במשובים
כנראה אישה ניתן לפתות באמצעות הלשון
ורבות הדוגמאות בהסטוריה.
אולי רמז לגברים לשנות שיטה..
האם ההצגה מסוג ההצגות שמדרגים כמו בסרטים
5*?
רק לאוכלוסיה מיוחד או..
תודה שהבאת אהבתי
הגשת הפוסט וניסוחו
אפרת
ודאי.
נשים רבות כל כך לא יכלו לטעות לגמרי... ובדרכו הוא היה רב מג.
היי.
ברוך הבא לבלוג שלי.
שווה לבדוק מתי זה בתכנייה..
את ירושלמית??
אירוטיקה?
אני אוהב. אלך לראות!
אחחח אומנות הפיתוי..כמה היא נפלאה
וייחודית
קזנובה אולי מניאק אך טיפש ואוילי כלל לא.
מושך מסקרן מאתגר..אותי לפחות ממש כן*
ואו!
אני עובדת ליד תיאטרון החאן.
מוזר שלא ראיתי את השלט...
אם יזדמן לי, אראה את ההצגה.
תודה!
מיושבת בדעתה
יקירה
כפי הנראה שמשחק המילים
ואומנות הפיתוי במילים
עושה לנו את זה הנשים
תמיד:)
נשמע חוויה שכדאי
להיות בה
כוכבית לך
תודה
ערב נעים
דבי
נשמע שווה
ותודה על הציטוטים היפים !
מה שכדאי ללמוד ממנו הוא השליטה המופלאה במילים - משפט הפיתוי שלא אשכח לעולם כוון לגבירה, והוא שירה צרופה: "ישנה נפשי, עד שהתעוררה אל החלום אשר הנך".
כמובן, כל הכבוד לפזית הרציג, המתרגמת, שהיא גם חברה טובה, אך היכולת לשלוט כך בקסם המילים דורשת היכרות עם נפש האדם בכלל וזו הנשית בפרט.
סיפור הפיתוי של המשרתת כולו ערגה פיזית, וגם כאן הוא אמן.
תודה.
אהבתי את ההצגה.
בהחלט מעבירה את התחושות
נראה שתגובתו של מיקיאסי עונה גם לשאלתך...
או שהיה נקרא קזנובה.
בעצם...
אלך להצגה,
אלמד ואשדרג עצמי לדרגת מניאק מדופלם:)
יפה כתבת
אגב, אם הוא נחשב כ`מניאק`, למה בכל זאת כדאי ללמוד ממנו...?
אהבתו הגדולה היתה,לצרפתייה הצעירה הנרייט, בסזנה. "אנשים שמאמינים שלא די באישה כדי לעשות גבר מאושר למשך יממה שלמה מימיהם לא פגשו את הנרייט". הנרייט עזבה אותו ושבה למשפחתה וקזנובה זוכר זאת בספרו כרגע העצוב בחייו.
"מה היא אהבה?" שואל קזנובה ומשווה אותה למחלה סופנית ולמפלצת אלוהית.
רומנטיקן שהפנה תשומת לב רבה להנאת המין השני לפחות כמו זו שהפנה לזו שלו.