להעז, לחלום, להגשים!
פשוט אני,
ללא מסיכות,
ללא קליפות,
מדבר על הכל ומאפשר הצצה
אל עולמי דרך מילותיי.
פוסטים פופולאריים
-
'לחלום, להעז, להגשים' בחוף הדקל באילת
18/9/10 | 1003 צפיות
-
רודף העפיפונים
18/2/08 | 1488 צפיות
-
אהבה, זה כל הקסם
7/5/08 | 4012 צפיות
-
תקעתי נוד, בא לכם להריח ?
11/5/08 | 3018 צפיות
-
כשתבואי
19/5/08 | 2479 צפיות
-
זוהי שעה מתוקה של שקיעה
2/9/08 | 1340 צפיות
פוסטים אחרונים
נתיבי החיים
| המון הרצאות, המון אנשים, המון עיניים דומעות המבקשות להוקיר תודה, המון לחיצות ידיים הטומנות בחיקן הערכה...אבל היום בו הצטלבו עיניי בעינייך, היום בו ניגשת אליי וביקשת בביישנות לחבק, היה היום בו קיבלתי את אחת המתנות היותר משמעותיות שקיבלתי בחיי.
זה היה ברור לשנינו שנראה זה את זו שוב. המייל ששלחתי לך מס' ימים לאחר מכן, הזכיר לך שהיום בו נולדת, היה היום בו החליט הקב"ה שהעולם לא יוכל להתקיים בלעדייך. הוא צדק.
זה היה לפני שנתיים, חג שבועות המלא בלובן. הובלת אותי בביישנות לאגם המדהים ברעננה. האגם שם שטים להם באהבה מדבקת, ברבורים לבנים. רק לאחר מחצית השעה חשת שזה בסדר, שהחיבוק שלי טהור הוא ואין בו כוונת זדון. הורדת את משקפי השמש שניסו להסתיר את מה שכבר ידעתי, את מה שידעת שידעתי. הדמעה הראשונה שלך הציפה את כל האמת, האמת ממנה ברחת שנים.
יש קשרים שנועדו לזוגיות. הקשר שלנו נועד לחברות אמיצה ויפה. אשקר אם אומר שלא היו ימים שראיתי בך כאחת עמה רציתי להזדקן, אך אשרי האיש שידע, יודע, ויידע לעשות את ההפרדה הכואבת הזו בין ההיגיון לרגש. אותה מלחמה מתישה בין הרצוי למצוי.
החיים לימדו אותי לבחור. בחרתי להישאר נאמן לחברות הזו, גם אם מצאתי את עצמי כואב על מה שיכול היה להתממש.
הימים הובילו אותך אל חלקת האלוהים הקטנה שלי, אל המקום המדהים בו חיית בעבר, המקום בו המיזוג בין כחול, ורוד, סגול וחום - מעידים על כישרון הציור המפעים של האחד שברא את שנינו.
כאשר ביקשת לחייך משמעות, לקחתי אותך אל ההר ההוא, ההר בו נהגתי לשבת שעות. יש משהו עצום בטבע, משהו ששום דבר אחר מלבדו, לא יכול להקנות. השקט השורר שם הוא הצעקה היותר חודרת שאי פעם שמעתי, צעקה שמובילה אותך להביט אל האמת הפנימית שלך ולהיות נכון להתמודד עם מה ששנים הדחקת ומיאנת לתת לו תהודה. ההר הזה לימד אותי להביט אל הפחד בעיניים, לנהל איתו שיחה נוקבת ולהכריע אותו דקה לפני שנראה היה שהוא מכריע אותי. בזכות השיחות שלי איתו, בזכות זה שאפשרתי לו להיות לצדי ולא למולי - למדתי לנצח במקום בו רבים מבקשים להפסיד.
ביקשתי שנעלה אל ההר ברגל, ולו רק בשביל להמחיש לך כמה דומה הוא למהלך חיינו. העלייה הלכה והתחדדה, המהמורות הלכו והתרחבו, האבנים החלקלקות גרמו לנו יותר מפעם למעוד ולקום בשנית, הרוח הכתה על פנינו כמבקשת להודיע על הכניסה לממלכה המקודשת שלה, והשקט, השקט ביקש להעשיר אותנו בחוכמתו.
כאשר הגענו אל הפסגה, ביקשתי לחבקך ולחרוץ בתודעתך תובנה. כאן, במקום הזה ממש, נולדה נפשך להימצא. לא חשובים האירועים שפקדו אותך בחייך, לא חשובים חסכי הילדות שהותירו אותך פצועה וחבולה, לא חשובים האהבות שלא ידעת, הפחדים שלא הבסת, החלומות שלא הגשמת - אל הפסגה הזו הגעת בזכות מי ש-את, וממנה תטפסי אל מקומות גבוהים יותר.
אוצר שלי,
ממש כמו הדרך אל הפסגה ההיא, כך גם החיים, רצופים מהמורות, מכשולים, עליות תלולות, ירידות מתונות, "נפילות" לא מעטות ונסיקות מחודשות.
החיים כמו החיים הם כביש ארוך ואין סופי שלאורכו עקומות חדות, כבישים מהירים, כבישים עירוניים, שלטי הנחייה, שלטי אזהרה, צמתים, כיכרות, פסי האטה, עצירות ועוד אינספור נתיבים אשר כל אחד מהם לוקח אותך ליעד אחר.
ייתכן ואדם המגיע לפסגת ההצלחה, מבלי לעצור בדרך ולהעריך את מה שעבר - יגלה במוקדם או במאוחר כי הנוף שם למעלה אינו כל כך מזהיר כפי שחשב. רק אדם אשר עצר, הביט, נפל, נחבל, למד, הפנים, עמד שוב על רגליו והמשיך במסעו אל עבר היעד אותו הציב לעצמו, רק אדם אשר העריך את המהמורות וחווה על בשרו את צריבתן - רק הוא ייהנה מהמעמד אליו הגיע בזכות ולא בחסד, בקושי ולא בקלות, ביזע כפיים ובמאמץ רב.
"אין קיצורי דרך לשום מקום שכדאי להגיע אליו...." (בוורלי סילס)
------------------------------------------------------------------------------------------------------------
מוקדש לעדי שלי, ל-b-a-b-y היקרה, ולכל אותם האנשים שיש בלבם אמונה, כמיהה, סובלנות, ונחישות.
תודה גם למיה שחף על ההשראה בבחירת הקליפ.
|
תגובות אחרונות
-
...Blue
בתגובה על הזמנה להשקת ספרי השני 'להביט לפחד בעיניים ולנצח'
-
עינת:)
בתגובה על אחד הרגעים שגורמים ללב לפעום בחוזקה
-
יעלי 65
בתגובה על מוקדש לך, ילדה קטנה שלי
-
אסקרינה
בתגובה על אהבת אב
-
דליה אלעזר
בתגובה על אחרי 17 שנים, אריאלה ממפעל הפיס טילפנה גם אליי
-
לוטרה
בתגובה על חלומות של גוזלים / מוקדש לשחר גרינשפן, ולמשפחתה
תגובות (73)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
המון תודה עופר יקר,
נוכחותך בין מילותיי היא לי לעונג.
סופ"ש נעים.
מאמין לך בלגית,
קבלי הבטחה שברגע שאת מגיעה לחופשה, אנחנו יורדים לאילת ועולים על ההר ההוא....את עם המחשבות שלך ואני עם שלי.
מילה של בלונדי.
סופ"ש קסום בייבי.
כל סיפור שלך מדהים ולפעמים נדמה כאילו הגעת לשיא
ואז יש עוד חלק מדהים
מתבודדת לי עם מחשבותיי ועגמומתי הקלילה
מנקה את כל הראש והמחשבות
התגעגעתי כל כך ..
טל יקרה,
אכן...לכל אחד מאתנו המשא, המסע, והמסה שלו. התבונה היא תמיד (או לפחות ברוב המקרים) להביט על חצי הכוס המלאה, ולהבין שלמרות הכל ואולי אף על פי כן - הכל לטובה. קשה אולי לתפיסה אבל בהחלט לא בלתי אפשרי.
התודה מגיעה לך...על נוכחותך כמו גם על ההתחברות למילותיי.
קסם של סופ"ש.
כל כך נכון.
הזכרת לי שיחה שהייתה לי עם אחותי לפני מס ימים.
אין משהו שמכיר אותי יותר ממנה.
עברתי רגעים מאד קשים בחיי (כל אחד והמשא ,המסע, המסה שלו)
ןבשיחה אחותי אמרה לי שתמיד ראתה "חיות בעיני"
חייכתי לעצמי.
הדברים שאמרתי כל כך דומים למה שכתבת כאן
רק שאתה מנסח אותן באופן כל כך מיוחד.
תודה לך.
יסעור יקרה לי,
המון תודה על מילותייך היפות כמו גם על נוכחותך בין מילותיי.
אין נרגש ממני לדעת על שריגשתי, על אחת כמה וכמה שדמעה קטנה זלגה לה, ומהלה את אותה התרגשות.
שבת שלום יסעורי.
איש יקר!!
אהת שפוט אומן של מילים.
מיטיב כ"כ לבטא
לרגש עד כאב
אבל כאב נעים כזה
כאב שמלמד
שמחשל
ודמעה זולגת עכשיו
מאושר
כי הקטע הזה
מראה כמה אתה אדם שחי וחי מאוד!!!!
ניטשה יה נותן לך כוכב בטוח.
ממני כמובן - כוכב ענק שיאיר את דרכך.
יסעור
אוצר שלי,
כל מטפס הרים זריז צריך שתהיה לו ציפור שיר במסעו.
לו יכולתי לצייר ציפור שיר, הייתי מצייר אותך אהובה שלי. לעולם לא אשכח את ההרצאה ההיא בכפ"ס, את היום בו ראיתי את הפנים היותר יפות שראו עיניי עד אז. חלונות נפשך לא הותירו מקום לספק, וכבר בדקות ש-לפני שבאת לבקש לחבק, היה לי ברור שנצא ביחד למסע רבוי עליות וירידות, שמחה וכאב, דמעה וחיוך, תקוות ואכזבות, ועוד רגעים שאני ואת נוצרים ומזכירים.
שמח על שנכנסת אל חיי. שמח על שהענקת לי את הזכות להיכנס אל חייך.
את שאר הדברים שרציתי לומר בהקשר לתגובתך, אומר כאשר אביט בחלונות נפשך. כשם שיש דברים שצריכים להיכתב, כך גם יש דברים שצריכים להיאמר.
עד אז....הבמה היא שלך. נצרי את מילותיי כמו גם את התגובות של קוראיי, והפיקי מהן את המיטב.
אוהב אותך, ואני בטוח שאת יודעת עד כמה.
שלך,
יולי.
אלונה שלי,
לא במקרה בחרת להגיב בדקות בהן עיניה של התכשיט הכי יקר שלי (עדי) - נצרו את מילותיי (ראי שתגובתה מצויה תחתך)
עוצמת הנתינה...זו מהות האהבה. כמה נכון תיארת את מה שמגיע מעמקי נשמתי.
לפני שקראתי את תגובתך, הגבתי למישהי שביקשה להודות כמו גם לחמם את לבי הבוקר (בפרטי).
יש כאן עשרות כותבים מוכשרים, מאות פוסטים, אלפי פסקאות, עשרות אלפי שורות ומיליוני תווים. יש יוצרים שעוברים לידך ויש את אלה שעוברים דרכך. אלה שעוברים דרכי, דרך נשמתי, יודעים גם שבאופן בו אני בוחר להגיב, יש אמת אחת, והיא הנאמנות למה שבא מתוכי, ללא ניסיון להרשים או למשוך תגובה אוהדת לדבריי.
כך גם הקשר שלי עם עדי. מעולם לא ניסיתי להרשים אותה. כל הנתינה הזו באה ממקום של נתינה ללא אינטרס סמוי, ממקום של אהבה טהורה, ומידיעה ברורה ש-כשם שאני שם עבורה, כך גם היא כאן עבורי.
ומי כמוך יודעת, שבעולם החומרי הזו שבו אנו חיים, דבריי הם לא ברורים מאליהם.
שרק נהיה נאמנים לאמת של עצמנו...בטח ובטח שלא ננסה להרשים במילים וללבוש פוזה מאוסה (ויש לא מעט כאלה לצערנו)
לקרוא את תגובותייך, לנשום את מילותייך, ולהתמכר...תודה מעומק לבי.
יולי יקר שלי,
אתה היא ההוכחה לכך שאלוהים אוהב אותי. המילים שלך הן ליטוף נעים ועל כך אני מודה לך. היום בו נפגשנו הוא אכן יום של הולדת. אתה אחד הדברים הטובים שקבלתי בחיי. אתה חבר שאין לו תחליף ומעל הכל אתה לי בית ומשפחה.
כל מטפס הרים זריז צריך שתהיה לו ציפור שיר במסעו. בדרך התלולה אל פסגת ההר אתה היא ציפור השיר המזמרת שמזכירה לי כי עליי לעצור, להסתכל סביב ולנצור. בעידן כל כך מטורף קשה לעצור במסע הנקרא- החיים. תודה על שאתה סובל אותי בדמותו של הארנב מ"אליסה בארץ הפלאות"- ביום בו אפסיק לרוץ ולהתרוצץ אדע שידעתי מספיק פסגות, עד אז תודה לך ציפור שיר יפה ואהובה.
עדי.
אייל יקירי,
אשרי האיש אשר השכיל ללכת בדרך אותה טווה לו ליבו.
קוראת אותך , את מה שכתוב ואת מה שלא.....
ובכל פעם נפעמת מחדש מעוצמת הנתינה ...זו מהות האהבה.
פסגת ההר, זו אליה שואפים להגיע אינה העיקר, אלא הדרך
אליה. כל מהמורה ומכשול מחשלים ומחסנים לקראת הפסגה.
לטייל בין מילותיך כמו בגן קסום, לנשום את ריח הפרחים המשכר,
ולהתרגש ....כן...להתרגש עד אחרון הנימים.
תודה על נוכחותך וברוך בואך אל מילותיי.
ברור לך שמקריות אינה קיימת בבית ספרינו....אז אם שורותיי היו הדבר שלו היית זקוקה - הרי שכבר היה שווה לי לכתוב את הפוסט הזה.
לעונג לי.
יקרה ש-את,
את...כן את את....זו שלוקחת אותי בביישנות אל המקומות שדורשים ממני לחשוב. את עושה את זה בטבעיות או שאת מתאמצת ?
אגלה לך משהו שרית :
בשלב מסוים של הקשר שלנו, ביקשתי ללכת. ההתמודדות הזו בין הרצוי למצוי - הכתה בי בפרצוף, סטרה חזק אפילו.
שעה אחרי שעזבתי, הבטתי במצוי, ולפתע ראיתי שיממון אחד שלם, השיממון שנוצר בחיי בלעדיה. היה לי ברור שאני חוזר. יותר נכון ביקשתי לחזור, ומשקיבלתי אישור, חשתי כאילו זכיתי בחיי מחדש (עד כדי כך) .... ורק אם את טוטאלית - את מסוגלת להבין אותי.
הרווח או הנתינה מעולם לא היו חד-צדדיים, שהרי ולא הייתי מסוגל להישאר שם. אכזבה חווה מי שחי באשליה....האשליה הזו כבר מזמן פינתה את מקומה לטובת המציאות.
יום אחד אולי נשתה קפה מחוץ לקפה ואספר לך על המקומות אליהם הגענו. ברור לך ש"ההר" יהיה הדובדבן שבקצפת.
תודה דארלינג וסופ"ש של רוגע ואהבה.
הגעתי אלייך במקרה
והמילים שלך היו הדבר שלו הייתי זקוקה
בדיוק עכשיו, בדיוק היום
תודה
המון זמן האמנתי בטוטאליות..כי כזאת אני
אדם שאהבתי גם אם זה חבר או בן זוג פשוט הייתי שם ללא גבולות ..טוטאלית.
עם הזמן למדתי שחברויות כפי שתארת אין כמעט אמיתיות טוטאליות ללא מחשבת רווח אישי אלא באמת חברות של נתינה.
אני חושבת שעצם היותה חלק אמיתי מחייך היא הרווח הכי גדול שלך .
מקווה שלא תתאכזב והעתיד רק ילבה את הקשר.
כי גם אתה כזה ...טוטאלי.
אנשים כאלה לא מתפשרים על האמצע או על אולי ..אלא רק אם באמת מרגיש להם הם שם
ואתה מלא ברגש ובאמת מרגיש לך ואהת ממש שם.
שמחה בשבילך...
נשיקות.
נוכחותך בין מילותיי נפלאה עוד יותר.
תודה יקירה.
נפלא אתה.
ערב נעים וברוך בואך אל מילותיי.
לו יכולתי, הייתי מככב את התגובה שלך. בייחוד את מה שמירקרתי.
תודה על החותם שהשארת כאן.
המון תודה עיריתי.
גם אני וגם היא, חיינו בעבר באילת. והקטע הכי מצחיק שהכרנו רק כאשר היא עזבה את העיר. ממש כמו ההיכרות הווירטואלית שלי ושלך
את מקסימה לא פחות.
אנשים רבים יעברו בחייך...
אך רק חברי אמת ישאירו סימן בליבך...
שמחה בשבילך, לסימנים שכאלה :)
"החיים אינם מבקשים מאיתנו להיות הגדולים או הטובים ביותר.
החיים מבקשים שלפחות ננסה"
אתה מקסים וכייף לה שיש לה אותך !!
רונה שלי,
לאור מה שמירקרתי....את וודאי מבינה על מה אני מדבר. ואת כל כך צודקת בעניין התבניות...לא חייבים לקטלג כל דבר. דווקא הקשרים הפחות מקוטלגים, אלו הקשרים היותר מפתיעים ואיכותיים שיש.
ראי את הקשר שלנו ? כמה פחות מקוטלג ככה יותר איכותי .... זכינו זה בזו גם ללא צורך בהגדרות "ידועות מראש".
אוהב אותך ממוש....הכי בעולם.
איילי אהוב
מכירה את התחושה הזאת שקשר הופך להיות אחרת ממה שחשבנו שיהיה..
את הכאב על מה שלא יקרה
ואת המתנה הגדולה שמקבלים אם רק מרפים ממה שאמור להיות..
אני קיבלתי מתנה כזאת ומברכת שהשכלתי לשחרר ולשנות צורה.
יש קשרים גם בין גבר ואשה שיכולים להתקיים מעבר למימד הזוגיות אם רק לא מנסים להכניס אותם לתוך תבנית.
מחבקת
רונה.
אהובה יקרה שלי,
היתה לי תחושה שעברת משהו בימים האחרונים. איך ידעתי את שואלת ?! תשאלי את מאי, נועה, סתיו, רונה, בייבי ושאר חברותיי וחבריי כאן.....הם/הן וודאי יספרו לך על האינטואיציה שלי (שמצליחה להדהים גם אותי, כל פעם מחדש).
אין מאושר ממני לדעת שמצאת בין מילותיי - רגישות, תבונה, וחוכמת חיים שעזרו לך להבין מספר דברים על עצמך, דברים שהיו שם מאז ומתמיד, רק לא ראית אותם בשל הערפל הזמני בו התעטפת, לאחר שהרגש ביקש לתעתע בך.
נולדתי לאהוב, נולדתי לתת לשם נתינה נטו, ואני שמח שאת בוחרת לקבל ולהתחזק....בשביל זה אני כאן, בשביל זה אנחנו כאן.
נרגש על שריגשתי. חיבוק.
ניקה שלי,
וודאי שיש אפשרות אחרת. יותר מזה, הלוואי וכולנו נדע לזהות ולבחור באותה אפשרות, אבל ניסיון החיים הלא מבוטל שלי, סיפורי האישי, כמו כאן סיפורם של 75% מהאנשים הבאים להרצאותיי - כל אלו מאלצים אותי להזכיר להם שלמרות מה שחוו, למרות מה שעברו - זה חלק מהעליה לאותה פסגה שציינתי. הכל עניין של השקפה ובחירה.
אין מאושר ממני לשמוע שאל הפסגה שלך, הגעת בדרכים קלות יותר, מאחל לך לכבוש עוד פסגות באותה צורה בה כבשת אותן עד כה. (ואין לי ספק שעוד תכבשי)
תודה יקירה. ריגשת והעצמת בי.
אוהב אותך קורנת בין מילותיי.
השבועיים האחרונים לא היו לי קלים, היה לי קשה מתמיד, למצוא בתוכי אהבה למשהו.
הרגישות שלך שבאה לידי ביטוי בפוסטים שלך, בתגובות שלך אלי, והפוסט הזה אף במיוחד עזרו לי להבין...
שאתה קוסם... נהדר
נותן אהבה לשם האהבה, בכמויות, מתחזק מחזק - אני מאוד מעריכה את זה, ומתרגשת מזה מאוד מאוד מאוד...
"רק אדם אשר עצר, הביט, נפל, נחבל, למד, הפנים, עמד שוב על רגליו והמשיך במסעו אל עבר היעד אותו הציב לעצמו, רק אדם אשר העריך את המהמורות וחווה על בשרו את צריבתן - רק הוא ייהנה מהמעמד אליו הגיע בזכות ולא בחסד, בקושי ולא בקלות, ביזע כפיים ובמאמץ רב. "
המילים שלך אייל
גורמות לי לנסוק כל פעם מחדש
לעולמות של קסם, ריגוש, עונג ועוד
יש בי דבר שרוצה אני לשתפו איתך
בהמשך לציטוט שאני מביאה ממך לכאן
לא בהכרח יש לחוות מהמורות קשות כדי להגיע לאן שביקשה נפשנו
ולדעת להעריך ולהתענג עליהם
יש אפשריות אחרות
אומרת לך זאת מחיי שלי
כמתנה ממני אליך
ניקה
יקרה ש-את,
לעולם לא אבעט אהובה....רק אלטף, הכי עדין שאפשר.
תודה מאיוש....מילותייך המרגשות מתגמדות לעומת אלו שלי. }{
מרגש כפי שאתה יודע לכתוב
נטולת מילים אצלך, לאחרונה.
אתה בועט במקומות עדינים בבטן :)
המון תודה שרי יקרה....תמיד שמח לראותך בין מילותיי.
כתוב נפלא
שלך שרי
תודה איילי,
אז מה - לפסגה :-) ?
ננסה...
דורין שלי,
יש לך מושג מה עשית לי עכשיו ? אין לך ... אז בואי ואגלה לך :
אין דבר יותר מרגש, מלחיצות הידיים של אלו הניגשים אליי לאחר ההרצאה. לחיצת יד חמה ומילה מלטפת. זה מה שגרמת לי להרגיש.
נרגש על שחייכתי בך...חייכת בי לא פחות.
תודה יקירה....בעיקר על מי ש-את.
אייל, זה כבר הפך להיות "הרגל" להכנס אליך לביקור בבלוג חסרת אנרגיה ולצאת עם חיוךךךךךךךךךך
תודה על מי שאתה........................
האמא של הילד שלו
:
מה עניינים מיוש ? למה מובכת דארלינג ? כוללללה הענקת לי השראה...אבל זה המון ממוש.
תודה יקירה שלי....את מדהימה ומתוקה לא פחות.
אומר לך משהו הילה :
"יהיו אשר יהיו האתגרים והמכשלות שיציבו בפניך החיים, זכור להביט אל ראש ההר, משום שבעשותך זאת, תביט אל הגדולה. זכור זאת ואל תיפול ברוחך בגלל שום עניין, ולא משנה עד כמה חשוב הוא נראה, ואל תיתן לשום דבר, מלבד ראש ההר, להסיח את דעתך. זוהי המחשבה היחידה שברצוני להוריש לך...." (אלפונסו אורטיז).
מי שתקוע באמצע צריך להביט אל ראש ההר, ולהביא שהיותו "דורך במקום" - זה דבר זמני וזה חלק מהמסע, חלק מצמיחותו הרוחנית.
עם יד על הלב, אני חש ממש כמוך בימים אלה, אבל עיניי תמיד נישאות אל ראש ההר, אל אותה הפסגה. ורק בזכות המבט הזה למעלה, אכבוש אותה בקרוב.
ממני אלייך.
כיכבתי כי.. גרמת לי להיות מובכת ברמות על...
אתה מדהים וחשתי את זה מהרגע הראשון,בו הכרנו...
מה אומר לך..נדוש... אבל..מהלב..שתמשיך....פשוט להיות אתה מותק...
"אין קיצורי דרך לשום מקום שכדאי להגיע אליו...."
עיתים המנטרה הזו נשמעת לי הגיונית, עושה שכל
עיתים אחרות, עושה לי חשק לצרוח את נשמתי -
אמוציונאלית, רק במבט רטרוספקטיבי יש סיכוי לעכל את זה
מה עושה מי שתקוע באמצע ?!?
ענת יקרה,
אני דווקא לא חש כאב. אני לא חש אותו משום שאם אכן היינו עולים על נתיב זוגי, רבים היו הסיכויים שזה לא צלח ואז הייתי מאבד גם חברה וגם בת זוג.
צריך לפעמים לדעת להרפות מהרצוי, לברך על המצוי, ולהבין שלמרות שהם לא תמיד מאוחדים, עדיין ניתן ליצור כאן חברות מיוחדת ומפרה. לא פשוט אבל בהחלט לא בלתי אפשרי.
יש מישהי אחרת שמחכה שאזדקן איתה.....והיא בדרך....מעולם לא היתה קרובה יותר.
תודה על נוכחותך.
יוווו מיכלי,
את מרגשת אותי לא פחות בתגובותייך.
אין נרגש ממני לדעת שריגשתי אותך.
תודה, מדהימה ש-את.
נ.ב.-אף פעם לא משמעם לשמוע שריגשתי
דנה יקרה,
תודה על מילותייך הטובות. מעריך אותך לא פחות. היישום הוא בהחלט לא קל אבל גם לא בלתי אפשרי. אמונה וסובלנות הם המפתחות ההכרחיים ליישום הזה.
אוי, אייל, אייל...
רצוי - מצוי...
הגיון - רגש...
ראבק, מתי כל אלה יתאחדו כבר?
לכל אורך הפוסט שלך הרגשתי כזה כאב אינסופי, אתה לא מתאר לך עד כמה: עליך, על זה שהרצון להזדקן עם מישהי שהתאימה לך לא יצא לפועל.
וכל המילים היפות מסביב - זה רק
כיסוי תחתהסוואה של חוסר תקווה.סליחה שזה נשפך לי ככה.
יו
אתה כל כך מרגש
לא מכירה את האישה
בעצם, הרי לא מכירה אותך
אבל כולי נרגשת
איזה כייף לכם.
אתה איש מדהים, כבר משעמם לכתוב את זה... אבל זה כל כך נכון
מיכל
אתה יודע שאני מעריכה אותך מאוד, "כול" שנותר הוא לקחת את המילים שלך וליישם אותם - והלוואי שזה היה כל כך קל....תודה!
את יקרה הרבה יותר שיינינג.
שיחקת אותה הבוקר עם האופטימיות מחממת הלב שלך. ככה אנחנו רוצים אותך. ככה את גם הרבה יותר קורנת ויפה.
תודה, דנה יקרה.
נוכחותך בין מילותיי מקסימה לא פחות.
סגרנו....אבל בפוסט הבא של אסף.
כרגע רוברט תפס עליו בעלות
אהבתי... מקסים
דנה.
יקירה שלי,
אין יותר מאושר ממני להושיט לך יד עמוקה וללטף ולו במקצת את לבך.
כיף עוד יותר לגלות את נוכחותך בין מילותייך, ולדעת שהן נגעו והחכימו בך.
ההר ההוא ידע יותר מאהבה אחת...אבל שששששש.שישאר בינינו
תודה, קסומה ש-את. }[
אייל,
לא סגרנו על ג'ורג' קלוני ?
חחחחחחח
תראה כמה אנשים מחסירים פעימה ומתרגשים ממך...? מה יהיה?
בסוף נעשה לכולם כאן מנוי לש.ח.ל.
יקירי הנפלא...
כרגיל הושטת יד עמוקה לתוך ליבי וליטפת אותו קצת
כיף לקרוא אותך ולהחכים
כתבת מילים יפות וחכמות על החיים
וההר ההוא... מה קורה שם בפסגה?
קסום אתה.
חיבוק ממני
דפי יקירה,
האמת שזה מה שאני חש כאשר אני מבקר בבית מילותייך....יש שם פנינים בוהקות ואוצרות גנוזים, אותם את שולה בטבעיות מעמקי נשמתך.
נרגש על שריגשתי ועל שהשארתי בך תחושה נפלאה.
תודה יקירה.
קסומה שלי,
גם כאשר את מעבר לים, את מצליחה לרגש אותי בנוכחותך.
תודה יקירה....}{
תודה ניריתי.
מלא הערכה על שחזרת. יש כמו המשפחה החמה הזו ?
אורית שלי,
גם את ניצבת כרגע בפני מעמד מרגש. אוטוטו אתם תצעדו עמו בחגיגת בר המצווה, תהיו עדים לפרידה שלו מילדותו ותלוו אותו בגאווה אל ימי בגרותו. כך שאני בטוח שהדרך שעשית עמו היתה מהנה ומאתגרת, גם אם היו בה רגעים של מתח, כעס, עצבים, ושאר התחושות המלווים הורים במשך שנות ההתבגרות של ילדם.
תודה על אורך בין מילותיי.
אסף יקר,
שלא תראה אותי כגיבור גדול. כמו שכתבתי לבייבי, הנאמנות הזו לא פשוטה כאשר הרגש מבקש להביע נוכחות.
הגדולה היא להעניק להיגיון תהודה במקום בו הרגש מבקש נוכחות. אף פעם זה לא היה קל -לא לי, ואני בטוח שגם לא לאף אחד מאתנו. אבל כאשר אתה מניח על כף המאזניים את מה שהרווחת מול מה שיכולת להפסיד - אתה מבין עד כמה נבונה ההחלטה שעשית.
תודה ידידי...על תגובתך המעצימה כמו גם על שיעורי האהבה שאתה מעניק אצלך. שיעורים שגם רוברט רדפורד בכבודו ובעצמו, מגיע אליך על מנת להציץ ולהעשיר את הסינופסיס שלו
אוריתי,
הרבה פעמים אני נשאל בהרצאותיי "האם לדעתי אני נמצא כרגע בפסגת שאיפותיי ?!"
התשובה שלי ברורה וחדה - "ממש לא !!!" .... החיים מזמנים לנו רצף של פסגות, החוכמה היא תמיד להביט למעלה, גם אם נדמה לך שאתה נמצא במקום הכי גבוה בעולם.
תודי לאבנר בשמי על זר החמניות שהוא שזר בך ב- 26 השנים האחרונות. אין לי ספק שתשזרו זה בזו עוד שנים רבות של פרחים לא פחות מרהיבים.
קסומה שלי,
לא יודע למה, אבל התגובה שלך החישה בי צורך להבהיר, שהדמות עליה כתבתי כאן, אינה קשורה לאחת שלקחה אותי אל "המקום ההוא".
ובאשר לחלקת האלוהים הקטנה והקסומה...
יש לי תחושה חזקה, שיבוא יום ואקח אותך לשם, לאותה חלקת אלוהים אשר מתורגמת כאן למילים. מתי שהוא בזמן עתיד, כאשר תהיי עם משפחתך באילת, אגיע עם אהבת חיי במיוחד בשבילך (ובשבילה) ולו רק על מנת לקחתך עמי ולהמחיש לך את התחושה האלוהית הזו שחוויתי שם המון פעמים, בתקופה שחייתי בעיר השמש הנצחית שלנו.
המקום ממוקם 5 ק"מ מערבית לאילת, ויש לי תחושה חזקה, שלאחר שנהיה שם יחד, את עם אהובך ואני עם אהובתי, תמצאי את עצמך כותבת את הפוסט היותר מרגש שאי פעם יצרת.
אוהב שאת באה אל בית האהבה שלי. את ממלאת בו בקסמך ובאהבתך.
תודה אהובה. }{
תמרי,
גם אדם כמוני, אשר חי ונושם מודעות אישית, שמח לקבל את המשפט הזה שמירקרתי (למרות שהפוסט עצמו מהווה את התרגום המורחב למה שביקשת להביע).
התודה היא לך, ממממממותק.
(וגם אני אגב, מכיר לא מעט שנסקו במהירות, סונוורו, ולבסוף.....התרסקו)
בייבי שלי,
אין לי מושג למה, אולי זו האינטואיציה החדה שפיתחתי לעצמי עם השנים (גם אותה אפשר לפתח את יודעת), אבל בשעה שמכחול מילותיי הגיע לאגם ברעננה, לפתע נזכרתי ב"שבועה" היפה שלך.
איננו מכירים פרט לפוסטים שאנו מבקשים ליצור כמו גם לתגובות שלך אצלי, לתגובות שלי אצלך.
כאשר כתבתי את מאי, ולאחר התגובה שהיא השאירה אצלי, הבנתי שוב ובפעם המי יודע כמה, שמקריות כמו מקריות, אינה קיימת בבית ספרינו. והאמת שבדומה לה, גם אני חששתי מעט מהעוצמות שיש ביכולת הזו "להרגיש" אנשים.
אין ספק שהאגם ברעננה הוא מקום קסום ומיוחד, שגם אם לא יוצאים משם עם קשר זוגי, לוקחים משם לא מעט חומר למחשבה. על עצמינו בעיקר.
בניגוד אליכם, אני עדיין בקשר עם זו שלקחה אותי לשם, והאמת שהאגם הזה היה תחילתו של רצף אירועים ופסגות, אליהן הגענו (ו-וודאי שעוד נגיע) בזכות התבונה להישאר במקום שאחרים מבקשים ללכת. מודה ומתוודה שזה לא קל. בעיקר שיש שם רגשות מעורבים. אך ברגע שהיא פרגנה לי על הקשר הזוגי אליו נכנסתי מס' חודשים לאחר שנפגשנו, ברגע שפרגנתי לה על הקשר הזוגי שאף היא נכנסה אליו - הכרנו בכוחה העצום של החברות הזו. חברות זכה, טהורה, ואמיצה.
לא מזמן, קראתי תגובה שהונחה אצל מאי, תגובה שאמרה "יכול להיות שאת מפספסת את הדבר הבא". בדומה לדברים היפים הללו, "הדבר הבא" הזה לא חייב לבוא בדמותו של בן זוג, הוא יכול להיות חבר, חברה, מורה דרך, ילד קטן שגרם לך להתרגש, ועוד ים של הזדמנויות שיכולות להפוך את עולמך לעשיר יותר, בתנאי שתניחי להן לעבור דרכך ולא לידך.
שמח שריגשתי אותך. את מרגשת אותי באותה מידה.
קסום ומרגש אחד
אשריכם שיש לכם אחד את השני.
}{
להנות מהדרך ומהמעמד בזכות ולא בחסד .
ביזע כפיים ובמאמץ רב .
היטבת לתאר חשיבותה של הדרך .
כתיבתך מרגשת מאד .
אייל..
בחרתי לצטט קטע קטן מהטקסט שלך..
"בחרתי להישאר נאמן לחברות הזו,
גם אם מצאתי את עצמי כואב על מה שיכול היה להתממש."
כשמדברים על חבר אמיתי, זו בדיוק הכוונה..
הנאמנות הזו, שהולכת איתך לאורך כל הדרך,
משאירה אחריה שובל של קסם
ולכן כל כך קל להתחבר אליך,
כל כך פשוט להפוך לחברך..
גם אם זוגיות, כמו שכתובה בספרים, לא יצאה,
אני חושב שקיבלנו שיעור נפלא באהבה..
נפלא שאתה :)
בחיים יש הרבה פסגות - ועיקר הפסגות עדיין לפניך !
ואבנר לשמאלי מבקש להודות על השיר - בחירה מדהימה !
תודה לך - איל !
}{מכירה הרבה אנשים שהגיעו לפסגת ההצלחה במהירות מטאורית ואז שם למעלה עמדו, התבוננו והבינו שלא לזה פיללו....
הדרך שאנו עושים חשובה יותר מהמטרה, שהרי כל חיינו אנו בדרך, המטרות מתחלפות/משתנות, והתובנות שרחשנו בדרך הם שעושות אותנו למה שאנחנו היום !!!
תודה !!!
"רק אדם אשר העריך את המהמורות וחווה על בשרו את צריבתן - רק הוא ייהנה מהמעמד אליו הגיע בזכות ולא בחסד, בקושי ולא בקלות, ביזע כפיים ובמאמץ רב".
מכאן בהחלט מגיעה הנחישות, הכמיהה, הסובלנות, מכאן אפשר להגיע לפסגה ולכבוש את הפיסה שלך בעולם...להגשים חלומות...כשהאמת כל הזמן איתך ואתה מסתכל לה בעיניים בשביל לגדול ולצמוח איתה:)....
אייל היקר, פוסט מדהים וכל כך מרגש ואתה יודע למה כל כך מרגש...? קראתי אותו כמה פעמים וזה היה דה ז'ה וו החזרת אותי 6 שנים אחורה ...כאילו שהיית שם ממש... רק שהיית שם בסיטואציה שלך אישית לפני שנתיים....
לי היה דייט לפני 6 שנים היחידי שהיה לי באותו מקום - האגם עם הברבורים הלבנים שמדבקים ברומנטיות ואהבה... אומנם לא היה קליק ( משיכה פיזית ) אך אחד הדייטים שהביאו להכיר נפש מדהימה פגישה חד פעמית שהניבה ערך מוסף איתה...:) ערך מוסף בשבילי, לעצמי... הפגישה הביאה אותי לראות כמה דברים ותובנות על עצמי , עם מישהו שהיה שם בשביל לעזור ולתת בזה יד:).... אחרי כשעה היתה שם קירבה
פתיחות, הרגשה נוחה....וחיבוק של תודה...:) , לא נשארנו חברים אבל דווקא את הפוסט הזה בחרת להקדיש לי... וכנראה שאין כאן מקריות....:)
ריגשת אותי מאוד...:)
ולעדי יש לך אוצר תשמרי עליו....:), המסר של אייל מדוייק אך כל אחד עם הקצב שלו והדרך שלו בכדי להקשיב,לקחת,להפנים ליישם ....
אייל תודה..באמת, מכל הלב ...כשישוב המלאי...אחזור...*
תמרי שלי,
משהו בתגובות שלך, מותיר אותי נפעם כל פעם מחדש
תודה....יקרה ש-את.
משהו בבחירת המילים שלך משאיר אותי נפעמת כל פעם מחדש.