"על כל היפה שעבר וחלף שוב יורד המסך בכבדות, ודמעה חוצפנית תדגדג את האף ותסבול מפיצול אישיות. חציה מתעצב על עבר שנגמר הוא שכח שהיו גם צרות וחציה מאושר ושמח למחר המלא גדותיו בתקוות."
תקופת ההיכרות והחיזור מרגשת, יצרית, טעונה, משלהבת... הוא מגיש לה באבירות ורד אדום, היא מלטפת במבט חולמני...
ויום אחד זה נגמר...
איך לסיים "יפה"? איך לסיים "נכון"?
כנראה שהרוב לא יודעים... כלומר יודעים..., אבל הרבה יותר קל לנטוש... להיעלם...
כולם יודעים שזה מעליב, פוגע, לא יאה, בריחה, פחדנות, חוסר יושר... זה ברור...
רק אתמול כל מילה, כל התנהגות, כל רגע היה "מרכז העולם"... וכמה מילים נאמרו על ה"נשמה התאומה"... וגם "איזה מזל שנפגשנו"...
ופתאוםםםםםםםםם > נטישה!!!
זה נשמע רע! מצלצל כמו להיפטר ממשהו, להשליך, לזרוק... < מה משליכים בד"כ?>
זה קרה לכל אחד! זה מגיע במפתיע, מגיע משום מקום! מכה בבת אחת!
וההרגשה... הכי מזופת שיש! מעליב, מבייש, מתסכל, מדכדך, אין מילים לתאר!!!
"רעידת האדמה" הקרקע המוצקה לפני רגע, מול התהום שנפערה פתאום...
תחושת הנוכחות הממשית כל כך, מול הריקנות שנוצרה... התאיידות.... התפוגגות האשליה נטישה...
איך לסיים "יפה"? איך לסיים "נכון"?
|