| אדם חוזר אל חיק עצמו. עייף, כואב, מותש. עושה את דרכו, בדרך הכמעט נשכחת, הביתה. והוא יושב, בין קירות ליבו, ומסביבו על מסמרים, בשחור ובלבן, תלויים הזכרונות. עוצם את עיניו, מייחל לשקט, מתגעגע לשלווה, רוצה להיכנע לדממה. אבל, המסמרים נעוצים עמוק, והזכרונות כבדים. |
תגובות (5)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אורי יקר,
יש רגעים שאנו תוקעים מסמרים
ויש רגעים שאנו נתלים על מסמרים
אני מאחלת לך יותר רגעים של תקיעת מסמרים מרגעים של היתלות על מסמרים.
אלא שאלו בלי אלו מוציאים מהחיים את משמעותם.
אהבתי ומאד
כל כך הרבה כנות
מילים דוקרות נוגעות אם יש כוכבים אככב לך בכייף
שלך אפרת
יפה לך העצוב...
נכתב מהלב
אמיתי ומרגש.
ממש אפשר לראות ולחוש את התמונה.
-
וכשרואים/חשים כ"כ מדויק
אפשר לעשות שינוי (אם רוצים) ,
באיך מרגישים , כלפי הזכרונות האלה
ולהקל את כובדם.
בוקר טוב ידידי
שמחה לשמוע שהיום אתה יותר אופטימי!
כל אדם לפעמים
חושב על החיים
ורוצה להכנס לשעה קלה
לתוך קונכיה.
מכל ליבי אני מאחלת לך
שמים כחולים
והרבה אהבה!