אדם חוזר

אל חיק עצמו.

עייף, כואב, מותש.

עושה את דרכו,

בדרך הכמעט נשכחת,

הביתה.

והוא יושב,

בין קירות ליבו,

ומסביבו על מסמרים,

בשחור ובלבן,

תלויים הזכרונות.

עוצם את עיניו,

מייחל לשקט,

מתגעגע לשלווה,

רוצה להיכנע לדממה.

אבל,

המסמרים נעוצים עמוק,

והזכרונות כבדים.