שלושה גברים ואישה אחת. משהו מוכר ונח ונעים כמו שמיכה ישנה ורכה. אם משהו בטוח, זו העובדה שיהיה כיף. אמיתי. ר' רצה שנאכל סושי, ד' התקשר במקרה והחליט להצטרף. חיכיתי להם על הספסל והם הגיעו ביחד בתזמון מושלם. שני חיבוקים אמיצים אמיצים, ד' אפילו הניף אותי מעל לאדמה. ר' שאל פתאום: "למה לא אמרנו לט'?" מייד שוגרו עשרות smsים, וט' ענה שהוא שתי דקות משם וכבר מצטרף. שלושת הגברים היחידים שלא ראו את המשחק. ואני. אני אוהבת להיות איתם. הם מצחיקים אותי. לחברות הארוכה הזו יש כבר ניאנסים פרטיים ואינטימיים, כמה שיכולה להיות אינטימיות בין ארבעה אנשים. ר' פתח ואמר שצריך לעשות סבב סבל. שכל אחד יספר על הזוגיות. ט' היה ראשון, הניף את יד ימין והתוודה על קשר עצמוני ארוך טווח שגורם לו שביעות רצון. ד' ביקש שאני אספר על הזוגיות שלו, וכשהגענו אל ר' עצמו, הסתבר שזה הרבה יותר מורכב. ואני? אני חשבתי שאני מתגעגעת אליך. בין לבין הגיעו אל השולחן אגאדשי טופו, "אוכל של כוסיות" בפי ר' וד', כמה רולים ואיזו קדרה עם המון שרימפסים שלא הורידו להם את הזנב. ט' כיכב. כשהוא במיטבו, מעטים יכולים להתעלות עליו. הניצוץ הממזרי בעיני התכלת מדבק ויוצר אדוות של הומור עדין שנוגעים ומדגדגים. ד', הוא היטקיסט שמדבר בשפה מוזרה. ר' מבין אותו, כי הוא גם. ט' עושה את עצמו, ובכישרון מיוחד יכול להוציא משפטים כמו "דרך הראוטר אני עושה אקסס לסטורג'" ולהתחזות למבין. בכלל, מצב הרוח המרומם ששרה עליו אתמול, הביא אותו להסביר שבתקופה הזו, הוא לא נשאר לישון אצלה והיא לא נשארת לישון אצלו, וכשהיא כבר לבושה עם התיק ביד, אין טעם לבדוק אם היא רוצה להישאר. חוץ מזה, אם היא כבר נשארת לישון, עדיף שתרד לו בבוקר מוקדם כשהוא עדיין מנומנם. ממילא הריח בפה לא משהו, אז עדיף שהוא יהיה 60 ס"מ דרומה מהפנים. ד' מיהר להחלץ לעזרת המין הנשי ושאל אם גם הוא מוכן לרדת לה בבוקר. ט' לא התרגש, אמר שהוא אוהב ושאין בעיה, גם אם היתה מסיונרית שמונה שעות קודם וגם אם בדיוק היא חזרה מרכיבה של כמה ק"מ על האופניים. אני התערבתי ואמרתי שאני מכירה כמה בנות שישמחו להכיר אותו. בבוקר. גלידת יוגורט עם דבש וצנוברים זה טעים. אני יודעת שלא האמנתי אז, כשסיפרת לי, אבל טעמתי אתמול. בזמן שליקקתי אותה, שנים מתוך השלושה שמרו על אולי והגיעו למסקנה שהיא בייב מגנט רציני, מה שהביא את ט' להתנדב לעשות עליה בייביסיטר.
אני זוכרת פעם, כשיצא הספר השני בסדרת בריג'יט ג'ונס ( מאסטר פיס ספרותי לכל הדעות), בדקתי מי מחבריי יבוא לחלץ אותי מהכלא בתאילנד (אם במקרה...). לגבי ר' אין לי ספק. ד' יבדוק אם קיימות אפשרויות טובות יותר שיתרמו לשחרורי לפני שיעלה על מטוס וט', למרות כל מה שהוא אומר, אני יודעת שהוא יבוא. יש דברים שהם בטוחים בחיים.
כשהלכנו לאוטו, אמרתי לד' ש"איזה מזל שיש פיינל פור" והוא אמר שזה ליגת אלופות ופיינל פור זה כדורסל.
אולי נכנסה לאוטו. אני הנעתי והדלקתי רדיו, היה איזה שיר שלא שמעתי אף פעם, שהפזמון שלו היה משו כזה:
"כמה מתוק ומריר הכאב רק בגללו אני מוכן להתאהב בעיניים בורקות וחיוך רעב אני רוקד את הריקוד המוזר של הלב"
חייכתי ולחצתי על דוושת הגז.
(וצילמתי אותם, אלא מה? ויותר מאוחר אעלה תמונה)
|