פגשתי גברים אבודים
על גברים, פגישות, אבידות ומציאות. עליי
פוסטים פופולאריים
-
תחמיץ
20/12/09 | 975 צפיות
-
קריז
21/6/08 | 814 צפיות
-
יותר מכל אני מתביישת
24/6/08 | 1214 צפיות
-
הו, כמה נפלאים שדייך (3)
17/5/08 | 992 צפיות
-
יום שלישי שעה שניה - שיעור אמנות
28/9/09 | 1056 צפיות
-
חלום מוסרני
19/6/08 | 1104 צפיות
פוסטים אחרונים
- "פגשתי גברים אבודים" - תערוכה 27/4/11
- שיאים 21/6/10
- אגוזים וצימוקים 29/5/10
- חג בקיבוץ 23/5/10
- מהאקדמיה למילים 12/5/10
- עקיצות 5/5/10
קבלו מטפורה
תגובות אחרונות
-
ארנה א
בתגובה על ציור
-
דנה.גל
בתגובה על אישה עם חולצת פסים
-
יעל חיון
בתגובה על סנטה תרזה - קדושה או זונה?
-
noontet
בתגובה על אישה מוכה
-
צילום בזמן אמת
בתגובה על הפיה הנרדמת
-
לוק סקיווקר
בתגובה על צילום משפחתי על האקליפטוס ליד נחל אלכסנדר
תגובות (15)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
"משהו שמשאיר משהו" :)
הזדהתי עם הדייקן שאינו מעביר בנקל דימויים מצערו אל שאינו צערו
ומקשרת למי שהשפיעה עליי במיוחד, שכתבה: "צעצוע של געגוע קולב של אהבה", אגי משעול מתוך: האופן המעצבן שבו אני מתקיימת בדימיונך
וכמובן תודה לך. התרגשתי (בלי טיפת ציניות).
ועוד אחד, שמדויק ממש אל הטקסט שלך, אני מרגישה:
http://hcc.haifa.ac.il/events/natan_zach/
קלות בלתי נסבלת של מה. זו השאלה ששווה חיפוש. כרגיל מול טקסטים שלך אני מרגישה שגם זה הרמת גבה צינית, קלילה, שמגוננת על דבר אחר לגמרי.
תקראי רחל חלפי (אם טרם קראת). היא עשויה לדבר אלייך.
ובינתיים משהו שאני אוהבת של זך:
תודה. את מאתגרת אותי.
הפוסט נפתח ונסגר במטפורות - לב הים ונשבר הזין. כאשר באמצע כל הדימויים, באמת מבטאים תחושה של מיאוס, בעיקר מהקלות הבלתי נסבלת של יצירת הדימויים עצמה. ריבוי הדימויים המתוחכמים עאלק, בא לחזק את התחושה שהרגשות החזקים ביותר הם נזילים ובלתי ניתנים להסבר לוגי. משהו כזה.
:)
לא קיבלתי כאן מטאפורה, אלא שורה של דימויים חד-כיווניים. אני קולב, אני רעשן, אני הסל, אני שן, שלך שלך שלך (אני מניחה שיש יותר מנמען אחד). וכל זה בלב הים, בצל שתי אכסיומות (התשוקה מדומה, הבדידות מדומה). אין לי כאן הרגשה של הכרח, יכולת לשים במקום כל דימוי דימוי אחר, וזה היה "בסדר" באותה מידה. כנ"ל בקשר לאכסיומה. "נשבר הזין" בהקשר הזה הוא בעיני ביטוי אותנטי של מיאוס, ותו לא.
בזמן שאתה מעלה על נס רגעים אבודים, אני משחקת דומינו.
תמשיך, תמשיך, אתה טוב בזה.
זה מה שאמרתי
קצת קשה להבין את עולם המטאפורות שלך
אבל אין ספק שנעשה פה ניסיון נואש להדמות
לפרס ניחומים בהקשר לאגו של חדל האישים שלך.
אפיק
נשברה לי הכוס
תורידי את שלך
שלך ושל כל האבודים.
תלבש סוודר
מטאפורית, כן.
מאיפה לי לדעת, מה אני אמא שלך?
אז איפה זה שם אותי?
אני הארון של כל קולבייך?
אני הארגז של כל צעצועייך?
אני הקנבס של כל שרבוטייך?
נאום הגבר האבוד.