nomen omen
השם (nomen) הוא הגורל (omen) - קובעת הלטינית
כמו למילה, לשם כוח יצירה המתווה גורלות וקובע מהויות, ובכך מעצב את העתיד
והשם גל - עולה יורד, שוצף ורוגע - מסביר את כל הבלגן
© כל הזכויות שמורות לגל וייס. כל הכתוב נוצר על ידי ושייך לי, אלא אם כן צוין אחרת.
ו.. אני מעונינת בבקורות אמיתיות, בהערות נוקבות, בדברים שיוכלו לשפר את כתיבתי ולא רק בתשבחות המנומסות שמאד נעימות לי - מודה
ותודה
פוסטים אחרונים
- וואו.. אפשר פתאום שוב? 24/6/19
- invictus - William Ernest Henley 1849–1903 14/5/11
- "אני לא פמיניסטית" או מבוא לפמיניזם אבולוציוני 16/11/10
- דבורה בארון 1/11/10
- ביער ובעיר – ש"י עגנון (מתוך הקובץ אלו ואלו) 22/10/10
- סאראמגו 21/7/10
ארכיון
הבאנליות של הרוע - המלצה על סרט קצר של רוי אנדרסון
Härlig är jorden - World of Glory - עולם של תהילה סרטו של Roy Andersson השבדי מ- 1991. . סרט מיוחד, מצמרר ומרתק של 14 דקות. . בסצינת הפתיחה רקונסטרוקציה של אירועים המוכרים ממלה"ע השנייה, מהימים הראשונים של הטיהור האתני (הפתרון הסופי). קבוצת אנשים עירומים נדחסת במשאית, ילדה מסרבת אולם מוכנסת אף היא. הדלתות האוטמות נסגרות, צינור הפליטה מחובר לתא האחסון האנושי. קהל דומם צופה ללא תנועה, חלקו משתתף בפעילות באופן אקטיבי, בקצה עומד גבר בחליפה ומציץ למצלמה. המשאית נוסעת במעגלים ברקע. . בסדרה של סצינות (המופרדות ע"י פריימים שחורים) מוצגות סיטואציות כמו-תיאטרליות קפואות (חסרות תנועה כמעט לחלוטין), אותו גבר נוקשה ומנומס (תוצר של התרבות השבדית המסרסת?), מתווך נדל"ן במקצועו, מציג מילולית בקצרה קטעים מחייו, בפנייה ישרה למצלמה. הסרט שובר את כל חוקי הקולנוע והוא אפקטיבי ביותר. התחושה קשה ומטרידה. השם בשבדית Härlig är Jorden שמילולית פירושו העולם נפלא בא משיר בשם זה וסותר את הסצינות הקרות וחסרות החיים. . עבורי הסרט מבטא את הבאנליות של הרוע, המושג שטבעה חנה ארנדט (אייכמן בירושלים: דין וחשבון על הבנאליות של הרוע, 1965). האירועים וההתנהגות האדישה כלפי סבל הזולת הם ביטוי הרוע האנושי - איך עלינו לטפל במידע לגבי מה שהאנושות מסוגלת לעולל? שואל הבמאי בראיון. .
הסרט מומלץ מאד. לצערי הוא הוסר מיוטיוב עקב הפרת זכויות יוצרים. עוד תמונות מהסצינות ניתן לראות בקישור הבא: http://avaxsphere.com/video/genre/art_house/woglory_by_andersson.html . הסרט נמצא בקובץ cinema16 - קובץ סרטים קצרים אירופאיים : http://www.cinema16.org/film.php?film=25 . ניתן להשיגו באוזן השלישית: http://www.third-ear.com/p_prod.aspx?id=28092 . .
|
תגובות (16)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אכן, רונה
אלו השעות בהן את מתעוררת או כמוני עוד לא הלכת לישון?
נראה לי שאת מהבסדרים המתעוררים מוקדם כדי לכבוש עולמות ועוד לפני פועלי הזבל קוראת פוסטים תרבותיים, הערצתי לך :)
מרתק, מעורר זרם של אסוציאציות, חשוב. מתקשר לי עם פוסטים אחרים שלך, למשל בנושא הזנות. וגם בלי המקרה הקיצוני ששמו שואה, כי איך אפשר להשוות, הרי האדישות הזאת מככבת בחיינו. זה הטבע האנושי, להעלים עין, ואחר כך עוד אישה/נערה נרצחת/נאנסת בידי בעלה/אחיה הגדול.
ההתעלמות כחלק מההישרדות מובנת לחלוטין, אולם בהיותנו יצורים תבוניים מודעים המתימרים למותר כלשהו על שאר היצורים, יש ביכולתנו לכבוש מעט את הטבע החייתי הזה ואת מנגנוני האינסטינקטים ולעשות מעשה. וראוי לשאוף לשם גם אם חיי היומיום לא מאפשרים לנו פעולות דרמתיות.
אנחנו עדים למעשי עוולה נוראיים, לדוגמא, ראה דארפור, הסכסוך שם מתואר כטיהור אתני. באפריל 2007 הוערך שכ-450,000 אנשים נהרגו או רעבו למוות ולמעלה מ-1.8 מיליון נפשות נעקרו מבתיהם. כדאי היה שנזדעק כשהמראות מובאים למרקעינו לא אחת.
וגם בחצרנו האחורית נעשים מעשים איומים, כתבתי בעבר על התמיכה השקטה הפסיבית שלנו בסחר בנשים.
ראיתי לנכון להעיר את הענין ולזעזע מעט את שלוותנו השבעה.
ורוי אנדרסון עושה זאת מצוין בסרט הקטן והאפקטיבי. ואם מישהו מונע לפעולה כתוצאה מאמירות אמנותיות או מתגלה רגישות גדולה יותר לעוולות חברתיות זה כבר הישג קטן.
10 אגורות (רק שלי) על הבנאליות של הרוע -
אדישות וחוסר מעש מול מעשי זוועה היא בחירה בלתי מודעת בהישרדות. fight or Flight
השאלה הקיומית כאשר אנו נתקלים במשבר שמאיים על חיינו. אני מגדיר שפיות בתור חיים ולכן כאשר מעשי זוועה מתרחשים לידנו נעשית בחירה, לא מודעת, להתעלם, לברוח למקום אחר או להילחם, לקחת צד אקטיבי כדי לשמור על שפיותנו/חיינו.
הרוע, עבורי הוא משהו אקטיבי, הפאסיביות של ההתעלמות ראויה לבוז, לבושה ולעונש בפני עצמה אך אינה יותר מאשר עוד דרך הישרדות שמוטבעת בדי אן אי האנושי.
פוסט מאלף אצל מיא, תודה שרון
וואו, אילו חוויות
אכן קשה עם מטען הזכרונות לשמור על פרופורציות
דיון של מיא עשת בנושא הרוע:
http://cafe.themarker.com/view.php?t=445067
צריך לעכל ואחזור להגיב.
אכן עולם כמנהגו נוהג, גם אם לרגע צובט ולא נוח ממשיכים הלאה לטרדותינו עליבותינו ושמחותינו הקטנות
ואכן, כרעתי מדויק למדי, הזדהותי המלאה :)
"הסרט אליו התיחסתי אינו עוסק בשואה אלא בצפייתנו הפסיבית - הרוב הדומם - בזוועות שעושה המין האנושי תוך שאנחנו ממשיכים את חיינו הקטנים והבאנליים"
על התופעה הזאת חשבתי כשנתתי לבלוג שלי את שמו...
את הפרטים היבשים על כמות ציקלון B וכו' קראנו שתינו כנראה ב"עלייתו ונפילתו של הרייך השלישי". קראתי (היה לי לפסוס וכתבתי "כרעתי") את שני הכרכים ביומיים - ערב יום כיפור ויום כיפור עצמו - כשלמדתי בי"א. הייתי לבד בבית כי אמי נסעה לקרובים, ולא רציתי להצטרף אליה. היו אלה יומיים בלתי נשכחים...
דליה, מה שאת מתארת מאד אופייני לדור השני
אני הייתי מכורת שואה, בגיל 10-13 קראתי באובססיביות כל מה שנכתב על השואה כולל נתונים יבשים של גודל משרפות, כמויות ציקלון B וכדומה וזה כל מה שקראתי וחייתי בנעורי המוקדמים. בכלל במחצית הראשונה של חיי הזרקתי שואה ואז היה לי די לא יכלתי יותר.
היום זה מאוזן, בהחלט מדי פעם אני צופה וקוראת, לא יותר מדי.
.
ובהחלט יש מה, מתפרסמים כבר לא מעט שנים יצירות נהדרות מבחינה אמנותית שעוסקות בשואה מצדדים שונים ומענין לקרוא דברים שנכתבים בצד האירופאי, לא של הקורבנות המובהקים:
ככה בשלוף..
ספרים נהדרים - אמרה קרטש, אידה פינק, אהרן אפלפלד, פרימו לוי, המחברת הגדולה של אגוטה כריסטוף, היינריך בל, עכבר - סיפורו של ניצול שהוא רומן גרפי של ארט ספיגלמן, עיין ערך אהבה ומומיק של גרוסמן, שואה שלנו של אמיר גוטפרוינד ולא חסרים עוד.
.
וסרטים - הסרט ההונגרי ללא גורל של לאיוש קולטאי לפי אמרה קרטש (בעצם הוא גם כתב את התסריט), הפסנתרן של רומן פולנסקי, נצחון הרוח של רוברט יאנג, ואפילו התיעודי של משה צימרמן על דני חנוך וילדיו "פיצה באושוויץ" הם סרטים טובים בחינת עשייתם הקולנועית ועוסקים בשואה ו"קל" יחסית לראותם. שמעתי גם על הבריחה מסוביבור של ג'ק גולד ולא ראיתי.
.
נזכרתי כעת בספר שאיני יכולה להיזכר בשמו שכתב יהודי גרמני, ניצול שואה שעלה לישראל ולא הצליח להיטמע בה וחזר לגרמניה, על נער גרמני ממשפחה די דפוקה שחברו הטוב בנעוריו היה יהודי בן למשפחת ספרים והוא שותף להרג המשפחה ודי פעיל במפלגה הנאצית ואחרי המלחמה הוא מאמץ לעצמו את זהותו חברו היהודי ועולה לישראל ופותח מספרה. ספר מרתק שאני לא זוכרת את שמו ולא את שם המחבר - אשמח אם מישהו יזהה ויזכיר לי.
.
בכל אופן, הסרט אליו התיחסתי אינו עוסק בשואה אלא בצפייתנו הפסיבית - הרוב הדומם - בזוועות שעושה המין האנושי תוך שאנחנו ממשיכים את חיינו הקטנים והבאנליים, והוא עושה את זה בצורה מרתקת מבחינה אמנותית ומעוררת מחשבה, קשה להישאר אדישים אליו, לדעתי.
.
בצעירותי צרכתי עד בלי די חומרים מהסוג הזה. בלעתי ערמות ספרים בנושא השואה, ראיתי סדרות טלוויזיה, תוכניות דוקומנטריות, את שני חלקי שואה של קלוד לנצמן. בסופו של דבר הרוע לא הפך רק בנאלי אלא גם טוטלי. ואז התנתקתי. כבר לא מעט שנים אני מפנה עורף לחומרים האלה. אחרי שהתפלשתי בהם זמן כה רב החלטתי להתרכז בצד המואר יותר של הקיום. שילמתי על הבעירה ההיא בגוף ובנפש, ודי לי. ובכל זאת אני שמחה שהעלית זאת פה. תודה.
אודי, תודה
מצטרפת להמלצתך ובאמת אקח לראות אותו שוב - נוף בערפל - המספר על מסע של שני ילדים שלא פגשו את אביהם כשהחלום הופך לניפוץ אשליות כואב ומסמל את חיפוש המשמעות האנושי הנידון לכשלון - השקפת עולם פסימית ומייאשת למדי של אנגלופולוס, המתאפיין בסגנון מנוכר וסטטי. לא סרט קליל לקיץ :)
היי גל
תודה מקרב לב על ההמלצה.
אסור ל"אוזן השלישית" ואקח את הסרט.
ואפרופו המלצה -
התמונה הראשונה "זרקה"
אותי משום מה אסוציאטיבית
לעוד יצירת מופת -
"נוף בערפל" של תיאו אנגולופוליס
והשוט המפורסם והמחריד כמובן
של המשאית עם האונס הברוטלי
שמתרחש מאחורי הברזנט המופשל.
הנה הקישור למי שמתעניין:
http://www.third-ear.com/p_prod.aspx?id=14529
תודה ושבת שלום