כותרות TheMarker >
    ';

    קורינה: סופרת, מוציאה לאור, הופכת עולמות

    בלוג דעתן, לכל-הדעות. בין ספרות לסאטירה.

    ארכיון

    משום מה, בזמן האחרון אני מרבה לחשוב על העתיד

    1 תגובות   יום חמישי, 22/5/08, 16:34

    לפני שנים, לעת מעבר מדירה לדירה, הייתי עסוקה בחיפוש קרטונים גדולים.

    פתאום ראיתי שהעיר מלאה בהם. הופיעו לי בכל מיני מקומות.

    כך עכשיו, עם העתיד.

    צץ לי מכל  פינה.

    דניאל גילברט, בספרו שדוקא בימים אלה נפל לידיי, בזכות בתי, חוזר וטוען שכדי לחשוב על העתיד, צריך דמיון. אחרת, לא על העתיד חושבים, אלא על הווה מתמשך.

     

    כך, למשל, את בטוחה: ברגע שיורידו לך את הסד מכף היד, תחזרי מיד לפעילות מלאה בה. אמנם פה ושם פיזיותרפיה, אבל לא נורא. ההווה והעבר יישארו חבויים בשקט בתוך העתיד הידוע מראש.

    והנה, ממש לא כך. היד נפוחה. הפיזיותרפיסטית, מומחית להווה, טוענת שכך אצל כולם ומותחת לך את היד בנזיפה: "או שאני אכאיב לך - או שאת תכאיבי לעצמך!" 

     

    בשיחת טלפון אחת למשה וייס, העתיד מתחוור: "אם  נפוח והיד חמה, יש לך דלקת. תלכי לרופא!" 

    יש עתיד.

     

    את משה וייס, שלימים הגיע לדפי 'בארץ לא ידעתי' הכרתי לראשונה לפני כעשרים שנה. 

    התעמלתי אז בסטודיו של בת דור. משהו זז בעורף, תנועה לא לכיוון הנכון.

    המליצו לי על פיזיותרפיסט, אהוד שרון אחד.

    משך, טרח בטראח ובבום, נאנקתי תחת אגרופיו - וסידר.

    שילמתי. הלכתי.

    כעבור חצי שעה, הכל חזר לאחור.

    מישהי בחדר ההלבשה המליצה על אדם בשם משה וייס. הפיזיותרפיסט הראשי של תל השומר. עיוור. ראה בעשר אצבעות.

    בנועם, בשלווה ובסבלנות מיומנת עיסה, הניע קלות ואחרי שעה יצאתי מתוקנת.

    העתיד מעולם לא נראה  טוב יותר. 

     

    הנביאים, שרואים בכל עתיד הווה מתמשך, מתהדרים כמפוקחים, ריאליסטים.

    ואת תמימה, הם אומרים לך, לא יודעת לקרוא את המפה.

    זוהי  המקהלה המדובבת. שומעים את המנטרה מכל פינה.

     

    לפני כעשור, כשעבדתי על 'נופי הנפש', נסעתי ברכבת מגרמניה להולנד.

    על ספסל לצידי ישבו צעיר וצעירה. מולנו ישב זוג, צעירים אף הם.

    ניהלו ביניהם שיחה עירנית, בצחוק ובחיוכים.

    שאלתי, "באיזו שפה אתם מדברים?"

    אמרו, "אנחנו הולנדים ומדברים הולנדית. הם גרמנים ומדברים בגרמנית."

    מבינים אלה את אלה מצויין.

     שמחתי למראה העתיד.

     

    לחשיבה על העתיד, קראו לפני שישים ומשהו שנים בשם 'תוכנית מרשל'.

    זו הייתה תוכנית שיקום אירופה, כולל גרמניה. לא דיכוי, לא ענישה והשפלות.

    ומה הייתה תוכנית שרון עם היציאה מרצועת עזה?

    הרס, בעיוורון שמשוני, של כל המבנים בהתנחלויות גוש קטיף.

    אם היו מוכרים אותם לכל המרבה במחיר, ומוסיפים תוכנית כדרך משה רב הנועם, שמטפחת רווחה, היו מאפשרים תקומה שם - ועתיד כאן.

     

    כיום הכל מתעסקים בשאלה, האם שחיתות כשרה להיות שליח ציבור לעתידנו?

    בעוד השאלה היא, האם העיוורון האהוד שרוני כשר לכך?

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        23/5/08 17:23:

      אריאל שרון עשה את ההתנתקות כפי שעשה בכוונה תחילה כדי שתיראה כמו שנראתה, ושמשמעויותיה תהיינה כפי שהן.

      לא חל בו שום שינוי, לא ראה את האור, לא שינה את דעתו על הערבים ועל השטחים.

      לו היה מתעורר כעת - היה מחכך ידיים בשביעות:

      כמו פקודת היום שלו בפעולת קיביה, 1953 - "מקסימום הרוגים ומקסימום נזק!"

      אה - יש גם הרוגים ופצועים יהודים?

      גם זה לא היה מעולם איכפת לאיש הדמים!

      אם תרוצו עוד תספיקו

      רשומות חשובות

      פרופיל

      corinna hasofferett
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      בלוגרים כותבים על האירוע בצוותא ב-18.11.08

      בלוגים דעתנים: "חזק חזק ונתחזק!" Commentaries

      יש מה לעשות ביום ראשון בתשע בבוקר

      רשומות חשובות

      אם תרוצו עוד תספיקו

      בלוגרים כותבים על האירוע בצוותא ב-18.11.08

      בלוגים דעתנים: "חזק חזק ונתחזק!" Commentaries

      יש מה לעשות ביום ראשון בתשע בבוקר