"היי מקסימה...קראתי את הכרטיס שלך ויש לי מין הרגשה מוזרה שאני חייב לפגוש אותך".

כך הוא כתב לה על גלי האתר בדיוק בשלב בו היא החלה להתייאש מהחיפוש האין סופי אחר בן זוג....בדיוק ברגע בו היא אמרה לעצמה "זהו, נמאס לי – כולם אותו הדבר". 

משהו בו משך אותה...הוא לא פרסם תמונה אך היא החליטה לנסות את מזלה וחזרה אליו.

הכימיה הייתה מידית...השיחות ביניהם נמשכו בלי שישימו לב איך הזמן עובר לו.

התשוקה עמדה שם בצד והמתינה להתפרץ...זה היה עניין של זמן. 

הם חשפו את רגשותיהם ללא בושה...את הפרפרים שמרפרפים להם בבטן בכל דקה. הציפייה לשיחות ביניהם הפכה מורטת עצבים...והעובדה שלא יכלו להתראות כל יום או בכל רגע שרצו הטריפה את דעתם. 

"תעשי מאמץ יקירה...תעשי מאמץ שאוכל לבוא היום לראותך....".

הוא אסף אותה מבית הוריה, היא נכנסה לרכב ועיניהם נפגשו לראשונה. המבוכה הראשונית עברה במהירות בחיבוק של שני אנשים מאוהבים שזה אך נפגשו לאחר תקופה של ריחוק...כאילו ההיכרות ביניהם היא בת שנים ולא כבת שבוע ימים. 

הפגישה הייתה מדהימה. ההחלטה הייתה חוף הים....בדיוק בזמן לשקיעה.

השיחה זרמה ביניהם...לא הייתה בושה והכל היה כל כך טבעי....זה הרגיש נפלא. לרגע אחד הייתה שתיקה....המבטים שלהם אמרו הכל....הוא קרב אליה אט אט והחל לנשק את צווארה, המגע העביר בה צמרמורת נעימה . הוא החליק את שפתיו במעלה צווארה ונשק את שפתיה בנגיעה לא נגיעה....הכל היה רגוע, הם התמכרו האחד למגעה של השנייה, לא היה צורך במילים.

המגע המלטף, החיבוק החם והנשיקות הרכות היקשו את הפרידה שקרבה ובאה. הם נפרדו בהבטחה שיפגשו שוב לאחר יומיים....יומיים שיהיו רק שלהם ללא הפרעות וללא הכנות מיוחדות.

כדקה לאחר שירדה מרכבו הוא שלח לה הודעה "את מקסימה....אני כבר מחכה לשישי שיבוא".

כך הוא כתב לה בדיוק בשלב בו היא החלה להתייאש מהחיפוש האין סופי אחר בן זוג....בדיוק ברגע בו היא אמרה לעצמה "זהו, נמאס לי – כולם אותו הדבר".