כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    איילת השחר - פינת הנוסטלגיה (ג)

    0 תגובות   יום חמישי, 22/5/08, 21:22

    זהו הפוסט השלישי בסדרת רשימות נוסטלגיה מקיבוץ איילת השחר בשנים 1993 - 1994. 

    חלק מהכתבות התפרסמו (סוג של פרסום) ביומן, או המקומון, של הקיבוץ וחלקן במקומות אחרים.

    באם אתם תוהים מדוע אתם לא מבינים את כוונת המחבר, ו/או שהתוכן נראה לכם טיפשי, ישנן שלוש אפשרויות לכך:

    א.      התוכן לא מובן ו/או טיפשי.

    ב.      אתם לא מקיבוץ איילת השחר/ אתם מהקיבוץ אבל צעירים מדי ולא מכירים את הנפשות הפועלות/ אתם מהקיבוץ אבל מבוגרים מדי ולא מכירים את הנפשות הפועלות.

    ג.       כל התשובות נכונות.

    רוב החומר שיועלה כאן נכתב על ידי, וחלקו הקטן בידי יוסי בן-דוד (זוכרים?) במסגרת הפינה הסאטירית-משהו הקבועה שלנו ביומן, שנקראה "MOISHE'S", בתת-הפינה "שיהיו בעיות 2 וחצי", כפארפרזה למדור של ברל'ה צפרוני.

    הקטע הבא נכתב על ידי יוסי בן-דוד (איפה אתה, יוסי?) והופיע בעלון הקיבוץ מינואר 94':

    מסיפורי זוכמיר:

     עידן הטלויזיה המסחרית, הכבלים, והמודעון שתפסו אותנו לפתע בוהים חסרי ישע בתמונות המרצדות, מוביל אותי לספר לכם סיפור על ילד איילתי מצוי, מהסוג שנראה הרבה בשבילי הקיבוץ. הוא התיישב יום אחד נלהב מול הספר ששאל לראשונה ב"בית צפרוני" (הספריה). מצוייד היטב בקערת גרעינים, הוא התחיל לראות את הספר. תמונת הפתיחה היתה די מבטיחה, אבל אחרי שעה קלה של סטאטוס-קוו מתמשך, גם לנרקומן טלויזיה כמו הילד שלנו התחיל לשעמם.

    הוא דפק כמה פעמים מאחור על הכריכה, בתקווה שהתמונה תתחלף, וכשזה לא עזר עבר לבעיטות ויריקות, אך גם קללה עסיסית שסינן מבין שיניו המצהיבות (ולא מבמבה) לא הועילה.

    יכול היה הילד בסיפור שלנו לצאת באישון הלילה ולהניח את הספר כלאחר יד בחדר העיון הפתוח עבור ספרננו הותיק, שימצא אותו השכם בבוקר. אבל לא כך עשה גיבורינו.

    נחוש בדעתו לתקן את הנזק, שסבור היה שגרם, לקח את הספר בכבוד המגיע לו אל המעבדה האלקטרונית, שם חיכה לו הטכנאי. הוא לקח מהילד את הספר, כיוון מעט את התמונה, חידד מעט את הצבעים, דפק מעט, בעט בצד, אך גם הפעם דבר לא עזר.

    רק אז אמר גיבורינו נואש ופנה בבושת פנים בחזרה לספריה. בעיניים זולגות דמעות הסביר לספרן את אשר אירע לו ולספרו, וזה חייך קלות באדיבות לעברו ואמר: "למקרה שלך הסבר פשוט, אז אל לך לבכות. דבר ראשון אחד היית צריך לעשות לפני הכל; כדי לעבור בביטחון ת'גשר, תזכור תמיד ואל תשכח, לפתוח את הספר!"

    ואתם, ילדים יקרים, נסו גם אתם בבית לפתוח ספר וכיתבו אלינו בפעם הבאה אם הצלחתם לראות משהו מעניין.


    ©
    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      yinonk
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין