איזו טרגדיה. לאחר אירועי אתמול, אברם גרנט קנה לעצמו מקום של כבוד לצד גיבורים טרגיים נוספים כמו טנטלוס, סיזיפוס, איקרוס וכל שאר החבר'ה. הוא כמעט עשה את זה, כמעט נגע בחלום, הוא היה כל כך קרוב, אבל זה לא קרה. באמת טרגדיה.   

אבל גם מי שאין לו שום עניין בכדורגל או בטרגדיות, לא יכול היה להתעלם בשבועות האחרונים מנושא השיחה המרכזי בארץ. לא אולמרט, לא הקסאמים בשדרות, ואפילו לא השלום עם סוריה – בעיתונות המודפסת, האלקטרונית והמקוונת, בשיחות סלון וליד הקולר במשרד, בבתי קפה ובבתי מרזח, נושא השיחה המרכזי בשבועות שקדמו לגמר ליגת האלופות היה התחת של אברם. ואני שואל, למה לעזאזל הכוונה בביטוי 'התחת של אברם'? אם מישהו היה מספר לי על 'הרגל של יוסי' או 'הראש של פיטר', ניחא. יש אפילו כאלה שמפורסמים בזכות גודל הביצים שלהם, אבל תחת?

  ייתכן, לא מאד סביר אבל עדיין אפשרי, שהתחת של אברם התפרסם תודות לכך שהיה לו חלק בהתקדמותו של אברם בתחום הכדורגל. אולי, בעבר הרחוק, אותו תחת היה אפילו אחראי לאירוע היסטורי מכונן, ומכאן חשיבותו גם בימינו אנו. אפשר למשל לדמיין שבצעירותו, כשעוד קראו לו אברהם או אבי, גרנט שיחק כדורגל בקבוצת הנערים של הפועל פתח תקווה. אולי הוא לא היה הסכין החד ביותר במגירה של מאמן קבוצת הנערים, אבל בהחלט יכול להיות, שרוחות ההיסטוריה ניתבו אותו לרגע גורלי שהכניס את התחת שלו לפנתיאון פניני הלשון של כתבי הספורט בארץ.   היה זה המשחק הגורלי שבו ייקבע עתידה של אליפות מחוז דן לנערים. גרנט הצעיר, אז עדיין ללא המשקל והסנטר העודפים, החליף עשרים דקות אחרי המחצית את יעקב שוקרון ששבר את שתי שיניו הקדמיות כתוצאה מהיתקלות בלתי מכוונת עם קורת השער. גרנט אמנם היה מגן, אבל מכסת החילופים כבר הושלמה והוא נאלץ לראשונה בחייו לתפקד כחלוץ מרכזי. ואז, בדקה השמונים ושמונה זה קרה: לוח התוצאות הראה תיקו מאופס וקבוצת הנערים של הפועל פתח תקווה יצאה להתקפה האחרונה שתקבע את גורל אליפות המחוז. הנערים החליפו ביניהם מסירות, מימין, לשמאל, וחזרה, תוך התקדמות אל עבר שערה של אליצור ראש העין. הקיצוני הימני של הפתח תיקוואים, יוני גרוס, בחור גבה קומה שהיה אימת הליגה לאחר ששבר כבר שתי רגליים של חלוצים יריבים בעונתו הראשונה בקבוצה, שלח כדור ארוך לכיוון רחבת ששה עשר המטרים של ראש העין. הכדור פגע באחד המגינים התימנים וניתז בחזרה לכיוון קו השש עשרה. בדיוק כשהשעון הראה שנותרה חצי דקה לסיום, גרוס עט על הריבאונד ושלח שוב בעיטת שפיץ חזקה לכיוון השער. תיבת החמש של ראש העין הייתה כמרקחה: לפחות שנים עשר שחקנים משתי הקבוצות איכלסו אותה בצפיפות שלא אפשרה לאף אחד מהם לזוז. כמה מטרים ימינה משם, עמד שחקן בודד, מבויש, וצפה במתרחש בעניין. ברגע שגרוס בעט את הבעיטה השנייה, השחקן הבודד, שהיה כפי שכבר וודאי ניחשתם אברם גרנט, מיהר להוריד את ידיו על מנת להגן על מבושיו, וניסה להסתובב עם גבו לכדור כדי שזה האחרון לא יפגע לו בפרצוף. אבל הוא לא הספיק להשלים את הסיבוב. הכדור שנבעט בעוצמה אדירה מרגלו הימנית של גרוס עף במהירות של קליע וכמעט וננעץ במשקוף. הוא ניתז ממנו בחוזקה, פגע בישבנו של גרנט שעמד בזווית של ארבעים וחמש מעלות לשער, והתגלגל אט-אט עד שעבר את קו השער. גוווולללללל!!!!!! איזה גוווולללל!!! הו-הא-מה-קרה- פתח-תקווה-אלופה! זה היה הרגע בו, לראשונה, התחת של אברם הגיע לידיעת הציבור, וקנה לו לא מעט אוהדים.  

 יכול להיות שכל זה באמת קרה, ויכול להיות שלא. כך או כך, מי שניצח אתמול לא היה התחת של גרנט, אלא של אלכס פרגוסון, ולכן, תשכחו מהתחת של אברם, מעתה אמרו 'התחת של אלכס'.