חן הקוקייה
\"כדי לא לשנוא את בני האדם, אני מעדיף להתרחק מהם\"
ז'אן ז'אק רוסו
פוסטים אחרונים
- טרגדיות של חורף 26/1/12
- חרדתו של הגבר בשמלה הלבנה 10/11/11
- הלשעברית 23/9/11
- הנרדפות 8/9/11
- עזה כמוות חניה 1/9/11
- סלח לי, אתה רוכב על צווארי 11/8/11
ארכיון
ולא דיברנו עוד על רוע
הרוע, אם לא ידעתם, יצא מהאופנה. פאסה ■ את הדיון בענייני מוסר, שמתייחד היום למסעדות הדגים, החליף הקונפליקט אינדיבידואליזם מול קולקטיביזם ■ החדשות הרעות: זה כואב לא פחות
בזמן האחרון הזדמן לי להתעסק הרבה במושג הרוע. שרשרת טרגי–קומית של אירועים בחיי (שלא לדבר על האקטואליה המקסימה שלנו - קצב, פרקליטיו מדושני הכרס והכסף, שורת ההתעללויות שנחשפו בילדים ועוד ועוד עד בחילה), גרמה לי לדַמות שאני ואנחנו בכלל מוקפים בו מכל עבר.
בעקבות זאת צצו ועלו בי שוב שאלות הרות גורל שלא נדרשתי להן מזמן: האם רוע מחייב זדון? או שהוא פשוט ונדוש ובנלי ויומיומי ומתבטא בעצם האדישות לסבלו של הזולת? האם הקרקע העיקרית לצמיחתו של הרוע היא החולשה, הפחדנות, הנחיתות והעליבות - כפי שתמיד סברתי? והאם די בחולשה כדי לייצר רוע? האם אנשים נולדים רעים? נעשים רעים? בוחרים להיות רעים?
חניף קוּרֵיישִי האנגלי ('מכבסה יפהפייה שלי' - זוכרים את הסרט?), אחד הסופרים האהובים עליי, כתב בספרו הנפלא 'אינטימיות': "אתה יכול לבחור אם להיטיב עם אחרים או להרע להם". פשוט, לא?
אז זהו, שלא.
■ ■ ■
סוקרטס האמין ש"איש אינו עושה עוול מרצונו", כלומר שמי שגורם רעה לזולתו עושה זאת רק מתוך בורות, מתוך שאינו יודע מהו המעשה הטוב לעשותו. התפישה הזאת מהמאה החמישית לפני הספירה כל כך נאיבית ומכמירת לב (עד דמעות במקרה שלי, בהיותי אדם סנטימנטלי), עד שכיום כמובן איש אינו אוחז בה. הייתי ממשיכה ופורשת כאן את הגותם של פילוסופים מאוחרים יותר בענייני הרוע, אלא שאמי האנתרופולוגית ציננה את התלהבותי מהדיון התיאורטי שהתחולל במוחי הקטן והחמוד.
מתברר שבלי שכלל שמתי לב (או שמישהו תיאם איתי או נועץ בי!) יצא מהאופנה הרוע הצרוף, הטהור. אותו רוע בנוסח הישן, למשל נוסח המרקיז דה סאד בן המאה ה-18, שגרס כי דרך הרֶשע היא דרכם של החיים עצמם, של הטבע, ושלעולם יהיה העונג של האחד כרוך בסבלו של האחר (ולכן מומלץ מאוד למהר ולבחור את צד הרוע והעונג על פני צד המוסר והסבל). כך יצאה מהאופנה גם דעתו - ההפוכה בדיוק - של הוגה הדעות הצרפתי בני זמנו, וולטר, שניסח את הקביעה המדכדכת-בטירוף: "כל אדם אשם בכל הטוב שלא עשה".
אוֹנוֹרֶה דה בָּלזָק, הסופר הצרפתי שיצק במאה ה-19 את תבנית הרומן המודרני, כתב פעם: "אכזריות ופחד הולכים יד ביד". הרבה אחריו, בעקבות משפט אייכמן, עוד נרשם על שמה של ההיסטוריונית חנה ארנדט המושג הבנליות של הרוע. "רוב מעשי הרשע", כתבה, "נעשים בידי אנשים שמעולם לא החליטו במודע להיות טובים או רעים".
רק 50 שנה עברו מאז, והנה מבשרת לי אמי, שכל הבלה-בלה הזה פאסה. מתברר שמושג הרוע נדחק בשיח האקדמי העכשווי לדיונים בהווי פולקלוריסטי של חברות מסורתיות ונקשר לכישוף, ששרידיו מתגלים וצצים עדיין גם בחברות מודרניות (כמו למשל בתי הרוחות ביפן, הביתנים הקטנים שמוקמים לצד גורדי השחקים כדי להגן עליהם מהרוחות הרעות). הרוע, בתפישה הזאת, אינו עניין של בחירה אישית, או של מוסר, אלא תכונה שהאדם נולד איתה, קולל בה, ויש לנקוט אמצעים (דרסטיים, כאלה שמערבים שתן של יחמורים וקיבות טחונות של ציפורי דודו) כדי להסיר מעליו את קללת הרוע.
■ ■ ■
תאצ'ריזם של הנפש - כך מכנה אשתו של הגיבור בספר 'אינטימיות' את היעדר האתיקה של יחסי האנוש כיום, "באהבה, בימינו אלה, השוק חופשי: פַּשפֵּש וקנה, בחן ובחר, שכור וזרוק, כרצונך. אין שום ביטחון מיני או חברתי; כל אחד צריך לדאוג לעצמו, או לא. הגשמה, ביטוי עצמי ו'יצירתיות' הם הערכים היחידים".
ואילו ערכים נאצלים! חופש הפרט, חופש הביטוי, הגשמה עצמית, ביטוי עצמי, יצירתיות! האינדיבידואליזם שמאפיין את החברה המערבית, והניב הישגים רבים כל כך, מדעיים, תרבותיים, מושתת בדיוק על הערכים האלה. אלא שהגשמתם בפועל תוך דגש על מאוויו, שאיפותיו וטובתו של הפרט, כרוכה במקרים לא מעטים באִיוּן של הזולת, באטימות לצרכיו, לסבלו, ואף ברמיסתו.
מרכז הדיון עבר לכן מתפישות של טוב ורע, ראוי ובזוי, אל קרב האיתנים (שלמעשה כבר הוכרע) אינדיבידואליזם מול קולקטיביזם. כשערכי הקולקטיביזם - הרעיון המתמקד בדאגה לכלל ובערבות הדדית, ומתבטא בדגם של מדינת הרווחה - מתעמעמים ומתפוגגים, אדם מוצא לבסוף שהגדרת הזולת כוללת גם את בת/בן זוגו וילדיו. שגם המשפחה הגרעינית, שפעם זוהתה עם הפרט עצמו, היא הזולת, האחר. היא הזר (האויב?)
■ ■ ■
גורם שהאיץ מאוד את המגמה הזאת, של השתלטות האינדיבידואליזם במובן של העדפת האני על פני הזולת בכל מחיר (או בגרסתו העממית: אני יעשה מה שבא לי וכולם על הזין שלי), הוא האינטרנט, אותו מדיום עצמו שבזכותו אני מפיצה כאן את מִשנתי הטורדנית. כשם שהוא מחבר בין אנשים, כמו למשל ברשתות חברתיות או באתרי היכרויות, כך הוא גם מדרדר את יחסי האנוש לתהומות חדשות של ניכור.
בהיעדרו של המפגש פנים אל פנים, מתייתרים ערכים כמו אנושיות, יושר, נאמנות וחברוּת והופכים לא–רלוונטיים. חברוּת וירטואלית היא לדעתי במקרה הטוב פיקציה, אלא שאני נתקלתי לדאבוני במקרה הרע, של 'חברוּת' שהכניסה לחיי הרבה רוע (בנוסח הישן).
כשהזולת מורכב משם או רק מכינוי (ועל כך אמר הפילוסוף ז'אן ז'אק רוּסוֹ: "כל אדם ישר חותם את שמו מתחת לדבריו") ומתמונה או רק מאייקון, הופך האדם לדמות. וכלפי דמות אפשר להתנהג כאילו אינה אדם. לדמות אין בעיה לשקר. מדמות לא קשה להתעלם. דמות אפשר לבזות. דמות אפשר למחוק.
■ ■ ■
בתמונה, קטע קטנטן מהפרסקו יום הדין מאת מיכלאנג'לו על קיר הקפלה הסיסטינית (1535-1541) בוותיקן, בו מככב עדיין הרוע הישן והטוב (ביטוי מצוין, לא?), שכולנו למדנו להכיר ולשנוא. וכיוון שאז עוד היה הרוע מובחן מהטוב, הופרדו בהתאם הרעים מהטובים, ובלי הרבה סנטימנטים הועברו בסירה מתנודדת אל השאול על–ידי השד כארוֹן, שמיכלאנג'לו שאל בחופשיות מהמיתולוגיה היוונית האלילית (לקישוטה של כנסייה!) בהיעדר סמל חזותי נוצרי הולם. |
תגובות (161)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
ועוד התייחסות את כותבת נפלא- מעשה חושב.
שכחת עוד רוע- רע מאד שמלווה את המין האנושי מזה אלפי שנים- הרוע האלוהי, זה שבא בסמכות ובחסות האל.
זה הרוע שמתיר לטבוח , לעשוק, להתעלל ועוד לעשות זאת כמצווה משמיים.
ולגבי הוירטואליה- זהו הממד החמישי בתקשורת האנושית- מה הבעיה שלך? (ראיתי שאת שוחה בה כדג במים).
לפני מאה שנה התקוממו אנשים כנגד הטלפון שפוגע בתקשורת.
לפני מאתיים שנה שלחו חצוצרן להתריע מפני הרכבת המתקרבת.
תחי הוירטואליה!
צודקת ביותר שאת אומרת לכל אחד זכות בחירה
אני לפחות בחרתי בדרך הנכונה.
אבל - לא יכולה לסבול את אותם האנשים שחושבים
שהם צדיקים בגלל עברם ובעצם הם כל כך לא.
הפוסט הזה הוא אחד הפוסטים הכי טובים שקראתי בקפה.
תודה לך.
חזרתי לפוסט המצויין הזה. את יודעת מיא הדבר שהכי "הורג" אותי זה לראות
אנשים שהם לא מודעים לרוע שלהם ולאכזריות. ואת יודעת מה גם לטימטום.
וזה בדרך כלל אנשים שעברו התעללות, ואכזריות בחייהם. לגבי החינוך בארץ
אני חושבת שזה בעצם לא משנה איפה אתה מתחנך השאלה מי מחנך אותך.
מיא...איך, איך את יודעת תמיד לבחור את הציורים המובחרים הללו? ולתגובתי - מספר מחשבות עלו לי בהקשר אליו.
התאצ'ריזם של הנפש מסתדר לי בול עם קטע אחר של חניף קורישי מתוך ספרו "אהבה בימי עצב" (שם הוא מתאר איך הוא עוזב את אם ילדיו) בתואנה: "כל עוד יש תשוקה, יש דופק. אתה חי, לרצות פירושו להושיט יד אל מחוץ לעצמך, אל העולם, אצבע אחרי אצבע".אני יכולה להבטיח לך שישנם אלו שהולכים אחרי הזין שלהם ולא אחרי האצבע ולא מפסיקים לשמוע לו לעולם ותמיד ימצאו לעצמם מורה רוחני כזה או אחר לכל אותן תובנות קטנטנות שיצדיקו את מעשיהם. אני חושבת, שאחד הדברים היפים נניח, אם מותר להשתמש בהקשר הזה לגבי המילה רוע, הוא שהרוע של האחר, הרוע של הזולת הוא הרוע המוכר לנו יותר ואליו אנו נוטים להיתפס. הרוע שלנו נראה לנו לא אחת כמצומצם ואף מובן.איננו מסתייגים כל כך מרוע אינטרסנטי, רוע שיקר לנו קרי מבני משפחה, מחברים, מקרובים לנו; רק רוע של זר הוא רוע אמיתי שקל יחסית לזהות, נניח כמו הרוע הנאצי.בסופו של דבר, אלוהים נתן לאדם את הטוב ואת הרע ואת היכולת לבחור ביניהם. לא תמיד מצליח האדם לעשות את הבחירה הנכונה. מי ידע אם לא אלוהים הוא זה שממשיך להכות באנושות עם מגפות דבר, רעידות אדמה, התפרצויות הרי געש, מחלות כמו סרטן ואיידס וגלי צונאמי כאשר הגיעו בחירותיהם המוטעות למצב שבו הגיעו מים עד נפש... תרתי משמע.תודה לך.
שירי
אין לי מושג על איזה מצע צמח המאמר הזה, עושה רושם שיש לו רקע מתועד היטב. עוד לא החלטתי אם אני רוצה לנבור בסיבות או לא.
אבל המאמר מרתק, המבואות מאינטימיות של קורישי גרמו לי לרצות לקרוא אותו שוב, במיוחד כי אני לא זוכר את "התאצ'ריזם של הנפש".
לרגע לא אמרתי, נהפוך הוא. הלינץ' שעשו לך כאן בקפה הוא הוא
תמצית הרוע. אבל טבע האדם הוא להעריך את זולתו לפי מידותיו הוא.
ואת מידותייך הטובות בהחלט ניתן לראות.
אני מסכימה לדברייך כמובן, אבל יש לי ניואנס אחד בקשר לשורות שהדגשתי: אני חושבת שמי שפוגעים בכוונה פחות נוראיים, כי הם קלים יותר לאיתור. הם ה'רשעים' הקלאסיים, שניתן לאתר ולהצביע ולהישמר מהם.לדעתי, כל הפגיעות האנושות 'לא בכוונה' הן הן האיומות. ועוד טוויסט קטן בעלילה: אני חושבת שהבבל"ת הניו-אייג'י של אור ואאבה ממש לא תורם לעניין של איתור הרוע ותיוגו - כי פעמים רבות אותם פוגעים ממלמלים מנטרות של עזרה לזולת. עזרה כללית כזאת, לא ספציפית... באופן כללי, לעולם... לפרחים ולציפורים (טוב, אני נסחפת ולכן אסיים).
אתה יודע מהי הנחמה? זה אמר המילונאי האנגלי סמואל ג'ונסון, לא אני: שתמיד עדיף להיות קורבן לרוע מאשר לעולל רע. אני באמת חושבת ככה. כי כשאתה גורם רע אתה לעולם לא יכול להשתחרר מלפיתתו, וכשגרמו לך רע - כבר תצא מזה. וחולשה ופחדנות זה באמת לא אני.
אני חוזרת על מה שעניתי כבר (ושמחה לראות אותך אצלי), שלא צריך להרחיק עד סין או עד מעשי זוועה. האנשים הקרובים לנו, החברים שלנו, המכרים, מי שסובבים אותנו - אני בכל מקרה משתדלת להיות בסדר והוגנת ואפילו מוסרית עם כל אלה. אם לא הייתי - והיו פעמים כאלה, כמובן - אני מתייסרת ברמות ואז מתנצלת ובדרך כלל מנסה ומציעה לפצות.
על אילו מעשי זוועה אתה מדבר?
אני דיברתי על הרוע היומיומי, הפשוט, הבנאלי. על הנכלוליות הקטנות, הסכינים בגב, השקרים, ה'דריכה על הרגל' כפי שכתבה כמה תגובות מעליך מיכל, על ה-אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך - שאיש אינו מקיים. זה הכל.
ככה אתה מכיר אותי?
אני כותבת פוסטים תאומים: אחד על גברים (הראשון, מה לעשות - זה החרא שאני אכלתי) והשני על נשים. אל תידג - כמו שפליקר אומרת.
אז אני, בניגוד לך, לפני חודשיים, כשהייתי בתחתית של התחתית של חיי - מישהי רמסה אותי כך בסופר, דיברה אליי בגסות ואני אפילו לא זוכרת למה ואיך - ופשוט פרצתי בבכי. היום זה כבר לא קורה לי. לאחרונה (ולרי תעיד) קופאית התייחסה אליי בצורה בהמית ופשוט הנחתי את הקניות ויצאתי. אני - אין לי חלק עם הצד הבהמי של החברה הישראלית. ואם זה יגביל אותי למילייה של 20 אנשים - שם אתכנס לי. אגדל עגבניות במרפסת ואזקק דיאט קולה במעבדה...
ניסוי מפורסם ומזעזע. אכן, האינטרנט הוא עוד מסך שמאפשר להפוך את הזולת ללא-אדם.
תודה, אבל אני ממש לא מסכימה. אני חושבת שהיו תקופות קדומות יותר (לפני 30 שנה למשל...) שבהן שליטה עצמית היתה ערך נחשב בהרבה. דהיינו, גם אם מסתתרת בנו חיה איומה - האימפולסיביות, הבהמיות והרומסנות כלפי הזולת צריכות לפחות לזכות לגינוי מוסרי וערכי וזה לא קורה. היום אין הבדל בין ההתנהגות בפועל (המגעילה, פרדון מיי פרנץ') לבין המצב הרצוי, כי הכל הולך, הכל מתקבל, ואין בכלל עיסוק במה שרצוי או ראוי או מוסרי.
להיפך - שדרגת לי את הפוסט!
קודם כל אני מתנצלת על התגובה המאוחרת - היו לי בעיות מחשוב - כרגיל אצלי, המאותגרת טכנולוגית...
זה בדיוק העניין - כשהמסוגלות לראות את האחר מצטמצמת לכלום - כפי שאת כותבת בצדק - מה הזכות של האחר בכלל לדרוש יחס סביר - הרי הבנאדם הנדון נמצא במצב של 'חוסר מסוגלות' עאלק!
ואם זו נכות, כפי שכתבת, הרי לא נדרוש מנכה (רגשיט - כמו שגורסת פוסט-אמה) להתנהג כאדם שאינו נכה.
בקיצור, לכל התנהגות רעה ופוגענית תמיד יימצא הסבר פסיכולוגי נאות שיפטור את הפוגע משיפוט מוסרי.
ואת יודעת מה? בגלל זה קראתי לתופעה רוע. פשוט רוע בנוסח הישן. לא חוסר מסוגלות רגשיט ולא נעליים. מי שפוגע בזולת. ושוב ושוב - הוא אדם רע.
ואני חושבת שאני יודעת מי הנשמה הטהורה שאת מדברת עליה. לא נותר לי אלא לצטט את בני בן ה-14 שאמר לי לאחרונה, בדיוק בעניין הזה של הקנאה ושל הרוע שהופנו כלפיי: "לדים אחרים מנסים להיכנס בי רק בגלל שאני יותר מהם - תלמיד יותר טוב, ספורטאי יותר טוב, יותר מצליח עם בנות. אף אחד לא תוקף אותי בגלל שאני פחות ממנו".
רוע הוא רוע, סיבת הפגיעה או ניתוח כזה או אחר
מקלה עם הפוגע ונותנת לו לגיטימציה להיות כזה
כקורבן סביבתי.
זדון חייב להיות קיים. אחרת אין זה רוע, זו מקריות או
חוסר תשומת לב, אטימות? אולי אבל לא רוע.
על סמך חוויתי אני בהחלט מסכים עם מה שענית בפוסט של שמר.קום
שהחולשה והפחדנות הם אבותיו החוקיים של הרוע.
מוזר שזו הנטיה הטבעית של האדם, במקום לחפש עזרה ואהבה
בזמן חולשה הוא נוטה להרע.
"ואהבת לרעך כמוך" נאמר, ואני תוהה, האם השורש רע משחק
כאן תפקיד כפול?
גם רוע צריך לכמת, לתת לו סקלה, להתחיל מ- 0 ולרדת למטה. מסכים שהבסיס לרוע טמון בחוסר הכוונה לעשות טוב. עם זאת, כבר נתקלנו באנשים באמת רעים, פושעים חסרי מצפון אשר עושים המון טוב לקרוביהם ומשפחתם, הם מלאים בכוונה לעשות טוב, לאנשים מסויימים.
הטענה שלי בקיצור ובלי יותר מידי פילסוף היא שהפוטנציאל לרוע קיים בכל אחד מאיתנו. הכוונה שלנו לעשות טוב, לא יכולה לכלול את כל האנושות אבל בגלל זה נקרא לעצמנו רעים?
האם בגלל שאני חושב על רעידת האדמה בסין ועל כל הנפגעים והסובלים שם ובאמת מרחם עליהם אבל... לא כמו שהייתי מרגיש אם דבר כזה היה קורה בארץ, או בעיר שלי או בבניין שלי... האם זו נקראת אדישות? במידה מסויימת כן, אבל זה לא רוע.
10 אגורות (רק שלי) על הבנאליות של הרוע -
אדישות וחוסר מעש מול מעשי זוועה היא בחירה בלתי מודעת בהישרדות. fight or Flight
השאלה הקיומית כאשר אנו נתקלים במשבר שמאיים על חיינו. אני מגדיר שפיות בתור חיים ולכן כאשר מעשי זוועה מתרחשים לידנו נעשית בחירה, לא מודעת, להתעלם, לברוח למקום אחר או להילחם, לקחת צד אקטיבי כדי לשמור על שפיותנו/חיינו.
הרוע, עבורי הוא משהו אקטיבי, הפאסיביות של ההתעלמות ראויה לבוז, לבושה ולעונש בפני עצמה אך אינה יותר מאשר עוד דרך הישרדות שמוטבעת בדי אן אי האנושי.
זה עובד גם הפוך, הרוע עובד לשני הכיוונים.
קורה לי שאני חוטפת עצבים על בהמה שנדחפה בכוח לענייניה ונגיד דרכה לי על הרגל והמשיכה כאילו כלום. כשאני כועסת (על הבהמיות, על האטימות) אני מקבלת תגובה: "אבל לא התכוונתי, מה את כועסת?". על זה אני עונה: "פעם הבאה תתכווני שלא לרמוס, למעוך, לדחוף, לדרוס". זה כל העניין.
וחזרתי (סליחה... פעם אחרונה:)
בהמשך להרחקת מושאי הטוב והרע. אני חושבת שזה גם מה שקרה בניסוי
של מילגרם שעורר סערה ציבורית של ממש. ממש בקצרה, מילגרם רצה לבדוק את הנושא של ציות לסמכות (הניסוי נערך בצל משפט אייכמן). בניסוי, הנבדק מקבל תפקיד של מפקח על תהליך למידה של משתתף אחר אשר כביכול יושב בחדר מרוחק. הוא אמור להעניש את הלומד על כל טעות במתן שוק חשמלי (ומתנסה בעצמו בשוק חשמלי בעוצמה המינימלית של 45 וולט). מילגרם הראה איך 65% מהנבדקים נתנו את השוק החשמלי הגבוה ביותר, בעוצמה של 450 וולט ואף נבדק לא עצר לפני עוצמת שוק של 300 וולט... נראה לי (או אני מקווה) שנבדקים הגיעו כל-כך רחוק עם השוקים החשמליים לפחות בחלקו מאחר ולא היו קרובים לזה שכביכול קיבל את השוק.
ומצאתי אוצר, כמובן שחשבו על זה לפניי :) וערכו ניסוי דומה בסביבה וירטואלית
ערן דיין כתב מאוד יפה גם על הניסוי המקורי וגם על המשכו (שימו לב גם לסרטון המלווה את רשימתו).
אם רוצים להתנחם.. אז אחד מהממצאים הוא שנבדקים מפתחים תגובת סטרס מדידה ואמיתית לחלוטין כשהם מענישים וירטואלית מישהו אחר.
נ.ב. הביטוי ההוא מוכר לי.
חזרתי לקרוא.
פוסט יפה וחשוב
והטיקבוק משובח.
חחחחחחחחחחחחחחח באמת את יודעת על מה את מדברת הורבין תגידי חינכו אותך גם ללכלך בזדון באנשים וגם להיות סדיסטית . אני מציעה לך דניאלה לפני שאת כותבת מילים תחשבי טוב, העבר שלך כאן בקפה לא הכי מזהיר.
רוע.
אנשים פוגעים בגלל היצרות מבטם .
המסוגלות שלהם לחוש/לראות האחר מצטמצמת לכדי כלום.
זהו בפירוש סוג של נכות.
מי שפוגע תוך כדי שיודע - הגרוע מכל!!
לעיתים מתרחשת פגיעה/עשיית רוע ללא רצון.
להבדיל,
כאשר יודעין הבריות שהם פוגעים - אזי אין ספק כלל שמביאים על עצמם
אותו הדבר !!!!!
מה שתיתן הוא שתקבל.
בטוב וברע!
ובנימה אישית:
משפט הכי דלוח שמצאתי אך אוגר בתוכו הכל:שימי זין!לכי הלאה!
באהבה.
נ.ב
מתעכבת לתתן כאן איזו דוגמה-ישנו מישהו כאן בקפה שדואג
להיות "נשמה טובה"..להפיץ כל מיני דברים על אחד האנשים המקסימים
כאן...מבלי שמכיר אותו לעומק...מבלי שמכיר אותו בחיי היום יום.
כל ההיכרות שלהם היא וירטואלית ...
נשאלת השאלה - למה?למה להפיץ עליו דברים?למה לנקוט לשון הרע?
ובכן,
התשובה די ברורה:
אותו מפיץ - הרבה פחות מוכשר,נאה,מקובל,ורצוי-קנאה.
קנאה מעוורת.
מקווה שלא ליכלכתי לך הפוסט....!
ענת שואפת הטוב ובכלל -
זה לא שהם רעים - לא מטבעם ולא כתוצאה מהחלטתם.
זו האדישות לזולת.
זה בדיוק כמו שבועז כהן כתב בתחילת התגובות (וכדאי לחפש את תגובתו - היא שווה פוסט בפני עצמה): זה לא אישי.
אנשים פוגעים מאדישות. מחוסר איכפתיות. לא כי הם רעים. אלא כיוון ששיקולי מוסר ומה טוב ומה רע פשוט לא מעניינים אותם. הם עסוקים ב'להתקדם בחיים', ב'להשתדרג' לדירה טובה יותר, ל'רכב' 'יוקרתי' יותר, לבן/בת זוג 'שווים' יותר. כל המצליחנות הצרכנית הזאת הפכה לערך היחיד בחברה ואין בלתה דבר.
ב-ד-י-ו-ק!
אכן, נוצרים תמיד היו חביבים עליי. כולנו יהודים, בעצם.
אכן, נתתי לי בעבר את עצתך, כפי שאומרים כאן 'בפרטי', ואימצתי אותה בחום.
אתה יודע מה? לי תספיק אם תהיה מודעות לרוע. כי אנשים עדיין שבויים בתפישה שרוע כרוך בזדון ולפיכך אינם מתייגים את אינספור גילויי הרוע שאתה מדבר עליהם, ככאלה.
רק שימו לב והתרחקו. בדיוק.
שלא תהיה לרוע ממשלה.
אחד הפוסטים שאני כותבת עכשיו במקביל מוקדש לגברים שצריך להתרחק מהם.
הסוג הראשון הוא - גברים שמטנפים את נשותיהם לשעבר.
נשבעת לך. זה כבר נכתב.
ולרי אהובתי היפה - לא היית אמורה לטבול בים טיפה ועוד טיפה, או לתלוש שערות מהאף או לספור בלטות - או כל עיסוק קונסטרוקטיבי יותר מאשר לבטל את זמנך בעוד ויכוח עקר בגנון של דה מרקר?
כמובן שאין דין נסיעה במכונית כפיטורי עובד מוכשר וטוב והשארתו ללא פרנסה.
אין דין אכילת בשר (אני צמחונית) כשקר גס ופוגע (כשהוא מתגלה, אחרי יומיים) לאדם קרוב.
אין באמת צורך להקריב את אושרם ואת רווחתם של בניי כדי להיות אדם ישר. זה לא סותר. להיפך - זה חינוך מצוין.
כן, אני בפירוש התכוונתי לרוע ללא זדון. רוע פשוט מפני שאני ורק אני ורק אני קיים, והאחרים - שיסתדרו כבר עם פירותיה הבאושים של התנהגותי המקסימונית.
ווואוו. איזה פוסט. ובכלל הגעתי הנה דרך הבדואי. אני חייבת לזכור להגיד לו תודה .
מרתק מה שכתבת.
אני עדיין חושבת , ומעדיפה להמשיך לחשוב ככה, שבני האדם הם בדר"כ טובים מעיקרם. נכון ש"קל" יותר להיות רע מאחורי כרטיס אנונימי. לעומת זאת הוא גם מאפשר חופש ביטוי שאדם לא ירשה לעצמו כשהוא מזוהה, ויש בזה יתרונות. חופש הביטוי הזה אמור להיות מנוצל לטוב ולא לרע, ואני באמת חושבת שהמקרים של ניצול לרעה הם מעטים יחסית.
בשעה זו של הבוקר אני לא מסוגלת ליותר מזה, וגם זה המון בשבילי אז תודה שהבאת אותי להגיב באמת
שיהיה שבוע מקסים
מיה היקרה,
צר לי לשמוע שמאחורי המילים שלך, מסתתרת חויה אישית קשה.
אין בהכרח קשר בין המסכות שדיברתי עליהם לצביעות. את מוזמנת לקרוא את הפוסט הישן המדובר ("מופע המסכות הגדול...") כדי להבין למה התכוונתי בדימוי הנדון.
כדי להקצין - גם את עוטה מסכות, הרבה מסכות, כאן בקפה, בלי שבכלל תהי מודעת לכך. אה... כן, גם אני :-)
הכל עניין של - מאיזה צד של המסך מתבוננים...
את חייה בעולם אמיתי!
מאידך, ברגע שאת מחליטה ו/או מישהו מחליט עבורך, להחשף/לחשוף, חלקים אינטימים מחייך ו/או מחשבותייך את עשויה למצוא את עצמך לפתע בתוך "תוכנית ריאליטית פרטית" - זהו אכן אחד הצדדים המסוכנים ברשת החברתית.
למעשה, ניתן למצוא הסבר תיאולוגי לרוע של האינטרנט:
World Wide Web=
www=
וי וו וו
או בגימטריה
666=
אנטיכריסטוס=
הרוע בנוצרית. .
מיא, תראי מה זה: השתהיתי מעט בתגובה לפוסט הנפלא - ונקלעתי לאש צולבת חיה, שלא לדבר על טירוף מערכות מוחלט.
מה אגיד ומה אדבר: מצד אחד, אני לא מצליח לאתר בי עצמי ולו גרם אחד של רוע. שלא לדבר על רוע צרוף. שלא להזכיר זדון. מצד שני, אני מוקף בגילויי רוע בוטים, אכזריים, ביטויי רוע שעושיהם נהנים ממעשיהם כמו היו אורגזמה אחת מתמשכת.
אני לא יודע אם אכן יצר האדם רע מנעוריו, אבל יש לי חשד די מבוסס שיש הרבה מאוד מהאדם הרע. גם מנעוריו, אולי אפילו מינקותו. אני משתדל לבחור את הרע שלי, כמו שכל אחד מנסה לבחור את הרעל שלו. מה שבטוח, יש הרבה יותר מדי מהסחורה הזאת בחוץ ואין לה מזור.
נכון, אין לאן לברוח - אבל מומלץ לנסות להסתתר
קראתי בהפוגות,
כל כמה שעות,
פשוט ריתקת אותי בכתיבתך :)
חחח את בדיוק מצדיקה את כל מה שאמרתי ...
את משתוללת , מקללת
מה הקשר לכדורים לפטתי ..
ממש מדהים איך לוחצים על כפתור וכל הרוע נשפך ....
אני בשום שלב לא דיברתי בצורה כזו אל מיה ...
וגם לא אליך
ואני מניח שאם היית פוגשת אותי אישית , גם את לא היית מעזה .
אבל בחסות האינטרנט , כולם יכולים לתת דרור לצד האפל שלהם .
ואני בטוח שאת ממש לא כזו בחיי היום היום .
אז בבקשה אני מאחל לך חיים מעולים ...
אני אסתלק לי בשקט לקחת את הכדורים האדומים ששכחתי לקחת הבוקר .
ותודה , שהבהרת בצורה מעולה בדיוק את כל מה שדיברתי עליו
את זה "הם "
שבת שלום לך
בנתיים זה שמתלהם כאן בלי סוף זה אתה.
אנחנו לא צדיקים, ואתה?
ותעשה טובה לעצמך..כל עוד שאצלי האור דולק ואני עם השם שלי והתמונה שלי, ואתה סתם אחר 40 עם צלמית, מי אתה? מה אתה? גיבוב מילים של מצטדק פטתי.
ואת הכדור שלך לקחת הבוקר?
סליחה מי את ?
את גם לא מדליקה אור ?
לא מדליקה מזגן ?
יש לך כלב/חתול? אם כן , אז הוא אוכל בשר , מזון שמכיל בשר
ממש האמא תרזה בהתגלמותה , ועוד מדברת בשם אחרים ...
ואם תצעקי יותר חזק , כדי שאני אשמע כמה את לא אוהבת לנהל אחרים , אז זה ממש יעזור .
כן זה תמיד "הם " אף פעם לא את
תעשי לי טובה ... תפסיקי לשקר , למראה , את מוזמנת לשקר כול בוקר ...
אולי גם לחבר מרעיך ....
אל אני אישית לא קונה את הצדיקות הזו שלך
מצטער
אני חושבת שאנחנו נסתפק במילה שלך.
למרות שאם נשאל אותה, לא תצא מזה נקי כפיים.
לטנגו צריך שניים- איך שלא תסתכל על זה, היא לא הייתה שם לבד.
כתיבה מעולה . שאפו !!!
ואפרופו רוע ,
את בת זוגי לשעבר , הכרת ?
ועם הסיומת של המשפט שלך אני ארשה לך לקרוא שוב את מה שמיא אמרה, להתחיל בלהיות בסדר אתה עצמך, זו אחריות הכי קלה שיש, אני לא יכולה להיות אחראית עליך, נכון?
"אם רק נשמור על התנהגותנו ... הכל יהיה בסדר" - בהחלט כן.
זו אחריות לא?
כל אחד ישמור רק על ההתנהגות שלו, לא יותר לא פחות.
אבל אנחנו אוהבים לנהל את העולם, ממש כמוך.
אני אוהבת אותך ולרי! כמה את צודקת. (גם אותך מיא...נו, ברור).
ההרגשה שהרעו לך הרבה פעמים נובעת מאי הבנות. מקודים שונים של התנהגות. מתפיסות עולם שונות. הרבה פעמים ההרגשה שהרעו לך נובעת מחוסר ביטחון. בכלל לא התכוונו...
כמובן שיש גם גועל נפש של התנהגות שנובעת משרירותיות, שחצנות, אדנותיות, אטימות.
(האם זה נקרא רוע? אולי).
זדון מוחלט וברור אני רואה בהפצת וירוסים למחשבים. להזיק כי אני יכול וזה מקנה לי הרבה כוח (למזלי במק זה לא קיים).
ויש כמובן את האופורטוניסטים והמניפולטורים שעושים ביודעין דבר מכוער ללא נקיפות מצפון - זו נבזות לשמה שמסתתר בה גם רוע.
את מזכירה לי קצת את הגישה הנאיבית בספרים של ריצ'ארד באך ...
שלמרות שאני בטוח שהקשר שלך להנ"ל ומשנתו , קלוש ביותר
"אם רק נשמור על התנהגותנו ... הכל יהיה בסדר"
אבל לך ולי ברור , שברגע שאינטרס שלך או של ילדייך ,, יבוא בעימות חזיתי כנגד אינטרס של מישהו אחר .... הרי ברור את מי תעדיפי .
וללא הנד עפעף , (או אולי כן , אחד או שנים מהם ) .....
את אוכלת בשר?
נוסעת המכונית , ומזהמת ...
קוראת עיתונים וגורמת להעלמות יערות הגשם ?
מקללת את אולמרט בלב ולא עושה כלום ?
כולנו שותפים ... זה "הם "
זה אנחנו !!!!
ובגלל גישת ה"הם " מצבנו כל כך לא טוב .
כי "הם " מאפשרים לנו להתנער מאחריות .
תמיד זה היה כך ותמיד יהיה . מיכאן נובעות רוב הבעיות
הטענה שלי פשוטה: כל אחד יכול לשמור רק על עצמו. אני לא מתיימרת לומר שלא גרמתי עוול לאחרים, אבל אני בודקת את עצמי כל הזמן, ואם גרמתי - מנסה לפצות. הרי ברור לך, שאילו כל אחד היה מקפיד על התנהגותו ועל הנורמות המוסריות שלו, העולם היה נראה אחרת.
באופן ספציפי - אני אחראית בין השאר בחברה שלי (הלגמרי לא תאגידית) על שכירת עובדים וגם על פיטוריהם. מעולם לא שכרתי או פיטרתי מישהו משיקול שאינו מקצועי טהור.
זהו, שאני טוענת שזה בעיקר תוצאה של נורמה חברתית ולא של בחירה אישית. לא עניין של אופי, אלא של אקלים כללי.
תסלחי לי , אבל את טוענת שאת לא צבועה ...
אבל לספר כאן לכולם שתמיד "זה הם ".... ( מי זה בדיוק הם ?).
הקפיטליסטים "זה הם" התאגידים "זה הם"
האינטרנט "זה הם"...
את (או אנחנו , כפי שאמרת ) בכלל לא קשורים לזה ..
אין לנו חשבון בנק
לא רואים השרדות
לא קונים מותגים
לא עובדים כקופירייטרים שדוחפים לכולם מוצרים שהם לא צריכים .
לא עובדים בהוצאות ספרים שמפרסמות את "מי הזיז את הגבינה" או "אבא עשיר" ....
"אנחנו" רק מסתובבים כל היום עסוקים בגמילות חסדים ועבודה לשם שמיים
נו באמת , ה"הם " הזה , זה לא רציני ....
מסכים עם כל התגובה של ברק, ובחרתי לצטט את הפן החיובי של התקשורת באינטרנט.
לולא האינטרנט והרשת החברתית, לא הייתי מגיע אל הדיון המשובח הזה, כי הוא לא היה מתקיים.
גם לא הייתי מגיע ליצירות אחרות של אנשים, טובות יותר או פחות, ולא הייתי זוכה לתגובות על החומרים שאני מביא.
בחירת החומרים, אופי התגובות, ודרכי התנהגות - היא כבר החלטה אישית של כל אחד, על פי אופיו. ההחלטה על מידת ההתחשבות והאמפאתיה כלפי הזולת, גם היא החלטה אישית. הרשת מגדילה מאוד את ספקטרום האנשים איתם יש לנו אינטראקציה, ולכן חושפת אותנו לכל גווני הקשת.
את הפדיקור שכחת, מאמי!
באמת החלטתי להפסיק לסבול וליילל. כבר הגעלתי אפילו את עצמי בפאזה הפאתטית שלי. החלטתי להשאיר את הפאתטיות למי שיותר מוצלחים/ות בה.
יפה כתבת.
הזיוף הזה הוא המקור לפריחה הווירטואלית שמכסה את גופי המסוגף.
וואלה?
קראת גם את התגובות?
יפה לך!
וצודק, בטח שצודק - מעתה אהיה עוד יותר חשדנית, עצבנית ומרירה משהייתי - ותאמין לי שזה לא פשוט!
אז הטיעון במסכת שלי, בפשטות, הוא שהפנים החדשות של הרוע, האינדיבידואליזם שכאילו מקדש ערכים נאצלים של חופש הפרט, הוא גם מזיק בדיוק כמו האגואיזם הישן וגם צבוע.
אין לי עניין בסיפורים פרטיים. בבית אמי נשמתי סוציולוגיה, ותמיד כשקורה לי משהו, אני חושבת: האם זה עניין פרטי, אישי, של בנאדם שרוט שעולל לי איזו עוולה - או שהנורמות פשוט השתנו, והיום מה שאני רואה כעוול נחשב להתנהלות תקינה לגמרי.
אני לא חושבת שחסרים סיפורים אישיים קורעי לב בקפה דה מרקר. אני, עם כל הצניעות (שאין לי), מעוניינת בהיגד הכללי.
ריגשתתתתתת
בדיוק חזרתי מקטיף קלמנטינות בערבה, ואני בדרך לטיול היומי עם ששת הטווסים שאני מגדלת בפארק הלאומי בראוביי מנשה, כך שאקרא ואגיב מאוחר יותר.
תתחזקי, נשמה
ז"א אתה טוען שחייב להיות רוע באופן זה או אחר?
ואני חושבת שגם אם הרוע מובנה בחיים, צריכים להיות מנגנונים חברתיים שמרסנים אותו. חייב להיות משקל למוסר. והחברה שלנו כבר לא מייחסת כל חשיבות לשיקולים מוסריים.
כן, עברתי אירוע מר.
אירוע שעירב מציאות ווירטואליה למיקס שהיה בלתי נסבל מבחינתי.
אני מטבעי בנאדם ביקורתי ודי בזה לחולשות אנוש.
זו החולשה שלי.
ובמסגרת תיעובי את המין האנושי, אין תכונה שבזויה עליי יותר מהצביעות.
כן, אותן מסיכות שאתה מדבר עליהן.
הצביעות והשקרנות.
הרי אם נקצין, וכולם יעטו מסיכות, כל האחיזה שלנו במציאות תתערער ונגיע ממש לחוסר אפשרות להבין ולדעת ולחוות את העולם כמו שהוא - נהיה כולנו דֶקארטים קטנים, כמו הפילוסוף הצרפתי שהבדיל בין העולם כפי שאנו תופשים אותו לבין העולם כפי שהוא לעצמו.
ואני כן רוצה לחיות בעולם האמיתי ולא בתוכנית ריאליטי.
beck's - אני לא חושבת שזה סותר, הרוע קיים גם אם אנו "מאותגרי התמודדות" איתו.
אבל כן, אין מה להגיד ,התשובה שלך היא מאד פרקטית.
ולמיא- כחיזרית תמימה בעולם ,לחיזרית תמימה אחרת בעולם כנראה לא היית את בלי התכונה הזאת ,ומה שכן אני רואה שנלווית לכך ,בזמן האחרון נקודת מבט משועשעת
שנובעת כנראה מכוחות נפשיים מחוזקים יותר
וזה יפה לך.
אכן, החשיבה היא המקור לכאב - שלי, בוודאי.
ניסיתי חזק מאוד לא לחשוב - הטבעתי את יגוני (ואת מוחי) באלכוהול, אבל כמו שאמרו פרידה קאלו וגם את פעם בשיר - הבנזונה למד לשחות.
האם הטפשות היא המפתח לאושר?
זה נושא לפוסט נוסף.
סליחה על הקטיעה המאז'ורית, אבל אני יודעת בדיוק על מה בועז מדבר, כי הייתי שם, בשנים האלה, בידיעות אחרונות, ושלפתי את עצמי משם לפני שהספיקו לפטר אותי 'באופן לא אישי' למרות שהייתי המשכתבת הכי טובה בכל ידיעות אחרונות - באחריות.
ולמה היו מפטרים אותי באופן לא אישי? כי לא הימרתי על אף סוס ולא התחנפתי לאף בוס, וכל מטאטא חדש הביא עמו את אנשיו וטאטא את כל הקודמים ללא קשר לכישוריהם - וכך זה עד היום.
התאגידים זה לא אנחנו.
בזה בדיוק הקפיטליסטים מנסים לשכנע אותנו.
אבל זה לא נכון.
ואם כל אדם ינסה וישאף באמת להיות אדם - ביחסים הבינאישיים, בעבודה ובכל שטחי החיים, זה יספיק.
אי אפשר להיות מלאך, גם אין צורך, אבל האתיקה הנוכחית היא תמיד לעשות מה שמשתלם, מה שרווחי, מה שכדאי - אף פעם לא מה שראוי. איש כבר אינו חושב מה ראוי. אין בכלל התלבטות בין הכדאי לראוי, כי הראוי לא שיקול בכלל. אין התלבטות מוסרית.
וכשאני מדברת לפעמים על מוסר ואומרת את עצם המילה מוסר, או מדברת על מעשה מוסרי - כל סובביי מתבוננים בי בפליאה רבה. המילה הזאת כבר לא נמצאת בשיח שלנו. היא התאדתה. לא ממצפים מאדם להיות מוסרי ובוודאי שלא לדרוש שאחרים יהיו מוסריים כלפיו.
יש לי המון מה לומר בנושא הזה - אכתוב על זה פוסט פעם. נוכח העובדה שאת הפוסט הזה לקח לי לכתוב חודשיים - זה לא יהיה בקרוב.
אנסה לזכור את זה בפעם הבאה שיבוא לי לצרוח ולקלל.
בגלל זה אני אוהבת לדבר לעצמי לפני השינה, להרגיש שיש איתי עוד מישהו...
רוע ממש לא הולם אותי.
גם הלבוש הרגיל שלי - המרירות, העלבון, הביקורתיות, ההתנשאות והבכיינות - מזיק לעור הפנים ומעמיק קמטי זעף.
אבל לפעמים הם גונבים עצמונית....
באמת לא הבנתי...
אוהבת גורילות!
נכון, עשיתי לי חברים/ות טובים מאוד מהיכרות באינטרנט. כנראה שפשוט צריך לשכלל את כישורי הניפוי. בגלל זה הדגשתי שאני מדברת על רשת חברתית או על אתר היכרויות. טוקבקיסטים, או לצורך העניין כוכבים אדומים, לא בעייתיים בעיניי. מי הם? אנשים אנונימיים, דמויות לא-קיימות שיכולות לעוף בלחיצת כפתור. הבעיה נעוצה לדעתי במה שנקרא כאן 'חברים וירטואליים'.
אני אוהבת שאת תמיד מאירה את הנקודה היהודית, שאני חלשה בה, מודה.
אבל כן יודעת שהלל הזקן אמר: אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך.
וזה כל העניין, לא?
כך כך נכון.
אבל מצד שני - תקראי לזה פסיכולוגיה בגרוש - אנשים שלא אוהבים את עצמם לא יכולים לגלות אמפטיה כלפי אחרים. מנסיוני - המזיקים, הרעים, הם אנשים עם ביטחון עצמי של נמלה חולה, גם אם הפאסאדה אחרת.
וכשם שאת למדת שיעור אחד וכואב - כך גם אני. רק אחד. אחד הספיק. אני לא דופקת את הראש פעמיים באותו קיר. יש הרבה קירות בעולם ועוד הרבה טעויות שעוד נכונו לי, אבל לא מהסוג הזה.
איזה כיף לראות אותך כאן, עידו!
אז ככה - מאסתי בחיבוקים וירטואליים. רוצה רק אמיתיים.
ואכן. אני לא שוכחת דבר. המוח שלי לא מתוכנת לשכוח (לצערם של רבים ובראשם אני עצמי).
מיא,
ניתוח מעולה לאורח כול הפוסט
אני אבחר להתמקד בעניין האינטרנט
אני חושבת שמה שמאפיין את המדייה
הוא יחסי אינסטנט,
טווח הזמנים בין שיחה ראשונה לבין פתיחות גמורה הוא קצר ביותר
הקירבה כביכול שנוצרה היא קירבה מזויפת ומושתתת על פן האדם שקיבלנו עליו רושם
דרך האינטרנט.
הכול נראה מרוכז במדייה זו, תמצית הרגש, תמצית הטוב והרע.
והניכור אכן גדול, ואנשים מרגישים מוגנים על ידי המסך, אך ההגנה היא פיזית בעיקר
הרגש חשוף!
שלום מיא ,
נדמה שהכל כבר נאמר מעלי בהקשר של הרוע (אמיתי, מקוון, על שלל צורותיו).
בכל מקרה, שאלה: אני חושב שמסקנתך האישית היא שמעתה תתייחסי בחשדנות ובערבון מוגבל לדמויות - לא אנשים, כדבריך - כאן בקפה , ובכלל באינטרנט.
האם אני צודק ?
אהבתי מאוד את הפוסט הזה, על שלל הקשריו הרוחביים. וחניף קוריישי באמת מצויין.
קצת off topic, אבל בכל זאת רלוונטי:
בעיני, טוב סיפור פשוט (כמו למשל קורות הרוע האישי שפקד אותך) ממסכת רעיונות וחצאי רעיונות, שלי די קשה להסכים או להסתייג ממנה. הרעיונות הללו, אולי טובים הם ואולי לא, לא מתפתחים אצלי לידי תובנה משמעותית: האם יש חדש בממלכת הרוע? האם האינטרנט הוא כלי בידי השטן או שמא הוא ממלכה חדשה לגמרי? ובכלל, אם כל כך רע לנו איתו, למה אנחנו ממשיכים לבוסס בו? כלום אין לנו דבר טוב יותר לעשות עם הזמן היקר שלנו, פה בעולם האמיתי, שזמננו בו קצוב?
נראה לי שבמרחב הוירטואלי, טוב ורע, יש הרבה יותר מדי דעות (אולי אפילו יותר מרוע), ופחות מדי סיפורים. וזה מפתיע, כי הוירטואליות דווקא אמורה לסייע בידי המספר. זה, כמובן, בתנאי שיש לו מה לספר. אז אולי מה שנסגר הוא שלרובינו אין ממש מה לספר, במקום זה אנחנו הולכים ומלהגים על דברים שיש לנו בהם חצאי מושגים. וזה בהחלט לא נאמר לזכותינו.
אכן מילים כדורבנות. משום מה ככלכן אהבתי את המושג תאצ'ריזם של הנפש. השקפתי האישית זה שהקפיטליזם לא יצר רוע חדש, אינטרנטי לדוגמא. הוא פשוט הקטין את תנודתיות (משרעת) הרוע. אם פעם היו שילטונות טרור, גיליוטינה, קומוניזם ונאציזם. היום שולט האינדיביאוליזם.
אבל מיא יקרה, לכל דבר יש עת ולכל תעלול יש גבול, כשיבינו שהאינדיבדואליזם מפרק את החברה ושאף אחד לא מוכן יותר לשכב על הגדר בשביל השני ושימותו כל הפצועים!!! (רוע חדש ולא טוב) יחזרו לרוע המוכר משכבר הימים, אותה גברת בשינוי אדרת, אין חדש תחת השמש.
נהניתי לקרוא אותך ואת הציטוטים.
לדעתי רוע זה מושג שהאדם המציא.
בטבע אין טוב או רע - יש מעין אדישות.
משהו בנוסח - "מה אכפת לציפור".
שבת שלום.
"האינטרנט מדרדר את יחסי האנוש לתהומות חדשות של ניכור" ???
מיא היקרה,
קראתי בעיון רב את הפוסט שלך
הפכתי שוב ושוב במשפט הזה שלך
ואני לא ממש מצליח להבין איך הגעת למסקנה כזו
האם יש רוע וניכור באינטרנט? בודאי!
בכל מקום בו נפגשים אנשים אפשר למצוא סלט מטבוחא של דפוסי התנהגות והשפעתם המגוונת על רגשות הפרט
אם כבר מדברים על מגמה חדשה בהקשר הנדון
לדעתי המסקנה צריכה להיות בדיוק הפוכה מזו שהגעת אליה!
מאידך אי אפשר להתעלם מתופעה אחרת, שהתוצאות שלה הן אלה שהביאו אותך, ככל הנראה, לכתוב פוסט כזה -
האינטרנט מהווה זירה לתקשורת אינטימית בין אנשים... - האומנם?
פעם קראתי לזה "מופע המסכות הגדול"
את יושבת בבית לבד,
בפינה האישית, הכל כך אינטימית שלך,
טעונה ברגשות מסוג כל שהוא,
את יושבת ומתבוננת במסך.
אני יושב בצד השני של המסך,
בפינה האינטימית שלי,
גם הם...
את מתבוננת במילים של אחרים,
את חושבת שהבנת (הרי השקעת בקריאת הפוסט לפחות שעה, שלא נדבר על 'היכרות אינטימית' עם הכותב":-))
את מגיבה, כותבת מילים שיוצאות ממקום כל שהוא (רגש, הלצה, עניין אינטלקטואלי, או סתם הצורך להגיב)
אני, קורא את מילותייך, חושב שהבנתי,
מגיב...
כשלא רואים את פנייך היפות מקרוב,
כשלא ניתן לקרוא את שפת הגוף שלך,
כשלא ניתן להבין מצליל קולך את משמעות המילה,
כשלא מכירים אבל בכל זאת מנהלים "שיחה אינטימית",
כשכל אחד מגיע "לשיחה האינטימית" ממקום אחר לחלוטין,
כשאין כל קשר בין המקור לפירוש שלו,
>>> קל מאוד
להפגע...
לפגוע...
אבל מכאן ועד למסקנה המרחיקת לכת שלך
הדרך ארוכה
אם יש דבר שהאינטרנט מאפשר
זה
לחוש
לגעת
במחשבות ורגשות הזולת, שהיו הרחק הרחק מהשג ידך
>>> קשה לקרוא לזה ניכור >>>
לפני מספר ימים חלפה לה שנה, מאז התחלתי לכתוב כאן באתר (לא כתבתי פוסט יום הולדת :-)). הפוסט שלך, הזכיר לי את אחד הפוסטים הראשונים שכתבתי כאן באתר ואת התקופה בה סף הרגישות שלי כאן היה גבוה במיוחד :-)
לפוסט קוראים "מופע המסכות הגדול"
הפוסט הזה מתאר אלמנט אחד מהתופעה שמביאה אותך, אותי ואותם
לחוש לעיתים כאב חד ממילים שנאמרות ע"י אחרים או למילים שלא נאמרו ורצינו שיאמרו.
מיא היקרה,
תרשי לי לסיים בגילוי נאות
> אני לא מכיר אותך
> מעולם לא נפגשנו
> גם לא שוחחנו
> אני קורא קבוע של הפוסטים שלך
> קראתי את הפוסט הזה פעם אחת.
> הפוסט הזה גרם לי לחשוב (השקעתי יותר זמן במחשבה וכתיבת התגובה, מאשר בקריאת המילים שלך וניתוחם לעומק)
> אין לי מושג איזה אירוע רע ומר, שקרה לך או לחבר/ה טוב/ה שלך, הביא אותך לכתוב פוסט כזה
> הגבתי... כי זה מה שיצא לי מהראש/בטן
:-) :-) :-)
יש שם בחוץ גם לא מעט רוע...
אבל בעיקר זה "תופעת המסכות..."
לקח לי זמן...זה דרש חשיבה עמוקה ואת הרי יודעת שאני לא מעודדת אותה:)
לטעמי יש כמה סוגים של רוע
לאלו הקיימים במפגיע מתוך ידיעה אין סליחה
לאלו הנעשים מתוך אי ידיעה - אני מקווה שיש סליחה, בעיקר משום שיודעת שעשיתי זאת ממש לאחרונה(בפרטי)
היה לנו פעם ויכוח על אמת אבסלוטית, טוב אבסלוטי והיפוכו
לטעמי זה כמו שחור ולבן, יום ולילה, שמחה ועצב או כל דבר וניגודו
איך נגדיר את הטוב אם לא באמצעות הרע? או לפחות העדרו,
האם קיים כאן מושג היחסיות? ומה אם הטוב לאחר גורם לרע לנו? מה אז?
האם המושגים האלו עומדים רק ביחס לאחר או גם ביחס אלינו?
המון שאלות, טורדניות ללא ספק, אבל שראוי להן להשאל ולהענות.
ובנימה צינית( תוסיפי את הקול המתאים) את יודעת שאת בעצמך גרמת פה לרע לכמה אנשים בעצם זה שדרשת מהם לחשוב!!!! :))
לגבי אותו עורך , או שהוא שקרן (ואתה פתי שבאמת מאמין לו , או שהוא פשוט גרוע)
לגבי "רוע תאגידי"
שנים שעיתנאים משתמשים לרעה בכוחם (לא כולם) ולמזלנו (או למזלם הרע, של העיתונים והעיתונאים) , חלק ניכר מהכוח הזה אובד/עובר לטוקבקיסטים ולבלוגרים .
התאגידים זה אנחנו !!!
האינטרנט זה אנחנו !!!
כמה מאיתנו , כולל כותבת פוסט זה , ענינו בשנינות וזחיחות רבה , וקלת הדעת ...
והעברנו ביקורת ברגל גסה על כותבים אחרים, בלי בכלל להכיר אותם ?
כמה מאיתנו שעובדים בשטראוס/בנק/מייקרוסופט/מס הכנסה , התעמרנו באנשים, רק כי לא היה לנו כוח להתאמץ ?
או סתם כי היה לנו יום רע ?
כמה עיתונים ועיתונאים הריצו פוליטיקאים מושחתים , רק כי תמכו באיזה מהלך מדיני מפגר ?
אז בבקשה , אין דבר כזה "רוע תאגידי" חסר שם וחסר פנים .
יש המון אנשים קטנים ואטומים .
ותפסיקו להשליך את האשמה , כאילו זה לא נוגע לכם ... כאילו שזה "מישהו אחר " רק לא אתם (אתם זה כולל אותי ,אבל אני ממש לא בין המאשימים)
קראתי . היה מעניין. כולל המגיבים. אין לי מה להוסיף על הנאמר.
תודה.
זה כמו להגיד שכל מי שהוא ניצול שואה ידע להעריך את החיים.
והרי זה לא הולך בצורה מדעית.
כמו שאמרתי מאוד תלוי מאיזה חומר קורצת.
כמה ערכים הספיקו להטמיע בך.
כמה יסודות האופי איתם נולדת, חזקים.
היכולת האישית לפצח את המעגל בה אתה גדל.
{מודעות אישית וסביבתית}
להקיף את עצמי באנשים עם רקע זהה בגלל שהם יהיו דומים זה לזה?
המודעות לה זכית לא זכו אחיותייך. ויש לכם אותו דנא ורקע דומה מאוד.
על פגיעה מבורות לא צריך לפצות.
ובהחלט לא צריך לתת לה לקרות.
הבנה והיכולת להסביר באופן שהצד השני יקשיב זו אומנות בפני עצמה.
שמדברים בשקט זה מאלץ את האחר להקשיב.
זו רק טכניקה אחת.
וגם פריץ לאנג ב"מטרופוליס". אלא שבזמן הצפיה בסרט לא חשבתי שאנחנו העולם התת קרקעי.
הדוגמה שלך כ"כ חזקה, בטח לא אתאפק מלהשתמש בה (עם קרדיט).
קראתי כיכבתי
כרצונך,
אבל
אני צריך להיות נורא זהיר בהתנסחות... אני מעדיף שתואהבי את עצמך עוד יותר ותחשבי הרבה יותר על עצמך, ופחות על הציבור... אבל זה מאוד אישי.
(או במילים אחרות קצת רוע יכול להלום אותך מאוד)
שתי תגובות, אחת לבועז כהן, אחת למיא
בועז, יקירי, אתה מערבב מין שאינו במינו לדעתי וחוטא בגימוד הנאציזם. אין קשר לנאציזם, מדובר על סאדיזם, הנאציזם היה תופעה תרבותית/חברתית, שבעטיה נעשו מעשים מחרידים וגם סאדיסטים. פה לא שטפו לילדים האלו את המוח, ניתן רק לשאול מי רצח להם את הנפש לפני שהם רצחו גוף ונפש של תינוקת.
מיא יקרה.
קראתי את תגובתך. אני מודה שאני פחות מעורבת כאן חברתית ממך, אבל באמת נפגעת מאיזה מטומטמ/ת שטענה שבגללך ארז עזב את הקפה? באמת באמת? קטן עלייך. לפני שנה בערך שי גולדן עזב את הקפה, וגם אז האשימה אותי מטומטמת, אחרת כנראה, שהוא עזב בגלל תגובה שלי בבלוג שלו, שהייתה לחלוטין לגיטימית, את יודעת שאני לא מכפישה. אז אמרה. אלו אנשים בלי חיים, ולא צריך להלוות להם כאלו.
אוי! טעיתי בקישור!
התכוונתי לזה.
שווה לפתוח עוד פעם.
חזרתי כי נזכרתי:
http://www.youtube.com/watch?v=bDBcGzHAt5Q
זה לא אישי...
אני מסכימה עם התפתחות הרעיון כפי שהוצג בפוסט,
ורוצה לחזק ולהביא כדוגמא את תופעת הטוקבקיסטים
שמתבטאים בגסות ובזדון באינט' באופן שלא יעיזו להתבטא מול אדם (בשר ודם) אחר כלשהו,
עם זאת, האינט' מעצים, לכיוון השני, גם תקשורת טובה ומקדמת בין אנשים,
יוצרת הזדמנויות בקנ"מ רחב פי כמה.
כלומר כמו כל כלי, יש לו עוצמה מסויימת, והיא עובדת לשני הכיוונים באותם ערכים,
כמו שזה ממש ממש רע, זה גם ממש ממש טוב,
כמו כל דבר בחיים, בעצם.
אהלן מיא,
לא מתעסקת עם אייקונים. מחפשת רק אנשים אמיתיים. לא לוקחת ברצינות "יחסים" עם אנשים שלא פגשתי מעולם. למדתי את השיעור פעם אחת כואבת (מישהו שממש נקשרתי אליו במיילים, וסופי שהתאכזבתי ונפגעתי עמוקות), ומאז - לא עוד.
בנוגע לרוע - ישנו גם המיתוס היהודי-נוצרי על נפילתו של השטן, ובעקבותיו האנושות כולה, ולפיו הרוע הוא תוצאה של אי-ציות שנובע מתוך גאווה (יוהרה). במידות הרעות הנוצריות גאווה מופיעה במקום ראשון. כשחושבים על זה, אין זה משונה כל כך. אני מניחה שבהיעדר אגו, אנשים באמת יהיו טובים.
הנאה צרופה ליוותה את קראתי, ככה זה כשזה יוצא "ממח קטן וחמוד" (וחד מסכין ולא שוכח כל-כך מהר
)
אז הינה לך עוד אמת וירוטאלית,תראי כמה אוהבים אותך פה, כמה חיבוקים וירטואלים את מקבלת, פה בעולם המקלדת ועולם הדמויות, המון אהבה שמקורה בעיקר בטוב.
הרע חייב להשלים, כי בלי חושך אין אור..
האינדיבדואליזם, אני מסכים, רומס כל חלקה טובה בדרך לערכיו ועדיין, לאלה שעומדים עם הלפיד גבוהה ומראים לכולם שאפשר קצת יותר בשביל האחר, אותם ארצה בתור חברי....
המון חיבוקים למוזה שמקורם רק בטוב...
שבת שלום
אשרי ומזלי. אכן.
ולא. התכוונתי שבאמת יש כללי נימוס. כמי שנולדה והתחנכה בחול אני קצת יודעת על מה אני מדברת
אשרייך, כי אני לא נתקלתי בכללי הנימוס האלה שאת מדברת עליהם, אלא אם את מכנה צביעות בשם נימוס.
כמה נכון, כמה עצוב.
הבורות הורגת.
הטמטום הורג.
אני הוגה עכשיו פוסט חדש על הטפשות. יהיה דיסקו.
ושוב, זה לא אישי...
אכן, אופנה מהגיהנום!
הדגשתי את הנקודות שלך שהכי התחברתי אליהן.
אין ספק שהרוע נובע מתסכול, מחולשה, מנחיתות, מסבל - אף פעם לא מאוֹשר. אבל גם אם רע לך, המדיניות הכי טובה, כדי לא לגרום עוול, היא פשוט לא לעשות לאחרים מה שאתה לא רוצה שיעשו לך. אני באמת משתדלת לנהוג כך. זה לא נורא מסובך.
טוב הלב, הנדיבות והנשמה נעלמים, את כותבת - לא אצלך. את כולך נשמה.
פגעת בדיוק בנקודה.
יש מצב להאשים את עצמי בתמימות יתר, או באידאליסטיות יתר, או במוסריות יתר, או ברדיפת צדק חסרת תוחלת - אבל אני מעדיפה, ברשותך, להאשים את הציבור!
אבל זו בדיוק הבנליות של הרוע. גם הגרמנים היו כעלה נידף ברוח (פרדון מיי פרנץ ופרדון מי על הדוגמה הקיצונית), וראינו איך זה נגמר...
תודה
אחכה בנשימה עצורה שתחזרי מהים ותאמרי הכל...
את נוגעת כאן בעוד נקודה כאובה.
פעם (עד לפני חצי שנה) באמת חשבתי שאנשים עם ביוגרפיות טרגיות יהפכו בהכרח לאנשים טובים ונהגתי להקיף את עצמי בכאלה, ובעיקר בגברים עם ילדות קשה. לאחרונה נוכחתי שטעיתי - או כפי שבני הבכור העיר בשום שכל: בתי הסוהר מלאים אנשים עם ילדות קשה.
ועל בורות שמובילה לגרימת נזק לזולת צריך לפצות, לדעתי, אם אתה נוכח בעוול שגרמת - או שמא את טוענת שהבורים גם בורים מכדי לפצות?
העניין הוא שמעט מאוד אנשים שואלים כיום את עצמם - האם אני רוצה לחיות בעולמו של לוק או בעולמו של הובס. מעט מאוד אנשים בכלל נותנים את דעתם להבדל. ליכולת לבחור בטוב. רבים פשוט נסחפים - או כפי שכתבתי ואחזור שוב על הביטוי שמעביר צמרמורת בגבי החטוב: זורמים.
מסכימה לגמרי. פטנט מצוין לעכברים מהסוג האנושי ומפלסטיק, וגם לאנשים עם לב מפלסטיק.
קראתי משהו של ישעיהו ליבוביץ', והוא טען שכמעט תמיד הבחירה בטוב, בהתנהגות ערכית, היא בניגוד לאינטרסים של האדם עצמו, כי כמעט תמיד משתלם יותר להזיק לזולת מאשר להיטיב עמו (אני לא מצטטת בדיוק. לא זוכרת את הניסוח המדויק), ועם זאת הוא אינו יכול שלא לבחור בטוב.
תודה, באמת מעניין. חבל (כבר כתבתי את זה קודם) שאי אפשר להכות דרך האינטרנט. אני טובה במכות דווקא. בסוג הפיזי, הבלתי אמצעי. במכות וירטואליות - הרבה פחות.
זה פוסט נהדר, ונוגע בכל כך הרבה נקודות חשובות ומעניינות...
אחת מהן, שגם עלתה פה בתגובות בצורה זו או אחרת, היא מה שהזכרת בתור "הבנאליות של הרוע".
לפני כמה שבועות כתבתי- "יצור המוני (mass production) הופך כל דבר לבנאלי ומובן מאליו. גם את המוות" (ושוב אני מצטט את עצמי, איכסה עלי).
זוכרת את דן חלוץ? זה שמרגיש רק "מכה קלה בכנף..."?
הרבה יותר קל לפגוע- להעליב, לפתר, ללכלך, אפילו להרוג, כשזה לא אישי. כשאתה עושה את זה דרך מכונה, או מקלדת, או מבעד לצעיף האדישות שעוטף אותך כשאתה מוקף כל כך הרבה יותר מדי אנשים.
אישית, אני חושב שרוע טהור, כזה כמו בסרטים, עם חיכוך ידיים וצחוק מרושע, הוא נדיר מאוד. מעט מאוד אנשים באמת מזיקים לאחר מתוך הנאה צרופה. ברוב המקרים זה "פשוט" שילוב של בורות ואגואיזם. בורות אם אתה לא יודע שאתה מזיק ואגואיזם אם אתה יודע ולא אכפת לך (או שאתה מאמין שיש לך סיבות מספיק מוצדקות כדי להזיק).
טוב, ציטטתי את החלקים מדבריך שיותר התחברתי אליהם.
הבעיה היא לא בסולם הערכים הרעוע, אלא בכך שאנשים בכלל לא רואים בערכים ערך - ז"א הם יותר זורמים, כאילו? מתי לאחרונה תפסת מישהו שהתנהג לפי ערך כלשהו? הרי הזרימה היא הערך העליון, הסתלבט והסבבה הם האלוהימים החדשים, ויאללה, אל תהיה כבד אבא'לה!
גם לך, נועם שיהיה, ורק טוב.
מה אפשר לעשות? ריקי, גם אם אלה אינם ממנהגך - קצת דמיון!
ברשת חברתית אפשר להפיץ שקרים על אדם, לשקר לו עצמו, להחרים אותו, לכתוב לו תגובות מבזות, להתייחס לנשים באופן שוביניסטי עוד יותר ממה שגברים היו מעזים בחיים, ועוד ועוד....
זה ערטילאי מדיי? רוצה דוגמה קונקרטית מהימים האחרונים? חברי הטוב ומתרגם-העל ארז אשרוב פרש (זמנית, הלוואי) מכתיבה בקפה דה מרקר לאכזבת קוראים רבים שהיו לו ונהגו להגיב אצלו בסבבה ולהתענג על תשובותיו השנונות. את יודעת שיש נשמה טובה שמפיצה שהוא פרש מהקפה בגללי? בגללי???? כאילו, בגלל תגובותיי אצלו שכביכול לא מצאו חן בעיניו?
אני פשוט, אחרי כמה דברים לא פשוטים שעברתי - בחיים, לא בקפה - נמצאת במקום מאוד חזק ומשועשע, ולכן השמועה הזאת שיעשעה אותי (וגם את ארז, כמובן) עד בלי די. אבל, כן, הופנה אליי הרבה רוע וירטואלי. קחי אפילו את הביטוי מוח קטן וחמוד שאימצתי כסימן הרשום שלי. הוא לא המצאה שלי ולא הודבק לי מטוב לב דווקא.
וכן, אני יודעת שאת מפרגנת לי (אני עונה כבר לתגובתך הבאה). גם אני לך, בשמחה, ואוהבת לקרוא אותך.
כתוב מצוין. נהניתי מאד לקרוא - ועכשיו יש לי על מה להרהר תוך כדי סידורים :)
נכון מאוד. אבל בכל זאת הייתי רוצה להעניש אותם... יש לי פנטזיה כזאת...
אני חושבת שעצם הישיבה מול המסך ולא מול האדם מגמדת את הזולת ומאפשרת לנפנף אותו כגרגר אבק מדש בגד.
אני גם חושבת שהסולידריות בחברה הישראלית היא כיום בשפל המדרגה.
ניסחת נהדר.
ממש חיבוק-דוב וירטואלי.....
אכן את אדם שואף טוב, אבל לא תכחישי שהשימוש בניק וללא תמונה מזהה משמש גם אחרים, כאלה שרוצים לפגוע ולהזיק.
כן, אני בהחלט משלמת מחיר על כתיבתי בזהות מלאה. כשכתבתי לפני כמה חודשים את הפוסט על העירום ירדו עליי רצח בחיים האזרחיים, לא באינטרנט. ועמדתי בזה. ויותר חשוב - ילדיי שכיכבו בפוסט ההוא עמדו בזה. זו לא היתה המלחמה הראשונה שלי (ושלהם) בחיים וגם לא האחרונה.
הטכנולוגיה בעייתית רק במובן שהיא מרחיקה ממך את מושאי הטוב או הרוע שלך - כך שבלי להתכוון להיות רעה, היא גורמת פשוט לאדישות לזולת.
על זה נאמר הביטוי המקסים: הוא גמר איתה בס.מ.ס.
וואלה? כך אמר עזר?
איש יקר. יהא זכרו ברוך.
גם חֶברה, כמו חברות, נבנית לאט - אבל נהרסת מהר. הסולידריות בחברה הישראלית כיום שווה לתחת.
אבל נעשו מחקרים שמדדו תגובות עצביות לצפייה במעשי זוועה, למשל, לא?
אני רוצה לומר כאן משהו על עצירת תהליכים.
אני חושבת שאפשר לעצור תהליכי הידרדרות חברתיים כאלה, או לפחות לנסות.
למשל, כל המגמה הירוקה והאקולוגית נועדה לעצור תהליכים שנחשבו בלתי הפיכים.
אבל כדי לעצור ולמרוד צריך לפחות להיות מודעים למה שקורה. לדעת שזה לא חוק הטבע. זו נפילה חופשית ומקורה בנורמות שמשתנות כל הזמן, והן יכולות להשתנות גם לכיוון ההפוך אם נפעל בכיוון הזה.
אם אנשים יתחילו להגיד: סטופ. את זה אני לא עושה כי זה לא מוסרי, אולי יש לנו עוד תקווה.
בועז, אני חותמת על כל מילה שלך.
טובי פולק הקדיש כבר כמה פוסטים לעניין הזה, של יחסי העבודה הבלתי נסבלים במשק הישראלי בכלל ובתקשורת בפרט.
על זה בדיוק כתבתי - שאנשים לא ממש רעים... זה לא אישי... זה לא נגדך... הם פשוט עושים מה שכדאי להם (בעבודה) או מה שבא להם (באהבה), ואתה - אושרך, פרנסתך, הנפשות שתלויות בך, כבודך העצמי, לבך שותת הדם (טוב, לבי שלי) - מעניין אותם כקליפת השום. היכולת והנטייה הזאת, לראות בזולת אפס, כלום, לא פונקציה, היא שמדרדרת את החברה שלנו.
מי שמחפשים זדון ברוע לא ימצאו אותו. בשביל זדון צריך להתייחס לזולת. לראות אותו כאדם - גם אם כאויב. אבל הרוע השכיח הזה, המנוכר, שמתגלם ב'אינדיבידואליזם' שאין לו גבולות מוסריים, הוא המכה האמיתית. וזה תהליך של הידרדרות שקורה כל הזמן בכל תחומי החיים - הפוליטי, הכלכלי, התעסוקתי, החברתי והבינאישי.
כן, גם באהבה. גם ביחסים בין גברים לנשים: זה לא אישי. זו לא את, זה אני.
נכון, זו באמת לא אני. אני לא כזאת ולא אהיה.
אכן סיפור מזעזע.
גם אליי בשבתי (זמנית, זמנית!) על כס האשה הפגועה והמורמרת הגיעו הרבה סיפורים על בגידות אינטרנטיות, על סכינים בגב האומה וכו'.
בקשר לידידה שלך - אני יודעת שלעולם לא הייתי מנסה כך גבר ולעולם - אם אני הגבר הזה - לא הייתי אפילו מפלרטטת אם היתה לי בת זוג. או במילים אחרות - לא עדיף תמיד להיות ישר? זה כל כך הרבה יותר נוח ונעים ולא מסובך.
למרות כל מה שכתבתי על הרוע, ולמרות רוע ושקרים שהופנו נגדי, לא עולה במוחי אפילו לשנייה האפשרות להתנהג כך בעצמי. כי בסופו של דבר אני הולכת לישון כל לילה עם העצמי הזאת וצריכה להיות מסוגלת להסתכל לה בעיניים.
וואו - אני בשוק מהתגובות המרתקות ומעוררות המחשבה.
אשנס את מותניי (הצרות) ואתחיל לענות.
לאו דווקא לכל אחד לחוד, כי אין לי (תתפלאו) תשובה לכל דבר, אבל לנושאים שהועלו כאן.
ראשית, הפוסט הזה הוא לא מתקפה על האינטרנט אלא מתקפה על התנהגויות רומסניות שבעבר לא נחשבו לגיטימיות, ולכן זכו לגינוי, והיום עוברות בלי בעיה - כי אין בכלל התעסקות עם מה ראוי לעשות ואיך ראוי לחיות, אלא רק משתלם ומה כדאי. ולמי? רק לי. אני ואני ואני ואני.
קחו למשל את כל נושא הטלת הקלון על ידי בית המשפט. למה זה קריטי כל כך? כי אין קלון שלא על ידי בית משפט. אין גינוי ציבורי, חברתי, אין כבר בושה של הפושעים עצמם. נשיא בית המשפט העליון לשעבר דיבר בראיונות שנתן לעיתונות לפני כחודש בדיוק על המגמה הזאת, של היעדר שיפוט ערכי בחברה הישראלית ולכן יש צורך גדול כל כך בשיפוט ממש גם בנושאים שנחשבו בעבר מחוץ לתחומו של בית המשפט.
מיא יקירתי הנה הגעתי להגיד את דברי ואני שמחה שאני אחרי שורת אנשים.
קודם כל, אדם רואה את הרוע בצורה שלנו ובחיים שלו כפי שהם נראים.
לכן כל היבט והיבט יכול להתפרש לכל כך הרבה מכלולים. אז הנה ההיבט שלי לנושא
לא שאני מומחית גדולה אבל למדתי הרבה בחיים על עניין הרוע וכתבתי על זה פוסט הידוע ההוא. זה גם דבר שאני לא כל כך אוהבת באתר הזה שאנשים חייבים לתת לינקים בכדי להזכר הנה אתם זוכרים גם אני כתבתי על זה פעם, גם אני הייתי הקטע הזה אז אני לא.
כי את הפרק הזה בחיים שלי כבר שמתי מאחור ולכן לא תראי שום לינק שקשור אלי.
רוע מבחינתי במילה אחת זאת מן פחדנות ופגיע קשה באגו של האדם בעברו.
לגבי פחדנות אנשים משתמשים ברוע כמין חומת מגן האהבה שלהם היא קודם לחפש אנשים חלשים. כי זה הכי קל ל"טפל" בהם ברוע הנבזי שלהם. אני יכולה לספר על עצמי שהרבה אנשים ניצלו את חולשתי בצורה רעה וחולנית, רק בגלל שבעברם הם קיבלו את אותו הרוע הזה. אני גם בזמן האחרון נתקלת באנשים רעים במיוחד שהם מודעים לרוע אבל זה מגיע למין סדיסטיות ברמות גבוהות כמו למשל: יש לי קזינו שעולה מליון דולר, קניתי אתמול פורש בהרבה כסף, יש לי פה ויש לי שם, גבול הדמיון אינו נמצא פשוט לשקר ובגדול ולפגוע בצורה רעה.
איך תמיד אומרים הרוע בהתגלמותו. בדרך כלל אנשים שסבלו בעבר וחייבים נקמה. זה גם לגבי נשים וגם לגבי גברים. זה יכול להיות בכל מקום, בית , עבודה, במיטה, בזוגיות (כמו ש א.ב. ציין) , מותר לציין שדווקא האנשים הרעים האלה הם אנשים חכמים, אבל חסרי נשמה.
בהקשר שלי אני מציינת גם אני הייתי הנאיבית כשנאבקתי ברוע של האנשים , אבל הרעים לא רואים ממטר הם דורסים את החלשים, מבלי לעניד עפעף. ככל שהחברה מתקדמת לצערי האגואיזים והרוע נמצאים על העליונה, טוב הלב, הנדיבות, הנשמה, הנתינה הולכים ונעלמים.
בכל אדם יש רוע, גם בי אני לא מושלמת, ואף אחד מכם גם לא. אבל בנאדם צריך לדעת להיות בנאדם ואם יש מעידות , זה לא נורא. אבל אם זה בא בשיטתיות אז סליחה אנשים אתם אנשים רעים, ומוגי לב. ודעתי היא כיום שאי אפשר לרפא אנשים כאלה זה בדם אצלם, וכמה שיגידו שהם לא הם כן בגדול. והם , הם האנשים שתמיד יגידו לכם שהם לא אוהבים אנשים, רעים, שקרנים ולא כנים - הם הם הרעים.
זהו מקווה שעניתי. אה, וסליחה על הניקוד את יודעת שאני סופר עצלנית, אבל העיקר התוכן.
אני חושבת ששיחקתי אותי הפעם ביג טיים, זאת נראה בתשובתך מיא יקירתי.
מיא, שלא תביני לא נכון, אני חושבת עלייך דברים טובים, יש לך נפש עדינה ואת מרתקת.
למה נראה לי שכל הפוסט הוא רקע לפיסקה האחרונה..?
נראה לי שהאינטרנט רק מקצין תהלכים חברתיים שקיימים במילא, ואחרי שקראתי את הפוסט שלך החלטתי שלהאשים מישו אחר ברוע מונע ממני להאשים את עצמי בתמימות יתר.
בחיקוי לאמירה בהגדה "הרי אני כבן 70 ...)
הרי אני כבן 80 שנה (82 ליתר דיוק) ולא ראיתי כמעט אנשים רעים באמת.
בעיני "רע" זה לא מישהו אנוכי שמעדיף את טובתו אפילו זה פוגע באחר, לדעתי זה אנושי אם גם מגעיל.
כנראה מעוט קטן של בני אדם הם ממש רעים או ממש טובים. רובם הגדול כעלה נידף ברוח, אם הרוח נושבת לכוון טוב - הם יהיו טובים למדי. אם הרוח נושבת לכוון רע הם עלולים להיסחף איתה.
מכר שלי הקים אתר אינטרנט לזכר בנו שנהרג:
http://www.raktov.com
תתפלאי לאיזה תגובות הוא זוכה. אם לדעתך הרוע יצא מהאפנה הרי הטוב עדין סחורה עוברת לסוחר.
אני שמחה שאת כאן.
מיא גרמת לי לחשוב יותר מידי על הבוקר, כידוע לך זה לא כלכך בריא.
הרוע במצבו הגולמי אינו בא לידי ביטוי.
אני משערת שלכל אדם יש את הרוע הגולמי שלו מובנה ומוטבע בדנא שלו.
התפתחות האדם, האלימות סביבו, מבנה אישיותו, אמא אבא..משנים את הגולמיות של הרוע.
אבל..וכאן נכנס אבל גדול מאוד
אני טוענת שאופי האדם, איתו נולד, הוא המפתח לכל.
רוע מתגמל אותך, כמו טוב.
אלימות גוררת אלימות.
אם ילד בן 9 יכול לשחוט ילדה בת שנתיים- הוא מבין שזה מעשה רע? אני לא בטוחה, אבל הוא מבין שהוא מכאיב, הסבת הכאב גורמת לו תגמול של הנאה. היא מפרקת אצלו אלימות. אלימות שהוא ספג.
אופי האדם כמפתח לכל!
יש ילדים שספגו הרבה מאוד אלימות, ולא הלכו לשחוט ילדה, להסב כאב לא גורם להם לתגמול טוב.
הרוע הגולמי הופך לרוע ממשי ושונה אצל כל אדם. אופי וסך מרכביו.
מרכיבים איכותיים
מרכיבים נחותים
הרוע היה ויהיה תמיד, הוא חלק בלתי נפרד מהאנושות-האדם החי.
חיות אומנם שונות אלא שבהכוונת בני אדם יהפכו לחיות רצחניות ורעות.
יש אנשים שהיכולת שלהם להוציא ממך את הרוע, מפתיע אפילו אותך עצמך. {איך לא ידעתי שאני יכולה להיות כלכך רעה?}
אני לא רוצחת כי זה לא מוסרי, אני לא פוגעת בילד שלי כי זה לא חוקי, החוקים לא נועדו לאנשים שיש להם את היכולת להבחין בין מעשה טוב ומעשה רע, החוקים באו להגן עלינו בדיוק מאנשים שאין להם את יכולת האבחנה {אנשים פסיכוטיים}, או שיש להם והם פשוט מתוגמלים בכסף או בהנאה מרצח ומפגיעה.
אדם שפוגע בך מתוך בורות אינו אדם רע, למרות שהפגיעה שלך ממשית וכואבת.
יש לעשות את האבחנה הזו, כי התגמול שהם מקבלים חזרה {מהנפגע}, הוא רע בכוונה תחילה. ואז למה זה הופך אותך?
לפעמים רוע מדבק.{הנאצים, שאגב היה להם תגמול מטורף על הרוע}
אישית מעדיפה להדבק מטוב ולטוב.
ואל תחשבי שאמרתי כל מה שהיה לי.
רוצחי בת השנתיים: אחים בני 7 ו-9 הם מעין דוגמיות רשע טהור מהסוג הנאצי.
רק שהנאצים היו אנשים מבוגרים. אלה, כשיהיו גדולים, אם לא יחסלו אותם, יהיו
מפלצות גדולות
האינטרנט הוא כלי מבורך ומצוין. אין טעם שאפרט את יתרונותיו, הם ידועים לכל. את גן העדן קלקל האדם, את הטבע קלקל האדם, את האינטרט קלקל האדם. הוא רק כלי, מה שקובע הוא צורת השימוש בכלי, ושם נכשלים לא מעטים. אני אופטימי יקירתי, מקיף את עצמי בלא מעט אנשים עם ערכים ועקרונות שלא זזים מכל משב רוח ומצב רוח. ממוקדים ומרוכזים בטוב ובלעשות טוב. אני מאמין באדם, אני עדיין ג'ון לוק ולא תומאס הובס (גם תורתו של רוסו התחילה כאדם טוב מנעוריו), גם אישאר כזה.
נהניתי מאוד, כבר מפזר אבק כוכבים. תודה.
הרשת אכן מביאה להעצמה של כל מה שיש בחיה האנושית. היא איננה מייצרת רוע או מייצרת טוב. היא מעצימה וחושפת את הקיים.
מרכיבי ההעצמה הם
א. היכולת להסתתר מאחורי מסכה בעת קיום דיאלוג.
ב. הבטחון היחסי שהכותב חש כשהוא מצוי בטריטוריה שלו מול מסך המחשב ואינו צריך לנהל את הניראות שלו כמו שהיה עושה בחדר הרצאות או בפאב.
ג. הדינמיקה הקבוצתית של צ'אט בפורום המייצרת אינסטנט קהילות שהן או חגורת תמיכה או חגורת תקיפה.
בסך הכל, צילום חד ומאלף של כל הקיים מסביב.
נקודה חשובה, ממש קריטית, למחשבה.
נראה שאין מנוס מלבחור ביודעין בטוב, ולדבוק בו בעקביות ובנחישות.
להתבונן ולראות את כל האפשרויות בתוכנו, זו רק התחלת הדרך.
א. אני רוצה לשבח על עיצוב העמוד. הפסקאות, ההפרדות בין הקטעים, הכתב הגדול, ההדגשות, כל אלה מקלים מאוד על הקריאה. מין הסתם גם לכידות הטקסט טובה. שנזכה לעוד המעצבים וכותבים כך.
ב. מסכים, לי מישהו קרא חמור, בעקבות מה שכתבתי. האם הוא היה מעז לעשות זאת פנים אל פנים?
ישר כח.
משהו על טוב ורע באינטרנט:
http://cafe.themarker.com/view.php?t=256798
הרוע בעיני אינו קיים כשלעצמו. אין לו ממשות. הוא בגדר אפקט. אז אין רוע ואין רעים. יש מרעים.
רציתי לכתוב פוסט על כך שלשום דבר אין ערך. מי שקרא את הפוסט הזה מתוך דמיוני, רואה את החיבור.
כשסולם הערכים מעוות, והוא לא יכול שלא להיות מעוות, יש רוע, ולכן תמיד יהיה רוע, כי תמיד יהיה את מתח הערכים בין אחד לשני. כך בדהרת האינדבדואליזם אנחנו דורסים, כמו שאנחנו עשוים לדרוס בדהרת הקולקטיביזם. או בכל דהרה. ואז יש את האפקט - רוע. וכל אחד מאיתנו מצטרף לדהרה. הנה לך נחמה: כולנו כאחד אינדבדואלים ביחד.הכי מעצבן במצב הזה שאין את מי להאשים. בבדידות . וגלונים של שתן יחמורים לא יעזורו.
לגבי הדמויות באינטרנט - לא ממש רואה עם זה בעיה. אחלה כלי לאינטראקציה. מאחורי הדמויות תמיד יש אדם. אבל רק מאחורי. כי אנחנו לא קיימים באינטרנט. משתקף בו רק חלק מאיתנו. דמותנו האינטרנטית אינה יכולה להיפגע, רק האדם שאותו היא משקפת. וזה קורה כבר בחיים. ואסור להתבלבל ולכן אני לא מסכים ש-"הופך האדם לדמות" ולא שהאינטרנט מאיץ את הניכור (מזכיר לי את : "פעם היינו נפגשים. הדור הזה, כל הזמן רק בטלפון"). הניכור או אפילו הרוע הוא בין אדם לאדם, לא בין דמות לדמות ולא בין אדם לדמות. מה שכן, כשיש מלאן דמויות, אנחנו מדפדפים יותר בקלות ואז אנחנו תאצ'ריסטים של הנפש. ואז אולי אנחנו מרעים, אבל לא רעים? צריך לחשוב עוד (איי..).
והנה מחשבה- הנוכחות באינטרנט היא בהכרח אינדבדואלית. מבחינה טכנולוגית. אז מכסת זמן האינדבדואליזם שלנו כל הזמן עולה. מעניין לחשוב על גלישה משותפת, משפחתית למשל, או כמו לראות סרט ביחד. מאידך, בחיק המשפחה, למה לי לגלוש?
אני אינדיודואליסט כי אני גולש או שאני גולש כי אני אינדיוודואליסט?
ואלוהים, הוא רע או שהוא רק אינדיוידואליסט?
מיא, אין לי כוחות היום
אבל אני שולחת לך חיבוק חם
ושבת של נועם!
מהו רוע ברשת חברתית? מניפולציות? אנשים עושים דברים כאלו כל הזמן. נדמה לי שנסחפים קצת, לעומת הרוע המחריד שקיים שם בחוץ, בכל מקום, הרוע ברשת חברתית הוא חלק מדינמיקה, מהמשחק הבין זוגי שקיים גם בלי הרשת הזו.
וסדרך המוגבלות הזו האי שלמות אתה יודע שאתה לא מושלם וטהור. ומי שלא מסוגל להתמודד או לראות את המוגבלות שלו. הרוע יהפוך לכלי שימושי בחייו כדי לדרוס ולרמוס את האחר. והרי בכל אחד תמיד יישאר תמיד גרעין של טוּב. ועצם הקבלה הזו יש פתח לחמלה ולטוּב. גוֹרדג'ייף אמר שבהתקפה של זעם אחת, אדם יכול לשרוף שישה חודשים של עבודה רוחנית. ואני אומרת שאין מה לעשות האנרגיה שלנו מבוזבזת לעיתים כי אנחנו לא מצליחים להשתלט על הרגש, על האגו הפגוע. והדינאמיות הזו שבוערת בך בִּפְנִים כשמישה כתב או אמר משהו שנגע בדיוק בנקודה הרגישה שלך, ואתה כקורא או כאדם שמקשיב לבוס שלו, או לאישה לקחת את המסר יותר מדי עמוק פנימה. והתגובה היא זו ששורפת אותך כאדם, במקום רק להפנים אותה אבל לא לתת למסר לגרום להשתוללות בפנים. כי בכעס, בהתקפה אתה נמלט בעצם מהאמת.
הרבה נוטים להגיד, עזבי זו רק וירטואליה שאנשים מרשים לעצמם להתבהם, כי הם יודעים שמחר לא תדפקי להם בדלת ותחפשי אותם או תענישי אותם. המסך והאנונימיות נותנים לאדם להוציא את הארס והרוע שלו. את כל השדים שיכול להיות שגם במציאות, בזמן התקפת זעם היו משתלחים בך באותה צורה. אבל אני אומרת, אלו לא אנשים וירטואליים, וזוהי לא סתם וירטואליה.
המדיה המקוונת היום היא הכלי המרכזי לשימוש בחיי היום יום והאינטראקציה שפעם הייתה מילולית הפכה לכתובה, ולכן אי אפשר להתעלם מכוחה של המילה הכתובה.אני אומרת שהמפגש בין המילה הכתובה למציאות כל כך דּוֹמֶה, שלעיתים אני מצליחה להכיר אנשים רק מהכתיבה שלהם וכשאני פוגשת אותם במציאות, אני רואה דִּמְיוֹן רב.אחלה רשומה. אהבתי.
http://blog.tapuz.co.il/Delusionאני חושש שאמך לא מעודכנת; נושא הרוע קיים באקדמיה בפילוסופיה, סוציולוגיה, מדע המדינה והסטוריה, במיוחד בספרות החדשה על השואה, אך גם בהקשרים אחרים. ברור שישנם מבנים חברתיים המעודדים עשית הטוב, ותנאים חברתיים המעודדים רוע.
רשתות חברתיות לא יוצרות רוע או טוב. טיבן תלוי באופי החברה שבה הן שזורות. רשתות חברתיות לא מצמיחות קפיטליזם דורסני וחזירי, קשיחות לב לסבל של האחר, ואדישות לחוסר חיים בכבוד. ההתיחסות לאחר כאל סחורה בשווקי הזיווגים והעבודה התחילה הרבה לפני המצאת המחשב.
חוצמזה, הרוע בימי הבינים היה כבד יותר: טוקויל מתאר באופן מאד חי כיצד האצילים היו אדישים לעינויי האכרים, כיוון שהן לא חשו כל רגש ביחס להם.. בהשוואה, בחברה המודרנית יש יותר סולידריות עם ה"אחר" חרף כל העוולות שאנו עדים להם ברמת המערכת ובחיי היומיום.
רוצה לערבל,לעבד.אשוב עם תגובה ראויה יחסית לפוסט מעלף/מאלף כהרגלך .
את מעלה נושאים מורכבים. השאלה בעניין הרוע האנושי ומקומו בתמהיל שמרכיב בני אדם היא ארוכת ימים. שאלה בעניין כמותו, ביטויו ומה מחולל אותו.
מבחינתי, הגישות הפילוסופיות הרואות ב"רוע" גורם חיצוני תלוי נסיבות הן הזויות ונאיביות. בני האדם הם גושים מתנייעים של פחדים, אינסטינקטים קמאיים , הזדקקויות לתנאים של חיבה, בטחון ומגע, והם חיים את חייהם במצב של הישרדות מתמדת.
(אגב, חבל שלא הזכרת את שילר שמשנתו מתאימה לשאלות שהעלית בעניין רוע, מוסר, אינדבידואליזם ונהנתנות).
לגבי הרשתות החברתיות- אני בד"כ מרצה באוניברסיטאות על שלל נושאים הכרוכים בתחום עיסוקי, אך זה הנושא האהוב עלי...,
משום שאני מביטה בו מוקסמת, מבועתת ומשועשעת.
זהו מיקרוקוסמוס מרתק. זו מעבדה שבה העכברים הם בני אדם והניסויים כאוטיים.
אני רואה את התופעות הנלעגות- את ה"יצירות" הירודות, את הצעקנות, את השתלטנות, את ההשפעה הטרמינלית על נסיונות לקיים קשר זוגי כשחוויית הפלירטוט היא זמינה, יום יומית ומגיעה עד אלייך, לתוך המחשב ולתוך חייך...
אבל, אני רואה גם את התופעות המרגשות. קם אדם בבוקר, כותב את הגיגיו, הם יכולים להיות ירודים, מביכים ופתטיים, אך זה לא באמת משנה..- בלחיצת כפתור משגר אותם לעולם ומקבל באותו רגע, בסיפוק מיידי שלל תגובות נפעמות מהיופי הצרוף של כתביו...
באותו רגע הוא בורא את עצמו מחדש כמשורר\סופר, What ever...
הרשתות החברתיות מאפשרות לאנשים לברוא ולהגדיר עצמם מחדש. יש לכך דוגמאות למכביר. הטובה מכולן, וזה ה Good deed של הרשת, היא האנשים החלכאים ונדכאים, אנשים שבאופו "רגיל" היו בשולי החברה, אנשים שהיו הולכים בבוקר לעבודה, שבים לפנות ערב ומכלים את ימיהם בשממון רגשי וחברתי, מסוגרים בעולמם הצר ובד' אמותיהם...
וברשת??? הם פורחים!! את יודעת עד כמה התרגשות גודשת את חזהו של אדם כזה שיש לו לפתע פתאום מאות "חברים"? התקשורת המתמדת עם אנשים שבמסגרת היומיום ההסתברות לאינטראקציה איתם היא אפסית, ההיזונים החוזרים המופרזים עד גועל הניתנים ל"יצירתו" מדשנים את נפשו ומרווים אותה עד מאוד.
עולם הרשתות החברתיות אכן הופך שטוח מיום ליום, המעגלים האנושיים מתכווצים ומתרחבים ברשת כמו אמבות שמנות, האינדבידואליזם הופך לערך עליון, וגבולות הזוגיות נמתחים ונמדדים מדי יום. באופן אישי, אין שום סיכוי שהייתי לוקחת כבן זוג אדם השוחה מדושן ובאופן קבוע במדמנת הרשתות החברתיות, אך מי שכן עושה זאת, שתיקח בחשבון שמביצה טובענית אפשר אמנם להיחלץ, אך אפשר גם לשקוע...
מיא, קראתי ויש לי הרבה על מה לחשוב, אבל לפני הכל, מה דעתך על זה? אני לא חושבת שפגשתי אי פעם רוע יותר מחריד
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=985845&contrassID=1
זה רוע שמשתק אותך, שאין בו שום קצה של אור.
ראיתי בחיי כבר אנשים שהחשבתי אותם צדיקים יותר מהאפיפיור, אך ברגע שחשבו שדרכו להם על יבלת, הפכו עורם בין לילה...
הרוע קיים. נקודה.
הרע לא יכול להתקיים בלי הטוב. הם שני צדדים של אותה מטבע. אין אדם שהוא רק טוב. וזה לא שאני אומרת שאין אנשים טובים. אך כשמעלותיהם גוברים על חסרונותיהם, אז הם נחשבים בעיניך אנשים טובים.
ולגבי עניין הוירטואליה כתבת:
"כשהזולת מורכב משם או רק מכינוי (ועל כך אמר הפילוסוף ז'אן ז'אק רוּסוֹ: "כל אדם ישר חותם את שמו מתחת לדבריו") ומתמונה או רק מאייקון, הופך האדם לדמות. וכלפי דמות אפשר להתנהג כאילו אינה אדם. לדמות אין בעיה לשקר. מדמות לא קשה להתעלם. דמות אפשר לבזות. דמות אפשר למחוק."
אני לא מסכימה עם האמירה הזאת "כל אדם ישר חותם את שמו מתחת לדבריו". ישנם הרבה כותבים דגולים שהשתמשו בשם עט, לכתיבת ספרים ומאמרים, כל אחד וסיבותיו הוא. ולא בגלל שאינם ישרים.
אני עצמי, ואני מחשיבה עצמי אדם ישר והגון (או לפחות משתדלת להיות), כותבת תחת שם בדוי, מכיוון שאין לי כל רצון או צורך שאת הבל הגיגיי ינשמו כל באי משרדי, חברים, קולגות ושות'.
כהרגלך, כתיבתך נפלאה ומעוררת תהיות...
סוף שבוע מקסים שיהיה לך.
קראתי... מעורר מחשבות ודורש קריאה שניה.
אחזור.
בינתיים שאלה שצצה - האם באמת משהו במהות הרוע השתנה, האם טכנולוגיה
"בראה" רוע מסוג חדש, או רק סוג של זרז לרוע שקיים. אני נוטה לחשוב שאנחנו לא משתנים כל-כך מהר (אבולוציה איטית ביותר) והטכנולוגיה מעודדת ביטויים למה שקיים כבר במהות.
עזר וויצמן אמר פעם- "כל בני האדם שווים, אבל יש כאלה ששווים לתחת".
מה חדש בעולמנו?
יש אנשים טובים, מוסריים, הגונים.
יש כאלה שאינם.
למה שזה יהיה שונה באינטרנט?
כגודל הציפיות- כך גודל האכזבות.
חברות נבנית לאט, ולאורך זמן.
אין דין ציפיה מחבר וירטואלי, כדין ציפיה מחבר ילדות למשל.
לעיתים קשרים מתהדקים וגולשים מהרשת לחיים, ואחרי זמן ארוך יהיה ניתן לומר שרכשנו חבר חדש.
החיים דיאלקטיים.
הטוב מוגדר ע"י הרע ולהיפך, כמו חום וקור, אור וחושך - אין צורך להכביר מילים.
לכן, הרוע ימשיך להתקיים, בדיוק כמו הטוב.
את,את,את !
טובה תרתיי משמע,
יצא לי לחשוב על הנושא הזה,ובאמת יש פה שילוב של כל הדעות שהבאת,
זו המציאות,שתמיד עולה על כל דמיון..
לדעתי שמת אצבע בדיוק על הזרמים והתהליכים שאנו כחברה עוברים
ועל זה אומר , מצער,אני לא רואה בזה תהליך חיובי,למרות שאלה החיים,
הם תמיד ,כמו מים, ימצאו את הדרך למטה ...
כל מילה פה אצלך יהלום עם המון קארטים,אהבתי.
תודה
אנשים עושים היום דברים טפשיים מאוד כדי להרוג את הזוגיות שלהם.
נשמה
אני יודעת שאת "מתה" על ביקורים חפוזים. {בנוסח מהמם אבל יש לי מניקור}
קראתי הכל בשקיקה
כמובן שזמני הבוקר קצר ולא אוכל להגיב באופן מדוקדק ומורחב
אז אשוב.
הפוסט מעורר המון מחשבה.
אז אחשוב הרבה.
נשיקות
השבוע ראיתי עד כמה "עולם הדמויות" של האינטרנט יכול לשבש אפילו אנשים טובים. ידידה שלי, מרוב חששות שהחבר שלה שהיא מאוהבת בו מאוד, פצחה במסע של דמויות וירטואליות בנסיון לבחון אותו אם הוא יפול בפח הפיתוי הוירטואלי. ובכן, הוא נפל, והיא סגרה עליו את הגולל בצער רב ובאכזריות שרק אישה פגועה יכולה לעשות.
ואז, באותו ערב הוא גילה לה שהוא ידע כל הזמן שכל מסך הדמויות הוירטואליות הוא מסך עשן ושהיא מאחורי כולם. ועכשיו היא יושבת ומהרהרת על החיים ועד כמה אפשר לפגוע באהבה, כי הוא יצא פגוע מכל המשחק הזה, לא פחות ממנה.
כן, כל הזמן ניסיתי לאמר לה שזה יוביל רק לרע אבל "הדמויות" הללו כל כך השתלטו עלייה שזה היה דיי מפחיד לראות עד כמה אין לה שליטה על הטוב והלא טוב.
הרוע היחסי
הטוב היחסי
הרווח שבינו לבינו,
נולדנו טובים, הסביבה קלקלה
מציע שנחזור לגן העדן!
יש את כל הרוע הישן בכל מקום.
הוא בא יחדיו עם כל המכלול.
האם בעל חיים (לא אדם) יכול להיות רע?