^{"יש בטימטום הזה אושר גדול" - משפט מעולה!!!}
הזכיר לי את המשפט מהשיר של ארקדי דוכין:

"אין לי מילים לתאר את האושר הזה!!!"

חייכתי וכיכבתי...

 

מי שלא מכיר אותך יכול לחשוב שאתה מתבדח. אני יודע שאתה לא ממש מתבדח....

 

מוסיף את קולי וכובד משקלי לענין המרחב הציבורי ושמירה עליו, וכאמור, אני בעד הקמת סיירת עצמאית ואלימה של בריונים אשר ירביצו תורה באנשים שלא מתחשבים במרחב.

שבוע טוב! 

1. אבהיר, יש בטימטום של האלכוהול אושר גדול. אמרתי את זה בפוסט. אני עומד מאחורי זה.

2. אני מסכים איתך שאנשים מתלונינים המון - אני רק מצביע על האשמים - אנחנו (זה כולל אותי, אני לא יותר טוב בכלום מאפחד).

3. אני באמת חושב שכשזה מגיע למרחב הציבורי המדינה תתחיל להבין שזה כלכלי עבורה לאכוף את החוק. החל מאנשים מזהמים וכלה במפעלים מזהמים.

המרחב הציבורי הוא הפקר - וכולנו שותים מהבאר שכולנו יורקים לתוכה.

עדכאן כמה קלישאות.

ולגביי הברקפסט.... נראה (לא בדיוק מקום שאני פוקד מספיק...)

זה התוצר מכמה ערבים של בליינות?

ידידי, או שאתה צריך לצאת יותר- ולשתות הרבה יותר, או פשוט לא לצאת יותר בכלל, אחרת זה יהפוך לחוויה טראומטית שלנצח תשאר חקוקה בזכרון.

 

הייתרון בבליינות הוא שחרור הראש מחשיבה וחיבור למקומות הבסיסיים ביותר, לצרכים הבסיסיים ביותר- המכנה המשותף הנמוך ביותר, ואני, אישית, מוצאת בזה הרבה פעמים ייתרון.

 

באשר לבעיות החברתיות שקיימות בחברה הכה רב גונית שלנו, אשר מתפרסת על שטח כה קטן:

נכון,

הכי קל זה להפנות אצבע מאשימה. אני, באופן אישי, רק שומעת כל הזמן סביבי תלונות, מענות וביקורת בלתי פוסקת על פגיעה, זלזול, התנהגות לא ראויה, חוסר שמירת הכבוד וכן הלאה.

אחד היה חושב, שאם יש כ"כ הרבה אנשים שזה מפריע להם, לא אמורים להשאר אנשים לבצע את כל העיוולות הללו- ויחד עם זאת....

אני יכולה לספר לך על מגוון רחב של אנשים שחדלו לעשן במקומות ציבוריים, על אף שהם מעשנים כבדים- ועדיין נותרו כאלה. ואגב, ההתמכרות הנשית- אנושית לסיגריות לא קשורה בכלל לריחניות הטבעיות שנשים ניחנו בה.

אני יכולה לספר לך גם על המון אנשים המקבלים לחיקם חוזרים בשאלה שמשפחותיהם נידו אותם ואין להם איש ודבר בעולם. אני יכולה לספר לך על אנשים שמיוזמת קמים בשבת בבוקר והולכים לים- לא בשביל לצלות את גופם ולזרז את המלנומה- אלא על מנת לנקות את החופים- ויכולה להמשיך לספר ולספר,

יחד עם זאת , משום מה, הרבה יותר קל לנו- כחברה- להבליט את הבוסר ולא את הבשלות.

 

יקירי,

כמו כל חברה, גם אנחנו מורכבים מאוסף של אינדוידואלים-אשר חלקם מבצעים מעשים חיוביים יותר, וחלקם פחות-ועולם מושלם, מה לעשות- כנראה לא בלייף טיים שלנו.

 

באשר לשחיתויות הפוליטיות- תפתח דיון חדש, זה לא באמת קשור לפגיעה במרחב הציבורי והיעדר אכיפה- its much bigger

 

נתראה בברקפסט.

לא הכל באמת פוליטי. לא הכל קשור ל"סיכסוך". לא הכל קשור ל"יחסינו עם שכיננו". לא הכל קשור להכל. בא נשמור על דיון מצומצם שקשור לחיים פה בתחומי הקו הירוק וקשור למה שהאנשים עצמם עושים ללא גרעין אידאולוגי. אלא בהעדר גרעין אידאולוגי (אם כבר...).

כשאנשים זורקים סיגרייה ברחוב זה לא באמת קשור לפלסטינאים או לכיבוש או לקישקוש.

אני הכנסתי פוליטיקה?

צ'מע, זה הרי הכל פוליטיקה. גם סגירת מרפסת, גם זיהום פרסומי וגם בניית התנחלות, כולם מתקיימים במרחב הציבורי, שהוא מרחב פוליטי; וכולם סימפטומים של אותה מחלה. גם בעיני אין שום בעיה עם עצם קיומן של ההתנחלויות, אלא עם האופן שבו הוקמו: בלי להתחשב בשכנים, בסביבה, באף אחד בעצם. מצידי שישראלים יגורו בכל מקום בעולם. הרי גם אני לא גר בגבולות הקו הירוק. אבל לפחות אני יכול לאמר שלא תכמנתי אף אחד ושאין לי שום ציפיות מצה"ל בנוגע להסדרת יחסי עם השכנים למפרע ובדיעבד, שלא לדבר על זה שאין לי שום כמיהה להחלת הריבונות הישראלית על ק"ק אמשטרדאם.

חוצמזה. אתה יודע יותר טוב מזה מאשר להתחיל וויכוח פוליטי חסר תוחלת ביננו? לא?

 

אוף למה אתה חייב להכניס פוליטקה כל הזמן....

בא נסכים שנושא ההתנחלויות טיפלה מורכב ולא באמת שייך לדיון שלנו. יש בעיה עם ההתנחלויות. לטעמי זה לחלוטין לא עצם קיומם אלא צורת קיומם באופן שאכן לא מתחשב במרחב הציבורי. אבל רד מזה - זו סוגיה שלא קשורה לדיון שלנו, זה אולי ספיח, אבל לחלוטין לא רלבנטי ובוואי לא מהווה את חזות הכל. גם אם לא היו התנחלויות היה סיסוך ביננו לבין הערבים ואנשים היו סוגרים מרפסות. אז רד מזה לדיון זה. 

 

זה באמת מתחיל מהעם. כדי שיהיה מרחב ציבורי, צריך שיהיה ציבור. בישראל - אין באמת ציבור. אין באמת חברה אזרחית פעילה, שמעניקה תוכן ומשמעות לציבוריות. החזות של המרחב הציבורי רק משקפת את זה.

 

לאוסף הסימפטומים שלך אפשר לצרף גם את סגירת המרפסת הקולקטיבית הגדולה ביותר, על חשבון החצר של השכנים: פרוייקט ההתנחלויות. זה סימפטום לאותה מחלה, חוסר ההפנמה של המהפיכה הציונית שביקשה להפוך את היהודים מאוסף קהילות מיעוט שאין להן נחלה במרחב הציבורי לעם ריבוני נורמלי שנוטל אחריות על כל המימדים של הקיום החברתי. הישראלים עדיין מתנהגים כאילו כל מה שאינו רכוש פרטי בעצם שייך "לגויים", כלומר לא ממש שייך לאף אחד (במקרה הטוב) או שמותר לפלח ממנו כל עוד לא נתפסים (במקרה הרע). לכן אפשר להסיג כל גבול: לסגור מרפסת על חשבון המרחב הציבורי, לזרוק זבל בפארק, להציב שלטי פרסומת ענקיים בכל פינה על חשבון הנוף, לבצע "תכנון מס" או לעבוד בלי קבלות, לחנות על מדרכות (באלכסון) או להתנחל מעבר לגבול המוכר של המדינה.

 

צטט: lorriek 2008-05-23 13:50:03

^{"אלכוהול גורם לי להיות מטומטם. לא רק לי. אבל אין ספק שזו ההשפעה של אלכוהול עלי. יש בטימטום הזה אושר גדול. באמת... "}

^{נגעת כאן בנקודות כואבות המשחיתות את החברה בכלל והישראלית בפרט .}

^{ואולי כדאי לשתות יותר ?}

אני בהחלט עובד על זה.....

אתה צודק. אם כי מותר ללכת בשבילי אופניים. יש את הסימון עם האמא והילד. מצ"ב בתמונות למטה.

אני בהחלט מסכים עם כל מה שכתבת, אך יחד עם זאת אני מוסיף שמי שהולך בשדרה בחלק שמיועד לאופניים (בכוונה!!!) לוקה אף הוא בשחיתות העממית, כפי שהיטבת לתאר אותה. והמבין יבין.

^{"אלכוהול גורם לי להיות מטומטם. לא רק לי. אבל אין ספק שזו ההשפעה של אלכוהול עלי. יש בטימטום הזה אושר גדול. באמת... "}

^{נגעת כאן בנקודות כואבות המשחיתות את החברה בכלל והישראלית בפרט .}

^{ואולי כדאי לשתות יותר ?}