ביקשתי מאמא שתכין לי פודינג.

אמא אמרה לי שרק שבוע הבא.

קצת כעסתי אבל למדתי לחכות בסבלנות.

יום ראשון על הבוקר יצאנו לשוק.

אצל הירקן אמא קנתה תפוחי אדמה,גזר,וכרוב.

אצל הקצב אמא קנתה נתחי בשר,סחוס יבש וגם עצמות חזיר יבשות.

הריחות היו חזקים.

אך לא היה אכפת.

אחרכך נסענו לשוק הפרחים.

לרגע שכחתי קצת מהפודינג.

כי הריחות והצבעים של הפרחים.

טישטשו לי את החושים כולם.

אמא קראה לי אליה

ובידיה החזיקה זר סחלבים יפיפיה.

כל כמה חודשים אמא קונה את אותו הזר.

אמא נתנה לי להחזיק את הזר.

וכל הדרך הביתה קירבתי אותו.

קרוב קרוב.

בדרך הביתה פגשנו באבא.

הוא היה מאושר.

והודיע שהמקרר חזר לעבוד.

אמא ניגשה מיד למטבח

בהתחלה היא כתשה את הסחוס והעצמות

אחרי דקה של כתישה.

היא העבירה לי את הקערה.

ואתגרה אותי לכתוש הכי דק שאפשר.

בינתיים היא יצאה והשאירה אותי לבד.

כתשתי וכתשתי עד שהאף שלי התכסה

באבק לבן.

התעטשתי.

אמא נכנסה עם החלב בידה

ובירכה אותי לבריאות.

היא הניחה את החלב במקרר.

ובדרכה אליי,

קטפה סחלב יחיד מהזר.

בנגיעה הקלה בו התפזר בחדר

שוב אותו ריח משכר.

היא פירקה את חלקי הפרח

בעדינות והניחה כל חלק לפי הסדר

והחלה להסביר לי עליהם

הקשבתי אבל באמת קצת כעסתי.

ושילבתי ידיים וכיווצתי שפתיים.

איך היא מעיזה.

אמא נישקה אותי על הלחי.

וליטפה.

טיפשון היא אמרה.

תיכף תבין הכל.

היא הוציאה מהארון חבילה חתומה.

היא החלה להוריד את השכבות שאטמו את החבילה

שכבה שכבה

עד שהגיעה לקופסת עץ.

היא הגישה לי את הקופסא.

וביקשה שאפתח אותה.

הבטתי בה קצת זועף.

פתחתי את הקופסא

בלי לשים לב לתכולתה.

הריח המתוק היכה בי

אני לא זוכר מתי הרחתי

משהו כלכך

מיוחד.

בתוך הקופסא היו גבעולים ותרמילים יבשים ושחורים שחורים.

אמא הסתכלה עליי וחייכה.

היא הגישה לי גבעול יבש וביקשה שאכתוש גם אותו.

היא הוציאה את החלב מהמקרר ושפכה את כולו

אל מיכל העץ שהיה במרכז המטבח.

הכרזתי בתרועת נצחון שהמלאכה הסתיימה.

אמא הוציאה את הנוזל הסמיך ממיכל העץ

ולקחה קערה מאחד המדפים.

היא הוסיפה את האבקות אל החלב

ופיזרה קצת סוכר

היא הטתה את הקערה על צידה

ובכוח כתפה קבעה אותו לשולחן

בידה השניה היא אחזה במטרף.

היא החלה לערבב את הבלילה

בקצב מטורף.

הריחות החלו מתערבבים גם הם בטירוף.

הבטתי בנוזל הלבן-צהבהב.

וראיתי כי החלב והתכולה שהיו שם קודם.

הפכו סמיכים.

ניתרתי מהכסא בהפתעה.

"עכשיו אני מבין אמא".

"עכשיו אני זוכר".

פודינג. כמה אני אוהב.

אמא צחקה.

ניגבה את ידייה.

וליטפה את פניי.

אמא התקרבה ולחשה

 שרק עוד שעה

עד שיתקרר.

בכלל כבר לא כעסתי.

למדתי לחכות בסבלנות.