הפוסט הזה נכתב על משהי שאני מאוד מאוד אוהבת ואין לי את האומץ לומר לה דברים. משהי יקרה לליבי, טובת לב וחברה אמיתית. אחת כזאת שתבוא ותציל אותי גם אם אהיה בקצה העולם והיא תהיה ביום חתונתה .
תחילה חשבתי לרשום מה אנשים לא אוהבים... אך ותרתי ואכתוב מה כן: זה מסתכם במשפט אחד פשוט – אנשים אוהבים אנשים שמחים
לכולנו קשה, לכולנו רע ולא טוב לפעמים. לא תמיד ניתן לעזור לזולת גם כשמאוד רוצים. גם לא תמיד אפשר להיות אוזן קשבת, כי כולנו רוצים לשמור על המרקם השברירי של חיינו. תחושות שליליות הם כמו מראה מול פרצופנו וזה עצוב וקשה להתמודדות
האם זה הופך אותי לבן אדם פחות טוב? אני לא חושבת. זה פשוט הופך אותי למשהי שדואגת קצת יותר לעצמה
אוהבת
פזית
|