כל האהבות כולן...
אמא של טל, גננת, מאמנת אישית להעצמה בקבוצת יוזמות.
מאמינה באהבה, בגמדים ובפיות.
מאמינה בחינוך ובשינוי שמתחיל מבפנים.
מאמינה שכל אחד יכול לעשות שינוי בחייו, שלכל אחד מגיע להיות מאושר, גם לך.
בבלוג שלי תפגשו אותי דרך ספורים על הדרך שלי ועל האהבות בחיי. מזמינה אתכם להתרווח, להרגיש בבית ולקרוא עם הקפה.
החיים הם ספור בתוך ספור בתוך ספור בתוך ספור.. והסוף תמיד טוב.... אם עכשיו לא טוב, סימן שעוד לא הגעת לסוף הסיפור...
פוסטים אחרונים
- בחזרה למילים 6/11/10
- מסיבת יובל 7/5/10
- יומן מסע 26/3/10
- מהמרחקים 1/3/10
- תרקדי 23/2/10
- שיר נבואי קוסמי 3/2/10
ארכיון
שאלת מליון הדולר
. ריגשו אותי תגובותיכם החמות בפוסט האלף - כל תגובה ייצגה אדם שנמצא מהצד השני של המחשב, שמפנה זמן עבורי כדי לומר לי מילה טובה.
עלתה השאלה מתוך התגובות שהתיחסה לאלמנט החשיפה, לדבור מהבטן - בלי מסכות, בלי להתחבא.
השאלה הזאת של
איך את נחשפת ככה בפני כולם למה יש לך את הצורך? מאיפה האומץ...
שאלה זאת עולה לעיתים גם בין חברי הלא וירטואלים (כן... מפתיע, אבל גם כאלה יש לי...) כי אני מדברת מהבטן גם בשיחה רגילה, גם על כוס קפה.
תמיד צחקנו החברות, שאנחנו אף פעם לא מדברות על קרמים ואבקות כביסה - לא מגיעות לזה... לא שאלה נושאים פחותים בעיננו - פשוט לא עולה... אז היינו באופן יזום מקצות זמן לשיחות "איוורור מוח".
לכל הדואגים -
עדיין רב הנסתר על הגלוי -
אולי מי שקורא אצלי בין השורות ובכל הפוסטים ומחבר את הכל, קצת פחות נסתר לו וקצת יותר גלוי, אבל לא בזה העניין...
בכל זאת, למה הבחירה לדבר פתוח מהבטן יש הרי יותר מדרך אחרת להתבטא - הרי אני יכולה לכתוב מאמר על חשיבות הכעס, על אלימות או על כל נושא חינוכי אחר וגם זה יהיה בסדר ויגיע אל אנשים. הרי לכל אחד יש את הדרך שלו - למה דוקא זו הדרך שלי בה אני בוחרת כל פעם מחדש -
השאלה של אדם את עצמו למה הוא עושה דבר מסויים, מביאה אותו לגלות את הייעוד שלו, את ההנעה שלו בחיים -
לי חשוב שאנשים יקראו ויתחברו, שירוויחו ממה שאני למדתי, שיהיה להם ערך מוסף לקריאה. אם אכתוב מהראש - רוב האנשים יקראו מהראש - כשאכתוב מהבטן - זה יגיע אל הבטן, בכתיבה משולבת נוצר תהליך - בחיבור בין הרגש לשכל.
מישהי כתבה לא מזמן פוסט שעסק בנושא מאד רגיש. היא כתבה אותו כמו סיפור וכך כולם הגיבו לה - עד כמה יפה הסיפור. היא החביאה את המצוקה שלה בין המילים. הגבתי לה וכתבתי לה על האומץ שהפגינה בשיתוף. זהו. לא יותר מזה. תוך דקה וחצי כבר היתה בקשה בפרטי להוריד את התגובה. הנימוק היה שהיא מעדיפה שכולם ימשיכו לחשוב שזה סיפור. היא כתבה - הם קראו סיפור ואת הבנת...
בסופו של ענין, היא החליטה להשאיר את התגובה ואמרה שהיא חשבה על כך ושכל אחד יבין מה שהוא רוצה, זה בסדר לה. כלומר - היא עברה שלב באומץ שלה להסתכל על זה פתוח מול עצמה. לקבל את עצמה ככה, נוצר דיאלוג, נוצר תהליך.
זאת תשובתי, זה הייעוד שלי - אני מלווה אנשים בתהליכים. מאז ומתמיד. הרבה לפני שנהייתי למאמנת אישית. אני באה לעולם פתוח כדי שהעולם יבוא פתוח אלי. מספיק אדם אחד שיודע שאני פה על מנת לסייע ושהוא יכול לפנות אלי במצוקתו ומטרתי הושגה.
זה לא בא ממקום מתייפיף. זה בא מהמקום שידע כאב ויודע איך מרגיש הסבל - זה בא מהחלטה מאד קדומה שעשיתי באיזה שלב בדרך שלא אתן למי שלידי להיות בודד בכאב שלו, שהבית שלי יהיה פתוח, שתמיד אנקוט עמדה במקום שיש בו אלימות, שלעולם לא אשתוק.
כל מה שלמדתי במסע של עצמי - יהיה לטובת מי שצריך. זאת הדרך שלי והאמת שלי.
לחיות באומץ זה להביט לפחד בעיניים ולומר לו ללכת וזאת מלחמה יומיומית -
גילה
|
תגובות (46)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
ובמקום שהאמת מספיקה אין טעם לשקר ולספר לעצמנו סיפורים.
משתדל לחיות עם הכלל הזה, תמיד.
זה לא בא מהתיפייפות. זה בא מהמקום שידע כאב ויודע איך מרגיש הסבל - זה בא מהחלטה מאד קדומה שעשיתי באיזה שלב בדרך שלא אתן למי שלידי להיות בודד בכאב שלו, שהבית שלי יהיה פתוח, שתמיד אנקוט עמדה במקום שיש בו אלימות, שלעולם לא אשתוק.
כל מה שלמדתי במסע של עצמי - יהיה לטובת מי שצריך.
זאת הדרך שלי והאמת שלי.
לחיות באומץ זה להביט לפחד בעיניים ולומר לו ללכת וזאת מלחמה יומיומית -
מסכימה עם כל מילה שלך ,משם בדיוק באה העשייה שלי,יום אחד עוד אצא החוצה ואז הכל יהיה מובן .
הדבר הכי נורא בעיניי הוא חוסר אונים,שם הייתי כילדה,ושם נשבעתי שלעולם אהיה בכל מקום עם עודף האנרגיות שניתנו לי ואעזור לכל מי שאוכל כדי לא להיות שם לבד....Been there done that
תמי
נפלאה !!!
אמרתי כבר?
כמובן כוכב*
תודה יפתי... דברים לא קורים סתם...
הכל לטובה כבר אמרנו????
יום נפלא,
ברור... אנחנו משתפים בסיפורים... ואלה הם רק
המסגרת למה שקורה בפנים.... לתהליכים המתרחשים
השונים אצל כל אחד ואחד...
תודה דליה, תמיד מעניינים דברייך...:))
אתמול בשיחה אקראית עם מישהי -
היא אמרה שהיא שורדת ופתאום קלטתי, שזה ההבדל -
אני כבר לא שורדת - אני חייה...
שורדת זה עם כלי הנשק והמסכות... חיה זה ללכת צעד אחרי
צעד ולהגיב נקודתית על מה שבא מולך...:))
מתי יומולדת?
שירוויחו ממה שאני למדתי,
שיהיה להם ערך מוסף לקריאה
נהדרת
תודה על הנתינה
*
גאה בך גילוש על הפתיחות הנהדרת, הכנות המבורכת, על היותך מקור של אור ואהבה
מחבקת אותך בחיבוק מואר
אוהבת
הבטן שלי מתחברת למילים האלה,
הרי אנחנו סוביקטיבים ממילא!
גילה היקרה,
איש איש ודרכו להפתח אל העולם,
כל אחד מאיתנו בוחר את הכלים שמתאימים לו באופן הספציפי,
אחד ידבר מהבטן וזה יפה ושני ידבר מהראש וזה גם יפה,
מה שחשוב, תמיד התוכן ומוסר ההשכל בעקבותיו,
לי אישית אין זה משנה איך זה מוגש
אתייחס אליו כהוא זה באופן הטבעי
וגם מקריאת סיפור טוב, רומן טוב, שירה נהדרת אפשר ללמוד המון
פוסט נהדר
בוקר נפלא שיהיה לך
"לחיות באומץ זה להביט לפחד בעיניים ולומר לו ללכת וזאת מלחמה יומיומית"
זה, ולכתוב מהבטן !!!
כי לכתוב מהבטן נדרש אומץ.
לפתוח את החלק הפנימי אל החוץ, להניח לו לצאת לחופשי,
לתת לעולם להכיר אותו. להיות גאים בו !!!
והפחד?
הוא נמצא.
בא והולך...
הוא בא, כי זה טבעו...
והוא הולך, מפני שכך בחרנו !!!
"אל לי לפחוד. הפחד הוא קוטל הבינה. הפחד הוא מוות קטן המביא
כליון מוחלט.
אעמוד בפני פחדי. אניח לו לחלוף סביבי ובעדי. וכאשר יחלוף על פניי,
אפנה את עיניי רוחי ואראה את נתיבו.
במקום שעבר הפחד לא יהיה דבר. רק אני אוותר"
מתוך "חולית", עפ"י פ. הרברט
תודה גילה
יפה כתבת :-)
כל אחד ואיך שנוח לו...
איריתה
תענוג לקרא את הפוסט שלך,
החל מהטקסט האישי שלך ועד התגובות הנהדרות שקיבלת..
אז הפעם לא אגיד יותר מדי,
פשוט אומר שנהניתי :)
שבוע נפלא
כשכותבים דברים מהבטן, הם באמת נוגעים בבטן הרכה,
כך אני כותבת, ואוהבת גם כן סוג של כתיבה רגישה מהסוג זה.
כמוך, עברתי הרבה בחיי, ומשתלדת להאיר לאחרים את המקומות שהם אני נפלתי למען יראו, הם כבר לבד יחליטו מה לעשות ואיך לעשות זאת.
ובכל זאת, למרות שחושפת הרבה מאוד מחיי, ולא מתביישת בהם כלל, עדיין שומרת לעצמי הרבה מאוד דברים. הרבה מאוד פעמים כתובת ברמזים, ולא כל אחד מבין למה בדיוק היתה כוונתי, וזה בסדר מבחינתי, זה כל היופי בעיני בכתיבה, לראות איך כל אחד לוקח משהו לכיוון שלו. אני שחושפים יתר על המידה מחייהם, לא אהובה עליי במיוחד, אבל כל אחד מחליט עבור עצמו כמה ואיך.
תודה לך.
אומץ אצל האחד
לפעמים מדביק ולפעמים משתק -
מקווה שתמיד הפוסטים שלי
יהיו להעצמה:)))
תודה לך יקרה...
אמרת הכל -
נשאר לי רק להסכים
ולחייך...
תודה שאת פה..
תודה אביה,
המילים שלך מחממות לי את הלב -
שוות שמיים זרועי כוכבים....
שיהיה שבוע נפלא..
הכנות והניקיון שבך גילה זו מתנת אל.......
את זכית, ואנחנו זכינו בך
תודה גילה שאת כאן, ומאפשרת לנו לקרוא אותך....
גילוש,
קראתי את הפוסט שלך ונהניתי. אכן להיפתח ולחשוף, זה לא קל, אבל גם בהסתרה תמידית
בדרך כלל קשה להשיג הרבה. אמרת אומץ ואהבתי זאת, כי בלעדיו קשה , כנראה להתקדם התקדמות של ממש. כיכבתי לך כי אהבתי את שנכתב. *
גילה, ראשית כוכב *
אני שמחה שגיליתי את האתר הזה, בזכות הפוסטים שלך.
אמנם לא קראתי את כולם, אולם קראתי את האחרונים והם תמיד גורמים לי לחשוב. אני מוצאת את עצמי מחכה להם.
כמו שציינת את כותבת כך כי ככה את, הגם שידעת לא מעט עוגמת נפש בחייך.
כל הכבוד לך, מעריכה את דרכך מאוד.
אכן, השאלה שהצבת מעסיקה אותי לא אחת, עד כדי ששקלתי להפרד מן האתר. טרם מצאתי תשובה טובה.
בהערכה רבה
y
אוהבת אותך
הכתיבה שלך שמגיעה מהבטן...מובנת לי מדוע.
על כך * על ההערכה שיש לי למי שיודע להיות ישר
גם בכתיבתו. אצלך זה ניכר.
אומר לך משהו, כאן בקפה, ישנם חברים שלי, כמוך,
שאני חשה אותם. חשה את מה שמנציח על המסך.
חשה את התכוונותם. חשה את ה'למה' הם כותבים.
את מאלה.
תמשיכי עם כתיבה מהלמטה של הפופיק.
אוהבת אותך.
גילה יקרה,
את מעלה נושא שמסתובב לי בבטן בימים האחרונים.
תמיד ראיתי בעצמי אדם מאוד פתוח. אבל כנראה שבכל זאת, יש בי איזה מחסום שמונע ממני לחשוף את עצמי, לגמרי, במרחב הוירטואלי.
לפעמים - החשיפה הזאת - מהווה קתרזיס הכרחי. מצאתי כי יש לא מעטים פה שבאומץ רב מספרים את סיפורם. וזה מרגש. אני יודעת שזה מביא אותם למקום טוב יותר. משחרר אותם.
בכל אופן, את מדהימה. אני כל כך מעריצה את הפתיחות שלך , ואת האומץ.
ולא בכדי חצית את 1000 הכוכבים המופלאים.
אההה. וכוכב, כמובן.
שבוע נפלא!
אן
ועל תובנה זאת שלך קבלי מליון חיבוקים. את אישה נדירה. וכמה התמזל מזלי לפגוש אותך, יקרה.
זה לא בא מהתיפייפות. זה בא מהמקום שידע כאב ויודע איך מרגיש הסבל - זה בא מהחלטה מאד קדומה שעשיתי באיזה שלב בדרך שלא אתן למי שלידי להיות בודד בכאב שלו, שהבית שלי יהיה פתוח, שתמיד אנקוט עמדה במקום שיש בו אלימות, שלעולם לא אשתוק.
כל מה שלמדתי במסע של עצמי - יהיה לטובת מי שצריך.
זאת הדרך שלי והאמת שלי.
גילוש
אכן רב הנסתר על הגלוי - כמעט תמיד
במיוחד שמדובר בנו בני האדם החכמולוגים.
תודה לך על הפתיחות והשיתוף
אכן , רק אדם שחווה את הכאב וגם מתחבר אליו
יודע להעריך את יופיו של העולם..
שבוע טוב
כוכב של אהבה גילוש יקירתי
כל כך מאמינה בדרך הזאת
אני חיה כך כבר הרבה זמן
ותודה לאל...
טפו טפו טפו...
...
אוהבת אותך
מתובלת
גילוש יקרה,
אכן, כל מילה ממה שאמרת קלעה.
בתור אחת שעוברת תהליך עכשיו, בהחלט הבנתי והזדהיתי עם מה שאמרת.
זהו באמת תפקיד חשוב שלך וכך את תורמת לנו, ובו זמנית לעצמך.
המשיכי להיות כאן באומץ למען כולנו!
תודה אורית...
הלוואי וכל אחד יתן קצת -
קצת יותר הקשבה,
קצת יותר אכפתיות,
זה כמו לזרוק אבן למים -
מתפשט במעגלים...:))
אני שמחה איש יקר...
מקום נחמד חדרי הלב שלך...:)))
אוף איזה פוסט נפלא.
כמוני כמוך גילה.
קוראת בין השורות...
זוכרת את הפוסט שלך על נורית
שאכלה התפוח והפרח זרקה בחצר....
תיזכרי בתגובה שלי שם...
וגם אני... לרוב הכתיבה שלי,
היא מסוג כזה שיוצר דיון כלשהו,
כי אנחנו לומדים על עצמנו דרך כתיבה
תוך כדי מלמדים גם אחרים,
מהלימוד שלהם לומדים על עצמנו וכן הלאה.
וכל אחד מתחבר למקום שזה נגע בו,
לפעמים קריאה אצל מישהו אחר,
פותחת אצלנו פצעים ישנים,
לפעמים מרפאה אותם במקצת.
כתיבה זה תראפיה.
גם הקריאה.
ואת... נהדרת!
גילגוש -
אי אפשר שלא לאהובותך דרך הפוסטים שלך
כל כך הרבה תובנה במילותייך
לקרוא ולהנות מכל פוסט ופוסט
ועל כך התודה
ותמיד ישארו דברים נסתרים....שהם רק שלך,שלי,שלנו
גם אם נחשפים בסיפורים/שירים
לעיתים שיר, הוא רק שיר, הוא רק שיר, הוא רק....
ולעיתים מספר את הכל.
עדיין רב הנסתר על הגלוי
שתהא שבתך נפלאה
(אין לי *) אוףף
תודה פנינה...
על הכל... ריגשת אותי היום:))
גילוש בוקר טוב - יופי של פוסט - יופי של כוונות לעשות את העולם טוב יותר !
המשיכי בדרכך המיוחדת...
שבת נהדרת לך !
חברה יקרה...
תודה - אכן אני כותבת כמו שאני מדברת -
האומץ הוא מדבק וזה חלק מהענין - זה מושך אנשים
לא להתייאש מהחיים שלהם ולראות את האור...
אומץ מביא אומץ כמו שאהבה מביאה אהבה
וכמו שחיוך מביא חיוך:)))
החכם לומד מנסיונם של אחרים.
ומה שאת כותבת מהבטן מגיע דווקא אל חדרי לבבי.
גילוש
איזה פתיח לשבת...אחחח
כל כך התחברתי אלייך.
אי אפשר לעבור על יד הפוסט
סתם כך....נפלאה את.
* לפתיחות
פנינה
בקר טוב שושי,
התשובה היא אישית - כל אחד לעצמו -
התשובה מגדירה לאדם את הייעוד שלו
ובתוך כך את המטרות ואיך הוא ישיג אותן...
כל אחד על פי דרכו ועל פי אמונתו -
תודה לך...:)))
וכמו תמיד, את כותבת בפתיחות כמו שאת מדברת
יכולת ההבעה שלך והישירות , מקסימים בעיני
יש בכך הרבה אומץ, ולא לכולם זה מתאים.
אבל גם אם לא, פעמים רבות את מדביקה אותם
ובתשובות שהם מספקים, הם העצם גם נגררים
לפתיחות שכזו..
נדמה לי שאלף כוכבים הם מבחינת הסטוריה
בוקר טוב גילה,
התשובה היא כמובן איש איש על פי דרכו,
אצלי האישי לא בא מהבטן,
תמיד יעבור דרך הראש...
שבת שלום
*
שושי