תחילה לא אירע דבר. אחר כך הבחינה נמלה אחת בגוף הזר, ונעצרה לידו. היא אותתה לחברותיה. כמה מהן האטו את מהלכן, נעצרו לידה, והחלו למדוד את הפרור. הוא היה ענק לעומתן. בפעם הראשונה לא הצליחו להזיזו, ואז חילצו לעזרה עוד נמלים. שקועה בהתבוננות לא הרגישה שהאוטובוס הגיע. בפיזור נפש הביטה בדלת הנפתחת, ובזרם האנשים הנפלט ממנה, ומתחיל להתרוצץ ללא סדר על המדרכה. סמוך לסדק במרצפת החל הפרור לזוז לאיטו, כאילו מעצמו. בקושי ניתן היה להבחין בנמלים שהתאמצו מתחת למשאן. "לא עולים יותר!" – הזהיר הנהג, והאוטובוס זז ממקומו. זעם אין אונים תקף אותה. הסל חרץ חריצים אדומים בזרועה. רגליה כאבו. דחף פראי, בלתי מובן לבעוט בפרור על משאו החי. הפרור התגלגל הרחק מהשיירה. הנמלים אשר נשאו אותו התפתלו על המדרכה בפרפורי גסיסה אחרונים. תחושה של ריקנות. בהתה כמכושפת בעולם הקטן וההרוס לרגליה. חבטה אדירה, והסל נפל על המדרכה. ניסתה לתפוס אותו בתנועות נואשות, נלעגות. נצנוץ שברי זכוכית מבין נחלי היין האדומים, וסנדליה שהפכו רטובים כליל. מוכת תדהמה בהתה בסל הריק. דמדומים ירדו לאיטם על העיר. בזה אחר זה נדלקו פנסי הרחוב. שלטי החנויות, אשר החלו להיסגר, הוארו באור צהוב חיוור. נשאה מבטה לשמים. שמש אדומה השיבה לה מבט קשה. מישהו למעלה השתעשע לו על חשבונה. מישהו אימתני התבונן בה בעין אחת גדולה. אדומה. סקרנית. השפילה מבטה למטה. שיירת הנמלים קברה כבר את הקורבנות. נמלים חדשות החלו נעות לעבר הפרור, ומודדות אותו מחדש. העולם הקטן מתחתיה החל לשקם הריסותיו. שפתיה נקפצו. הספיקה להיכנס לחנות האחרונה שעוד הייתה פתוחה. הדופק ברקותיה הלם בחוזקה, אך סלה היה שוב מלא, ושוב הכביד על זרועה. הביטה באהבה על החריצים האדומים שחרץ בבשרה, ושלחה מבט ניצחון מתריס כלפי העין האדומה מעליה. מרחוק ראתה את האוטובוס נעצר בתחנה. רצה בכל כוחה לעברו, ולא הרגישה, שבדרך דרכו סנדליה על שיירת הנמלים ומעכו אותה למוות. היא לא ראתה את דמן מציף את המדרכה, כי חסר צבע היה. לא יכלה לשמוע את זעקותיהן מתחת לרגליה, כי חסרות צליל היו, והיא הייתה רחוקה. רחוקה מדי. נשימתה הלכה והתקצרה, אך האוטובוס כבר החל לזוז. היא רצה מולו, והסל לחץ על זרועה. פניו של הנהג היו מטושטשים מאחורי השמשה. היא שמעה את חריקות הבלמים, ולא עוד...
השמש האדומה נעלמה מאחורי הבניינים הגבוהים, ולא ראתה את הדם האדום על הכביש. לא שמעה את זעקת הכאב האיומה מתחתיה, כי הייתה רחוקה. רחוקה מדי... כל הזכויות שמורות לאלומה עברון@ |