איך אפשר אפילו להתחיל ולתאר את הסרט,

שבעיניי אחד הגדולים שנעשו,

ספק אם אי פעם ייעשו.

סרט שחור לבן המלא בצבע,

צבע של אהבה אמיתית.

קזבלנקה,

האמפרי בוגרט, גבר שבגברים,

בעל קפה-בר-קזינו,  הגיע מאירופה ,

כשנמלט מהנאצים.

אינגריד ברגמן, כל מילה יכולה לגרוע מיופיה,

האמא של איזבלה רוסוליני, המדהימה אף היא.

שניהם בסיפור אהבה בלתי אפשרי.

בחרתי את סצינת הסיום, הלכאורה בלתי נתפסת.

שני אוהבים שהדרך היחידה שלהם,

לשמר את אהבתם,

היא להפרד.

לחיות מהזכרונות,

בואה של אינגריד לקזבלנקה,

סגרה את מעגל האהבה שלהם.

הפרידה ביניהם החייתה את כל מה שחוו קודם לכן.