לבי, הגיגיי.
ליוויתי את אמי במלחמתה בסרטן,
את המטען - פרקתי כאן.
וחוץ מזה מתגנבים להם קטעים אחרים ממסע חיי.
פוסטים פופולאריים
-
i've got demoted
10/1/09 | 357 צפיות
-
שנה
1/9/08 | 400 צפיות
-
אז מה נהיה?
18/3/08 | 765 צפיות
-
זעם
28/8/08 | 787 צפיות
-
יום הולדת שמח דרלינג!
19/5/08 | 814 צפיות
-
עמלנים...
26/3/10 | 698 צפיות
פוסטים אחרונים
- ככה 10/3/12
- חופש. אז מה. 27/7/11
- התקווה בת זונה 15/7/11
- יגון 10/7/11
- ספק 2/7/11
- תיק-תק 7/6/11
0
סערה
תגובות אחרונות
-
שרוןכחלון
בתגובה על רק עם אופנוע
-
ורד אוריאל
בתגובה על ככה
-
ורד א.
בתגובה על פשוש
-
עינת (ש)
בתגובה על חופש. אז מה.
-
ורד א.
בתגובה על התקווה בת זונה
-
נירה לב
בתגובה על פשושים
תגובות (11)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אכן כך. תודה בת יוסף.
כן, קשה מאד להחזיק את המסיכה על הפנים במשך כל היממה.
בסופו של דבר, הרגש האמיתי מתגלה.
תודה :-)
רגע אחד קטן של חוסר תשומת לב,
ומתגלים הפנים מאחורי המסיכה..
יפה
לרגע התרעמתי, שהנחת שהמדובר בי, אבל בקריאה היום חשבתי שזה בעצם מתאים לכל אחד מאיתנו.
אכן.
תודה.
מותר לה.
זה מה שהופך אותה לבעלת נשמה.
גם היא יצור חי, גם לה מותר להיות מעט מבולבלת, לתהות, לכאוב, לאבד את שפיותה לקרות בודדות, לבקש מנוחה, חיבוק, משען, ליטוף, ואהדה.
מותר לך.