כותרות TheMarker >
    ';

    ארכיון

    0

    אסטרטגיה של קפיצת מדרגה לישראל

    16 תגובות   יום שבת, 24/5/08, 17:43

    ב-    4.6.08 יקיים  מכון ראות כנס בעל חשיבות גדולה לכולנו – כנס 'חזון ישראל 15' הראשון.

     

     בכנס זה ידונו במכלול הסוגיות והפעולות הנדרשות על מנת לבצע "קפיצת מדרגה" כלכלית חברתית שיגרמו לכך שישראל תהפוך לאחת מחמש עשרה המדינות המובילות בעולם מבחינת איכות החיים של תושביהן בתוך חמש-עשרה, זאת מהמקום שבו היא נמצאת היום - בתחתית העשיריה השלישית. 

     

    הכנס יהיה הזדמנות ראשונה למפגש  בין שתי גישות אסטרטגיות שונות לשאלה מה היא האסטרטגיה לקפיצת מדרגה לאומית לישראל וכיצד יש לגשת למימושה.  

     

    המייצג הטוב ביותר של הגישה הראשונה, השלטת, הוא דו"ח הועדה הציבורית בראשותו של אלי הורביץ  ודוד ברודט - ישראל2028  שפורסם רק לאחרונה. 

     

    דו"ח זה מתבסס על ההנחה כי מה שנדרש על מנת לבצע קפיצת מדרגה בישראל הוא עבודת ועדה טובה של מומחים (בעיקר של כלכלנים), שתבחן מה היו הרפורמות שאפשרו את קפיצת המדרגה במדינות שהצליחו לבצע אותן, במובנן כגידול מרשים ומתמשך בהכנסה לנפש ועל בסיס זה להציע המלצות  להכוונת  המדיניות הפיסיקאלית של ישראל לסגירת הפערים הקיימים בישראל באותם פרמטרים שבהם מצטיינות מדינות אלה. הציפייה היא שאימוץ המלצות אלה על ידי הממשלה וגיוס תמיכת הסקטור העסקי והחברתי למימושה, הם שיצרו את השינוי המיוחל.  

     

    הממצאים בתחומי המחקר העיוני והאמפירי  שבוצעו  בעשור האחרון על תהליכי יצירת הידע והשפעתם על היצירתיות והיצרנות  והקשר ביניהם ובין קפיצות מדרגה שהושגו בתחומים שונים,  מאפשרים להציע עתה גישה אלטרנטיבית לגישת Top down זו. 

     

    מול הגישה הסטרוקטורליסטית שמניחה כי על מנת לבצע קפיצת מדרגה צריך לשנות את המבנה של המשק על פי מודלים אקסוגניים (חיצוניים), ניתן להציג את הגישה הקונסטרוקטיביסטית המייחסת את קפיצת המדרגה לגורמים אנדוגמיים (פנימיים). היא מניחה כי הכוחות החברתיים של החדשנות הם היוצרים את המבנה ולא המבנה הוא שיוצר את החדשנות. (עניין זה הוסבר בהרחבת מה בפוסט 'מהי יצירתיות ארגונית'  וכן בפוסטים רבים אחרים של בלוג זה). 

     

    את האסטרטגיה הישראלית של קפיצת המדרגה לא צריך לבסס על חיקוי מודל כלכלי מבני שמייצג כביכול את הדרך שבה נקטו המדינות שהשיגו את קפיצת המדרגה, אלא בעיקרה על דרכים חדשות לקידום היכולות הפנימיים של ישראל ליצירתיות ויצרנות באמצעות התמרה של קהילות שילוביות . 

     

    אלה הן יכולות המעוגנת עמוק בהסטוריה היהודית שאפשרו את קפיצת המדרגה המדהימה שישראל ביצעה בשנות החמישים והשישים, ושאותם חדל הממשל לטפח החל משנות השבעים, תוך חיקוי מודלים כלכליים, חברתיים ותרבותיים "כלליים", ולמעשה אמריקניים.

    ישראל הוכיחה ומוכיחה שיש לה יכולת יצירתיות מדהימות דרך תהליכי התמרה שילוביים קהילתיים ובין קהילתיים – בקיבוצים, בצבא, ובסטארט-אפים העסקיים והחברתיים. יכולת זו היא המבדילה את החברה הישראלית מחברות רבות אחרות, ובעיקר מהחברה האמריקנית שממנה אנו מייבאים את רוב המושגים הכלכליים המנחים את פעולת הממשלה. והיא שתתן לנו את היתרון, שקשה מאוד לחקות אותו, על פני המדינות האחרות שבמרוץ ל- Top 15.   

     

    קפיצת מדרגה כזו מתחוללת מלמטה (Botton-up). לא ניתן להניח  לגביה שניתן לשלוט ולחזות אותה על פי לוגיקה של תכנון  מוניטארי. יש בה קפיצות דרך וקפיצות דרך מטבען הן בלתי צפויות. הידע החדש הנוצר בתהליך ההתמרה אחראי לגוון המציאות – גיוון שרק ניתן לחזות את הסתברות התרחשותו. הממשלה יכולה וצריכה לסייע להסרת חסמים ולהאצת התהליכים שיגבירו הסתברות זו. 

    מה דעתכם?.  

     

    צבי לניר 

    Praxis©

       

    דרג את התוכן:

      תגובות (16)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        31/5/08 18:00:

       

      צטט: לניר 2008-05-31 17:47:25

      צטט: עודד_רוט 2008-05-31 00:16:14

      ...נדמה גם שחלק ממשרדי הממשלה בישראל עסקו בשנים האחרונות בעיקר בשמירה על מארג הכוחות הסטטי, המושך בחוטי הפוליטיקה המקומית, ומהווה חסם למימוש רעיונות וכוחות חדשניים, רעננים ויצירתיים. לדוגמא, תשתיות האנרגיה הלאומיות נשענות בעיקר על הסדר הקיים, המבוסס על הספקת חשמל על ידי חברת החשמל, ומים על ידי חברת "מקורות". רעיונות חדשים לפיתוח מקורות אנרגיה מתחדשים או השבחת מים, מתקשים לפרוץ חסמים.

       

      העלאת הרמה המוסרית של השלטון - כך שתשומת לבו תהייה טובת הציבור ולא טובת בעלי עניין מיוחסים, והקפדה על הגינות ושוויון הזדמנויות, יספיקו כדי לשבור את תקרת הזכוכית החוסמת את החדשנות המנסה לפרוץ מלמעלה.

      "כוחו של מוסר לשחרר חסמים לחדשנות."

      עודד

       

      תגובתך והמאמר שכתבת ואתה מפנה את הקורא אליו, תורמים תרומה חשובה להעמקת חשיבתי על הנושא.

       

      "שווי המשקל של נש" קובע כי מערך הגמול ההדדי של השחקנים השונים גורם לכל אחד מהם, ולכולם יחד, להשאיר את ה-"סטטוס קוו" על כנו.

      גישת ה-  top downהמאפיינת כל מערכת גדולה, אך בעיקר את המערכת הממשלתית, מוליכה להתכנסות למספר מצומצם של פתרונות (לדוגמא בתחום תשתיות התחבורה) היוצרים שווקים מחוברים ומרושתים היטב,  שבהם הסיכויים של כל אחד מהשחקנים להפיק רווח על ידי פעולה חדשנית, הוא זעום ביותר. ולכן פתרונות ממשלתיים של  top down  מחזקים רק את השינויים האינקרמנטאלים בהתאם לרציונאל הביקוש וההיצע של השוק והם גורמים לשחקנים להיצמד בחוזקה למצבים של "שיווי משקל".

      זו היא גם השפעתם של החוקים, התקנות, התקדימים משפטיים והוראות הנוהל הבירוקרטיות. אלה מחזקים את "שיווי המשקל של נש" והשמרנות. ולכן הם כשלעצמם, גם כשבמוצהר הם מכוונים ל'קפיצת  מדרגה', בפועל הם דוחפים את השחקנים במערכת להתנהגות שאינה מוליכה ל'קפיצת המדרגה', אלא רק ל'צמיחה', שמשמעותה היא עליה שנתית מתונה בתוצר ובהכנסה לנפש. בהקשר זה אכן "שיווי המשקל של נאש" קובע את כללי המשחק ועקרונית גם את התוצאות האפשריות שלו.

       

      אולם, כפי שגילו התצפיות שנערכו על ידי חוקרים של תורת המשחקים אחר קבוצות שחקנים שפעלו במסגרת ניסויים של קיום משא ומתן,  לעיתים השחקנים מפרים את מודל "שיווי המשקל של נש" וגורמים לשינוי באיזון הקיים. ההסבר העקרוני לכך הוא שההתנהגות האנושית סבוכה יותר מההנחה הפשוטה לפיה אנשים פועלים על פי אינטרסים כלכליים של רווח והפסד המונעים מחוקי הביקוש וההיצע השוקיים.

       

      הבנה טובה יותר של טבעה של מסובכות זו היא המסבירה  את שיתוף הפעולה המכוון לאפיקים של שינוי וחדשנות והגורמים ל'קפיצות המדרגה'.

       

      הדגמה פשוטה וחלקית לכך מתקיימת כאן. מה שהניע אותך להקדיש זמן ולכתוב את תגובתך לפוסט שלי הוא המתח שנוצר אצלך בין מה שאני כתבתי ובין התובנות שלך מתחום ההתמחות, העניין וההקשר שלך, אותם סיכמת כה יפה במאמר שלך. כללי המשחק שלך כאן לא היו מונעים מאינטרס כלכלי. וכך גם העניין והזמן שאני משקיע עתה בתגובה לתגובה שלך. שניהם מונעים מייצר ההתמרה האנושי.

       

      חשיבה ויצירתיות אינם מונעים  רק מאינטרסים של תחרות בין שני שחקנים כפי שהדברים מתוארים ב'תורת המשחקים', אלא גם, ואולי אף בעיקר, ממהותה  של חשיבתנו "האישית" כחשיבה שזקוקה לצורך קיומה לחשיבתו של האחר הרלוונטי לנו. חשיבה ויצירתיות מתפתחים דרך 'השלמות הניגודית' שבמפגש בין הרעיונות והמושגים. זה הוא מה שתיארתי כ'מפתח הגנבים' של החשיבה והיצירתיות - ההתמרה.

      הגורם העיקרי המניע תהליכי קפיצת מדרגה בכל התחומים הם תהליכי 'ההתמרה השילובית' המתרחשים בתוך הקבוצות, הארגונים והקהילות. וככל שרשתות 'ההתמרה השילובית' יתפתחו, כן יתעצמו הכוחות שיוליכו לקפיצות מדרגה לאומיות.

      אין טענה זו שוללת את תפקידה החשוב של הממשלה, אלא את השלטנות התפיסתית של הגישה המאקרו כלכלית שמנחה את פעולתה.

      מנואל-אמיר וקלועת הצמה. כשכתבי תגובה זו, כוונתי אותה גם אליכם. הבעיה היא שההסדרים הטכניים כאן אינם מאפשרים לקשר בין מספר תגובות ועם זאת גם להגיב עליהם אישית. 

      תודתי לכולכם, ואני מצפה להמשך מאתגר...

      צבי לניר

       

        31/5/08 00:16:

       נדמה שבשנים האחרונות היצירתיות הפורצת בישראל נעה בעיקר מלמטה למעלה, ואת המרץ היא שואבת בעיקר בזכות גורמים ושווקים מבחוץ ולא בזכות גורמי פנים. מדיניות של פתיחת השוק המקומי לעולם, בשילוב עם הגלובליזציה הם שתרמו לפעפוע כלפי חוץ ולחדשנות, ולא הכוונה מלמעלה למטה.

      נדמה גם שחלק ממשרדי הממשלה בישראל עסקו בשנים האחרונות בעיקר בשמירה על מארג הכוחות הסטטי, המושך בחוטי הפוליטיקה המקומית, ומהווה חסם למימוש רעיונות וכוחות חדשניים, רעננים ויצירתיים. לדוגמא, תשתיות האנרגיה הלאומיות נשענות בעיקר על הסדר הקיים, המבוסס על הספקת חשמל על ידי חברת החשמל, ומים על ידי חברת "מקורות". רעיונות חדשים לפיתוח מקורות אנרגיה מתחדשים או השבחת מים, מתקשים לפרוץ חסמים.

      העלאת הרמה המוסרית של השלטון - כך שתשומת לבו תהייה טובת הציבור ולא טובת בעלי עניין מיוחסים, והקפדה על הגינות ושוויון הזדמנויות, יספיקו כדי לשבור את תקרת הזכוכית החוסמת את החדשנות המנסה לפרוץ מלמעלה.

      "כוחו של מוסר לשחרר חסמים לחדשנות."

      *******************************

      ".....ישראל הוכיחה ומוכיחה שיש לה יכולת יצירתיות מדהימות דרך תהליכי התמרה שילוביים קהילתיים ובין קהילתיים – בקיבוצים, בצבא, ובסטארט-אפים העסקיים והחברתיים. יכולת זו היא המבדילה את החברה הישראלית מחברות רבות אחרות, ובעיקר מהחברה האמריקנית שממנה אנו מייבאים את רוב המושגים הכלכליים המנחים את פעולת הממשלה. והיא שתתן לנו את היתרון, שקשה מאוד לחקות אותו, על פני המדינות האחרות שבמרוץ ל- Top 15.   

       

      קפיצת מדרגה כזו מתחוללת מלמטה (Botton-up). לא ניתן להניח  לגביה שניתן לשלוט ולחזות אותה על פי לוגיקה של תכנון  מוניטארי. יש בה קפיצות דרך וקפיצות דרך מטבען הן בלתי צפויות. הידע החדש הנוצר בתהליך ההתמרה אחראי לגוון המציאות – גיוון שרק ניתן לחזות את הסתברות התרחשותו. הממשלה יכולה וצריכה לסייע להסרת חסמים ולהאצת התהליכים שיגבירו הסתברות זו. 

      מה דעתכם?. "

        28/5/08 15:22:

      נשמע לי כשתי דרכים שיכולות להשלים זו את זו - שילוב חכם שלהן יכול להביא להגשמת המטרה.

      המילים חשוב שתיאמרנה, וטוב שהן תאמרנה בפורום רחב, כפי שציינת (הכנס).

      הבעייה היא במעבר מהמילים למעשים. וכאן אני מצטרפת לדעתו של מגן דהרי.

        27/5/08 08:59:
      צבי שלום,  

      קראתי היום את המודעה על הכנס ושמתי לב לרשימה של הארגונים המכובדים שמשתתפים ועלו לי עוד כמה מחשבות, ודוגמאות מעשיות שהן יכולות להיות אבן בוחן לשני השיטות. וגם השוואות ודוגמאות שראיתי בחו"ל או סיפרו לי עליהם

        

      בפוסט שלך התייחסת בעיקר לעניין הכלכלי וידע/יצירתיות/יכולות לפתח /מודלים כלכליים.

        

      בניתוח וביבוא מודלים מחו"ל נאמר שהבחינה והניתוח שלהם יעשה בעיקר ע"י כלכלנים, ופה מתחילה הבעיה כי מדינה /כלכלה נעשית קודם כל ע"י אנשים והיא תוצאה של הערכים והחינוך שלהם שזורם לתוך המערכת ולא רק מספרים נתונים כלכלים. כך שצריכה להיות בחינה כללית (התמרה של כל המערכות במדינות המצליחות) כולל סוציולוגית ופוליטית.

        

      פה נגענו בנקודה הראשונה , והיא חינוך, עליו דובר רבות ואני מניח אין צורך להרחיב פה.

        דיברת על היכולות הקיימות והפנימית של ישראל שהוזנחו משנות השבעים, כאשר להבנתי עיקר הכוונה היא בערבות הדדית /חברתית. בשנות השבעים התחיל תהליך הגלובליזציה אחרי המצאת המכולה והתפתחות ההובלה הימית בעקבותיה שאפשרה את המסחר בצורה שהוא קיים היום.( ראה פוסט שלי בעניין זה) כאן יש לבחון טוב האם החזרת עטרה ליושנה מתאימה למגרש המשחקים הגלובאלי או האם אנו עושים חטא בראייה נוסטלגית בגעגועים לערכים הישנים והטובים?  

      לדעתי לא, אבל עניין זה צריך להיבחן. לדעתי אחרי נפילת מסך הברזל כל מה שהיה סוציאלי נהיה אווט וקפיטליזם אין . ופה הבעיה של המעבר החד בלי בחינה מדוקדקת מה בערכים סוציאליים כן טוב וצריך להיות גם במדינה אם שוק חופשי.

        

      נראה לי שהחינוך שלנו נכשל כאן איפה שהוא, אפשר לראות שהערכים המפאיניקים נשארו בסקטור הציבורי/פוליטי שם יש את ה"חבר מביא חבר" על חשבון הכלל, אבל בפרטי ככה שזה עולה כסף לאדם הפרטי זה לא קיים כלומר יש התמרה רק אם זה אם תועלת אישית. 

        יחד אם זאת אחראיות סוציאלית /חברתית קיימת בארצות אחרות ואפשר לבחון את יבוא המודלים

      ניקח לדוגמא את ידידתנו דנמרק שוחחתי לפני שנה אם איש דני שסיפר לי ששם מותר להביא עובדים זרים רק אם הוכחה שאין אדם מקומי שלא יכול לבצע את העבודה אבל יחד אם זאת עובד זר חייב לקבל את אותם תנאים ומשכורת כמו המקומי. הנה לך פתרון שהוא חברתי/כלכלי ! דבר זה מונע את התחרות בשוק העבודה המקומי ואת הלחץ דווקא על המשכורות בסקטורים המסורתיים (בניין/חקלאות/סיעוד) . כך עושים כלכלה! הרי לא כל תושבי המדינה הם גאוני הדור יש גם אנשים פשוטים בתעשיות מסורתיות, שזכותם להתפרנס בכבוד. יש לזה עוד הרבה אפקטים צדדים. היום החקלאות שלנו מייצאת מים שחסרים לנו ומעסיקה עובדים זרים שמעבירים את המשכורות לחו"ל. מי מרוויח מגידול תפוחי אדמה ויצוא שלהם לחו"ל ? .

        

      מדברים הרבה על הון ושלטון והשתלטות משפחות תאגידים על המשק, מצד אחד זהו התהליך הטבעי של משק חופשי  מצד שני באירופה כבר למדו מזמן את תרומתם המכרעת אני חוזר "מכרעת" של עסקים קטנים ובינוניים לכלכלה ועל התעסוקה בפרט! שוב יש לפתח או/ו לייבא שיטות מחו"ל

         

      כמו כן טוב ליבם של האנשים (אם נניח לרגע שזו תופעה יהודית/ישראלית מה שבספק ) אז אנשים נקראים לעזרה בעיתות מצוקה ועוזרים ותורמים. פה קורה תהליך אבסורדי. אחראיות חברתית אסור שתהיה מושתת על התנדבות הציבור.אנו עדים לתופעה שאנשים טובים תורמים ועוזרים, והופ איפה שזה קורה הממסד מושך את ידו ומשאיר את העניין בידי הפילנתרופים. גם פה חייבת השיטה להשתנות יש לפתח/ולייבא מודל מתאים מחו"ל.  בעניין זה סתם קו מחשבה שכדאי לבדוק אולי לעומק.  הרבה איילי הון תורמים (שיבורכו) , השאלה אם מלכתחילה היו מעסיקים את עובדיהם בתנאים יותר טובים או אולי משלמים יותר מס ולא מנצלים מקלטי מס וכו', אז לא היה צורך את התרומות שלהם  (תמיד צריך/תמיד יש מה לשפר ) סתם נקודה למחשבה ואולי צריך לשפר להם את התנאים שישלמו פחות מס ויפתחו יותר עסקים ויעסיקו עוד אנשים ?

        בעיה ייחודית  (לפחות אני לא מכיר מארצות אחרות)  היא השתתפות מועטה בכוח העבודה,  וזה קשור לדת/מדינה חוקיים מעוותים בהקשר לבחורי ישיבות שלא יוצאים לשוק העבודה.

      למען הסר ספק לדעתי חשוב שיהיו ישיבות אם תמיכה על מנת לטפח את העילוים , אבל שאר האנשים צריכים ללמוד על חשבונם. דוגמא טובה היא גרמניה שבה יש הפרדה כמעט מוחלטת בין דת למדינה , וכל מוסד דתי מתקיים  ממס כנסייה שחבריו משלמים , מי שלא רוצה לא משלם אבל מצד שני לא זוכה לשירותים , כך גם יש עניין לקהילות לספק שירות טוב על מנת למשוך חברים ומצד שני לא כולם חייבים לממן אותם רעיון מצוין שאפשר בהתאמות מסוימות לייבא לארץ.

        

      לסיכום דברי נראה לי , שעל פניו הבעיות נראות מורכבות וצורכות שינוי בעיקר בשיטות ארגון/ניהול מערכות על כמו מסגרות חוקים /מערכות פוליטיות, דבר שאם צריך לבוא מצמיחה פנימית  BOTTON UP ייקח הרבה זמן, לכן כדאי במקביל להישען על ידע וניסיון שנרכש במערכות בחו"ל ,שזו שוב התמרה של ידע. אם נבחן את עצמנו על בסיס בעיות קיימות כמו שהעליתי נדע גם מה לחפש קונקרטית בחו"ל, ונחסוך בזמן ואולי נוכל לשנות דברים ב 15 שנה.

         
        27/5/08 07:20:

      לכל המגיבים לפוסט זה עד כה.

      מנואל-אמיר, נועז גולן, מגן דהרי, שי ברק, אילן תלמוד, אלי כהן, סניר גולדפינגר, יאיר שובי, ניצה צמרת ונועם טרפ.

      הייתי רוצה לא רק להודות אלא גם להשיב לכל אחד מכם אישית, אך נבצר ממני עתה לעשות זאת, לכן בחרתי להגיב - תגובה של התמרה שילובית לכולכם כקהילה (ואכן, סביב בלוג או פוסט נוצרים לעיתים קהילות, הגם שהן קהילות וירטואליות וזמניות).

      פורטר, כמו חוקרים אחרים של קפיצות מדרגה לאומיות, מצא כי אין דרך אחת וצורה אחת המשותפת לכל המדינות שהצליחו לבצע את קפיצת המדרגה.

      כשחושבים על כך לעומק מבינים שיש סתירה לוגית בין ההנחה שיש מודל גנרי לקפיצת מדרגה ובן מהות הדבר - קפיצת מדרגה. שכן, מעצם מהותה קפיצת מדרגה היא בבחינת 'שינוי שובר מבנה' (במובן של disruptive change) תפיסתי ותהליכי, ולעיתים גם מבני.

      ומאחר ונהוג למדוד את מה שמתארים כ"קפיצת המדרגה" במונחים של עליה גדולה מהמוצע העולמי בהכנסה לנפש במשך תקופה ממושכת (לדוגמא, עשור), הרי ש"קפיצת מדרגה" מחייבת סידרה של קפיצות מדרגה במובנן כ- 'שינוי שובר מבנה'.

      להבנתי לישראל יש את היכולת העקרונית לביצוע קפיצות מדרגה כאלה באמצעות מה שאני מתאר כמעין יכולת טבעית של 'התמרה שילובית'. אותה עלינו לפתח ולהאיץ .

      אשמח להתפתחות נוספת של שיח ההתמרה הזה

      צביקה לניר

        26/5/08 08:04:

       

       

      צבי היקר, 

       

      קראתי בעיון, מעניין מאוד.

      אני נוטה להסכים עם הגישה הראשונה לפיה על המדינה לבצע רפורמות

      ולתת לשוק לעשות את שלו. על הרגולטור לת את תנאי הסביבה הנוחים

      לספק את התשתית במחיר נמוך (יעילות המגזר הציבורי)

       ובזמן- ראה נתב"ג 2000 מגניב.

       

       אף אחת מהגישות לא תצלח אם תאמץ, תחקה או תשתול

       מבנים חצוניים למשק. מאמרו, בן האלמוות, של אחד העם - חיקוי והתבוללות

      גורס כי הסיבה היחידה לשרידותו של העם בגולה היא היכולת לבצע "חיקוי של יצירה" -

      כלומר לאמץ את המבנה התרבותי תוך ביצוע השינויים ההכרחיים שיתאימו אותו.

      קפיצה למציאות - המשק הישראלי צריך לאמץ כל מבנה ורפורמה שבוצעו המדינות המתפתחות (ראה ההפרטה) אך להתאים אותן למבנה הקיים.

       

       

      לא נעים לומר, אך אני מסכים אתך לחלוטין. מגניב

       

      נעם.

       

      לעניין היצירתיות הארגונית - כנ"ל - ה'יצירתיות הארגונית' מורכבת מ'יצירתיות של היחיד'

      שיש לו את ה'מרחב' לפעול בו - לעניין המרחב אני כולל את רוח הארגון - מה מוקרן ממנהליו, מתן הטבות, פלורליזם וכו'. ברגע שהיחיד (טכנאי, עובד ייצור ומהנדס) מבין החדשנות אינה מילה גסה בארגון - חלק ניכר מהרעיונות יעלו על שולחן החברה - מכאן ועד להמצאה שיפור ויצירה הדרך קצרה וברורה.

       

       

       

      .     

      צבי היקר,

      את הכוכב אתה מקבל ממני באהבה על משב האופטימיות הנודפת מדבריך.

       

      מודל שנות ה-50 וה-60 להעצמת החזון צריך לקחת בחשבון גם את הרוח שהייתה כאן ואיננה - ציונות כערך מובן מאליו, חינוך משולב בערכים חברתיים,  עבודה עברית, ולהבדיל את תרומת השילומים מגרמניה ועוד גורמים רבים.

       

      לעיתים קרובות אני חשה שאנו עומדים במקום, דורכים איש על חברו ומביטים אחורה בגעגוע.

      תפילתי הצנועה היא, שיהיה מי שיוציא את הדברים שיעסקו בהם במכון ראות אל הפועל.

       

      ניצה

         

       

       

        25/5/08 14:14:

      אם היה מדובר בעם חדש המנסה להתקדם במעלה "טבלת העמים המוצלחים",

      הרי שבאמת נדרשים מומחים וחוקרים ומפגשים וכנסים כדי לנתח את דרכי הפעולה,

      ואח"כ נדרשים קבלני בצוע מעולים, כדי ליישם את התאוריות, ואח"כ מגלים שקצת טעו ושקצת איחרו את המועד ושקצת ..היה לשוא וכו'.

      אבל מכיוון שמדובר בעם עם "תעודות" ולא כאלה שנקנו בכסף,

      למה כל כך מסובך, לחזור למתכון שמלווה אותנו אלפי שנים ,

      ושמעט נזנח על ידינו ב 60 שנים האחרונות והוא לימוד התורה.

      הרי הוא מתכון מנצח!, שכבר ניצח, ועוד ינצח,

      ושמרוב "חוכמות" והרבה גאווה, קשה לנו להודות,

      ש"היא שעמדה לאבותינו ולנו".

       

      עדיין יש תקוה. 

      ראה ראיון החג עם הנשיא פרס, ועם האלוף שקדי.

       

        25/5/08 12:51:

      הכן ישראל הפכה בשנים אחרונות למדינה נוספת של ארה"ב ואיבדה חלק מעצמאותה וזאת לאור הגישה הישראלית של "הדשא של השכן ירוק יותר". ארה"ב הכן הפכה להיות בחמישים השנים האחרונות המעצמה הגדולה בעולם, אבל גם למעצמה זו יש הרבה חולשות ומדינת ישראל דאגה לייבא את החולשות האלה- רדיפה אחרי מותגים, ג'אנק פוד, אוכל תעשייתי, הפקות גרנדיוזיות בשביל ה-SHOW, רדידות אינטלקטואלית וכו'...ובכך מאבדת לאט לאט את תרבותה ועצמאותה המחשבתית.

      פוסט מעניין וחשוב.

        25/5/08 10:14:

      נדמה לי שברגע שהיעד הזה יוגדר רשמית כיעד לאומי ייווצרו הכוחות הן האקסוגניים והן האנדוגניים הדרושים לשינוי הזה, בדרך כלשהי של יצירה שחייבת להצליח לבסוף.

       

      עצם קיומו של כנס זה הוא דבר מבורך ואין לי ספק שהוא יהיה מרתק.

       

      בהצלחה !

        24/5/08 20:43:
      אכן, ל"הנדסה חברתית" ישנן הרבה תוצאות בלתי צפויות.

      פעילות חשובה.

       

      שי

        24/5/08 19:26:

      צבי יקר

      הרשומה שלך

      מעניינת

      וחכמה

      ושתיי הדרכים שוות בחינה ובדיקה....

      רק שלצערי, זה מרגיש לי

      כמו דיון על, איסטרטגי, ברמה האקדמית

      שישאר לדאבוני שם

      לא נראה לי שבמציאות הישראלית

      מישהו באמת ירצה ליישם אותה....

      יש לקחת החשבון , שבמציאות הביטחונית

      שלנו כשאנו ארץ שחייה על חרבה,

      יוצרת סיבות ושיקוליים ביטחוניים שמעיבים

      ומקשים על אכות החיים של התושבים

      ואם  לאחר הדיון המעמיק יוסקו מסקנות ,למי הם יוגשו? לאלה שלא מבצעים

      מסקנות והחלטות קודמות?

      לכן אצטט... את אחד משיריי

      " ראש ממשלה בחקירה,ונשיא במישטרה

        ושר אוצר בחשדות,וקסאמים כבר עובדות

        ושדרות שבוערת,וכבר יש כאן ארץ אחרת

        איך כולם שם למעלה, או בחקירה, או בנבצרות ,או במישטרה,

        ולאזרח הקטן כאן למטה, זה מרגיש כל כך רע"

      ואם יש לך כוח לעוד חלק משיר אחר...

      שאשמח להשמיע לך גם את המנגינה שלו בהזדמנות....

       

      מנהיג רופס באימפוטנצייה,טעויות בכל דרכין

      מנסה לתקן אותנו במקום לבדוק את מעשיו

      עם אשר את מנהיגו רוצח, והכיכר נישפך דמו

      ירייה אחת בכריעה ולב העם נשבר עימו

      רק אהבה תזרח תפציע כאשר נאהב את הזולת

      ונגלה כך שגם את עצמינו פתאום התחלנו לאהוב מעט

      כי מה נלין על כל אוייבנו,שאותנו לא סובלים

      אם אנחנו בתוכנו אחד את השני אוכלים

      יש כיוון ויש גם דרך שחכמה מההולכים

      רק צריך לחוש לגעת להקשיב לסימנים....."

      צבי יקר...

      בקרקע כזאת ובמציאות כזאת...

      יש לבנות את התשתית , הערכית ,המוסרית

      ועליה את הכלכלית, שתמנף את החברה שלנו...

      לכן אני בדרכים...

      מקווה שלא הכבדתי מידיי

      בתגובתי

      שבת שלום

      מגן דהרי

      האופנוען בדרכים

        24/5/08 19:18:

      מה שברור הוא שזה יהיה כנס מעניין בצורה בלתי רגילה.

      לא מספיק יודע על מנת לחוות אותה, את דעתי...

      אבל,

      לגבי יכולותיה המוכחות של ישראל בעבר וניסיון להתאים ולראות בהן הוכחת יכולת...

      הייתי נזהר, בשנות ה50 היינו חברת מהגרים בתחושת איום קיומי בלתי פוסק, חברה שהגיעה בחלקה הגדול עם היסטוריה אישית קשה שהכתיבה לא מעט מפעולותיה.

      היינו חברה מאוד סוציאליסטית, סגורה בתוך עצמה  ורבת אידיאלים.

      כיום אנו חברה אחרת, אנו מתמודדים עם ובתוך עולם גלובאלי, מבנה החברה אינו דומה לזה שהיה מבחינת תפיסותיו ותפיסת עולמנו שונתה.

      יחד עם זאת

      לי אין ספק שדרושה רפורמה מקיפה

      הספק שלי הוא בהצלחתה במצב, באיכות ובשאיפות  השלטון הנוכחי (לא מתכוון לממשלה הנוכחית אלא לכלל המנהיגים והמתיימרים להנהיגנו בשנים האחרונות). 

      נועז גולן

       

        24/5/08 19:09:

      שלום צבי,

      קודם כל שמחתי לקרוא  שיש אנשים שמסתכלים 15 שנה קדימה

      לדעתי יש לקחת משני השיטות,

        תמיד טוב ללמוד מאחרים ולחקות אותם וליהנות מפירות הניסויים שנערכו בארצות אחרות. 

      העניין מזכיר לי את תורתו של מיכאל פורטר בספרו על יתרונות תחרותיים של מדיונות שבהן בחן את הסיבות שבגללן ובעזרת איזה יכולות התפתחו במדינות מסוימות ענפי תעשייה שבהן לארצות אלה היה להן יתרון תחרותי.

      אם אני זוכר נכון אז אחד המסקנות המרכזיות היא שיכולות תחרותיים נוצרו ממחסור במשאבים מסוימים. כך שגם ביכולות של ישראל אפשר לראות אותם שהו נוצרו מאיזה שהוא חוסר היסטורי (מדינה, זכות להחזיק בקניין, צורך להיות מוכן לנדוד, בידוד של ישראל,  בקיצור הבעיות של יהדות הגולה) .

      בכל מקרה חשוב לזהות את היתרונות/משאבים המקומיים ולבנות עליהם את פיתוח ענפי הכלכלה המתאימים בעזרת מודלים מיובאים מבחוץ לפי השיטה הראשונה. נראה לי שאפשר להעביר שיטות ומודלים לפה אבל להלביש אותם על ענפי תעשייה מקומיים שמתאימים ליכולות המקומיות . 

      בעניין ההתמרה/רשתות גם כאן פורטר מצא שבמדינות מסוימות מסביב לתעשיות שבהן יש להם יתרון תחרותי  נוצרות אשכולות (אני מניח שהמושג שלו אשכולות זהה למה שאתה קורה התמרה)  כמו תעשיות משנה/ספקים וכו' וכו' אפשר לקחת לדוגמא את דנמרק מדינה בסדר גודל של ישראל שיש בה תעשייה עצומה של ספנות אם צי אוניות הגדול בעולם.

      כך שבעצם על מנת לטפח תעשייה מסוימת צריך לאפשר לה להתפתח בצורת אשכולות/התמרה. אם אני אשאר בדוגמא של ספנות אז בארץ לא התפתחה ספנות כמו בדנמרק מכיוון שהממשל לא איפשר את ההתמרה , אין בארץ את התנאים הפיננסים כמו באירופה לפיתוח ספנות למרות שהיכולות הישראליות/יהודיות לדעתי מאוד מתאימות לענף תעשייתי זה.   

       

       

      ייתחיסו גם לבעיות דמוגרפיות?

      הבלוג של צבי לניר

      על החשיבה, ה- Web ומה שמסתתר ביניהם. ועל מה שרואים משם ולא רואים מפה.

      פרופיל

      לניר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      הפוסטים שלי כולם

      פוסטים