כן אני מעיזה להיות אופטימית,לא נאיבית,לא רחפנית.......אופטימית

בימים טרופים אלו זה כבר הפך למילה גסה,אבל אני עדיין מאמינה.

אני מתבוננת על התקופה האחרונה בחיי ומגלה עד כמה הצתמצמתי מבחינת אחיזה בחומר,זה לא שנהייתי סגפנית חלילה,אבל אני פחות קשורה לדברים שבעבר היו בשבילי אלף בית של החיים היומיומיים,החל מחברים וכלה בבגדים.עכשיו מה שמוזר שאני לא מרגישה מחסור,ככל שאני מצמצמת את התלות שלי בדברים שמחוצה לי ,אני חשה פחות ופחות נזקקת,וזה חופש אדיר,זה מאפשר איזו שהיא קלילות קיומית.

הפסקתי להאבק,הפסקתי לשרוד.אני משתדלת גם לשנות את זה בתפישה שלי את המציאות וזה קשה.

יש תבניות חשיבה שהן כל כך טבועות בי שזה דורש הרבה אהבה עצמית וקבלה על מנת לשחרר אותן.

וההתעמתות האין סופית עם האגו....המניפולטיבי,המתוחכם שלי...שרוצה כל הזמן שיאהבו אותו,שיתיחסו אליו,שרוצה להיות צודק,להיות חזק,להיות מנצח.

והאמונות המגבילות שלי לגבי עצמי:את זה אני לא אצליח,את זה אני לא יכולה,ואלפי אלפי תרוצים מגוונים

למה לא להגשים  את התשוקות האמיתיות שלי,את המשאלות הכמוסות שלי,את האהבות האמיתיות שלי.

שילוב של אינטלקטואלית וילדת פרא.כבר הפסקתי לנסות להגדיר את עצמי ,אני מפתיעה את עצמי כל פעם מחדש.......האושר האמיתי טמון ביכולת לחיות בשלום עם עצמך...ומהבחינה הזו אני עשיתי ועושה באמת דרך ארוכה,אדירה.....אני מצליחה למצוא את השקט ,השלווה,הנחמה בתוכי.

את הבית שבתוך הלב שלי.והתחושה שהוא מכיל אותי כמו כפפה ליד...זה בעצם תחושת החופש האמיתי האין סופי.....אחחחחחחחח כמה טוב שאני אני........מי היה מאמין שאי פעם אכתוב את המילים האלה על עצמי.........ולסיום שיר אופטימי:

רציתי לעוף

מעל הטרוף

עד שאנחת

אברא לי מפלט

אצור לי עולם

חופשי לכולם

מלא באוויר

טהור ובהיר

נקי מתנאים

ובלי שיפוטים

וטוב טוב לי

טוב טוב טוב טוב לי

אח כמה טוב לי

מלא לי בטוב

כמו נוצה לבנה

קלילה ורכה

מלטפת אותך

עמוק בתוכי

רוקדת עם הרוח

וכותבת אותי

בפנטזיה שלי

שוברים ת'כלים

אז בוא נשחק

כמו ילדים

וטוב טוב לי

טוב טוב טוב טוב לי

אחחח כמה טוב לי

מלא לי בטוב.......