ראיתי עכשיו שוב פעם את הסרט על ג'ים מוריסון(ג'ים סוויט ג'ים) כמה שקל להזדהות איתו,לאהוב אותו

ולא בגלל שהוא יפה כמו אל אלא בגלל שהוא כל כך רגיש ושונא גבולות,כמוני.הוא סוגד לחופש והחופש טורף את חייו,הוא רוצה לעבור מעבר לדלתות התודעה כדי להסיר את צעיף האשליה,הוא לא מחפש להיות מובן,הוא פשוט מאפשר לכל מה שמבעבע בתוכו לצאת לחופשי.והוא מסתבך והולך ומסתבך.במרדף המתמשך אחרי האמת שלנו אנחנו חייבים להשתחרר מכל הכבלים אבל גם ואולי בעיקר מכל הדברים או האנשים או הטקסים שבהם אנחנו תלויים.במסע הזה אל החופש הפנימי ,הניצחי ,אנחנו מתקלפים מכל התקשרות שהיא וכך אנו הופכים לתודעה זורמת ,משתנה,נצחית וחופשיה.אני יודעת זה נשמע כמו עוד קלישאה.תחשבו על  זה לרגע ותראו שזה לא.

אני מרגישה שיש תודעה שהיא שלי פרטית אבל יש גם תודעה אוניברסלית כללית,היא מעוצבת בעיקר ע"י תרבות ואופנה אבל בעיקר היא מעוצבת ,לעיתים מבלי שנרגיש,ע"י הארועים שקורים לנו ואיך שהמימסד או "ההנהלה" מגיבים אליהם.הם אלו שנותנים את הטון,הם אלו שקובעים את הנורמות.ואנחנו ההחברה,האדם הפשוט, מקבלים את הנורמות האלו כדבר נורמטיבי.דוגמא לכך שמטרידה אותי מאוד היא מה שקרה בניואורלינס שבוע שעבר:המעצמה העשירה והמתקדמת ביותר (עד היום חשבתי שגם ההומאנית ביותר)התכוננה במשך כשבועיים לסופת ההוריקן "קטרינה",אחת מני רבות שפוקדות את חופי פלורידה ולואיזיאנה לפחות פעם או פעמיים בשנה.בעזרת הציוד המתוחכם שלהם הם גם ידעו לומר כשבועיים לפני שהסופה היכתה ,שזו תהיה סופה חזקה  מאוד,ואפילו ידעו לתת לה דרגת עוצמה בסולם הסופות(רק שתבינו ע כמה הם מיומנים).כשראיתי כל זאות הייתי רגועה וברכתי את העובדה שאני חייה במאה ה-21 ,ברכתי גם את הטכנולוגיה המתקדמת,שיודעת לחזות בכזאות וודאות ודיוק.רק שכחתי לברך כניראה עוד דבר אחד שהיה נראה לי מובן מאליו ,וזה את רמת האיכפתיות מחיי אדם באשר הוא אדם,ללא הבדל דת,גזע,מין,או מצב כלכלי.קוראים לזה קדושת החיים או אם תרצו הומניזם.

נדהמתי לשמוע שבמעצמה הכי עשירה בעולם נספו 10,000!!!בני אדם,כן כן (ספרתי את האפסים שוב ושוב)פי שתיים מבאסון התאומים.ולא מדובר פה במדינת עולם שלישי,ולא מדובר פה בגל צונאמי בלתי צפוי.מדובר פה באוכלוסיה ענייה (במדינה עשירה)שלא היתה מצויידת באפשרות נידות כדי להתפנות עצמאית מאזור האסון,ואני שואלת בבעתה אותי ואותכם:תגידו לי באיזה עולם אנו חיים? איזו תודעה קולקטיבית יצרנו לנו פה?ועולם כמינהגו נוהג?הזילות של חיי אדם ממש מכעיסה,מפחידה,מעציבה אותי.יש לנו עוד דרך ארוכה.