אני עבד..........עבד של היצרים שלי ,עבד של התשוקות שלי,עבד של הרצונות שלי,של הצרכיםשלי,הפיזיים,הנפשיים וכו'בקיצור אני שמה לב שכל שיגרת יומי משועבדת לסיפוק התלות הזו.וזה פשוט מתיש,מעייף,אתה עובד קשה כדי לספק איזה שהוא צורך וברגע שהוא מסופק אז פוף..........כאילו הוא לא היה כלל והופ.........מופיע לו צורך חדש...........נמאס!!!!

מה עם איזה עונג ניצחי? חווית סיפוק מתמשכת?רוב הדברים שאני עושה בחיי זה כי צריך........

צריך לעבוד,צריך לאכול,צריך לנקות את הבית,צריך לישון,צריך לבלות זמן איכות עם הילדים.........

איפה הרצון שלי בכל זה?אין לי מושג.....אין לי זמן למצוא אותו,לברר לאן הוא מושך........כמו שאמרתי כבר לא פעם,יותר מידיי "צריכים".אז החלום על לעזוב יום בהיר אחד את הכל ולפרוש לאיזה אי בודד ללא התראה מוקדמת ממש קוסם לי ,אבל לא כל כך מציאותי בהתחשב בעובדה שיש עוד שני זעטוטים מקסימים שדי תלויים בי........(זה ממש מפחיד אותי עצם המחשבה על זה שיש מישהו שכל כך תלוי בי ,שעצם האושר שלו תלוי בתפקוד שלי,באושר שלי)מה שנותר לי באמת לעשות במצב תקוע מעין זה ,זה פשוט לשאוב כח מהרגע,כן הרגע,זה נשמע פלצני ותלוש אבל תתפלאו לשמוע,זה עובד..........ברגע שאתה מרוכז לגמרי בחווית הרגע בלי מחשבות הרות גורל בסגנון של:"לאן החיים שלי מובילים וכו'",אז הרבה יותר קל לחיות את חוסר המשמעות של החיים האלה,האמת שתמיד אפשר לחזור בתשובה ,אבל את זה אני משאירה לרגע שבו יקלו כל הקיצים.ולבינתיים "לצוף" מעל הכל בתוך הרגע עצמו ,לא שניה אחת לפני ולא שניה אחרי,זה נשמע לא אחראי במובן מסויים, אבל זה עובד,זה מחזיר לי את שמחת העשיה ,את הערכת ההיות,את הרמונית הזרימה,ומבטל בו זמנית את העבדות למימד הזמן,אני מעבר לזמן ,לשעון,אני נמצאת ברגע הניצחי,אלי אלי שלא יגמר לעולם,החול והים,רשרוש של המים,ברק השמים,תפילת האדם.כמה פשוט ככה חכם,אמן,הללויה,להתראות בפעם הבאה.