כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    מדפסת מחוברת לבטן

    קטעי סיפור שבועיים

    ארכיון

    0

    מתרחקים והולכים

    7 תגובות   יום ראשון, 25/5/08, 21:50

     ובימים האחרונים הוא חש נפלא. צועד בפסיעות קטנות בין שכחה לזכרון ומקבל בפנים מאירות את החברים הקטנים שמגיעים לבקר. הוא אהב לקום מוקדם בבוקר לגשת אל חדר העבודה, לפני שלגמרי התעורר, לפתוח להם חלון ולתת להם להיכנס. אחד-אחד או בקבוצות קטנות הם נכנסו והסתובבו בחופשיות על ריצפת חדרו. חלקם צעדו כצללים קטנים אל המטבח, פוסעים בין חדרי הבית מחפשים אחר דבר מה שמעולם לא הצליח לגלות. חלקם ישבו אצלו, ממש מתחת לכסא, מחכים כי יפיל דבר מה אל הרצפה.  וחלקם, בלי בושה, קפצו על השולחן ונעצו בו מבטים כאילו שהוא חייב להם תשובה. לא תמיד ידע מה לעשות עם אלו החצופים, אבל החליט, כי מרגע שפתח להם חלון ,חייב הוא להסביר פנים ולתת להם לעשות כל מה שעולה על ליבם/

    היו בקרים, בעיקר בימות החורף הגשומים, בהם המתין לשווא ליד החלון ואף לא אחד מהם הגיע. אין הם רגישים לגשם או לקור וקשה לומר כי הם מן העצלים, אך בכל זאת היו ימים שלא הגיעו.  ובימים הללו הייתה נופלת עליו עצבות גדולה. חשב, אולי לא נהג בהם כהלכה ואולי לא הסביר פנים בפעם האחרונה ואולי סתם התעייפו, משתעממים להסתובב שוב ושוב באפלולית חדרי הבית ממתינים כי יתייחס אליהם. ובבוקר אחד, כשבאו רק מעטים, החליט לפנות אליהם בדברים, מה שלא היה כל כך נהוג, שהרי התקשורת ביניהם התבססה על הבנה ללא מילים/

    קיים היה סיכוי שאם יתחיל לדבר הם עשויים להתעלם וצורתם תשתנה. חלקם אף יהפכו פניהם ויסתלקו, כי ככה לא מתנהגים עם חברים, וכל שינוי חייב להיעשות בהסכמה, כי זה בדיוק מה שחברים מצפים. שישתפו אותם בכל ולא ינחיתו או יעלימו או ישנו ככה פתאום בלי התראה את החוקים... ובכל זאת הוא לא יכול היה להיתאפק וכשאחד מהם עלה אליו אל השולחן, אחד חדש ולא מוכר, שבמקום פרווה צמירה היו לו שערות קצרות וגזוזות בקפידה ועיניו הכחולות שקועות בצווארו השמנמן. ובכל זאת פנה אליו ושאל מדוע דווקא היום בחר להתיישב לידו על השולחן?  התדהמה בעיניים הכחולות הפכה כמעט מיד לזעם והוא קפץ מן השולחן הישר אל החלון ובדרכו הופך את מנורת השולחן הדולקת. כועס, מאוד כועס. חבריו שעל הרצפה הרימו ראש ובשתיקה פסעו אל הדלת הרחוקה נבלעים בכתמי המרצפות. בתוך שניות אחדות לא נותר מהם דבר. רק כתמים שהלכו ודהו ונבלעו אצלו במחשבות.

    היה לו שבוע בערך להתחרט. הוא המשיך ופתח מדי בוקר את החלון. מתבונן אל שדרת העצים הנעים חרישית ברוח אך אף אחד מהם לא נראה. אף לא אחד מידידיו השעירים לא הופיע. וככל שחלפו השעות התמלאה השדרה בילדים צוחקים ואמהות מודאגות ומאהבים חמקו בין הגדרות ובגינתו הקטנה הפונה אל השדרה פרחו פרחי אביב ובין עליהם הירוקים דימה בכל בוקר שהוא שומע את קולם. צועדים חרישית בין העשבים מגניבים מבט אל חלונו אך מסרבים להתגלות. עומדים שקטים כמה רגעים ואז שבים ומתרחקים. מבלי לתת לו הזדמנות לומר, סליחה טעיתי, שברתי את הכלים, תנו לי הזדמנות להדביק בחזרה, אל תדאגו הכל יסתדר, תנו לזמן לעשות את שלו. אבל הם כבר לא שומעים רק מתרחקים והולכים.   


    וחברים מסוג אחר
    דרג את התוכן:

    תגובות (7)

    התוכן ננעל וכעת לא ניתן להגיב.

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      3/7/08 07:01:

    צטט: אני פה לרגע 2008-07-02 23:43:20


    ההפניה לפה עם הסברון היתה יופי.

     

    אני חושבת שני דברים על שנאמר - אחד הוא שכמו שלהם נטיות לפעול באופן משתנה ולא צפוי, גם לך הזכות, בדיוק כמו שזה עם חברים. גם הפתעות יש.

     ושני- הם באים והולכים וחדשים גם וזה. אתה יודע.

    התחלות חדשות על כל צעד ושעל ואין מה לעשות שריפות קורות וחייםחדשים אכן צומחים שם.

     

    יופי יופי. לעבודה, לא לחכות, לעבוד.:)

    ושוב את צודקת. בטח קשה לו לבעל/חבר/בן זוג שלך לחיות עם אושיה צודקת אבל הוא מודה בכל יום שאת איתו לרגע.

    אמרה לי פעם אשה חכמה, יעל דגן, מתקשרת של "לבן", כי הדמויות שאנחנו יוצרים וכן גם הסיפורים והציורים ובכלל, קיימים כל הזמן ב"מרחב היצירה" רק צריך לקרוא להם לבוא.

     

    בואי שוב לרגע או שניים

      2/7/08 23:43:


    ההפניה לפה עם הסברון היתה יופי.

     

    אני חושבת שני דברים על שנאמר - אחד הוא שכמו שלהם נטיות לפעול באופן משתנה ולא צפוי, גם לך הזכות, בדיוק כמו שזה עם חברים. גם הפתעות יש.

     ושני- הם באים והולכים וחדשים גם וזה. אתה יודע.

    התחלות חדשות על כל צעד ושעל ואין מה לעשות שריפות קורות וחייםחדשים אכן צומחים שם.

     

    יופי יופי. לעבודה, לא לחכות, לעבוד.:)

      2/6/08 17:04:

    פלא פלאים...בקרוב מאוד יפזזו על שולחני דברים חדשים וחיים חדשים. ניחנת בחוש נבואי לא רע מסתבר. אכן אני מצפה לחיים חדשים ועוד כמה שאיני מכיר

    תודה רבה.

    צטט: wonders 2008-06-01 22:22:28

    "וכל שינוי חייב להיעשות בהסכמה, כי זה בדיוק מה שחברים מצפים. שישתפו אותם בכל ולא ינחיתו או יעלימו או ישנו ככה פתאום בלי התראה את החוקים... "

     

    כשמשנים את החוקים קורה כמו במיים עם אבן ויש מעגלים של שינויים בלתי צפויים. כולם זזים ממקומם גם אלו שבכלל לא התכוונו להשתנות. ואחרי איזה זמן מתחילים דברים חדשים לקרות והחיים שוב נהיים ירוקים ושוב צמיחה ונהייה אביב. בקרוב יפזזו על שולחנך דברים חדשים שאתה בכלל לא מכיר - חיים חדשים.

    כוכב לך יקירי על היצירתיות מלאת הרוך.

     

      1/6/08 22:22:

    "וכל שינוי חייב להיעשות בהסכמה, כי זה בדיוק מה שחברים מצפים. שישתפו אותם בכל ולא ינחיתו או יעלימו או ישנו ככה פתאום בלי התראה את החוקים... "

     

    כשמשנים את החוקים קורה כמו במיים עם אבן ויש מעגלים של שינויים בלתי צפויים. כולם זזים ממקומם גם אלו שבכלל לא התכוונו להשתנות. ואחרי איזה זמן מתחילים דברים חדשים לקרות והחיים שוב נהיים ירוקים ושוב צמיחה ונהייה אביב. בקרוב יפזזו על שולחנך דברים חדשים שאתה בכלל לא מכיר - חיים חדשים.

    כוכב לך יקירי על היצירתיות מלאת הרוך.

      26/5/08 10:57:

     זהו בדיוק העניין. הללו, החברים בעלי הפרווה, המילים, כשהפסיקו לבקר בוקר אחד, נבהלתי ובתוך הבהלה באת את, חברה, והרגעת. בשביל זה יש חברים...

     

    צטט: ניפי 2008-05-26 10:41:42

    היי,

    נשארתי לרגע בלי מילים....

     

    מהקצת שחזרו אליי, אני אומר

    שלמרות החושך הזה בסוף,

    לפעמים צריך לשבור את הכלים

    כי רק ככה אפשר להמשיך בדרך ולא להתקע במקום

    גם אם זה אומר ללכת בחושך...

     

      26/5/08 10:41:

    היי,

    נשארתי לרגע בלי מילים....

     

    מהקצת שחזרו אליי, אני אומר

    שלמרות החושך הזה בסוף,

    לפעמים צריך לשבור את הכלים

    כי רק ככה אפשר להמשיך בדרך ולא להתקע במקום

    גם אם זה אומר ללכת בחושך...

    פרופיל

    יואל עיני
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין