ערום ועריה.
ערום ועריה למה?
כי לא יודעת אחרת. מכירה, אבל לא יודעת...
וסלחו נא לי על שגיאות הכתיב. אין זו שפת אימי.
פוסטים פופולאריים
-
תודה. על כל מה שבראת.
25/5/08 | 1534 צפיות
-
במים סוערים סוער גם הירח. (משפט זן)
13/7/08 | 2268 צפיות
-
תורת הדייטים - 4
4/10/07 | 1380 צפיות
-
ביחד
15/4/08 | 1245 צפיות
-
עיתוי
15/12/07 | 1802 צפיות
-
תורת הדייטים - 8
20/10/07 | 972 צפיות
פוסטים אחרונים
- הקלות הבלתי נסבלת של הקיום. 6/3/09
- פרולוג 18/1/09
- שש בבוקר. טיילת תל אביב 21/10/08
- בחושך פוערים עיניים. 11/8/08
- הלב מתפקע מאהבה 8/8/08
- אין אהבות עצובות... 5/8/08
תודה. על כל מה שבראת.
היום - היא אמרה - היום לא נדבר. עייפתי מלדבר. היום אני רוצה שתקראי.
וזה המכתב שהיא הושיטה לעברי :
אמא ואבא יקרים!
תודה לכם שזרקתם אותי לגדול בבתי אחרים. זה לימד אותי להעריך משפחה אמיתית ולהשתוקק אליה.
תודה לכם על שבגדתם בי כל חיי. בזכות זה למדתי נאמנות מוחלטת.
לא עלה בדעתי לבקש מכם עזרה כשהאיש הרע הזה פגע בי. תודה לכם גם על זה. זה חייב אותי להרפא בעצמי ולימד אותי לסמוך על בריאות נפשי.
תודה לכם על שמעולם לא עמדתם לצידי. זה לימד אותי להיות עצמאית.
תודה לכם על שמגיל אפס קראתם לי "שקרנית". זה לימד אותי כנות מהי והפך אותי לאדם הכי אמיתי שיש.
תודה לכם על ששום הצלחה שלי לא הספיקה לכם. זה לימד אותי ענווה.
תודה לכם על שהכל היה תמיד קשה כל כך ומסובך. זה לימד אותי לשאוף לפשטות.
תודה לכם על כל המתח הנורא. זה הפך אותי לקלילה וצוחקת.
תודה לכם על הכבדות השותקת. זה הפך אותי למעמיקה ורצינית.
תודה לכם על שבכל מעשיכם תמיד הראיתם את טבעכם האמיתי. זו רק אני שהתעקשתי לא לראות. התעוררתי. תודה.
תודה לכם על שמעולם לא היו לי הורים. זה חייב אותי להמציא את המושג כשהפכתי אמא. בזכות זה אני אמא אמיתית.
תודה לך אבא על מכות הרצח. זה הפך אותי לרכה וחומלת.
תודה לך אבא על שהאכלת אותי קיא. חשבתי וחשבתי ולא מצאתי מה הדבר הטוב שיכול היה לצמוח מזה...
תודה לך אבא על אימה ופחד. זה לימד אותי אומץ ואורך רוח.
תודה לך אבא על שקראת לי "אכזבת חייך". זה דחף אותי עוד ועוד קדימה.
תודה לך אבא על שקראת לי "זונה". מעולם לא מכרתי את עצמי וניחנתי במוסר גבוה.
תודה לך אמא על שלא דיברת אליי שפת תינוקות. אני אמא שמכבדת צרכים וגבולות ונמצאת שם תמיד. ללא תנאי.
תודה לך אמא על שקינאת בי כל חיי. זה לימד אותי רוחב לב ובירך אותי במה שחבריי מגדירים כ"עין טובה".
תודה לך אמא על שאמרת לי כי כולם חושבים שאני כזאת שקטה ונעימה, אבל רק את יודעת מי אני באמת. זה הכריח אותי לחפש בתוכי ולמצוא את השקט הזה ואת הנועם. תודה לך אמא. אני יודעת מי אני. באמת.
תודה לך אמא על שלא יכולת לגעת בי. בזכותך אני כל כך חמה ומלטפת.
תודה לך אמא על שתמיד הדפת אותי מעלייך. בזכותך אני כל כך אוהבת ורכה.
תודה לכם על שמעולם לא הייתם לי. בזכות זה אני אמא ערה ונוכחת.
תודה לכם על שהייתי עול עבורכם. זה לימד אותי התחשבות באחרים.
תודה לכם על שהרחקתם לכת בעויינותכם. זה לימד אותי לבחון ולהרחיב עוד ועוד את גבולות היכולת שלי.
תודה לכם על כל הסבל הנורא הזה שאני נושאת בליבי כל כך הרבה שנים. זה מחייב אותי להשתחרר ממנו. לתמיד.
תודה לכם על כל הסבל המיותר הזה. זה לימד אותי להתמודד.
תודה לכם על כל הסבל הזה. זה הכריח אותי לחפש אחר האושר.
תודה לכם על חיים שלמים בהם לא ידעתי אהבה מהי.
תודה לכם על כי בזכותכם חיפשתי אחר אהבה כל חיי.
תודה לכם על כי בזכותכם שילמתי מחירים מטורפים.
תודה לכם.
למדתי.
בזכותי.
למדתי אהבה מהי ולמדתי כי אין לה מחיר.
אני האהבה עצמה.
מצאתי אותה בליבי.
וגם את השקט ואת הבטחון.
חיי מלאים אהבה ושמחה וקבלה וודאות ואושר ועומק והגשמה ופשטות.
ועצב גם. וחוסר בטחון. פה ושם. כמו אצל כולם. ברגיל.
חיי מלאים.
תודה.
כשהרמתי מהמכתב את עיניי פגשתי בעיניה שלה. מלאות דמעות היו, כשלי, וגם תבונה ועייפות והשקט שאחרי. עיניים מלאות אור ועומק, וגם תעוזה ופחד ועצב וצחקוק קטן, תמידי.
בקול צרוד, לוחש ורועד מהתרגשות ומגודל המעמד, אלה המילים שהצלחתי למצוא-
מזל טוב, יקירה. את חופשיה עכשיו. הבראת.
|
תגובות אחרונות
-
ray segev
בתגובה על הקלות הבלתי נסבלת של הקיום.
-
hagay itay
בתגובה על
-
yy-aero
בתגובה על יומי הראשון כבלונדינית...בחיי... (: 24.01.08
-
ביאן נריה
בתגובה על פרולוג
תגובות (88)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
פעם ראשונה לי בבלוגך ואני מצאתי עצמי נספחת עם המילים, צמאה לקרוא הנתיב המדהים בו פסעה.
נהדר.
מעניקה לך כוכב.
שלום לך פלאוטוס,
התוכן נולד מהחיים...
ואני מאמינה כי אנחנו זוכים כאשר אנחנו מצליחים להכיל את הזכייה...
ונכון, לחנך זה לא התפקיד שלנו...
(:
לא עלה בדעתי שיש כאן ציניות...
מה פתאום?
אלא שאנחנו לעיתים מתעקשים לסלוח,
וכשאיננו מצליחים - ולא חשוב כעת מאיזה סיבה (כאן חומרת המעשים הקשתה מאוד על המחשבה אפילו על הסליחה, כי הם נמשכו ונמשכים...) ו כשאיננו מצליחים, אנחנו נתקעים ומדחיקים את הסבל....
אני מאמינה כי לא חייבים להתחיל בסליחה כדי לבחור בחיים. סליחה זה הדובדבן שבקצפת...
ובינתיים-אפשר להתעקש על לעזור לעצמך לבחור בחיים...
הסליחה מן הסתם תגיע אחרי שהסבל יפנה בעבורה מקום בתוך הלב...
ביאן,
לא משנה מהיכן נולד התוכן. בטוח שנכתב על-ידי ייצור אנושי.
וכדאי שנדע, כולנו :
אנו זוכים בהורינו מאוחר מדי, מכדי שנוכל לחנכם !
נשמע ציני המשפט שכתבתי, אבל לא כך כיוונתי.
רק סליחה משחררת. סליחה להורים שנמצאים בך, סליחה לכעס הנורא שנאגר בשנים של בגידה. סליחה מעקרת את הכעס, משחררת מאנרגיות כובלות וחוסמות ומאפשרת חיוך.
(:
אכן כך...
תודה, תמרה
(:
תודה משה
(:
(:
אני ב"גם וגם" כמובן...
(:
ביאן יקירה
אכן מילים חזקות
והמפנה הוא בעל עוצמה
יש לזכור - שלא כעל כולם
זה היה משפיע כך
ו-אכן אין מה לומר
כל המציאות מופיעה
כמו שאנחנו תופסים אותה.
תודה לך
וואו
חזק ביותר
כבוד למטפלת ולמטופלת *
מדובר ביישות על
או במטפלת מעולה
נראה כי יש גם מזה וגם מזה
תודה על המכתב הקסום שהבאת
ניקה
(:
וואו...
תודה גדולה...
איזה כיף עשית לי...
תודה!
(:
ביאן ברכות לך בשפע.
את כותבת יפה ומיוחד ללא ספק מרגש ושופע.
את ככוכב עולה מצליחה לרתק ולעניין את הקוראים ולכן אמליץ ואככב לך תודה רבה לך.*גדול.
תודה בתיוש,
אכן,
שחרור אמיתי...
(:
הסיפור אמיתי.
לגמרי.
יתרה מזאת.
הוא קשה בהרבה מזה המתואר.
לא מדובר כאן על ההורים או על מה מגיע להם.
אין שום סיבה למקד עליהם את המבט.
זה לא רלוונטי.
מדובר כאן באישה שעשתה את זה.
שיחררה את עצמה מעצמה.
והאם ניתן היה לעשות זאת בדרכים נעימות יותר?
מי אנחנו כי נשפוט?
תודה יוסי,
לכבוד הוא לי...
(:
(:
אכן.
תודה!
(:
אין לי שמץ...
(:
תודה לימי
(:
היה נורא.
עכשיו נפלא.
באמת.
ככה פשוט.
לקח המון שנים-אבל ככה פשוט...
"ישועת השם כהרף עין"...
(:
תודה שבאת...
האומץ ענק...
והחשיפה?
כפי הנראה לא קראת עד הסוף...
(:
מבלי לוותר על המציאות-
שהיא חצי ריקה וחצי מלאה.
זאת השלמות.
המציאות...
(:
תודה
(:
אחלה,
תודה
בואי, בואי...
(:
אהלן השל...
מי אמר שקל להאמין?
(:
להאמין זה קשה.
לשים בצד את כל מה שאתה יודע - גם זה קשה.
לעשות את הבלתי אפשרי - קשה באותה המידה.
ובכל זאת עולם מלא אנשים מאמינים שפרצו קורות זכוכית ועשו את הבלתי אפשרי....
תלמידתי היא אחת מהם.
הסיפור נובע מהחיים...
אמיתיים לגמרי.
חיים אמיתיים של אישה אמיתית.
ואמן על הטוב והאושר,
תודה!
(:
תודה, נתן,
תודה.
אוי, מותק...
גוגול מוגול ?
(:
נשיקות, אתי,
תודה
אווו...
אמיר...
קטונתי....
תודה על האומץ!
שמחה שמצאת לך כאן למידה,
תודה על החיבוק,
(:
(:
אכן.
אין מילים.
תודה.
(:
לבריאות!
(:
ככה בדיוק...
(:
עבודה עמוקה מאוד.
ליוויתי אותה שנים.
היא נשאה פרי.
תודה לאל!
(:
(:
תודה שנגעת
(:
תודה רני
תודה על זה שאנחנו משכילים לעשות אחרת....
אמן!
(:
המילים חשובות מאוד, מילים יקר....
ולכן אתעקש ואומר-
זו איננה סליחה במודע.
אולי זה נראה כך.
היא לא במקום של לעסוק בסליחה בכלל.
שאלהים יסלח.
על כל מה שלא כתבה.
זה לא היה ואיננו גם כעת הנושא.
הנושא הוא לשחרר את עצמך ולחיות.
וכך עשתה...
תודה, מילים...
(:
תודה ששמת לב...
בילי בילי...
חפירה לשם חיפוש אשמים תוקעת אותנו עמוק בתוך הבור.
חיפוש לשם הבנת המניעים הפנימיים שלנו ולקיחת אחריות-
מלמדת אותנו לא ליפול לאותם הבורות שוב ושוב.
חיפוש כזה מקדם לעבר חיים חדשים,
חיים של שחרור, בהם ניתן להתמודד עם הפחד ולא להכנע לו.
ולא נאמרה כאן מילה אחת על סליחה.
הסליחה אננה רלוונטית בשלב זה.
אולי היא תגיע אחר כך-ואולי לא.
מה שחשוב הוא -
שהיא בחרה בחיים.
התלמידה שלי בחרה להודות.
כי אפשר היה להמשיך להאשים, ובצדק, מה שאכן עשתה שנים ארוכות.
היא בחרה "למרוד בגזירה" (חז''ל) ולמרות כל מה שעברה-
בזכות ולא בחסד גדלה להיות אדם חי, שמח ויוצר.
אדם.
תודה לך, בילי.
(:
תודה גדולה
אני מאמינה שכדי באמת להמשיך הלאה כאדם שלם, צריך לסלוח ... וגם להגיד תודה. זו גדולה של הבן אדם. שחרור אמיתי.
תודה ביאן,
בתיה
היא קצת הגזימה עם התודה שלה... (סיפור כזה יכול להיות אמיתי?)
לי ברור שהוריה הרסו לה את החיים. הא ותו לא. ולא מגיעה להם תודה על כלום. המעשים המתוארים מזעזעים, ולהודות עליהם נשמע לי קיצוני מידי. אפשר להגיע לתובנות שאליהן הגיעה האישה בדרך קצת יותר נעימה...
בקיצור - להורים מגיעה יריקה בפנים.
נוגע ללב,
מרגש כל כך..
תוך כדי קריאת המכתב הזה עלה בי כעס גדול ואני תוהה אם הכעס הזה הוא שלי בלבד או שהוא גם של הכותבת.
ותודה ששיתפת אותנו.
הכל מתגמד לעומת הכתוב, אכן נפלאות הן דרכי הבורא אם הוא יוצר את האדם שיגיע לרמת תבונה וחוזק כאלה.
בטח נורא נעים לה להרגיש כמו ציפור שעפה לאורך הנחל שנקרא חייה רק כדי להגיע עד היום.
פשוט מדהים ומרגש.
תודה להזמנה לקרא
ועל האומץ והחשיפה .
*
וואוו! מדהים! מדהים! מדהים!
מרגש.
פרדוקס הכוס.... לבחור באיזה חלק שלה להסתכל....
מרגש מאוד
כתיבה משעשעת ונעימה
בדרך כלל לא קורא פוסטים , הצליח לך :)
ביאן היקרה
כל כך ריגשת אותי, והגעתי לפוסט הזה בסוף כוכבי
אשוב, אין לי ספק שאשוב
כל כך אני...
תודה
רונית
היי ביאן,
אומנם מרגש מאוד לקרוא,
אולם קשה לי להאמין שאכן מסלול הלמידה הזה יכול להביא לתוצאות הללו.
אומנם פה ושם יש חריגים שמצליחים אולם בסה"כ גדילה שכזו מביאה עימה מערכת עצבית הרוסה ומגננות אמתניות שמהן לצאת למקום של חמלה כמו זה זו משימה בלתי אפשרית כמעט.
ברכות על פוסט נוגע ומרגש.
כוכב
מרגש ועצוב
מהיכן נובע הסיפור
נגע לליבי
רק טוב ואושר
וואו...
צריך כמה רגעים להשיב את הנשימה לסידרה....
כמה עוצמה.
כיכבתי כמובן
נתקע לי גוש בגרון.
בוקר טוב!
ביאן....דה...ז'אבו...לפחות מבחינתי....מרגש....
יקירתי,
נדמה לי שרק מלקרוא את זה..
הפרופורציות חוזרות, ומהר...
תודה על ששיתפת
שולחת חיבוק:-)
כואב מאד וגם שמח
תודה לך ששיתפת אותי
לגעת ברגש וכוכב ...
ריגשת אותי מאד
תודה.
(עוד משהו בפרטי)
סליחה שכזאת,
ותודה לך, ביאן
שאיפשרת.
:)
מטפלים רבים,
בעיקר פסיכולוגים
מאמינים שכל מה שאנחנו, מי שאנחנו ואיך שאנחנו -
מתנהגים, מתנהלים ,חושבים, עושים,
צורת חשיבה,טראומות, פחדים,רגישויות כאלו ואחרות,העדפות מיניות,
וכל הגישה שלנו לחיים לטוב ולרע-
כבולים באופן טבורי עם הקשר להורינו בילדות.
עצם החפירה וחיפוש "האשמים" לא מקדמת את בריאותנו
ולא נראה לי שניתן לסלוח להורים באמת,
כשאנו "מודים" להם על שדפקו לנו את החיים.
כמה אהבה יש בתוכך! ולכן, תמיד תנצחי
וכוכב בטח כוכב, מגיע לך את כל כוכבי השמיים
(:
תודה צביקה...
i do my best...
גדולה את מהחיים
(:
אכן, שחר,
זכות גדולה!
היי ביאן
בדרך כלל מחיים כאלה לא יוצא טוב
חיים קשים עושים בני אדם קשים
לפרוץ את המסגרת ולהגיע לטוב
בתנאים האלה, זו זכות גדולהמאד
(:
זכות גדולה.
באמת.
וואו, מיקי, תודה, איזה פרגון...
(:
ולא, לא פספסת כלום...
הייתי בחופשת מולדת,
כהרגלי...
(:
(:
תודה כרובית קטנה,
אמסור לה בשמך,
אם כי היא בוודאי קוראת,
אינקוגניטו,
בעילום שם...
(:
(:
תודה
(:
תודה ג'ק,
נכון,
גם אותי...
מאוד...
קודם כל ברוכה החוזרת לכתוב (או שמע אני פיספסתי משהו...??)
וכרגיל כל מה שאת כותבת מדהים ומרגש
וואו!
אין מילים
איזה אומץ! איזו גדלות!
כמה למידה עצמית.
כמה כוחות יש לאישה הזו....