אין זאת כי צרה גדולה התרגשה עלינו. שקל לשקל אספנו. פרוטה לפרוטה. בחרדת קודש, כאסוף רועה צאנו, ליקטנו המעות זו אל זו. סופרים ומונים,מונים וסופרים, וחולמים. קיצצנו מזה וגם מזה, וגם בהוא לא טמנו ידנו בצלחת, עד בוא הגאולה. אותו יום של חג ונס היה הוא, עת הביאונו הביתה. לבשנו מחלצות חג, כינסנו המשפחה וכולנו נרגשים, בעיניים בורקות, היבטנו בצחור המלאכי הזה. אין זאת כי היינו כחולמים. בידיים אמונות טיפלה בו זוגתי שתחיה, ואנו מתבוננים בנס הגלוי.
ובעודנו מתבשמים מניחוחו התמים, עלה המר"ן בועז מעודה נעים זמירות ישראל, לבמה וסילסל במלוא גרונו. ציונים אנו, ומיד אצנו, ליבנו מתרחב, לזון בפלא השחור, כובש את בימות העולם. אך, אבוי. נפלה עטרת ראשנו, ומיד בתום שירתו הנעלה, נסחפנו מעט ואף צפינו בחבורת הגרמנים ימ"ש, נותנים בקולם, ואף הדרדרנו עד כדי האזנה לעכו"מ מקרואטיה.
בעודנו צופים ונסחפים קמעה, עלה באפי ריח האסון. אשר יגורתי בא לי!! כל חסכונותינו עלו בלהבה השמימה, אסון גדול קרה: האורז שהיה בסיר נשרף כולו!! מאין יבוא עזרנו? איככה נחזיר את הרכוש היקר שנקנה במיטב כספנו. יהודים!! הושיעו!! |