כותרת הפוסט הזה היא אמת פנימית שלפיה אני משתדל לחיות.

מעבר לחיי היום יום בהם אני עובד במשרד ומתפרנס אני גם עוסק באמנות.

לקריירת הDJ שלי היו הרבה עליות ומורדות,בשנת 2000 זכיתי בתחרות DJS חובבנים הגדולה ביותר שהתקיימה בישראל עד היום ופרצתי לתודעת ה"סצנה" (כן...כן בגיל 17) ניגנתי בפתיחה של הTLV במצעד האהבה לפני עשרות אלפים, במסיבות רחוב בהולנד וכו'

בסביבות 2003 כשה"קלאבריות" החלה לצאת מהאופנה ואלוהים כבר לא היה DJ התחלתי לנדוד אל שורשיי המוסיקליים ומצאתי את ה"סאונד" שהיום אני יכול לקרוא לו - שלי, למעשה מאז אני נמצא בתהליך שיפור ובניה מתמיד של אותו "סאונד" בבארים שונים ומועדונים קטנים ברחבי העיר.

הסיבה לכל הפוסט הזה וכל האקספוזיציה שמלווה אותו היא שלאורך כל התקופות השונות בקריירה הנ"ל היו אנשים שמתחו עלי ביקורת מאחורי גבי ודאגו לסגור לי דלתות ולהערים עלי קשיים, לפני כשלוש שנים החלטתי עקב כך לשים את הקריירה הנ"ל על אש קטנה כדי שלא אחשף לאותם אנשים ואוכל לקדם את הדברים שאני עושה מ-א' ועד ת' ללא התערבות של גורמים חיצוניים כאלו ואחרים.

אז בתקופה האחרונה התחלתי להגביר את האש, והתחלתי להתערבב מחדש ב"סצינה", ונחשו מה? שוב אותם אנשים דואגים לבוא ולזרוע את זרעי הרעל שלהם בסביבה.

אז לכל מי שחווה חוייה דומה אני אומר - לפני כמה שנים המצב הזה זרק אותי לתהום ולקח לי הרבה זמן להתחשל, להבין מה אני שווה ולאזור את הכוחות ליצור שוב את האומנות שלי בכיף. היום - אני מביט ל"מבקרים" הנ"ל בעיניים ואומר - אני יודע מה אני רוצה לעשות! ואם אתם לא יודעים או רוצים לפרגן לפחות אל תלכלכו, אני לא מלכלך עליכם.

זהו, פרקתי את התסכול, אפשר לחזור ליצירה בראש שקט :)