ילדה בת 19 אוהבת איש זקן.

והיא

בתמימות מאוסה ומתחננת,

בטוחה באהבתה, מאמינה לה.

מאמינה לו.

הוא מספר לה כמה הוא עייף

ולה עוברות צמרמורות

דקות

כמו קווי רוק המתגלים בפיהוק. 

היא באה אליו

צעצוע אדם

הוא משחק בה יפה יפה.

בגופה

מטלטל בעדינות את נפשה

ששמחה בחידות שהוא מספר לה.

הוא הסוד שלה

ומה היא עבורו? 

מראה לו את התחתונים

ואחר כך

את קווי הורידים

דרך עורה השקוף.

צָמָא רודף את עיניו,

לוגם את הנעורים שלא הספיק.

תמיד היה ילד-זקן

וכשבגר רצה לשחק כמו כולם. 

בעיניה שאלות.

וסקרנות עוטפת את האישונים.

וקשה לסרב לפחד שלה,

קשה לעמוד ברכות מילותיה

כשהן מדברות פחד והתחדשות.

הוא משתדל לחייך אליה

וחיוכו כבר מריר משנים, עלוב. 

וכמה שנא אותה

על הרעש שהקימה בתוכו.

וכמה אהבה היא אותו.

התייסרה עליו,

כתבה לו שירים מחלומות.

מאזינה למכוניות נעלמות אל הלילה. 

ידיו עוד יזכירו לה.

גם קולו.

הוא עדיין חידה.

היא תמצא פתרונות אחרים.