כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    בעמדת מוצא

    באה בימים, וגם בלילות לפעמים.... אובדת בנבכי המטריקס

    ארכיון

    0

    גן השבילים הנעלמים

    71 תגובות   יום שני, 26/5/08, 16:46

     

     

    ל"ג בעומר.

    התכנית המקורית היתה להגיע ל"נמלה" לערב "פילם נואר". אפשרות מעניינת.
    אבל אני רציתי מדורה.
    חיפאית.
    כמו שצריך. אולי אפילו בים.
    אז התקשרתי לדורי. דורי מצוי בכל. אם יש איזה אקשן הוא כבר ידע.
    "היי, אלו הי, מיכל, מה?"

    "אני רוצה מדורה. עכשיו"

    "חחח, אייל עושה בבוסתן"

    "איזה בוסתן?"

    "בואדי שיח, נו"

    "איך מגיעים?" (אני חיפאית מתחילה)

    "תסעי עד לשער ברוש בבית הקברות, ותפני שמאלה, את כבר תמצאי"

    "דורי, אני מאלו שהולכים לאיבוד גם בבית שלהם. צריכה הסברים יותר מדוייקים, או שזו תהיה דרכי האחרונה"

    "רצית אקשן, לא? יאללה תסתדרי".

     

    וככה, בלי לדעת מי יהיה, איפה זה, מה צריך להביא ומה בוער, יצאתי לדרך.
    בית קברות. שער ברוש. שמאלה... שפכו של ואדי, שני בתים של ערבים משמאל, חושך וכלום...
    נכנסתי עמוק יותר עם המכונית בשביל המתפתל, ראיתי מימין גדר, מאחוריה בית מוסתר, ונביחות כלבים. ושער חוסם את הדרך. יצאתי. סוף הדרך, ושום דבר... אין מדורה.

    אבל נסים מתרחשים לפעמים. מישהי הופיעה פתאום עם פנס ואמרה "אני אראה לך איפה זה". מהשביל פנינו במפתיע שמאלה לתוך השיחים העבותים, ומעל ערימת סלעים דילגנו והופ... חושך מוחלט, ושיחים זולגים על ראשינו. הפנס היה אורו החלוש של נייד. חוש המישוש שיחק תפקיד מרכזי. אפילו הירח בשלב הזה עוד לא חשף פניו. ואני מחפשת אור של מדורה וצהלה של אנשים. ונאדה.

    ואז פתאום הבנתי שמתתי והגעתי לגן עדן.


    שביל בטון סדוק התפתל בין השיחים והעצים. נתיבי מים משני צידיו. בהמשכו, ככר צלב מסתורית ובמרכזה מזרקה שנעלמה, מדרגות התרוממו אל תוך הסבך. עוד פיתול, עוד מדרגות והגענו אל הקסם האמיתי. גן אלף לילה ולילה.
    משטח לא גדול, במרכזו בריכה וקרקורי צפרדעים עזים. עץ. ערסל. דממה. חושך.
    הבחורה נעלמה כמו שהופיעה. ומצאתי עצמי פוסעת בזהירות באפלולית לכיוון הערסל המאוייש. הערסל קרא לי: "הי, איזה קול מתוק אני שומע?". זה היה ירון. "איפה כולם, איפה המדורה?". "נטע בבריכה, השאר הלכו להביא עצים".

    השאר התבררו כשני אנשים. אייל ועוד מישהו.
    התחלה לא משהו. קצת עלוב. בתור מדורה.
    מאחורינו, התקבצו צעירים למדורה משלהם.
    משמאלנו, במשטח גבוה יותר, התארגנו שני צעירים למדורה נוספת. מאורגנים משו משו. נרגילה, פוייקה, ירקות חתוכים בקופסאות טאפרוור. הניחו הכל וזינקו לבריכה, בבגדי ים קטנים שחורים...
    הסתכלנו עליהם בהנאה (אני, ושני הגברים שלידי, שהם מאלו).

    לאט. דברים זרמו לאט. חיפאים, נו...
    המדורה מאחורינו כבר מתחילה לבעור, גם זו שמשמאלנו, ורק אנחנו, נעבעך, עוד לא מצליחים להדליק. העצים רטובים מהלחות הכבדה. החבר עם העיתונים עוד לא הגיע. הוא גם לא יגיע. ירון הפטיר: "תראו ת'צעירים, כבר הצליחו להבעיר, ורק אנחנו הזקנים לא". אז הסברתי לו שלא בוער כלום (ז'תומרת מטאפורית). האש תגיע. סבלנות. נתחיל לאט, נלך על בטוח והכל יהיה בסדר.


    בינתיים הלכתי עם אייל וסיני להביא עוד עצים. טיפסנו בחושך לתוך הכלום, משתדלים לא למעוד לתוך נתיבי המים. הגענו לבליל ענפים עקשן. מושכים לפה מושכים לשם. הידיים נקרעות וגם הסוודר. יצא ענף ועוד אחד. סוחבים.
    שביב אש מתחיל להגביה עוף, מאכילים אותו בענפים קטנים יבשים, האש תופסת. שמים ענף גדול יותר. זהו. יש מדורה.
    נטע מצידה יצאה מהמים, התייבשה, התלבשה. חייכה. אהלן.
    פותחים שקיות עם אוכל. פיתות, לבנה. יין אדום. גיטרה מלעלעת פורטיס. נו.

    נעים, נחמד, ידידותי ולי חסר משהו לתפור את הכל ביחד. אבל אף אחד לא הביא.
    "אייל, בוא נקפוץ לבקר את הבית בואדי. אולי יש משהו"
    "לא נעים לי. לא רוצה לבקש מהם טובות".
    "טוב, אז בוא נלך לטייל, תסביר לי על המקום".
    "כן. יאללה".
    אייל הוא המטפל המסור של הגן מטעם עצמו. כבר שמונה שנים, כל שבת, הוא מגיע לגן "שלו" ועושה משהו. מפנה ענפים, חושף שבילים, מנקה זבל שהשאירו. מתידד עם התושבים המקומיים (האחמדים מכבאביר), מספר למי שרוצה לשמוע (וגם למי שלא) על עברו המפואר של הגן, וחולם על עתיד ירוק. איש אדמה עם חזון.

    טוב, כמו שצפיתי, הטיול התמים (המלווה בסיפורים) הוביל אותנו, ככה בטבעיות, לבית הרצוי.
    היות ועמדנו בחוץ, הכלבים נבחו.
    נבחו הכלבים, יצא בעל הבית לבדוק מה.
    כבר פתח את השער לחצר, ראה את אייל. חייך מרוצה והזמין אותנו להכנס.
    אז לא נכנסנו כי לא התאים, אבל השאלה נשאלה, לחיצת היד הגיעה, ואנחנו חזרנו לכיוון הבוסתן מצויידים. ויפה. יפה מאוד.

    השתופפנו בין הענפים הנמוכים ונשפכנו לכיכר המוצלבת, באמצע הדרך. הירח הפציע מבסוט, זוהר.
    "נראה לי אחלה מקום לשבת לתדלק, אייל".
    התישבנו על עיגול הבטון החשוף (במרכז הכיכר) שהכיל פעם משהו. אולי מזרקה, אולי כד גדול עם עץ. אולי פסל. אייל סיפר על הגן שנבנה בשנות העשרים של המאה הקודמת, בהזמנת כיאט (מלונות היאט) שהיה הבעלים של שטחים נרחבים בחיפה. הגן טופל והוחזק להנאת השכנים ובני המשפחה עד שנות השבעים.
    אז העיריה קנתה ממנו את השטח, פיטרה את הגננים ומאז - עזובה. השיחים גדלו וכיסו את השבילים, הלכלוך הצטבר, והגן הפך לאגדה חיפאית. היה או לא היה. מעל הבוסתן, במעלה הואדי יש כנסיה כרמליטית. חיפאים יורדים מכרמליה עד אליה ויושבים. מעטים מכירים את הגן. סוד הגן הנעלם. גן השבילים המתפצלים.
    אייל מספר, אני מכינה. לאט. בכמעט חושך. בלי אמצעים. בהנאה גדולה.


    ואז... הכל התחבר. הקסם נשפך עלינו בטובו הנדיב.
    עוד שתיקה, והמשכנו לאורך השבילים, במעלה המדרגות חזרה לבריכה והמדורות.

    בזמן שטיילנו הגיעו עוד אנשים, נשלפה עוד גיטרה (תשעה אנשים, שתי גיטרות, אף פוייקה).
    ריחות הבישולים מהמדורות לצידנו הגיעו אלינו, וצלילי בלוז מרהיבים נשפכו אליהם מכיווננו.
    והכל יפה, נעים, חלומי. הרמוני. אור המדורות משתקף בבריכה הקטנה, צללי אדם כהים מתניידים מפה לשם, והצפרדעים בקרקורן העז. לא מזיז להן.

    תפוחי אדמה על חוט מתכת נכנסו למדורה, יצאו, נאכלו.
    בזמן הנכון שלף אייל את הפינג'אן והתקין קפה. מריר, ריחני.
    וככה זרמו להן השעות, והרגעים הצטברו בעונג צרוף.
    המדורות האחרות בערו מהר וכבו.
    שלנו התחילה לאט, בערה במתינות ונשארה דולקת אחרונה.


    החלטתי לפרוש בשיא (אנשים התחילו להשפך מסביב, האש רחשה בגחלים, הצפרדעים נרדמו).
    נכנסתי למכונית, ראיתי שכבר ארבע בבוקר.
    איזה כיף, הכבישים ריקים, אפשר לטוס את העליה בקצב שלי. ג'ף בקלי ברדיו, בערב של אלבומים.
    מושלם.


    דרג את התוכן:

      תגובות (67)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        3/6/09 12:20:


      מיכל אפשר את המייל שלך גם ? איננו מכירות אך אשמח להגיע למקום האניגמטי הזה.יש מצב שהייתי בבוסטן הזה.ליד כמה בתים ערביים ויש כמה ישראלים שמטפלים בו אכן.באמת יש בית קברות ליד.

      בתודה ובשימחה.

       

        25/11/08 14:36:

      תודה צונאמי :)

      מחפשת את הפינה הקסומה הבאה...

        25/11/08 12:27:


      נשמע אכן מושלם

      אין כמו לגלות פינות קסומות בטבע

      ולהעביר זמן בסבבה עם אנשים טובים

      סחטיין עליך חיוך

        25/11/08 10:29:

      אה וואללה? מיושב?

      הייתי בטוחה שמחקו אותו.

      או שאת גילגל מחקו?

       

      ויש דברים שלא שוכחים אף פעם... (טירופים וכיופים)

      וזה הכי מסכם את המקום:

       

      And all the children are insane
      All the children are insane
      Waiting for the summer rain, yeah

       

      קריצה

        25/11/08 08:46:

      רותי הכי יפה בעולם יושבת בחוץ ....

      לא היה לה סיכוי מול...

      שהייתה גם יפה וגם משגעת.

      היום ייטב הוא מושב שמאוכלס בעולים מחבר העמים .

      ככה זה.

      the end -אמרת...

       

        24/11/08 10:59:

      איך אשכח ?

      מקום הזוי באמצע מדבר בחום אכזרי מוזיקה משובחת מתנגנת בפנים ובחוץ בלי אף מבוגר אחראי בכל הקיבוץ....

      ואחד מטורף שמטפס על עצים ואחת רותי הכי יפה בעולם יושבת בחוץ ותגליות מרגשות בפנים...

      מחקו את הסדום ועמורה הזה מהמפה, לא ? וכולם התפזרו

       

      This is the end
      Beautiful friend
      This is the end
      My only friend, the end

      Of our elaborate plans, the end
      Of everything that stands, the end
      No safety or surprise, the end
      Ill never look into your eyes...again

      Can you picture what will be
      So limitless and free
      Desperately in need...of some...strangers hand
      In a...desperate land

      Lost in a roman...wilderness of pain
      And all the children are insane
      All the children are insane
      Waiting for the summer rain, yeah


      ........

        24/11/08 10:37:

      אשכים וצפרדעים לא הולך יחד.רגע , ניזכרתי, בעצם לצפרדע יש לשון ארוכה לא?וגם דביקה כזאת...אז אולי..........לא לא. לא כדאי.וחוץ מזה את קורעת אותי עם הזכרונות שלך  מהקיבוץ, תפסיקי מיד.אח איזה כייף היה ..את זוכרת?

        

        23/11/08 18:21:

      :)))))

      אתה קורא ורואה ומבין עניין...

      ו-Riders on the Storm תמיד יזכיר לי מזגן עובד חזק כשבחוץ חום מטורף של הבקעה

      ועוד כמה דברים טובים...

       

      ואת אשכייך אתה יכול לטבול בבריכה הזו גם ביום חצי חם. יחד עם הצפרדעים :)))

      (העיריה מתכננת לגדר את המקום ולאסור על הכניסה אליו, אז אל תחכה יותר מדי)

        23/11/08 18:14:

      אפרופו doors כתבת ואני מצטט: אני מכינה. לאט. בכמעט חושך. בלי אמצעים. בהנאה גדולה.....

      אני חוזר ואומר הזמן עשה לך רק טוב......

       

      ועכשיו תראי מה כתוב באינטרנט על הגן שלך

      מעין שיח נמשיך לרדת במורד הנחל.מימיננו נבחין במדרגות שעולות לכיוון כבאביר ומשמאלנו-בוסתן גדול

      של משפחת כיאט.משפחת כיאט הערבית נוצרית היתה אחת המשפחות העשירות והמכובדות בחיפה בימי

      המנדט,וצאצאיה חיים ופעילים בחיפה גם היום. הבוסתן הוקם על ידי אבי המשפחה (עזיז כיאט) ונועד להיות

      מקום בילוי ונופש מחוץ לעיר והמולתה.(בעיקר בחגים הנוצריים ובימי ראשון)כיום הכל כאן נטוש ומוזנח,אולם

      תעלות המים ועצי הפרי והנוי מעידים על יופיו של המקום.יש לקוות כי ימצאו הגורמים שישקמו את הגן.וישיבו לו את קיסמו.(כתב יעקוב שורר)

       

      אין ספק מדובר בגן מופלא ותיק ומיוחס ביותר.אבקשך להתייחס אליו בכבוד הראוי.

      הצילומים שלך עושים חשק אני חושב שבקיץ  אני אגיע ביום חם במיוחד

       לטבול את אשכי בבריכה הקרירה.

        23/11/08 13:45:

      שייך'צ'ו, אתה היית מתחבר בשניה למקום ולמדורה.

      (אין כמו תפוחי אדמה חרוכים מהאש, עם קצת חמאה ומלח).

      הזולות הטובות בתל אביב הן על הגגות, או בחצרות אחוריות בשכונות הפריפריאליות (רמת החייל, ביצרון וכו').

      וכבאביר (אכבר אל ג'אבר), היא שכונה בואדי לידי.

      והאחמדים הם פנינה בנוף המוסלמי.

       

      כשאני חושבת עלייך, אני נזכרת ב-doors... ודי לחכימא בהחלט

        23/11/08 13:36:


      אי איך אני אוהב מקומות כאלה, שאנשים שכחו והזמן עושה בהם כרצונו באין מפריע.בתל אביב אין לנו כזה, ואם היה, ישר היו עושים מזה מגרש חנייה (תת קרקעי כמובן) ומלמעלה היו שותלים פרחים מאולפים .

      גמרתי לקרוא והיה לי בפה טעם של תפוחי אדמה מהאש ורק שאלה אחת ..איפוא זה לעזאזל? ומי זה כבאביר. נכנסתי לגוגל ורשמתי כבאביר, והנה כפתור ופרח .....ודי לחכימה.

        24/6/08 09:21:

      תודה גל. כיף לקבל ביקור ממך!

      (יבשו מעייניי) 

        24/6/08 01:22:

      איזה יופי

      מקסים מקסים

       

        31/5/08 02:57:

      קראתי עלייך אצל עירית במומלצים שלה

      נהניתי לבקר אותך

       

      רונית

        29/5/08 23:50:
      דיקט.
        29/5/08 20:49:

       

      צטט: מיכל* 2008-05-29 11:16:32

      תתפלאי, קרטונים אני לא עושה.

      את מתכוונת קרטון במובן נעל? או לחם? 

       במובן משו תפל וטפל כאחד

        29/5/08 17:37:

      מה איתך? מפחד מחושך? לא מאמינה.

      זהו, עכשיו אני בדרך לעוד פינת חמד בחיפה... תחנת הקמח. 

        29/5/08 17:17:

      נפלא..........

      ואני אמור להיות חיפאי 50 שנה ולא מכיר קסם של מקום

      ממתי נוסעים למקום חשוך כזה לבד.....

      מה איתי?

        29/5/08 11:16:

      תתפלאי, קרטונים אני לא עושה.

      את מתכוונת קרטון במובן נעל? או לחם? 

        29/5/08 11:09:
      כל אחד והאסוציאציות שלו, כפרה...
        29/5/08 11:06:
      יופי נחמה.
        29/5/08 06:50:
      מקום נהדר ואדי שיח והסביבה. יופי.
        28/5/08 22:21:
      מרקורי תמיד בנסיגה, את לא יודעת?
      זו קונספירציה שצריך לתת לאמריקאים לחקור אותה. הם אוהבים קונספירציות.
      והומאז' לקרטונאז' נשמע לי כמו שיר אאבה לחגיגת. או טריפים.
        28/5/08 18:47:
      וביי, הולכת להאכיל את הילדים (שהם כידוע כבור סוד שאין לו תחתית)
        28/5/08 18:46:
      הומאז' לקרטונאז' - תארי לעצמך (זו רוח הפוסט).
        28/5/08 18:46:

       

      צטט: מיכל* 2008-05-28 18:37:57

       

      צטט: מיא 2008-05-28 18:16:42

       

      צטט: מיכל* 2008-05-28 14:18:45

      גם בחברת צפרדעים מזדווגות?

      איפה את? לא רואים אותך?

      גם לא מצליחה להגיע לתגובות בפוסטך החכם.

      צטט: מיא 2008-05-28 13:11:07

      איזה כיף לך. באמת נראה כמו גן עדן. אני מוכנה לטבול בכל שלולית.

       

      אל תשאלי, נשמה, תקפה אותי שפעת איומה ומצמררת בחומרתה, שבעיצומה שבק הדיסק במק היוקרתי שלי - שני בשנה - והחרא נשלח לבדיקה מקפת, וכמובן שהבראתי מיידית כי כמה צרות אני יכולה לסבול בבת אחת? אז עד שקיבלתי את החליפי... וכידוע לך אני יכולה להתחבר לקפה דה מרקר רק בבית קפה... נו, אז דמייני אותי העצבנית עם המחשב החליפי, יורה אש וגופרית ונזלת!

      אוי כפרה! מי קילל אותך והביא לך נאחס?

      כל הזוועה הזאת ואני נשארתי בגן עדן של שוטים!

      אבל ראיתי שתיקתקת עיניינים בחזרה (אפשר להכנס לתגובותייך המרגשות שוב). 

      נשיקה

      גם כתבתי פוסט שהוא לדעתי מאוד מצחיק ואעלה מחר - אם רק מרקורי הנסוג יאפשר לי.

        28/5/08 18:40:

       

      צטט: מיא 2008-05-28 18:17:55

       

      צטט: מיכל* 2008-05-28 16:26:56

      אהלן עמיר, ברוך בואך בצל בלוגי.

      כן. מתכוונת לנסות את המסלול הזה בהקדם.

      מעניינת אותי גם הכנסייה הכרמליטית. וכבר ראיתי את המדרגות שיובילו אותי החוצה דרך כבאביר.

      לפגוש את המקום המכושף הזה בלילה, במפתיע, תוך חשיפה איטית וניחוש - זה טעם החיים.

      תבוא עוד.

      נו די כבר.... נמאס מהלוקאל פטריוטיות החיפאית המתלבלבת הזאת... אפשר לחשוב שכל הקפה חיפאים!

       מיא, אנחנו מיעוט גאה!

      (זר לא יבין זאת... מדכאים את המודחים...) 

        28/5/08 18:37:

       

      צטט: מיא 2008-05-28 18:16:42

       

      צטט: מיכל* 2008-05-28 14:18:45

      גם בחברת צפרדעים מזדווגות?

      איפה את? לא רואים אותך?

      גם לא מצליחה להגיע לתגובות בפוסטך החכם.

      צטט: מיא 2008-05-28 13:11:07

      איזה כיף לך. באמת נראה כמו גן עדן. אני מוכנה לטבול בכל שלולית.

       

      אל תשאלי, נשמה, תקפה אותי שפעת איומה ומצמררת בחומרתה, שבעיצומה שבק הדיסק במק היוקרתי שלי - שני בשנה - והחרא נשלח לבדיקה מקפת, וכמובן שהבראתי מיידית כי כמה צרות אני יכולה לסבול בבת אחת? אז עד שקיבלתי את החליפי... וכידוע לך אני יכולה להתחבר לקפה דה מרקר רק בבית קפה... נו, אז דמייני אותי העצבנית עם המחשב החליפי, יורה אש וגופרית ונזלת!

      אוי כפרה! מי קילל אותך והביא לך נאחס?

      כל הזוועה הזאת ואני נשארתי בגן עדן של שוטים!

      אבל ראיתי שתיקתקת עיניינים בחזרה (אפשר להכנס לתגובותייך המרגשות שוב). 

      נשיקה

        28/5/08 18:17:

       

      צטט: מיכל* 2008-05-28 16:26:56

      אהלן עמיר, ברוך בואך בצל בלוגי.

      כן. מתכוונת לנסות את המסלול הזה בהקדם.

      מעניינת אותי גם הכנסייה הכרמליטית. וכבר ראיתי את המדרגות שיובילו אותי החוצה דרך כבאביר.

      לפגוש את המקום המכושף הזה בלילה, במפתיע, תוך חשיפה איטית וניחוש - הוא טעם החיים.

      תבוא עוד. 

      נו די כבר.... נמאס מהלוקאל פטריוטיות החיפאית המתלבלבת הזאת... אפשר לחשוב שכל הקפה חיפאים!

        28/5/08 18:16:

       

      צטט: מיכל* 2008-05-28 14:18:45

       גם בחברת צפרדעים מזדווגות?

      איפה את? לא רואים אותך?

      גם לא מצליחה להגיע לתגובות בפוסטך החכם. 

      צטט: מיא 2008-05-28 13:11:07

      איזה כיף לך. באמת נראה כמו גן עדן. אני מוכנה לטבול בכל שלולית.

       

      אל תשאלי, נשמה, תקפה אותי שפעת איומה ומצמררת בחומרתה, שבעיצומה שבק הדיסק במק היוקרתי שלי - שני בשנה - והחרא נשלח לבדיקה מקפת, וכמובן שהבראתי מיידית כי כמה צרות אני יכולה לסבול בבת אחת? אז עד שקיבלתי את החליפי... וכידוע לך אני יכולה להתחבר לקפה דה מרקר רק בבית קפה... נו, אז דמייני אותי העצבנית עם המחשב החליפי, יורה אש וגופרית ונזלת!

        28/5/08 16:26:

      אהלן עמיר, ברוך בואך בצל בלוגי.

      כן. מתכוונת לנסות את המסלול הזה בהקדם.

      מעניינת אותי גם הכנסייה הכרמליטית. וכבר ראיתי את המדרגות שיובילו אותי החוצה דרך כבאביר.

      לפגוש את המקום המכושף הזה בלילה, במפתיע, תוך חשיפה איטית וניחוש - הוא טעם החיים.

      תבוא עוד. 

        28/5/08 15:02:

       

      תענוג גדול .

      אני תמיד מגיע לנקודה הזאת מלמעלה - מהכרמל, ואז עולה בחזרה דרך כבביר.

      אבל אףפעם לא בלילה .

       

        28/5/08 14:18:

       גם בחברת צפרדעים מזדווגות?

      איפה את? לא רואים אותך?

      גם לא מצליחה להגיע לתגובות בפוסטך החכם. 

      צטט: מיא 2008-05-28 13:11:07

      איזה כיף לך. באמת נראה כמו גן עדן. אני מוכנה לטבול בכל שלולית.

       

        28/5/08 14:17:
      ריקי! את אופטימית!
        28/5/08 13:38:
      זה נראה גן עדן אמיתי. כדאי להגיע כדי להתחיל להתרגלמחייך
        28/5/08 13:11:
      איזה כיף לך. באמת נראה כמו גן עדן. אני מוכנה לטבול בכל שלולית.
        28/5/08 00:00:

      חברה, קלטת אותי.

      אני חושבת שאני אוהבת במיוחד את ההתרחשות שחושפת את עצמה בפני, ככה בחן.

      להתנהל בתוך תמונה. ולפעמים לוקח לי כמה ימים להפנים את הקסם.

      כשהעודפים מתנדפים והעיקר נשאר. 

        27/5/08 23:06:

      הכי אהבתי את הרוח שנושבת ממפרשייך ההרפתקניות

      שכל כך משותפ לנו, וכבר עמדתי על כך, גרמניה, חו"ל וכולי

      ושרק אחרי שצעדת אל תוך הריק, הלא-נודע,

      הופיע גן העדן בפנייך במלוא הדרו, אולי ככה זה תמיד-

      המתיקות רבה יותר ככל שהחשכה אפלולית יותר וגן העדן

      מקבל תבלינים מעניינים יותר.

      נשמע מהרגעים שצוררים לנצח, קחי אותי איתך בתרמיל.

        27/5/08 18:08:

      רינת, תודה על הביקורים המיוחדים...

      מתכוונת לבוא עוד ועוד, וגם לצלם שוב.

      לצלם פינות נוספות, נסתרות. 

        27/5/08 14:49:
      שכחתי.. הצילומים יפהפיים! "בגן העדן של ילדות...".
        27/5/08 14:46:

      וואו!!

      ...סוד הגן הנעלם...

      באמת שווה ביקור...פעם... ׁ(ולו רק בגלל הכנסיה ליד...)

       

        27/5/08 14:40:

      תהילה,

      אמרת ואמרת הרבה.

      קסומ קסומ קסומ

      כל אחד צריך למות פעם אחת לפחות

      בשביל להגיע למקום כזה.

        27/5/08 10:09:

      הפינוק על חשבון הברון. 

      צטט: אני פה לרגע 2008-05-26 23:52:52

      כמה מפנק

      תודה על התמונות

       

        27/5/08 09:55:
      תודה בלאקי, אחותי.
        27/5/08 06:15:
      ג'ף באקלי, הא? הזכרת לי. אני אאזין לו היום.
        27/5/08 06:13:

      סמארה פשוט בשוק שיש לך אנרגיות טיוליות כל הזמן, אפילו בערב.

      אני, בשביל להגיע למקומות שכאלה, צריכה את מקל הקסמים של גבי ודבי.

       

      פב"כ: יש לך כתיבה עיתונאית-ספרותית קולחת, מרתקת, כיפית, מיוחדת. ממש כיף לקרוא אותך.

        27/5/08 01:54:

      צטט: סלים השלישי 2008-05-26 23:22:35

      מי זאת בתמונה למטה? מי שאני חושב?

      ולמה לא הזמנת אותי?

      היא. כן. אתה מוזמן. 

        26/5/08 23:52:

      כמה מפנק

      תודה על התמונות

        26/5/08 23:22:

      מי זאת בתמונה למטה? מי שאני חושב?

      ולמה לא הזמנת אותי?

        26/5/08 22:36:

      ויני וידי ויצ'י

      צטט: בדלי 2008-05-26 22:08:16

      מושלם, לגמרי.

       

        26/5/08 22:32:

      צריך אותך בשביל להבחין בשם הספר. יש שם ספר נוסף מסתתר. (ויתרתי על הגן של פינצי קונטיני מסיבות טובות). 

      צטט: edna139 2008-05-26 22:10:54

      מיכל,

      עשית לי חשק למדורה,

      מענגת כמו שלך - שם

      בגן השבילים המתפצלים*

       

        26/5/08 22:29:
      תודה. כל חיפה מלאה בזולות סודיות ונחבאות.
        26/5/08 22:23:

      אלו שבילים נעלמים סודיים יש בחיפה!מחייך

       

      יופי של צילומים.

        26/5/08 22:10:

      מיכל,

      עשית לי חשק למדורה,

      מענגת כמו שלך - שם

      בגן השבילים המתפצלים*

        26/5/08 22:08:
      מושלם, לגמרי.
        26/5/08 20:52:

      ברוכה הבאה בצל גני.

      שבי, תשתי תה מתוק. תתרווחי. תטבלי בבריכה.

      ותודה לאורלי שהגיע הזמן שתבקר אצלי... 

        26/5/08 20:49:
      החיים מושלמים, לא? תודה לך על הפוסט הנפלא ותודה לאורלי - מעלי - על הקישור.
        26/5/08 20:48:

      תבואי, ניפגש.

      גם אצלי בבית זה גן עדן.

      באחריות. 

      צטט: ביקרו אותי 2008-05-26 19:59:03

      אני מגיעה לחיפה לאיזה מפגש משפחתי, בשבת ה7 ביוני,

      ואני מוכנה להיפגש אתך.

      אני רוצה להפגש אתך.

      ...רק אל תקחי אותי לבית-קברות!

       

        26/5/08 20:48:
      אם יש שלמות בעולם, הביאוה אלי ואחבקה.
        26/5/08 20:39:

      מושלם.

       

        26/5/08 19:59:

      אני מגיעה לחיפה לאיזה מפגש משפחתי, בשבת ה7 ביוני,

      ואני מוכנה להיפגש אתך.

      אני רוצה להפגש אתך.

      ...רק אל תקחי אותי לבית-קברות!

       

        26/5/08 19:47:
      אם את מגיעה לחיפה תכתבי לי למייל, ואקח אותך לשם.
        26/5/08 19:32:

      אמנם לא חיפאית

      אבל בתור מבקרת ותיקה בחיפה נזכרתי ששמעתי...

      אפנה למקורות יודעי דבר ;)

        26/5/08 19:25:

      חברות יקרות, אם תקראו - תדעו.

      קודם כל זה בחיפה (אתם יודעים איפה זה? מעבר להרי החושך. קצת אחרי צפון תל אביב). ואז להגיע לבית הקברות, לפנות שמאלה ולחפש.

      וזה סוד. 

        26/5/08 18:55:
      כן-איפה הקסם הלא יאמן הזה?
        26/5/08 17:34:

      לפני שאני בכלל קוראת...

      איפה זה ?

      ומייד... :)

      פרופיל

      מ*כל
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין