ליאונרד ברנשטין-לני ( 1918-1990)נחשב לאחד המלחינים האמריקאיים החשובים במאה ה20.לו הוקדש הקונצרט האחרון בסידרת אינטרמצו בתזמורת הפילהרמונית.

שמענו בתחילת הקונצרט את הסימפוניה מס 2  הידועה גם בשם "דור החרדה"שנכתבה בגרסתה הראשונה ב1949 על פי פואמה באותו שם מאת האנגלי ויסטן אודן שקיבל פרס פוליצר1947 על פואמה זו.  גרסה שניה וסופית ,שנוגנה הפעם, נכתבה בשנת 1965.

הסימפוניה מתוך שלוש שכתב -שתי האחרות על נושאים יהודיים-ירמיהו וקדיש הנה סימפוניה לפסנתר ותזמורת.הפסנתר מלוה ומקיים דואלוגים עם התזמורת לכל אורך הסימפוניה.

יש הרואים בסימפוניה זו קונצרטו לפסנתר כאשר ההבדל בין קונצרטו וסימפוניה זו הוא במבנה היצירה ,במספר הפרקים.בעוד שבקונצרטו יש בדרך כלל שלושה ובסימפוניה ארבעה כאן יש שני חלקים ובכל חלק שלושה פרקים.

הסימפוניה מתחילה בנגינת כלי נשיפה סולו ואליהם מצטרף הפסנתר.יש בסימפוניה הרבה קטעי סולו פסנתר, דבר שאינו מקובל בסימפוניות.

זאת יצירה דרמטית,מוסיקה טראגית המתארת את דור החרדה.אינני זוכר ששמעתי אותה עד כה והיא מענינת, מיוחדת ובעלת מתח פנימי רב ומשאירה אותך דרוך לכל ארכה.הקהל למרות שמוסיקה זו נחשבת למוסיקה מודרנית קיבל אותה בהתלהבות ורעמי מחיאות כפיים.

היצירה קשה לביצוע היא מלאת אימה וקדרות.יש בה גם הרבה אלמנטים של ג'אז.היא מסתימת בצלילים שלווים מלאי תקוה .השחר מפציע , העתיד ורוד,

שומעים את צלילי החגיגיות ,הנצחון ,הגבורה והגאולה.

הניצוח של דייויד רוברטסון היה קפדני, מדוייק ,שלט היטב בתזמורת,הוציא ממנה צלילים נפלאים והיה תיאום מלא בינו לבין התזמורת והסולנית -הפסנתרנית הישראלית אורלי שחם שהנה גם אשתו של המנצח.

שחם ניגנה בוירטואוזיות, בעוצמה ורוך בהתאם לפרקי היצירה.

זאת יצירה כאמור מאוד מענינת ,חזקה וכדאי לשמוע אותה פעם נוספת גם בבית.

לסיום שמענו סויטת מחולות מתוך סיפור הפרברים שתיזמרו ועיבדו שני מלחינים אחרים בהסכמתו, השגחתו ואישורו המלאים של ברנשטיין.

הסויטה כוללת תשעה מחולות אך העדפתי את האורגינל על הסויטה.

אמנם שתי היצירות שונות מאוד אחת מהשניה אך אם מחפשים מחנה משותף בין שתי היצירות הרי אלו היו צלילי הג'אז.

לראות או לא לראות:זה היה קונצרט סיום העונה בסידרה זו.מומלץ לשמוע את הסימפוניה בהזדמנויות אחרות.

נכתב על ידי elybikoret , 27/5/2007 17:49