פחדים בקנה - מודל של אינטימיות (חלק ב')
"לא."
הוא השיב בפשטות.
לא הייתי מוכן לתשובה הזו, חשבתי שזו התחלה של משפט
כמו:
"לא... אבל אתה יודע כל אחד מרגיש בודד לפעמים."
חשבתי לשאול אותו איך הוא מתמודד עם זה.
לא ציפיתי מעולם להתמודד עם אדם שאינו מרגיש בודד.
"לא?"
שאלתי שוב.
"לא."
"למה תייחס זאת?" שאלתי.
הוא חשב לדקה.
"אני חושב שגורם אחד הוא שאני מביט על כל בנאדם בזוית רחבה חיובית."
"אני תמיד מחפש את הצדדים הטובים, הגישה הזו יוצרת אצלי מייד תחושת קשר."
"וגורם שני הוא שאני פחות דואג,פחות פוחד שהצד השני לא יקבל אותי או ידחה אותי."
"היעדר תחושת הפחד הזו, היא גורם מרכזי.".
במאבקיי להבין או לתפוס את התהליך של אימוץ גישה שכזו, שאלתי.
"איך תוכל להציע זאת לאחר? האם יש שיטה שבה אפשר ללמוד זאת?"
הוא הביט בי וענה.
"הצעתי הראשונה אלייך היא להבין את נחיצותה של החמלה."
|
תגובות (11)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אני יכול לחזור לספסל. אבל אני מעדיף לשבת על הרצפה.
איזה תשובות..
אני בטוחה שהוא לימד עוד כל מיני דברים.
חזור לספסל לימודך שכן עוד ארוכה הדרך.
שלום.
לא פניתי אלייך כגבר.
רק עמדתי באמצע והבטתי לצדדים :)
בקלות. אפשר להתבלבל.
למה זה מכעיס אותך.
בכל אופן על תשובות שקיבלת לשאלות בטלות.
למה את נוהגת באלימות?
מתפרצת בשאלה. פוסלת וחוזרת למחילה.
אז מה את רוצה מחיי (הוירטואלים עד גבול)?
למה את מתנסחת ומתנצחת?
אם מאסת בזה עד כאן, קחי את םילותייך
(שבאוזניי ועיניי נסתמות בדיוק כמו ם סופית).
ואת כוכבייך המאפילים באורם.
ותורי לך לעמק בהרי ירושלים.
אלף סליחות על הבלבול במין המגיבה.
אני מקווה שלא נפערה בך תהום חדשה של כעס.
ואני מבין שאת כועסת.
למה? אולי יש לי מושג קלוש.
אם את רוצה לדעת את מקור הטקסט.
אז אשמח לספר לך שבבתחילת שנות ה-80
הדלאי למה - היה מארח/מתארח ומתראיין המון.
כמעט כל הפגישות האלו הפכו לספרים/חלקן להרצאות.
שהשתתפתי בסדנה בדהרמסלה,
הייתה סדרת הרצאות של למה ישה
שנקראה בדידות וחיבור זאת
הסתמכה על חלק מהשיחות שניהל.
בגלל שהבדידות החזיקה בי חזק
כתבתי וסיכמתי את הדברים שאמרו.
והמחברת נשארה בצד עד לפני שבוע/יים.
החלטתי שזו שעה טובה לערוך את עצמי
ולכתוב באופן מסודר.
מצידך,את
כנחש
מתפתלת
כאילו שואלת שאלה.
אז מה את שואלת?
האם אני גנב
אוצרות המילים?
ועכשיו שוב
מה את שואלת?