"לא."

הוא השיב בפשטות.

לא הייתי מוכן לתשובה הזו, חשבתי שזו התחלה של משפט

כמו:

"לא... אבל אתה יודע כל אחד מרגיש בודד לפעמים."

חשבתי לשאול אותו איך הוא מתמודד עם זה.

לא ציפיתי מעולם להתמודד עם אדם שאינו מרגיש בודד.

"לא?"

שאלתי שוב.

"לא."

"למה תייחס זאת?" שאלתי.

הוא חשב לדקה.

"אני חושב שגורם אחד הוא שאני מביט על כל בנאדם בזוית רחבה חיובית."

"אני תמיד מחפש את הצדדים הטובים, הגישה הזו יוצרת אצלי מייד תחושת קשר."

"וגורם שני הוא שאני פחות דואג,פחות פוחד שהצד השני לא יקבל אותי או ידחה אותי."

"היעדר תחושת הפחד הזו, היא גורם מרכזי.".

במאבקיי להבין או לתפוס את התהליך של אימוץ גישה שכזו, שאלתי.

"איך תוכל להציע זאת לאחר? האם יש שיטה שבה אפשר ללמוד זאת?"

הוא הביט בי וענה.

"הצעתי הראשונה אלייך היא להבין את נחיצותה של החמלה."