גבי החתיך ואני יושבים עכשיו בבית הקפה האהוב עליי- סגפרדו, או כמו שגבי הנוסטלגי מתעקש להמשיך ולקרוא לו: "פינתי". הזמנתי חצי טוסט סלט ביצים וחצי טוסט התרד. נושא השיחה הוא מפגן העצמאות המרשים שנערך בחופי ת"א, שהסתיים בצניחה של צנחן היישר על ראש הקהל המריע בשאגות רמות. תמונת המפגן: 4 פצועים מריעים ועוד 4 מריעים פצועים. בעוד אנו עושים הכנות לאוכל, קיפץ על השולחן טווס כחול, הרים גבות ושאל בקול עמוק: "מה זה מפגן?" לאחר שסיימנו למחוא לו כפיים על התעוזה, החל הוא במונולוג שלא אשכח לעולם.
מה זה מפגן? מפגן זה "בואו ותראו מה אנחנו יכולים לעשות אם היו נותנים לצה"ל לנצח". מפגן זה תצוגה של הרוצה להיות חזק. מפגן זה טובי הטייסים וטובי הצנחנים שמראים לנו כמה אנחנו מוצלחים [יהודה ברקן אומר: "אנחנו עוד נחזור למילה מראה"].
ולמה לנו כל המפגנים האלה? הקשה הטווס ולקח לי זית ירוק מהצלחת. הרי יש לנו מספיק חסרי כל שזקוקים לכסף הזה שנזרק על מזבח מראית העין. מדוע הממשלה לא מקדישה מחשבה למצב ניצולי השואה, שאותם היא גזלה במו החלטותיה וסחבותיה, עוד מימי השילומים - שילומים שהגיעו, ממש במקרה, הישר לכיסה? (כיסה = כתחליף לכיסם). ואולי בעצם כדאי שנשקיע את הכספים האלו בשרים שלנו ובראשי ממשלות. אם נשכיל לתת להם ישירות את הכסף של המפגנים, אולי לא ייקחו בסתר... ואז לא תהיה שחיתות.
הטווס, שהתגלה כרטוריקן מרשים, המשיך בנאום מלא להט ויריקות, בעוד אני מזמין מילק שייק בננה. יש כאן מילק שייק בננה מעולה. גבי כרגע אמר משפט חשוב, ואני מקליד: "המפגן האמיתי זה להוציא את החייל הזה מעזה." זו מחשבה מעניינת. יש לנו צבא שעושה מפגנים אחרי מלחמה שבה הוא לא הצליח לנצח, כשיש לו חייל בשבי של כנופיה שנמצאת במרחק קסאם. טוסט השוקולד שבא ביחד עם המילק-שייק היה מתוק מידי. בעצם אין כזה דבר מתוק מידי. "ספר להם על המראה!" גרגר הטווס בפה מלא פירורים, בעודו יורד על מה שנשאר לי מהטוסט.
נזק המראה! לפני שבוע שמעתי הרצאה שבה נאמר שאחת מההמצאות ההרסניות שהמציא האדם זו המראה. מהיום בו המציא האדם את המראה, הוא החל לשים את הדגש על כיצד הוא נראה ע"י אחרים, במקום להתמקד במי שהוא. וכך מדינת ישראל... |