זה כבר קרה לי פעם... זה היה לא מזמן דווקא. אך הרגשת הלבד חותכת את ביטני כאילו עברו חלפו להם כבר כמה שנים טובות. תמיד אומרים לי: "את צעירה ... עוד תספיקי להתאהב ." ואני מחכה . מחכה לרגע... מחכה לגבר... מחכה לאהבה הגדולה שהבטיחו לי . אין תחליף להרגשה המיוחדת והגדולה שמציפה אותנו בכל דקה אפשרית ביום. לחכות לטלפון ולמילה הטובה לבהצלחה כשצריך .. ולאוהב תמיד... וגם כשאין לו מצב רוח , שיוציא זאת עלי אני הרי האדם הכי קרוב שיש לו , ואיתי הוא מרגיש הכי חופשי. אבל הלילות הם הכי קשים. בלילה הארוך והקר , חסר החיבוק החם והאוהב. ובליל קיץ לוהט, חסרות הנשימות הצוננות על צווארי . והריי את הדברים האלו לא כיף לעשות עם כל אחד, אלא רק עם אחד שאליו כן יהיה לי רגש מיוחד. אני יודעת... אני יודעת... אתם בטח חושבים ילדה קטנה , רומנטיקנית ונאיבית . כל לפחות אומרים כל מכריי. אבל זאת אני ובזה אני מאמינה. אהבה?...כבר הרגשתי בעבר (לפחות ככה נדמה לי) ואולי יבוא משהו יותר טוב ויותר חזק. וכשיבוא איך אדע אם זה הכי טוב והכי חזק שאפשר??? אני יודעת שאין שלמות, אבל בטוח יש משהו שקרוב לשלמות שאני מחפשת. שיתאים לי. שיתאים לי... מצחיק עד כמה קשה באמת למצוא משהו שיתאים לי . מצחיק? אולי בעצם קצת עצוב. מה שבאמת מרגיז שהיה פעם איזה רגש , והוא נהרס (לא בגללי כמובן ,או אולי בעצם כן...אבל זה כבל לפוסט אחר לגמרי ) ועכשיו אני יושבת לי עם כל תחושת ה"לבד" המרגיזה הזאת. וזה ממש לא משנה אם כל היום סובבים אותי אנשים. סתם אנשים... אנשים שאוהבים אותי... אנשים שאיכפת להם... ה"לבד" הוא עדיין "לבד" גם אם זה בעצם ביחד.
קוראים לי ילדה של תשומת לב , וואו כמה שהם צודקים , ורק לאחרונה הבחנתי לתכונה הזאת בי . זה טוב ? זה רע? לא ממש בטוחה (אני די מבולבלת היום אבל זאת אני ,ואני מחכה לך. לך...היחיד,המיוחד חסר השם (בינתיים , אני מקווה) וכשתבוא,תהיה רגיש, תהיה כנה ולעולם אל תשקר לי או תבגוד. מחכה לך לעד, זאת שמאוהבת באהבה!!! |
)