עיצוב: חוץ ופנים

ידועה אימרת המשורר: "האדם אינו אלא תבנית נוף מולדתו".

כמה נכונים הדברים גם בהשלכה על ביתו של האדם,

שתמיד מושפע מהסגנון המקובל במולדתו.

על נקלה נזהה בבית בספרד את התכונות הטיפוסיות לבית ספרדי,

אם זה הפטיו - החצר הפנימית - ואם זה הריהוט הכבד וה'מכובד' בבית פנימה. באותה מידה מובטח לנו ריהוט משובח וקל בכל בית דני, החושב על כל הפרטים המנעימים את סביבת החיים, בלי להתפשר ולרדת מהרמה האיכותית הידועה, של המוצר הדני.

אפשר להמשיך ולמנות כך מדינה אחר מדינה, כשההבדלים מתבטאים בעיקר בכוח הקנייה הכמותי,

בעוד שקווי העיצוב הבסיסי אינם תלויים בגובה ההכנסה.

ומה באשר לישראל, שעדיין לא גיבשה תבנית 'מולדת', למרות ששת עשוריה ?

ארצות המוצא משתקפות בשכונות הומוגניות, רמת ההכנסה משתקפת בעיצוב המהודר או הסטנדרטי של הבית, תלוי במזל...

ההסתגלות לתנאים עדיין מכתיבה את אופי המגורים, יותר מאשר ההסתגלות לנוף; ולמעשה שיטת השיכונים שהתפתחה מתוך כורח קיומי מאפיינת עדיין את העיור הכללי,

בשונה מארצות ותיקות שבהן השיכון, ה- HLM - שולי ומרוחק מחיי המרכז.

במקום הגישה הביקורתית המגדירה מצב זה כ'בכייה לדורות',

ניתן להפוך את המבט, ולראות בו שלב עוברי, לא מגובש, המאפשר כר פעולה רחב דווקא בשל חוסר ההיקבעות על מורשת גורלית.

ככל שהסגנון השולט פחות מגובש, וככל שקשת האפשרויות יותר רחבה ויותר 'מביכה' (מבוכת הבחירה), כך היצירתיות אקטיבית יותר. מתוך הקאוס הזמני , הכולל כשלים ולקחים שהופקו מטעויות, המרחב נפתח ובשל לעיצוב חדיש ואותנטי.

התפשטות ה'צימרים', בעיקר בגליל, היא דוגמה למרד הבנייה בדורנו, למרות שניכר הרצון לחקות בנייה כפרית שוויצארית, כפי שיעיד אפילו שמו של המבנה, שגם הוא חריג (תרתי משמע) בנוף הלשוני והמקומי.
פרוייקט שיקום השכונות מהווה דוגמה נוספת, קצת יותר טבעית, הפעם, למודעות הגוברת לסביבת החיים, כערך שמתבטא בקיימות.

אולם קשה להתחרות בפרוייקט המוצלח יותר בתחום העיצוב הסביבתי, הוא חידוש בתי ה-באו האוס ברחבי תל אביב. כאן הנס התחבר כנראה לצלילות הדעת, כשבתי הראשונים הללו קיבלו חסות בין לאומית כאתר שמור, ואתה גם את הזרמת התקציב הנחוץ לשיקום סגנון הבנייה ה'פשוט בכוונה' מימי תל אביב הקטנה.

www.cavim.co.il