כותרות TheMarker >
    ';

    הברזייה

    כל טיפות האושר, התסכול, הכיף, העצוב, הפנינות, האהבה והאופטימיות מתנקזים כאן, למקום הזה שבו אני יכול לכתוב בו בחופשיות.

    מקווה שכמו שהכתיבה ההרגשות יוצאים לחופשי, כך הם ימצאו את דרכם אליכם - בהרבה הרבה חום.

    קריאה מהנה.

    הרצון והיכולת (לא) נפגשים בתרנגולת

    4 תגובות   יום שני, 28/5/07, 00:49

    מדי פעם מגיע אירוע או שצצה לה חוויה שמעירה אותנו. לפעמים אלו חיבור של אירועים וחוויות, כמו במקרה הזה.

    כהרגלי, אכתוב את הדברים מסודרים - במקרה הזה כרונולוגית, כדי שתבינו על מה אני מדבר.

    מקווה שזה יהיה הפוסט האחרון בנושא האישי, והלאה אתן לכם יותר מידע שעלול לתת דווקא לכם משהו (למרות שאני רואה בפוסט הזה סוג של מידע שאולי עוד עלול להועיל למישהו), או תכנים מעניינים יותר.

     

    הסיפור, כמו כל הסיפורים המרגשים של הגברים מתחיל בצבא. דווקא שם.

    אחרי קורס תכנות בממר"מ, הגעתי ליחידת 8200 בחיל המודיעין ושם הייתי איש סיסטם בצוות שעוסק בקישוריות.

    שנתיים הייתי בתפקיד. רק שנתיים, אבל פעמיים.

    אחרי 21 חודשים הצבא החליט לשחרר אותי, עקב סיבות רפואיות. התעקשתי קצת, וחזרתי אחרי מספר שבועות בהתנדבות. כדי לסיים את הפרוייקטים שהתחלתי, כדי לתרום לצוות ולצבא, ולהמשיך לקדם את הצוות ואת הפרוייקטים שלו. אחרי 25 חודשים מיום הגיוס הצבא שחרר אותי סופית, עקב המצב הרפואי (עכשיו הכל בסדר, אגב, תודה).

    לא יודע אם הספקתי הרבה בזמן הצבא. היו לי רק שנתיים, אבל היה הרבה מה לעשות בהם.

    החל מלתחזק את המערכת, לתת פתרונות לצוותים אחרים, להדריך צוותים ויחידים, ללמד חיילים חדשים שהגיעו וכיוצא בהם.

    התקדמתי יחסית מהר. תוך ארבעה חודשים כבר הייתי עם ביפר בכיסי ועם מחסור שעות שינה בולט. אחרי שנה וחצי שדרגתי את רוב המערכות, ותורני התקלות כבר יכלו לישון טוב יותר.

     

    הצלחתי לייעל את הצוות. פעם בחודש היה על אחד מאנשי הצוות לגבות את המערכת, זוהי עבודה לא נחמדה ובהחלט לא קלה אשר תופסת יום וחצי או יומיים מהחיים ודורשת תיאומים טלפונים לפעמים. יצרתי קובץ שעושה את הכל לבד, ברקע, אוטומטית, במשך שלוש שעות.

     

    ייעלתי את המערכת גם מאחורי הקלעים. ישבתי אחרי שעות העבודה כדי לשכלל דברים שאחרים עשו, ולתקן טעויות עתידיות שעלולות לקרות. נברתי במערכת כדי להבין איך הכל עובד, והייתי מאגר ידע לבאים אחריי.

    נתנו לי גם לעבוד על מערכת שעבדו עליה פעם אחת לפניי. מערכת מסובכת שלא היה אף אדם בצוות שידע לעבוד איתה. מעין תעלומה לא מתועדת. ישבתי על 2 ספרים בני 300 עמודים,

    ועל עוד ספר שמתעד את המערכת שלנו - ולבסוף הצלחתי להשתלט על המערכת הסוררת.

    אחר כך ישבתי לא מעט כדי לכתוב מדריך שיתעד איך עובדים עם המערכת.

    לפני חצי שנה אמרו לי שהוא עדיין אחד המדריכים שמשמשים את הצוות, וכלי ללימוד ה'צעירים'. אני גאה בזה.

    הייתי מגיע לעבודה בבסיס שעה אחרי כולם, וזאת למרות שגרתי בתוך הבסיס ובמרחק של צעדים ספורים מהמשרד (132. נו, היה משעמם).

    הייתי מסיים אחרי כולם, אבל. זה לא שהייתי וורקההוליק, אפילו להיפך. זאת פשוט העובדה שראש הצוות שלי פשוט ידע לתת לי יד חופשית בשעות העבודה, מהסיבה הפשוטה - זה השתלם לכולם, והתפוקה עלתה.

    בסופו של דבר הבנתי שכל העסק הזה של מחשבים - הוא לא ממש בשבילי. זה פשוט הפסיק לעניין. אולי בגלל שלא איתגרו אותי מספיק בעבודה, אולי כי זו תחושת השגרה, ואולי כי סתם נמאס.

    התחלתי להתעניין בשוק ההון, ומצאתי את עצמי מתעניין בזה יותר ויותר.

     

    ולמה אני מספר את כל זה?

    כי אני כבר שלוש שנים באוניברסיטה. התחלתי בתואר לכלכלה ועזבתי לטובת תואר בניהול (מנהל עסקים בשם אחר). רק שנה שנייה.

    והאוניברסיטה - מה שהיא עושה הכי טוב, זה להכניס אותי למסגרת של החומר הנלמד, לנוון לי את המוח מיצירתיות - כי לזה אין מקום באף קורס שאני לומד.

    אז נכון, אני לומד מעבר - לוקח המון ספרים מהספרייה (הרשימה מתארכת משנה לשנה) - בכל הנושאים שמעניינים אותי - לינגוויסטיקה, מימון התנהגותי, שוק ההון ופיננסים, הערכת שווי חברות, וכיוצא בזה. אני קורא כתבות בנושא כלכלה כמו מטורף. לא עובר שבת בלי עיתון או מגזין כלכלי ביד.

     

    זה נשמע מפונק - אבל זה בדיוק מה שחסר לי - עבודה, איזו עבודה בכלכלה או שוק ההון.

    אחת כזאת שאוכל לומר עליה שהיא קרייריסטית. אחת כזאת שאעבוד בה תוך כדי קידום מיזמים. אחת כזאת שאוכל להפעיל בה את היצירתיות, שיהיה מישהו שיתניע בי את הגלגלים האלה שעם כל שנה באוניברסיטה נראה שהם הולכים ומתנוונים.

    וזו הבעיה בדיוק - כי יש לי רק יומיים בשבוע לעבוד, ואני גר באיזור הדרום. שתי עובדות שלא באות לעזרתי.

     

    יש להכל פתרון מאוד פשוט - אני יודע. תחכה שנה והכל יהיה בסדר, איזה חברה תקבל אותך לסטאז' בניהול תיקים, כאנליסט, או שתקווה לטוב ויעלה לך איזה רעיון מספיק טוב בראש בשביל שאיזה משקיע יחשוב שזה באמת רעיון שווה משהו.

     

    אבל משהו בוער בי, דווקא עכשיו, דווקא בימים האלה. זה לא משנה אם אותרתי כמחונן ואם יש בי הכל אם זה לא ממומש.

    דווקא לאור האירועים האחרונים שמצטרפים ביחד - אחי התחיל לעבוד בHP, מספר חברים סיימו תואר ומצאו את עצמם בחברות הייטק, ומתמחים במקומות שונים, ואני רואה פה בקהילה המון אנשים בגילי או קצת פחות שכבר מתקרבים בצעדי ענק למליון הראשון שלהם, הקימו חברה והספיקו לעשות לא מעט.

     

    לקח לי זמן לכתוב את כל זה, כי כרגיל לקח לזה זמן להבשיל בתוכי. חשבתי שזו אולי התשוקה לכסף שמדברת מתוכי, אבל זה רק חלק קטן. נכון, אמנם אין לי אפילו מספיק כסף בשביל לצאת לחופשה בארץ בקיץ הקרוב, אבל זה לא המניע שמדרבן אותי.

     

    כאילו לא הספקתי מספיק, כאילו לא עשיתי די, כאילו יש איזה פוטנציאל שרוצה להתממש, משהו בפנים שרק רוצה שמישהו יוציא אותו. לא התמכרות לעבודה כמו רצון לעשות, להניע, להזיז, לקדם ולהתקדם, לחדש,לשנות.

    אש בעיניים, בלב ובמוח.

     

    אש שאמורה להיות אנרגיה מטורפת ומנוצלת שתשרוף את המסגרת בה אני נתון, אבל במקום זה קצת חורכת אותי מבפנים.

     

    והלוואי והייתי צריך רק אמפטיה לבדה כמו שאני צריך פתרון.

     

     

    לא התכוונתי לכתוב פוסט שלילי, ובאמת שלא ריגשי, אבל יש סיכוי די גדול שהוא יתפרש ככה לרובכם. כי גם לי הוא מתפרש ככה.

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (4)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        8/6/07 00:06:

      אני אתייחס פה רק לחלק הראשון של הפוסט הזה ברשותך. חלק מסויים פה מזכיר לי את עצמי, אז אולי אצליח להעלות כמה נקודות למחשבה:

       

      התקדמתי יחסית מהר. הצלחתי לייעל את הצוות. ייעלתי את המערכת. ישבתי אחרי שעות העבודה כדי לשכלל דברים שאחרים עשו, ולתקן טעויות עתידיות שעלולות לקרות. נברתי במערכת כדי להבין איך הכל עובד, והייתי מאגר ידע לבאים אחריי. נתנו לי גם לעבוד על מערכת שעבדו עליה לפניי, מערכת מסובכת שלא היה אף אדם בצוות שידע לעבוד איתה. ישבתי על 2 ספרים בני 300 עמודים. לבסוף הצלחתי להשתלט על המערכת הסוררת.

      אחר כך ישבתי לא מעט כדי לכתוב מדריך שיתעד איך עובדים עם המערכת. הוא עדיין משמש את הצוות, וכלי ללימוד ה'צעירים'. אני גאה בזה.

      ראש הצוות שלי פשוט ידע לתת לי יד חופשית בשעות העבודה, מהסיבה הפשוטה - זה השתלם לכולם, והתפוקה עלתה.

       

      כל זה טקסט שלך, מתומצת - אבל שלך. מפה אפשר לראות שאתה משקיען, אוטודידקט, מוכשר בצורה בלתי רגילה, אכפתי, אוהב לעבוד, חרוץ, יודע להעביר חומר, אוהב ללמוד ולהתעמק, וגם זוכר ומתמצא בהרבה תחומים. ראש הצוות שלך זה בונוס בלתי רגיל, אל תחשוב שזה נפוץ ויפה שכתבת והבנת שזה משתלם לכולם ומעלה את התפוקה (ועוד יבוא פוסט בנושא בקרוב מאוד). 

       

      ואז מגיע המשפט הזה:

      בסופו של דבר הבנתי שכל העסק הזה של מחשבים - הוא לא ממש בשבילי. זה פשוט הפסיק לעניין. אולי בגלל שלא איתגרו אותי מספיק בעבודה, אולי כי זו תחושת השגרה, ואולי כי סתם נמאס.

       

      כואב הלב. אין ספק שלא אתגרו אותך מספיק, לכן הגעת לשיא שלך שם, היתה לך שגרה שכבר שעממה אותך. רוב הסיכויים שאם היית מתפתח הלאה או מתחיל פרוייקט בנושא אחר היית פורח גם שם. ונראה שיש לך כשרון טבעי לתחום ובגלל זה קצת חבל.

      כמו שנראה לי, תהיה מציאה בלתי רגילה גם בשוק ההון, אבל תמיד תזכור שיש אנשים שצריכים אתגרים, וחידוש מדי כמה זמן, כי אחרת כל עבודה תהפוך למשעממת. (וגם על זה ידון הפוסט כשהוא יגיע).

       

        28/5/07 22:21:

      חגית - תודה, יישמתי. ברור שחובת ההוכחה עליי, ואיישם אותה. רק צריך את ההזדמנות שלי, ככה מרגיש.

       

      ירון - תודה.  פירסמתי כבר בלוח דרושים מזמן, ועכשיו גם קישרתי לפוסט הזה.

       

      אתם מחממים את הלב.

        28/5/07 11:56:

      אתה נשמע כמו מניה בטוחה.

      כמו שחגית אמרה, תפרסם גם בקהילת דרושים.

       

       

      שיהיה בהצלחה.

      כמובן שאם אשמע על משהו וכו'

       

        28/5/07 03:18:

      אה, מותק, אתה כזה נכס. שאני בטוחה שכבר יחשבו עלייך.

      לי אישית, אין משרה להציע לך, אבל יש לי הצעה.

      שים מודעה עם קישור לפוסט הזה בדרושים ( ראיתי שאתה מגיב שם, אבל

      עכשיו שיגיבו אלייך ).

      בלי קשר, אני אתחיל לשאול בקרב חבריי.

       

      חובת הוכחת כל הרשום לעיל, עלייך. אבל לפחות העזרה, עליי.

       

      שיהיה בהצלחה ( ואדם שחוזר להתנדב בצבא, ומשרת ב 8200, נראה לי

      שלא תהיה לו בעיה להצליח ),

      חגית.

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      ארז פרץ
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין