כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    וזה לא מה שישביע את רעבוני

    אינטרנט, כתיבה, מוזיקה, ספרים, הורות, אמנות, חיים

    ארכיון

    שני זוגות

    15 תגובות   יום שלישי, 27/5/08, 23:23

    קודם כל, הלילה לא היה סמיך בכלל. היא חשבה שיכלה לנשוף באוויר וכל הצבע השחור הזה היה נשבר ומתמוסס, כמו צבע גואש מיימי מידי על בריסטול מהילדות. קצת ציער אותה שלא הצליחה  למצוא שום דבר דרמטי ותיאטרלי, באווירה או בתפאורה, לא היו שום סימנים שיתמכו בסיפור העובדתי שמסתכם בזה: הערב נוסעים לחתונה.

    היא נכנסה אליו בצהריים למשרד, שכל כך הרבה זמן לא הייתה בו, נעמדת בפתח ומגביהה אליו את הראש, לקשר עין מאוזן. "בעצם, אפשר לנסוע לחתונה ביחד לא? זה די טיפשי לקחת שתי מכוניות, נראה לי". הוא לא נראה מופתע, מסיט את העיניים מהמסך אליה ואומר: רעיון מצוין, בטח. מתי אתם לוקחים אותנו?"  היא שמה לב שאמר את זה בקלילות אמיתית כזו, אפילו בשמחה, נטולת כל רבדים תחתיים של חרדה.  לקול שלו לא היה שום גוון אחר, שהצביע על איזו שהיא מצוקה פנימית, כמו שראתה,  כמה פעמים אצלו, בעבר. הוא היה ענייני לגמרי.

     

    הכי חשוב זה שתשמרי על עצמך, אומרת לה מוכרת הבגדים. הורדת יותר מידי, מותק, רואים את זה בציצים, איזה יפים היו לך, מלאים ועגולים ותראו אותם  עכשיו, כמו אגסים שמישהו הוציא מהם את האוויר. את לא שומרת על עצמך, תגידי? עושה לך צרות הזה שלך? לא נכון.  הוא נראה כזה נשמה הבעל הזה שלך, כזה בחור נהדר.

     

    החברה שלו. היא לובשת שמלה שחורה מקטיפה, מתוחה על החזה. יפה לך, אומרת הנשואה בלי האוויר בשדיים, איפה קנית? זה של חברה שלי, היא אומרת, לא יכלתי להחליט מה ללבוש ופתאום היא התקשרה. חדש, קנתה אותה במשביר שלשום, עוד לא הספיקה ללבוש. נראה לי שאני אקנה אותה גם, מה אתה אומר חמוד, היא מביטה בו, חושפת את צדודיתה, מגביהה מעט את הפרצוף ונותנת לשאלה שלה סיומת החלטית, בניגוד למשפט שאלה.

    מה שתגידי, הוא אומר. היא מצחקקת. שעות אני מתחננת אליו, בוא נלך לקנות לך בגדים, ולא תגידי אני רוצה לקחת אותו לסיורים בדיזינגוף, הליכה  ברגל בחום, ממש לא! רק לקניון, שתי דקות מהבית, מה יש? אז הוא יסתובב קצת במזגן ויאכל פיצה בדומינוס כמו שהוא אוהב, ובדרך נעבור בכמה חנויות וסוף סוף יהיו לו כמה מכנסיים נורמלים, לא כמו שהוא לובש עכשיו לעבודה, נכון מביך איך הוא בא למשרד, מה את אומרת?  היא שואלת, משועשעת, מצפה לתשובה שלא מגיעה.

    עוד לא נתתי לה טבעת והיא כבר מלבישה אותי, הוא רוטן בפינוק, בחורות, רק לנהל ת'חיים שלנו.

    נו ליאור, מסננת הנשואה, תהיה ילד טוב, היא מחייכת במושב הקדמי. בעלה נוהג. שקט.

    רגע, אז כמה זמן אתם נשואים, שואלת החברה שלו. היא נצמדת אליו מאחורה ומחזיקה לו את היד. ביולי היינו שלוש שנים היא עונה לה, מיישרת את המראה לימין, רואה אותם מאחורה. המייק אפ לא יחזיק הערב היא מהרהרת.

    ואיפה עשיתם את זה?

    שפיים, אומר הבעל, מקום הכי יפה בארץ.  הייתה לנו את החתונה הכי יפה בחיים, אנשים פשוט נשפכו. עד היום באים אלינו ואומרים: עוד לא הייתה חתונה כזו.

    למה, מה היה מיוחד?

    זו האווירה, הייתה אווירה מיוחדת, של כיף, אנשים פשוט נהנו, אנחנו נהנינו. אני זוכר את עצמי מסתובב שם רגוע ובסתלבט כאילו אני מבלה, שנינו לקחנו את זה מאוד בקלות. אנשים הסתכלו עלינו כאילו אנחנו שני מוזרים, היינו פשוט ב-COOL פשוט לא עשינו מזה עניין, לא כמו זוגות אחרים שמתרוצצים כל החתונה שלהם בהיסטריה, דופקים את הראש ומשתוללים. ר-ג-ו-ע! ובאמצע אנחנו לוקחים צלחות אוכל ומתיישבים לאכול בשולחן. ראית פעם זוג כזה, שיושב לאכול בחתונה שלו?  איזה אוכל היה לנו בחתונה מותק? עוד לא היה כזה אוכל, אנשים נכנסו שם לחוויה קולינרית שהם לא הכירו עד אז.

    תסתובבי חמודה, צריך לסדר לך בחזה. השמלה יופי עליך נכון? הצבע טוב לך לפנים. תראו אותה, כולך עצמות, כואב הלב. אמא שלך הייתה אצלי וסיפרה לי איך הוא ניקה ובישל כשהיית במיטה חודש ימים. הורדת יותר מידי תסלחי לי שאני רעה. רזית יותר מידי, יותר מידי! היית צריכה רק שניים שלושה קילו, אבל לא הצלחת לעצור הא?  מה קרה לך חמודה? לא חבל עלייך?

    המגע המרושע שיש לדרך לשם. האדום של האיביזה גולש קדימה, והכביש ריק. אין הסחות דעת, מוזר, אומרת אישתו. יום חמישי בערב, לאן נעלמו כולם. בקצה הכביש נכנסים למסלול המהיר, כביש איילון, קופסאות פח בצבעים זוהרים חלומיים מטיסות את עצמן סביבם כמו בלונה פארק. חודרות כל הזמן לטריטוריה הקטנה שלהם, עד שאחת מהן, שברולט אפורה כבדה חותכת אוטו בפראות, משאירה מרווח צר מאוד של שניות מחיכוך פראי. אולי תיזהר, היא צועקת בבהלה ובכעס, כמעט נכנסת בו. מה אתה רוצה לעזאזל, שכולנו נמרח פה על הכביש?

     

     

    ואיזו שמלה הייתה לך?

    קצרה.

    מה זאת אומרת קצרה?

    ממש קצרה, מיני.

    ואוו.

    צבע שמנת

    יפה?

    כן, מאוד יפה.

     

    תגידי מה שתגידי, אני בטוח שבחיים לא היית בחתונה כזו כמו שהייתה לנו, הוא אומר לה. אני בטוח שגם החברים שלך לא ראו חתונה כזו בחיים.

     

    "המזל שלנו" מתחילה החברה שלו אחרי שהשתררה במכונית שתיקה ונדמה היה שאין מה להוסיף יותר בנושא, "ששנינו רוצים אותם דברים: לא ניסע לקפריסין ולא נשתלשל ממסוק כמו שעושים כל מיני. אנחנו רוצים משהו פשוט וסולידי ושלא יעלה לנו ככה ששנה אחר כך נצטרך להיחנק עם תשלומים, רק בשביל שנוכל להגיד שעשינו חתונה מהסרטים. אני יודעת בדיוק מה אני רוצה, איזו שמלה אני אקנה, איפה כדאי לקנות לדן בגדים, ומה יהיה בתפריט. טוב, זה ברור שפה תהיה קצת בעיה כי ההורים שלי דורשים כשר, ואין מה לעשות".

    "לא נכון, תדעי לך שהיום עושים באוכל כשר דברים ממש ממש מוצלחים, מתעורר החבר שלה פתאום, "היינו בכמה חתונות כשרות, והיה, אני רוצה להגיד לך, אפילו טעים". מה יהיה עם הפקק הזה, הוא ישתחרר מתישהו? כי אנחנו ממש כבר מאחרים, לא נעים. בטח כולם כבר שם, מבלים כמו משוגעים ונהנים נורא.

     

    אני אומרת לך, תשמעי לסימה, נוזפת הזבנית, את צריכה לאהוב את עצמך. הנה, תראי אותי, אני כבר חודשיים הולכת לסדנת מודעות ורק טוב יוצא לי מזה. הם אומרים לך שמה: את הכי חשובה, כל האחרים לא שווים את זה. לא שווים שתתעצבני ושיהיה לך פה שחור על הנשמה. בשביל זה אני אומרת: תדאגי לעצמך, תחשבי רק על עצמך.  תני לי 120 שקל על השמלה, משגעת עלייך, הירוק הזה בול הולך עם הפנים הבהירות שלך, ואני עושה לך בהנחה כי מגיע לך, הייתה לך תקופה קשה.

     

    אני לא חוזרת, היא חשבה. מה שלא יהיה אני לא חוזרת לזה בחיים.

     

     

    אני לא מבין למה הכביש חלק פתאום אומר בעלה. בטח נשפך שמן מאיזה משאית. איזה מדינה. לא הרגשתי שהכביש חלק בכלל, מוזר, היא מעירה.

    טוב, זו לא את שאמורה להרגיש אלא אני והגלגלים נכון? לך אין אפילו רשיון נהיגה, הוא אומר וצוחק, הייתם מאמינים? בחורה בת 30 בלי רשיון? מה תגידו על זה?

    נו, ולמה אין לי רשיון? כי אני כל הזמן אומרת לך שאני הולכת לעשות ואתה אומר לי: בחיים לא תקבלי את האוטו, אז למה לי להתאמץ בכלל, היא מתגוננת.

    אין לך רשיון, זה מה-זה מוזר, אומרת החברה, הרסת אותי עכשיו.  לא חשבתי לרגע שלך לא יהיה רשיון, איך לא עשית רשיון?

    הוא כל הזמן עם האוטו, זה נוח. לוקח אותי לאן שאני רוצה

    ומה, מה היה לפני זה?

    דווקא לקחתי שיעורים, לקחתי כמה, אבל אז הכרתי אותו והפסקתי. 

    במראה המלבנית הזו אפשר לראות רק חלק מהתמונה. היא נשענת עליו ומחזיקה לו את היד, הירך שלו פונה בזווית פנימה, החוצה ממנה. רוב הזמן הוא עם העיניים בכביש המהיר. לא מסתכל עליה בכלל.

    עברה חצי שנה מאז היא נכנסה אליו למשרד, סגרה את הדלת מאחוריה ואמרה: "אתה יודע, אני לא מפסיקה לחשוב עליך".

    הנה, זה פה עוד דרך כורכר אחת ואנחנו מגיעים אומר נעם, בעלה. 

     

    הערות

    הציור בפוסט הוא "מחול החיים" של אדוארד מונק, מהאתר הזה. כדאי לקרוא על מונק בלינק.

     

    הסיפור נכתב במקור ב1998/9 ופורסם באתר קונספציה בעבר תחת השם "אגסים שהוציאו להם את האוויר". מצאתי לנכון לפרסם אותו כי הוא עדיין מחזיק לדעתי.

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (15)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        7/6/08 17:50:

       

      בחורה בת 30 בלי רשיון? מה תגידו על זה?

       

      רוצה תשובה אמיתית? אפגר 4 ותגידו תודה שאני לא סובלת מכל מה שכתוב ליד הציון הזה (הממוצע לאדם בריא נע בין 9-10).

        5/6/08 14:59:

      זה סיפור? זו המציאות בהתגלמותה...

      סיפור חמוץ מתוק,אהבתי.

      גם הציור של מונק משקף מציאות שאינה תלויה

      בזמן...ככה היה ככה הווה ככה יהיה.מתלבטמגניב

        5/6/08 05:42:
      555555555
        29/5/08 20:11:
      תודה. מפנק, אתה.
        29/5/08 12:45:

      מחזיק, חופשי מחזיק, מחזיק לדעתך, מחזיק לדעתי, מצויין לטעמי

      צריך למצוא את זו שלא מתלוננת על ה"אוויר" שיצא לה מהציצים, אחרי ילד, ואת אלה שלא אומרים שהחתונה שלהם היתה משהו אחר, באמת חתונה כייפית ושמחה, אין, כה ישראלי

      אני בעד עוד סיפורים שלך ופוסטים כאלה

        29/5/08 05:52:

      הסיפור, הסיפור.

       

      צטט: rikyc 2008-05-28 20:28:55

      תודה לשניכם . למה מעצבן? הסיפור או מונק?

       

        28/5/08 23:23:

       

      צטט: rikyc 2008-05-28 22:56:20

      שיט. רק היום ראיתי שפעם אחת קראתי לחבר ליאור, ופעם אחת דן. לפעמים אני לא מצליחה להחליט .

       

      כמובן שאני בעד דן ..

        28/5/08 23:19:

      תודה. כמה החיים השתנו מאז.

      צטט: עמיר 2008-05-28 23:06:43

       

      תחליטי, ריקי, תחליטי מחייך .

      סיפור לעניין .

       

       

        28/5/08 23:06:

       

      תחליטי, ריקי, תחליטי מחייך .

      סיפור לעניין .

       

        28/5/08 22:56:
      שיט. רק היום ראיתי שפעם אחת קראתי לחבר ליאור, ופעם אחת דן. לפעמים אני לא מצליחה להחליט .
        28/5/08 20:28:
      תודה לשניכם . למה מעצבן? הסיפור או מונק?
        28/5/08 19:56:

      חתיכת "מחול" הבאת פה.

      גם יפה וגם מעצבן!

      מגניב

        28/5/08 15:44:

      מחול של חיים

      קשרים

      אוויר

      אגסים . .

        28/5/08 12:36:
      תודה רבה
        28/5/08 12:13:

      באמת עדיין מחזיק.

      סיפור מטלטל ביומיומיות שלו.

      פרופיל

      rikyc
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      תגיות

      קורות האם האובדת - בלוג אישי