שלום לחתיכות, לשרלילונים, הטרולים ( העסוקים במלאכת הקודש), לחוסמים, לאלה עם בעיות מעיים, ולסתם הקהל הנכבד. הנושא היום מורכב מכמה חלקים : הוקרה לאסית החדשה - ראניה, ולנסיכה wicked, פרק מסיפורו של הרוזן קרסני פרסיקו, וסתם עדכונים. ------------------------------------------------------------------------------------------------------------ עדכונים : תחושתי שמישהו מזלזל בי, לכן הכנסתי פרק מסיפורי על הרוזן האדום, מימי המהפכה. זה בא להוכיח שלא הכל זיונים בחיים, ושיש לי מה להציע. החלטתי להפסיק לכתוב שירים, הכוסיות יודעות לעשות את זה טוב ממני. אני זקוק ליעוץ בענייני כוכבים, למרות שהבטחתי לכתוב על כך דיון, אני צריך יעוץ, באיך לחלק את הכוכבים המעצבנים הללו. עד עכשיו לא הבנתי מה הערך בהם, אבל מכיוון שהכוסיות שלי אוהבות להילחם עליהם, נדרשת מידת יחס שונה לעניין. אם מישהי תהיה מוכנה לקחת על עצמה ולנהל לי את מסדר חלוקת הכוכבים אודה לה. ( זה יכול להיות גם גבר כוסון) ------------------------------------------------------------------------------------------------------------ ראניה וwicked מכיוון שיש רייטינג טוב לבלוג ולכרטיס האישי שלי, פתיחת חלונות RSS לאנשים החשובים לי בקפה, מתבקשת. אני מבקש שלא לבקש ממני בעניין. הטכניקה שלי, רוצה לתת מכובדות למי שנמצא שם ואני לא מתכוון להוציא משם את המלכות בקרוב, כל עוד הן מספקות חומרים משובחים לציבור. ראניה הייתה צריכה להיות מלכה של BDSM ואשליות, אבל העוף המוזר הזה ( שאין לו תמונה ) יקבל תואר אס, במקביל wicked תקבל משבצת במשפחה המלכותית. אני מציע לבחורות במיוחד הכוסיות לשמור על הרגלים סגורות, כשראני בשטח - יש לה תאווה חולנית, בענייני סקס מזדמן, מהיר ואכזרי ( שלא תגידו שלא הזהרתי ) ------------------------------------------------------------------------------------------------------------ סיפור :
פרק א'
... התעוררתי לקול צעקות מחוץ לחלוני. הראש כאב מאוד, והכאב בגבי הבהיר כי נרדמתי על חפץ קשה, כך עם בגדי החמודות שלי, ומגפי העור הכבדים, בהן זעקו אצבעות רגלי כי הן נרדמו. על המדרגות עמדה אניושה, רועדת ונסערת, האומנת שלי מגיל ינקות, עם שיער מפוזר, ובידה מגבת מטבח אותה מוללה בפיזור דעת. הם ברחו כולם - היא אמרה ואדי היין מיום האתמול פרחו להם מתחושת הפחד שחדרה לפתע - האם אכן נפל בית פרסיקו, ביום זה?.....
... לבשתי במהירות מיקטרון ימאים, לאחר שתלשתי ממנו את סימני העיטורים של משפחתנו, ואת דרגות הקולונל. למזלי הוא היה קצת ישן ומלא אבק. אספתי את הארנק ויצאתי במהירות מחדרי, נתקל באניושה שהמתינה בסבלות. קחי - אמרתי ונתתי לה צמיד זהב של סבתי. זה כל מה שאני יכול לתת לך על נאמנותך למשפחתנו. האומנת בת החמישים, גילגלה דמעה והצמידה את הצמיד לחזה הגדול, אותו ינקתי בנעורי. ברח בוריס, ושמור על עצמך היטב, היא אמרה ברעד. אניושה, קחי כל מה שתוכלי ומהר. עמדתי והרגשתי איך עיני מלחלחות. התקרבתי לחבק אותה. היא התכרבלה על החזה שלי ופרץ בכי עז נשמע. אט אט פסק הבכי והרגשתי את ידה הגולשת לכיוון רגלי, אוחזקת ביאוש עמוק את איברי החגור לו מיום האתמול. זה לא היה זמן נוח, כמו שלא היה כבר שנים רבות לתת לה את שאהבה נפשה מגיל נעורי. למרות הפחד ולחץ הזמן ידעתי שזאת תהיה הפעם האחרונה. נתתי לה לפרום את שרוכי מכנסי, לחבוק את איברי האדמוני שהתנפח בידיה. תוך שאני נשען על הקיר, כבשה היא את ביכייה בין חלצי, ומשאירה בי צריבת זיכרון אחרונה של ימי האחרונים כרוזן מפונק, ומושחת. התפרקתי בעוז, כשעיני דומעות, ולאחר שהתייצבו בירכי, דילגתי מעל גופה השכוב על המרבד הישן, מתקדם אט אט, רוכס מכנסי, לא מביט לאחור, ברחתי.
פרק ג'. ... הם ברחו כולם, בספינה אחרונה לשוודיה, כל נמלי סט פטרבורג, היו בשליטת האדומים. אלכסנדר מיכאלוביץ נפגש איתי ליד שערי הארמון המלכותי. הוא היה עם חליפת הפועלים החומה וכוכב אדום על מצחייתו - כמה הוא נראה שונה בבגדים אלו. הוא דחף לי את המסמכים לכיס. תנסה להגיע לאודסה, אני לא יודע כמה הם יעזרו לך בדרום, אמר הוא והביט לצדדים שלא עוקבים אחרינו. לא לחצתי לו יד, איך אפשר ללחוץ יד למישהו שלפני חודש היה אציל מכובד, ועתה נושא הוא את צלמית החרפה, של תנועת הפועלים, המעמד של חיות האדם השפלות ביותר - העולם כבר לא אותו עולם....
פרק ד' קייב כבר לא אותה קייב, כיכר בית העירייה הגדולה, מלאה בעמודי תליה, עליהם תלויים גופות אדם נפוחות. עברתי כמו כולם. במהירות ועם מטפחת על האף, משתדל שלא להסתכל בגופות השורקות בזעם, גזים נצברים, כמו יללות שדים מאיימים. ... ממרומי הקומה הרביעית, הבטתי לכיוון בית המשוגעים של קייב, המוקף בחומות בטון מנומר, ועמוס בכתובות נאצה לצאר וססמאות האדומים. עישנתי אתהסיגריה הצרפתית האחרונה שלי, והתעטפתי בכל השמיכות שמצאתי יושב מול החלון הצר. השלג הלבן שעטף את גגות העיר העתיקה ואת רחובותיה של העיר הקדושה, המשיך להצטבר לו, מנסה להשכיח את צבע הדם. ולפתע ראיתי אותן. היו אלה פיות לבנות ומוזרות שיצאו לחצר הפנימית של בית המשוגעים, בהתחלה רצים בה ככלבים משוגעים, ואז מישהו מצא את השער הנטוש ופתח את דלתו. אחת אחת יצאו הפיות אל הרחוב הלבן שמתחתי, והחלו להתנועע בריקוד קסום. גלימותיהן הרחבות, רגליהן היחפות, כך רקדו הן בשלג. היה זה ליל מכושף, תחת פנסי הרחוב שדלקו, והן הפיות רקדו כפרפרים, שבקעו זה עתה מתכריכי הגולם. בבוקר שהתעוררתי, ראיתי את העגלה הגדולה עליה העמיסו את גופותיהם הקפואות, הייתי צריך למצוא את הסוכן שלי, שינפיק לי תעודת מעבר באזור המלחמה.
פרק ה' זה הלילה האחרון בקייב. חלפו להם שבועיים שאני מסתתר כאן, ויחד כחמישים יום מאז שברחתי. ראיתי את ביתו של סוכן הבית, היא שמנמנה, ופניה מלוכלכות תמיד. למרות זאת היא הייתה צעירה מאוד, ויכולתי לדמיין את גופה הגמיש מתחת לשמלה המסריחה אותה לבשה בקביעות. היא ראתה אותי רק פעמיים - בראשונה היא נדהמה כמו כל נערה הרואה אותי לראשונה, בפעם השניה היא כבר הייתה נוטפת ריר כמו כלבה מיוחמת. אביה סילק אותה מהמדרגות. ברגעים אלה כשימים רבים מאז נגעתי באישה, הרגשתי מיוחם כמוה. לא להאמין, אבל האישה האחורנה אותה שיגלתי במרץ הייתה נכדתו של פושקין, אחת הנשים היפות ביותר בסט פטרבורג. כרגע אני מיוחם פי אלף על צעירה מכוערת זאת. כבשתי את תשוקתי. הלילה אצא עם הסוכן שלי, לרחוב בזיליוס הקדוש. ... הזונה עם הפה הרקוב צרחה " אני אתן לך מציצה בשני רובל ", אמרה ודחפה לשלג את זאת שלפניה. המשכנו לנסוע לאט, סוקרים דרך חלון הכרכרה המחוממת בדלי פחמים בוער, את עשרות הזונות הצבעוניות שעמדו על ארגזים, ומסביבן חביות בוערות. כשהיינו עוצרים הן היו מזנקות. כולן היו זקנות ובלויות - את הצעירות זרקו לכלא כך סיפר הסוכן, " שימוש ציני בחוק לטובת חברי המפלגה" היא הצליחה להשתחל בין חמש הזונות, עם שמלה פריזאית ישנה. היא סילקה את הנוצה שבלטה מעל החזה הלבן ואמרה " גבר נאה אתה, מה שאתה מחפש לא תמצא כאן " ידעתי שהיא צודקת, ופתחתי את הדלת ומשכתי אותה פנימה. היא הייתה קרה כמו קרח. " חמש רובל ואתן לך לראות" היא אמרה, ושפשפה את ידיה במרץ מעל דלי הפחמים. נסענו יחד לחורשת צ'ורנוי, היא הייתה קצת לחוצה. המתנו שעה ארוכה ואז היא חזרה " אדון, תאלץ לרדת מהכירכרה " כך הלכנו בחשכת החורשה, עד שהגענו ללב החורשה, שם בערה מדורה גדולה. עמדנו נחבאים בין הצללים. היו שם לפחות 20 זונות, ולאכזבתי כולן זקנות. בין המדורות הייתה במה קטנה, ולידה צריף. לפתע השתרר שקט, וגבר עם פרווה גדולה יצא עם סיר. הוא עבר בניהן ואסף את כספן. השקט שרק גבר בדקות האחרונות החל להשבר, נהמה עמומה החלה להתפשט ביער. מהצריף הוצא נער זהוב תלתלים. הוא נראה מופתע, ומפוחד. הגבר הגדול, משך מעל הנער את כותנתו וגופו בהק באור המדורה. הנהמה של הזונות גברה. מבין רגליו של הנער השתלשל לו כלי מפואר ומדהים בגודלו. הגבר בעט בנער שנפל למרכז הבמה. הזונות החלו לגעות בקול שהנער התייצב ונעמד מולן. מישהי מבין הזונות עלתה לבמה והחלה לטפל בנער, ובחלציו. ראיתי את גופו שהסמיק אט אט, ואת עיניו המצועפות. היא זזה לקול קריאת האחרות, וראיתי את זכרותו ה אדירה מתנשאת כמגדל מלפנים. הוא התאושש וניסה להסתיר, אך קריאות הזעם מנעו ממנו להסתיר את המגדל האדיר. הוא נקשר אל עמוד צלב גדול שהיה במרכז הבמה, והן החלו לטפס על הבמה כמו רוחות רפאים. שמעתי אותו צורח מעונג. שמעתי אותו צורח בתשוקה. לא יכולתי להאמין, אבל הזונה שלידי, כבר אחזה באברי הזקור ביד אחת, ובידה השניה ראיתי שהיא מחזיקה את אברו של הסוכן שלי. כך גמרתי אל תוך השלג הלבן, כשעל הבמה צועק הנער מפחד, ראיתי דם שם.
* עוד על עלילות הרוזן האדום בהזדמנות אחרת..
אני חושב שזה הספיק לכם להיות. שיהא לכם יום מוצלח, ומזויין כהלכה.
|