כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    הסיפור שלי עם שחייה ו-TI

    0 תגובות   יום רביעי, 28/5/08, 10:18

    הסיפור שלי עם שחייה ו-TI

    מאת: ז'אנה טריגרמן, תלמידת TI, ינואר 2008.

    ניתן להוריד את המאמר בפורמט של PDF בלינק הרצ"ב:

    http://www.ti-swim.co.il/ti-uploads/docs/2008-01-30-Janna.pdf

    אני באופן אישי תמיד חשבתי את עצמי ליצור מאד יבשתי,  והרגשתי בטוח רק כשקרקע מוצקה מתחת  לרגלי. לכן גם עד היום יש לי חשש מטיסות או הפלגות. לשחות לא ידעתי, בסגנון חתירה לא שחיתי בכלל, ובסגנון חזה – אי אפשר היה לקרא לזה שחיה נכונה. יום אחד חברה שלי הציעה לי להצטרף לאיזה חוג שחייה בטכניון, שמעביר אותו בהתנדבות אחד העובדים. ניסיתי , בדקתי  ונשארתי כי התאהבתי (בשחייה כמובן).  לשחות בסגנון חתירה תמיד נראה לי משהו בגדר חלום , או איזה יעד לא מושג. היו גם כמה מחשבות מקובעות בראש, שליוו אותי שנים, שלא עזרו לי ולא הוסיפו לביטחון האישי. דוגמא : הייתי משוכנעת,  שבגיל מאוחר יחסית (סביבות ה-40), כבר לא מתחילים ללמוד שחיה, כי זה מאוחר מדי. או שלצורך סגנון חתירה חייבים ידיים חזקות ושריריות – שאין לי אותן. ועוד כל מיני שטויות שמזבלות את הראש. כשהתחלנו את החוג, הייתה בחורה שכבר שחתה שם לפנינו , ובקנאה שאלתי את המורה שלי דאז: "אתה חושב שאני אוכל אי פעם לשחות כמוה?". הוא ענה לי בביטחון – "כן!". ואכן, לאט לאט, בצעדים קטנים, בהתחלה מפעם בשבוע, אחר כך פעמיים, התחלתי להתקדם בתחום. ולא אשכח אף פעם את ההרגשה של אושר שהציפה אותי, כשהצלחתי לסיים בריכה שלמה !!! הצלחתי להגיע לסוף הבריכה, שאורכה 50 מטר,  בחתירה !!! צרחתי בהתלהבות – יש יש יש !!! לא עבר הרבה זמן ושחיתי יותר טוב מאותה הבחורה, קבלתי חיזוקים מהסובבים אותי. החברה בצחוק קראו לי "הכריש". התחלתי לשחות בכל שיעור בין 3-2.5 ק"מ. נשמתי כל גריפה שביעית. בקיצור הייתי מאד מרוצה מעצמי, מהמורה שלי. ולעולם אהיה אסירת תודה לו על כך, שהצליח ללמד אותי לשחות, למרות פחדי וחששותיי.ואז, אחרי מספר שנים שהתנהלו על מי מנוחות, ומורה השחייה שלי כבר בקושי העיר הערות לגבי הסגנון, עדיין המשכתי לשחות בקבוצה, כי חשובה לי הייתה המסגרת עצמה.  יום בהיר אחד, דרך אחד החברים, הגעתי לאתר TI. ראיתי כמה סרטוני וידאו, זה בהחלט הצליח לעורר עניין וסקרנות. והגענו קבוצה של כמה חברה מהטכניון לשיעור הדגמה בנופית. מאז כל השאר היסטוריה .... נרשמנו לקורס. ניסיתי לאמץ את התנועות החדשות, וזה לא היה קל, כי הישנות תקועות כבר עמוק בראש ובגוף, ומתבצעות באופן אוטומטי. אבל אני מאמינה שעם הזמן, ועם המון תרגולים – אצליח לקלוט ולהתקדם גם בשיטה הזאת. ואני אכן מאמינה שזאת שיטה טובה יותר, אפשר יהיה לשחות בה בקלות יותר וליהנות מעצם השחייה הרבה יותר מקודם. מה שנגע לי באופן אישי, זה המסירות, הסבלנות וההשקעה הכל כך רצינית מצד מקסים שחף המדריך. גם עצם המעורבות של גדי בכל התהליך מוסיפה להרגשה של שביעות רצון וסיפוק.  אהבתי שהם מתעקשים על פרטים קטנים ולא מוותרים, כי השאיפה היא להגיע ולהתקדם תמיד לעוד יותר טוב, ללטש כל תנועה  ולא לוותר. תמיד ברור ומורגש שלכל שאלה, כל בקשה – נמצא אוזן קשבת, נקבל עצה שימושית ומפורטת, ונזכה לכל תשומת הלב  והסבלנות האפשריים. למרות עיסוקיהם הרבים והעומס המוטל עליהם – הם תמיד  שם בשבילנו, אם זה בטלפון, אם זה באימיילים. יש להם לא רק ביקורת בונה, אלא גם מילה טובה לעידוד. וכנראה שניהם עברו את כל השלבים של רגרסיות על בשרם, ומבינים כמה חשוב וכמה מחזק לפעמים לשמוע משפט מעודד.  
    בתכנון לעתיד אני מתכוונת להמשיך במסגרת ה- TI-Masters. בכוונתי ללמוד, להשתפר ולהתקדם כל הזמן, וברור לי שיש לאן להתקדם. אז גם פה...באתי מסקרנות, ונשארתי כי התאהבתי (!) ז'אנה טריגרמן
    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      תגובות אחרונות

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      brad6
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין